מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו (ד כ)
ביומא נד. וכן בתרגום אונקלוס מפרשים, דהיינו בשעת הכנסת כלים לנרתיק שלהם, ו"הקדש" היינו כלי הקדש, משום כבודם. אמנם בתרגום יונתן בן עוזיאל כתב בפסוק י"ט "ודא תקנתא עבידו להון וייחון בחיי דצדיקי ולא ימותון באשא מצלהבא ויזוחון עיניהון מן בית קודש קודשיא בזמן מקרבהון לתמן", היינו דהאיסור הוא שלא לזון עיניהם מבית קדשי הקדשים. וכן הוא בירושלמי ביכורים פ"ב ה"א "אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וגו', וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו, עשו להם דבר של תקנה שלא יזונו עיניהם מבית קדש הקדשים, וכתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו", עכ"ל.
והנה במסכת מידות פ"ד מ"ה, "לולין היו פתוחין בעליה לבית קדש הקדשים, שבהן היו משלשלין את האומנים בתיבות כדי שלא יזונו עיניהן מבית קדשי הקדשים". ובגמ' פסחים כו. דנה מאיזה טעם האיסור לזון עיניהם מבית קדשי הקדשים, הרי קול מראה וריח אין בהם משום מעילה, ואמרינן שם דהוי משום מעלה בעלמא. ובפירוש הרא"ש במידות שם פ"ג מ"ח כתב דלמסקנת הגמ' בפסחים שם, טעם האיסור הוא משום דבקול מראה וריח נהי דמעילה ליכא איסורא מיהא איכא.
אמנם הירושלמי המובא בתוס' שם ד"ה מעילה, סובר דבקול ומראה וריח גם איסורא ליכא. ולפי"ז הדרא קושיא לדוכתה למה אסור לזון עיניהם מבית קדשי הקדשים. [ולכאורה צ"ל כתירוץ הבבלי בתחילת הסוגיא, דהוי מעלה בבית קדשי הקדשים]. אכן להנ"ל אתי שפיר היטב דהירושלמי לשיטתו דהאיסור ולא יבואו לראות כבלע את הקדש היינו כדי שלא יזונו עיניהם מבית קודש הקדשים, וא"כ איכא איסור מיוחד בתורה שלא לזון עיניו מקדש הקדשים [והוי לאו לדורות ג"כ ולא רק לשעה], ואין זה שייך כלל לאיסור ההנאה מן ההקדש, וק"ל.
ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו (ד כ)
ביומא נד. וכן בתרגום אונקלוס מפרשים, דהיינו בשעת הכנסת כלים לנרתיק שלהם, ו"הקדש" היינו כלי הקדש, משום כבודם. אמנם בתרגום יונתן בן עוזיאל כתב בפסוק י"ט "ודא תקנתא עבידו להון וייחון בחיי דצדיקי ולא ימותון באשא מצלהבא ויזוחון עיניהון מן בית קודש קודשיא בזמן מקרבהון לתמן", היינו דהאיסור הוא שלא לזון עיניהם מבית קדשי הקדשים. וכן הוא בירושלמי ביכורים פ"ב ה"א "אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וגו', וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו, עשו להם דבר של תקנה שלא יזונו עיניהם מבית קדש הקדשים, וכתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו", עכ"ל.
והנה במסכת מידות פ"ד מ"ה, "לולין היו פתוחין בעליה לבית קדש הקדשים, שבהן היו משלשלין את האומנים בתיבות כדי שלא יזונו עיניהן מבית קדשי הקדשים". ובגמ' פסחים כו. דנה מאיזה טעם האיסור לזון עיניהם מבית קדשי הקדשים, הרי קול מראה וריח אין בהם משום מעילה, ואמרינן שם דהוי משום מעלה בעלמא. ובפירוש הרא"ש במידות שם פ"ג מ"ח כתב דלמסקנת הגמ' בפסחים שם, טעם האיסור הוא משום דבקול מראה וריח נהי דמעילה ליכא איסורא מיהא איכא.
אמנם הירושלמי המובא בתוס' שם ד"ה מעילה, סובר דבקול ומראה וריח גם איסורא ליכא. ולפי"ז הדרא קושיא לדוכתה למה אסור לזון עיניהם מבית קדשי הקדשים. [ולכאורה צ"ל כתירוץ הבבלי בתחילת הסוגיא, דהוי מעלה בבית קדשי הקדשים]. אכן להנ"ל אתי שפיר היטב דהירושלמי לשיטתו דהאיסור ולא יבואו לראות כבלע את הקדש היינו כדי שלא יזונו עיניהם מבית קודש הקדשים, וא"כ איכא איסור מיוחד בתורה שלא לזון עיניו מקדש הקדשים [והוי לאו לדורות ג"כ ולא רק לשעה], ואין זה שייך כלל לאיסור ההנאה מן ההקדש, וק"ל.