מסכת מכות - הערות והארות

[דב״ש]

בספר עיני כל חי עמ"ס מכות הביא מהחיד"א בשם זקן אחד מקובל ז"ל שאמר שמכות בגי' הרהורים בדיוק ולכן ראוי לבחורים ללמוד מכות ועי"ז מבטל הרהורים רעים כו' עיין שם.

ואמרתי להוסיף על דברי הזקן המקובל ז"ל דהנה האותיות הנסתרות ב"מכות" בגימטריא האותיות הנסתרות ב"תאוה" והכוונה כנ"ל שלימוד מסכת מכות מבטל תאות זנות, וחכ"א שליט"א הוסיף בזה שזנות הוא עבירה שאדם עושה "בסתר" ודו"ק

 

[דב״ש]

ב. לוקה את הארבעים - רש״י סופג את הארבעים

מדוע שינה מלשון המשנה והאם יש חילוק בין לוקה לסופג

 

[דב״ש]

ב. תנא התם קאי כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי בת כהן ובועלה שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת ויש עדים זוממין אחרים שאין עושין בהן דין הזמה כל עיקר אלא מלקות ארבעים כיצד מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה את הארבעים

ויש לעיין בביאור כוונת הגמרא "כל עיקר"

ועיין רש"י בא"ד עוד יש זוממין אחרים שאין מקיימין בהן דין הזמה כלל עכ"ל ומבואר דליכא שום קיום הזמה

אולם צ"ע שרש"י בדף ב: כתב בא"ד וז"ל אם הזמה זו בת מלקות היא שאינו יכול לקיים בה דין הזמה גמורה כגון בעדי בן גרושה או גלות כו'

ומבואר שמקיים דין הזמה קצת.

ועיין תוספות ב. בד"ה מעידין וז"ל -וי"ל כיון דלוקין הוי כאשר זמם והוי שפיר אתה יכול להזימה.

 

[דב״ש]

ב: אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא כו׳ אלא מחוורתא כדריש לקיש

צ״ע בשינוי הלשון. ואולי יש לומר דלעיל יש שאלה בגירסאות (ריב״ל, ר״ל) ועיין מסורת הש״ס שם ולכן לא קאמר כריב״ל אלא כדשנין מעיקרא דהיינו או ריב״ל או ר״ל אבל כאן שיש רק ריש לקיש שפיר קאמר הגמרא מחוורתא כדר״ל ודו״ק

 

[מאנ"ש]

ב. לוקה את הארבעים - רש״י סופג את הארבעים

מדוע שינה מלשון המשנה והאם יש חילוק בין לוקה לסופג

לשון חכמים לחוד ולשון תורה לחוד

 

[פשוט]

לשון חכמים לחוד ולשון תורה לחוד

מי מהם הוא התורה ומי מהם הוא החכמים?
הנידון פה הוא על לשון התנא ועל לשון רש"י ז''ל, ולא על לשון הפסוק.

 

[מאנ"ש]

מי מהם הוא התורה ומי מהם הוא החכמים?
הנידון פה הוא על לשון התנא ועל לשון רש"י ז''ל, ולא על לשון הפסוק.

לשון הגמרא לחוד, ולשוני לחוד...
(לשון מושאלת כמובן)

 

[דוד כהנא]

ב. תנא התם קאי כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי בת כהן ובועלה שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת ויש עדים זוממין אחרים שאין עושין בהן דין הזמה כל עיקר אלא מלקות ארבעים כיצד מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה את הארבעים

ויש לעיין בביאור כוונת הגמרא "כל עיקר"

ועיין רש"י בא"ד עוד יש זוממין אחרים שאין מקיימין בהן דין הזמה כלל עכ"ל ומבואר דליכא שום קיום הזמה

אולם צ"ע שרש"י בדף ב: כתב בא"ד וז"ל אם הזמה זו בת מלקות היא שאינו יכול לקיים בה דין הזמה גמורה כגון בעדי בן גרושה או גלות כו'

ומבואר שמקיים דין הזמה קצת.

ועיין תוספות ב. בד"ה מעידין וז"ל -וי"ל כיון דלוקין הוי כאשר זמם והוי שפיר אתה יכול להזימה.

לכאורה אפשר לומר שכונת הגמרא שלא כמו אצל זוממי בת כהן שהם זממו להרוג את בועלה במיתת חנק ואם כן שייך קשר לעונש שהם מקבלים ואפילו במקום שאין בועל (עין תוס') כגון שהיה קטן בן 9 שנים ויום אחד
או שלא ראו מי הבועל
מ"מ העונש שמקבלים שייך לפרשה
משא"כ במעדים שהוא בין גרושה וכו' יש מלקות שאין קשר בין מה שזממו למה שלוקין (ועיין תוס' שזה כן שייך מ"מ אין זה קשר ישיר וק"ל)
נשמח לאישור של הדברים מאת הלמדן המפולג של ישיבת רכסים @גלעד רובין

 

[דב״ש]

מכות ז:

שאני אומר האומר מותר קרוב למזיד כו׳

מדוע נקט לשון ״שאני אומר״ ולא אמר סתם ״האומר מותר״ כו׳

 

[דב״ש]

מכות טז.

״ורבי יוחנן״ נמי הא ודאי לאו שאין בו מעשה הוא ״סבר לה״ כי הא דאמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם א"ר יצחק ״א"ר יוחנן״ ר' יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי כו׳

לכאורה הלשון ק"ק שרבי יוחנן סבר לה כמו שאמר הוא בעצמו, וצ"ע.

האם מצינו כן בעוד מקומות?

 

[מאנ"ש]

זה לא מימרא בשם רבי יהודה?

 

[מאנ"ש]

גם אם כן יהיה ראיה שכשכתוב אמר ר"י אמר רבי יהודה, אי"ז מוכרח שסובר כמותו.

 

[דב״ש]

מכות טז. רש״י ד״ה א"ר יוחנן אנו אין לנו כו' - כלומר משלח ואינו לוקה הא לא שלח לוקה ורבי יוחנן ביטלו ולא ביטלו אית ליה ומשמע ליה משלח דקתני משלח לכשירצה ואינו לוקה ואימתי הוא לוקה ״כשיהרגנה״ ויבטל את העשה בידים כו׳

ובד״ה הניחא בשילוח הקן משכחת לה - ביטלו ״כששחטה״ אלא הכא היכי משכחת לה.

צע״ק מדוע שינה בלשונו.

 

[פרי חדש]

מישהו יכול להסביר בבקשה איך היה נראית עיר מקלט?
האם היה לעיר מקלט גדרות ושומרים שאף אחד לא יכול ליכנס לשם?

כי מדברי הש"ס במכות בכמה מקומות מבואר שלא היה גדר ולא שומר
א"כ למה צריך הרוצח בשוגג להגיע עד לשם?

 

[דוד כהנא]

מישהו יכול להסביר בבקשה איך היה נראית עיר מקלט?
האם היה לעיר מקלט גדרות ושומרים שאף אחד לא יכול ליכנס לשם?

כי מדברי הש"ס במכות בכמה מקומות מבואר שלא היה גדר ולא שומר
א"כ למה צריך הרוצח בשוגג להגיע עד לשם?

המקום היה פתוח לגמרי אך היה אסור לגואל הדם להיכנס לשם
והנה הגמ' דנה לגבי הנוף האם הולכים אחרי העיקר שלו או לא רואים שהגואל הדם יכול להרוג אותו אלא שהדיון האם מותר לו או שאסור לו ואם אסור לו להרוג והרג דינו כרוצח
ומ"מ עד כמה שאפשר דואגים שגואל הדם לא יתקרב סתם כמו הדין שלא פורסים לתוכם מצודות וכו'

 

[דוד כהנא]

בדברי הגמ' בדף יא ע"ב ברוצח שלא נגמר דינו עד שמינו כהן גדול יוצא הרוצח במיתת הכהן הגדול
שואלת ע"ז הגמ' מה אשם הכהן הגדול ומתרצת הגמ' היה לו להתפלל שיצא זכאי בדינו
ויל"ע דזה דין שקר אם מגיע לו לגלות למה שהכהן הגדול יתפלל שינצל ?
ובאחרונים הסבירו בזה כמה מהלכיים
ולכא' יש לחקור מה הבעיה שבי"ד יטעו בדין ?
לכא' הפשטות שאם כן הם מחיבים את הזכאי ומזכים את החייב
ואם כן הכא ניתן לומר שכונת הגמ' שהיה לו להתפלל שיחזור בתשובה ואף אם יטעו הדינים אין בזה בעיה כיון שכבר לא מגיע לו עונש ויש עוד לדון בזה וצ"ע
ועיין רמב"ן דף ה: בדין של הרגו אין נהרגין ודו"ק

 

[פשוט]

ומתרצת הגמ' היה לו להתפלל שיצא זכאי בדינו

בגמרא שלפני ליתא. אלא רק שהיה להם לבקש רחמים על בני דורם. ובפשוטו נלע"ד שהיה להם להתפלל שלא יארע כזה מקרה שיהרג אדם על ידי חברו.
ומצאתי שכן פירש בברטנורא: "שלא יתפללו על בניהם שימותו - והם פשעו שהיה להם לבקש רחמים על דורם שלא יארע בהן תקלה ולא בקשו".

 

[פשוט]

ועיין רמב"ן דף ה: בדין של הרגו אין נהרגין

לא מצאתי ברמב"ן ז''ל שדיבר שם על דין זה דהרגו אין נהרגין.

 

[דוד כהנא]

בגמרא שלפני ליתא. אלא רק שהיה להם לבקש רחמים על בני דורם. ובפשוטו נלע"ד שהיה להם להתפלל שלא יארע כזה מקרה שיהרג אדם על ידי חברו.
ומצאתי שכן פירש בברטנורא: "שלא יתפללו על בניהם שימותו - והם פשעו שהיה להם לבקש רחמים על דורם שלא יארע בהן תקלה ולא בקשו".

בגמרא שלפני (עוז והדר על פי דפוס האחים רא"ם) איתא בדף יא ע"ב בז"הל מאי הוה לי למעבד היה לו לבקש רחמים שיגמור דינו לזכות ולא ביקש
ועל זה היה שאלתי

 

[דוד כהנא]

לא מצאתי ברמב"ן ז''ל שדיבר שם על דין זה דהרגו אין נהרגין.

הרמב"ן נמצא עה"ת על הפסוק ועשיתם לו כאשר זמם
משום מה היה זכור לי שזה נמצא על הסוגיה שם
במאמר מוסגר הרמב"ן הזה מוקשה מאוד ונסתר חזתית מהגמ' שם מכמה אנפי וצע"ג