קטיגור נעשה סניגור בדבר שאינו מעכב הכפרה

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כתונת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגור ובמצנפת בד יצנוף (טז ד)

מפורש כאן בקרא דהכהן נכנס לפני ולפנים בבגדי לבן. ובטעם הדבר אמרו בראש השנה כו. אמר רב חסדא מפני מה אין כה"ג נכנס לפני ולפנים בבגדי זהב, מפני שאין קטיגור נעשה סניגור. והנה בראש השנה שם אמרו שמטעם זה שופר של פרה פסול לתקיעה, משום דאין קטיגור נעשה סניגור. והקשה בתפארת ישראל שם פ"ג אות י"ד, דא"כ איך אמרינן במשנה שם דבשופר של מקדש היו מצפים את פיו בזהב, הרי אין קטיגור נעשה סניגור.

ותירץ שם דקול השופר אינו בא על ידי הזהב, דאדרבה הזהב צריך להיות דוקא שלא במקום הנחת פה ושלא ישתנה קולו ע"י הזהב, וא"כ אינו חלק מן ה"סניגור". והיינו דאין קטיגור נעשה סניגור היינו רק בדבר שהוא חלק וצורך הכפרה והמצוה, אבל מה שאינו נצרך כלל לכפרה ל"ש בזה אין קטיגור וכו' דאי"ז סניגור כלל.

וכן שמעתי מרבינו הגר"ד לנדו שליט"א, דמותר לכהן גדול ללבוש בגדי זהב בזמן תקיעת חצוצרות [או תקיעת שופר] במקדש, ולא שייך בזה אין קטיגור נעשה סניגור, דזה רק היכא דצריך את הזהב, אבל הכא דאין דין שצריך בגדי כהונה בשעת התקיעות, ממילא לא שייך בזה "אין קטיגור נעשה סניגור", דאי"ז סניגור כלל.
​

◆ ◆ ◆​

והנה בפסחים עז. מוכיחה הברייתא דציץ מרצה גם כשאינו על מצחו של אהרן, דאל"כ אם נטמאו קרבנות יום הכיפורים איך יעשו אותם בטומאה, הרי הציץ אינו על מצחו של אהרן בזמן הקרבתם. ופירש רש"י דאין אהרן נכנס לפני ולפנים בבגדי זהב, משום דאין קטיגור נעשה סניגור. ותמה הגרעק"א בגליון הש"ס למה לי לרש"י להביא מקור דאינו נכנס בבגדי זהב מהגמ' בר"ה, הא מפורש כן בכתוב הכא, ודברי הגמ' הם רק טעמא דקרא, ולמה הוצרך רש"י להביאו.

וביאר רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל, דמן הכתוב היה ס"ד דרק אין "חיוב" ללבוש בגדי זהב, אבל מ"מ אם רוצה ללבוש הציץ רשאי, וממילא היינו אומרים שאם קרבנות יוהכ"פ צריכים לבוא בטומאה ילבש הכהן גדול את הציץ בכדי לרצות על הטומאה. ולכן הביא רש"י הטעם דאין קטיגור נעשה סניגור, היינו דמשום זה אסור לכנוס בבגדי זהב גם אם ירצה. ועי' במקדש דוד סי' ל"ו שכתב כעי"ז בקצרה. [ועי"ש הטעם שאין בציץ משום "יתור בגדים"].

אמנם לפי מה שנתבאר, לכאורה אי אפשר לומר כן, דבאמת אם אין חיוב וצורך העבודה ללבוש בגדי זהב, וכל הנידון רק האם רשאי ללבוש בתורת רשות ושלא מחמת דין העבודה, ממילא גם אם ילבש אין בזה משום "אין קטיגור" וכו', דמה שאינו צורך העבודה והכפרה אי"ז "סניגור", וכנ"ל. ולפי התירוץ הנ"ל צ"ל דגם היכא דאין חיוב וצורך ללבוש בגדי זהב, מ"מ אין ללובשן משום אין קטיגור נעשה סניגור, ולכאורה זה שלא כדברי התפא"י הנ"ל, והדרא קושיא לדוכתא איך מצפים את פה השופר בזהב.

אכן היטב העירוני דיש לחלק טובא, דהנה מבואר בגמ' בראש השנה שם דהא דאין קטיגור נעשה סניגור הוא רק בקודש הקדשים, והא דבתקיעת שופר ג"כ איכא דינא דאין קטיגור, היינו משום דכיון דלזכרון אתי, כלפני ולפנים דמי. מעתה יש לבאר, דבתקיעת שופר דהוי בחוץ, ורק משום דלזכרון אתי כלפנים דמי, א"כ זה שייך רק בשופר עצמו שהוא לזכרון, אבל הזהב שאינו גורם הזכרון אין שייך בו הטעם דלזכרון אתי, ואינו כלפנים. אבל כשנכנס ממש לקדש הקדשים עצמו, אז גם בדבר שאינו חיוב אין קטיגור נעשה סניגור.

וביותר יש להוסיף דגדר אין קטיגור נעשה סניגור בלבישת בגדי כהונה, מבואר בגמ' שם שהוא משום "חוטא בל יתנאה", ולכן י"ל דגם כשאינו גורם הכפרה, מ"מ אין לכהן המכפר להתנאות בבגדי זהב בשעת הכפרה. אבל בתקיעת שופר דהטעם משום דלזכרון אתי, [ומבואר בפירוש רש"י שם דאי"ז מצד חוטא בל יתנאה, אלא טעם בפ"ע כיון דלזכרון אתי], אי"ז טעם אלא שהזכרון לא יהיה ע"י הקטיגור, וזה לא שייך במה שאינו חלק מן הכפרה.​

 

[גרינפלד]

אמנם לפי מה שנתבאר, לכאורה אי אפשר לומר כן, דבאמת אם אין חיוב וצורך העבודה ללבוש בגדי זהב, וכל הנידון רק האם רשאי ללבוש בתורת רשות ושלא מחמת דין העבודה, ממילא גם אם ילבש אין בזה משום "אין קטיגור" וכו', דמה שאינו צורך העבודה והכפרה אי"ז "סניגור", וכנ"ל.​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
וקצת יש לדון, דמ"מ כיון שעכשיו בשביל לעשות בטומאה בעינן את הריצוי ציץ, ולזה צריך שיהיה על מצחו, ועי"ז נכשר הקרבן, א"כ גם זה סו"ס הוי צורך הקרבן, ולכן שייך בו עכשיו אין קטיגור נעשה סניגור. ובאמת אין זה טעם בעלמא שיהיה איסור להכנס בציץ, אלא רק הכא דנעשה בטומאה וצריכין את הציץ, ודוחק.​