צפורי מצורע שנעשתה בהן עבירה של נטילת אם על בנים

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב (יד ד)

בחולין קמא. ילפינן מדכתיב "שלח תשלח", שלא יטול אדם אם על בנים בכדי לטהר את המצורע, דהעשה של טהרת המצורע אינו דוחה את העשה של שילוח הקן, ופרכינן דתיפוק ליה דבשילוח הקן איכא לאו ועשה, ומשני דאיירי בגוונא שעבר ולקח את האם על הבנים, דאת הלאו כבר עבר, ועכשיו הנידון הוא רק על העשה. והקשו האחרונים דכיון שעבר על הלאו א"כ הוי מצוה הבאה בעבירה, ושוב הו"ל להיות פסול, ואיך ס"ד לטהר בו את המצורע.

ואפשר לומר דאפילו אם לא יקיים המצוה מ"מ המצורע יהיה טהור, דסו"ס נעשה בו המעשה המטהר, וכמו אם טבל במקוה באופן שהוא מצוה הבאה בעבירה וכי לא יטהר בעבור זה, וכיון שהטהרה ממילא אתיא, שוב ג"כ נתקיימה המצוה ושוב אין שייך בזה מצוה הבאה בעבירה, דקיום המצוה תלוי בטהרה, וכל שנטהר ממילא נתקיימה המצוה.

ואמנם בקרבן מבואר בסוכה ל. דאיכא פסול מצוה הבאה בעבירה ולא אמרינן דעכ"פ הקרבן יהיה כשר, אך התם הביאור הוא משום דקרבן בא לרצות ובהכשר הקרבן עצמו איכא סברת מצוה הבאה בעבירה דדבר שהוא בעבירה אינו יכול לרצות, משא"כ צפרי מצורע דאינם לרצות אלא לטהר בלבד, א"כ ל"ש פסול מצוה הבאה בעבירה בפעולת הטהרה, רק במצוה, וכיון דנטהר ממילא נתקיימה המצוה וכנ"ל. [אמנם בדבר אברהם סי' י"ב אות א' נקט דצפרי מצורע גזולין פסולין משום מצוה הבאה בעבירה וילפינן מכשיר ממכפר, וזה דלא כדברינו הנ"ל].
​

◆ ◆ ◆​

עוד יש להקשות דהנה לגבי צפורי מצורע כתיב "וצוה הכהן ולקח למיטהר", ואמרינן בתורת כהנים "הציווי בכהן והלקיחה בכל אדם", א"כ בעינן ציווי הכהן בהלקיחה, וכיון שלקח בעבירה א"כ אין שליח לדבר עבירה, והוי כמו שלא נלקח בציווי הכהן, וא"כ איך ס"ד שיטהרו בו את המצורע.

והנה לקושיא זו אין התחלה מכמה וכמה פנים, ונבארם בס"ד אחד לאחד. חדא דיש לחקור האם בהך "וצוה הכהן" בעינן באמת דין שליחות, או דאי"צ שליחות ורק בעינן ציווי בעלמא של הכהן אבל אין צריך שיהיה הלוקח שלוחו של הכהן, ולפי"ז גם היכא דאין שליחות מטעם דאין שליח לדבר עבירה, מ"מ מיקרי שנלקח בציווי הכהן.

ועוד דנראה פשוט דאם הכהן עצמו נוטל אי"צ ציווי, דהיכא דישראל לוקח אזי בעינן ציווי הכהן אבל כאשר הכהן עושה את הלקיחה אין צריך ציווי של כהן אחר, דאדרבה עדיף היכא דכל המעשה נעשה ע"י הכהן, וממילא בכה"ג אין שייך חסרון של אין שליחות לדבר עבירה.

עוד נראה פשוט דמשכחת לה היכא דצווי הכהן היה בכללות ליקח למיטהר צפורים ולא צוה ליטול דוקא את האם על הבנים, דבכה"ג אין שייך אין שליח לדבר עבירה דהא הוא לא צוה ליטול האם על בנים בעבירה רק צוה ליטול, והעבירה היא על ידי השליח לחודיה.

ועוד נראה דאין הלקיחה מעכבת, והיינו דאע"ג דהלקיחה אמורה בפירוש בתורה ולכאורה היא חלק מן המעשה המטהר, מ"מ בתו"כ איתא דלקיחת הצפורים אינה טעונה יום, וכתב המלבי"ם שם דהטעם בזה משום שאין הלקיחה מעכבת, והיינו דאע"פ שבודאי אי אפשר בלא צפרים, מ"מ מעשה הלקיחה אינו מעכב ואם מצא צפרים אין הלקיחה מעכבת, א"כ כל שכן שצווי הכהן אינו מעכב, דגם אם נימא דבלא ציווי הכהן אין כאן לקיחה כדינה, מ"מ כל הלקיחה אינה מעכבת. ועי' באילת השחר עה"ת כאן שמסתפק האם צווי הכהן מעכב, ולהנ"ל לא יתכן שמעכב כיון שעצם הלקיחה אינה מעכבת. וא"כ לו יהא דאין זה נחשב ציווי הכהן מ"מ אין זה מעכב ולכן ס"ד שישלח.

ועוד יש לומר, דאפילו אם אה"נ הלקיחה פסולה, מ"מ יכולים לעשות מחדש לקיחה אחרת, וא"כ ס"ד שאם נטל האם על הבנים יוכל לטהר בו את המצורע אף בנטל באיסור, דדל מהכא את הנטילה באיסור ויעשו לקיחה חדשה ובה יטהר את המצורע, וק"ל.​

 

[גרינפלד]

ועי' באילת השחר עה"ת כאן שמסתפק האם צווי הכהן מעכב, ולהנ"ל לא יתכן שמעכב כיון שעצם הלקיחה אינה מעכבת.

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:

אמנם הראב"ד בפירושו על התו"כ כתב דהטעם ששלוח צפורים אינו טעון יום הוא משום דאינו מעכב, והטעם שלקיחת צפוריו אינה מעכבת הוא משום שאכתי לא מתסרי עד שעת שחיטה וכיון שאי בעי מחליף להו ועביד להו מאי דבעי לא בעי יום וכהן (וצ"ע דדבריו הם אליבא דריו"ח, אבל לר"ל בקידושין נז. דס"ל דלקיחתן אוסרתן, קשה דא"כ יצטרכו יום, ואיך נבאר הך תו"כ אליביה), ועכ"פ ממשמעות דברי הראב"ד שלגבי לקיחת הצפורים הוצרך לטעם אחר ולא כתב דאינו מעכב כמו שכתב לגבי שילוח הצפרים, משמע דהלקיחה עצמה מעכבת, ודלא כמו שכתב המלבי"ם הנ"ל, וצ"ע. וצ"ל דכיון דעכ"פ אי אפשר בלא לקיחה, דבלי לקיחה ליכא צפרים, מיקרי שהלקיחה מעכבת, לא משום שמצות הלקיחה מעכבת, אלא משום דבעינן צפרים ואי אפשר בלא לקיחה, וס"ל להראב"ד דגם במצא צפרים מיקרי לקיחה, וא"כ אי אפשר בלא זה.​