מדה טובה מרובה ממידת פורענות

[דבק בתורת מרן]

כתוב בתורה "יום לשנה, יום לשנה"
נשאלת השאלה, הרי מדה טוב מרובה ממדית פורענות,
וא"כ איך כאן ה' מעניש את עמ"י על כל יום של המרגלים מעניש אותם שנה?

יש לי שתי תשובות שראיתי בזה אשמח לעוד

כמובן שבהמשך אשתף את התשובות שראיתי

 

[יצחק משען]

בשיעור של מרן רבינו עובדיה ששודר הערב בלווין האריך לבאר שלא היה זה מדת פורענות אלא מדה טובה שמשה רבינו נשאר עם ישראל ולימד אותם תורה

 

[דוק היטב]

בשיעור של מרן רבינו עובדיה ששודר הערב בלווין האריך לבאר שלא היה זה מדת פורענות אלא מדה טובה שמשה רבינו נשאר עם ישראל ולימד אותם תורה

פשוט שאין זה אלא ע״ד הדרש. ומצווה ליישב ע״ד הפשט. והשאלה היא שאלה.

 

[דוק היטב]

אולם, יעו׳ ברש״י (במדבר יד, לג) שכתב

ארבעים שנה. לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם פָּחוּת מִבֶּן שִׁשִּׁים, לְכָךְ נִגְזַר אַרְבָּעִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָם שֶׁל בְּנֵי עֶשְׂרִים מַגִּיעִין לִכְלַל שִׁשִּׁים; שָׁנָה רִאשׁוֹנָה הָיְתָה בִכְלָל, וְאַעַ"פִּ שֶׁקָּדְמָה לְשִׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים, לְפִי שֶׁמִּשֶּׁעָשׂוּ אֶת הָעֶגֶל עָלְתָה גְזֵרָה זוֹ בְמַחֲשָׁבָה, אֶלָּא שֶׁהִמְתִּין לָהֶם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָם, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְיוֹם פָּקְדִי" — בַּמְרַגְּלִים — "וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" (שמות ל"ב); וְאַף כָּאן נֶאֱמַר "תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם" — שְׁתֵּי עֲוֹנוֹת, שֶׁל עֵגֶל וְשֶׁל תְּלוּנָה, וְחָשַׁב לָהֶם בְּמִנְיַן חַיֵּיהֶם מִקְצָת שָׁנָה כְּכֻלָּהּ, וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ לִשְׁנַת שִׁשִּׁים מֵתוּ אוֹתָם שֶׁל בְּנֵי עֶשְׂרִים:

וכתוב בזה יסוד גדול. שהעונש של מ׳ שנה הרי הוא גם על חטא העגל.
ובאמת שזה דבר הטעון בירור והתעמקות שהרי חטא העגל מסברא הרבה יותר חמור מחטא המרגלים. ורואים שאינו כן.
ופוק חזי שכמו כן, י״ז בתמוז הוא יום שעשו את העגל ונשברו הלוחות [והובקעה העיר]. ואילו יום ט׳ באב הוא יום שבכו בכיה של חינם ודיברו על ארץ ישראל [ונחרב ביהמ״ק.]
ומבואר שבטבע הדברים העגל הוא בבחינת הפתיח והמחשבה, והמרגלים זה המכה בפטיש והלמעשה.

 

[פלוני אלמוני]

אולם, יעו׳ ברש״י (במדבר יד, לג) שכתב

וכתוב בזה יסוד גדול. שהעונש של מ׳ שנה הרי הוא גם על חטא העגל.
ובאמת שזה דבר הטעון בירור והתעמקות שהרי חטא העגל מסברא הרבה יותר חמור מחטא המרגלים. ורואים שאינו כן.
ופוק חזי שכמו כן, י״ז בתמוז הוא יום שעשו את העגל ונשברו הלוחות [והובקעה העיר]. ואילו יום ט׳ באב הוא יום שבכו בכיה של חינם ודיברו על ארץ ישראל [ונחרב ביהמ״ק.]
ומבואר שבטבע הדברים העגל הוא בבחינת הפתיח והמחשבה, והמרגלים זה המכה בפטיש והלמעשה.

חתם סופר מסביר להיות במדבר היה כפרה על העגל השם יתברך רצה שיתכפר עון העגל לגמרי שלא יתקיים וביום פקדי ופקדתי

 

[דבק בתורת מרן]

זו התשובה שאני ראיתי!

כלי יקר:
ע"ד הפשט - אין הכוונה על עונש 40 שנה במדבר אלא "יום לשנה" כוונתו על יום תשעה באב שבכל שנה במבדר היו מתים באותו היום מעמ"י ע"י שכל אחד היה חופר לעצמו הקבר. (ומה שהיו 40 שנה מלאות אולי מיושב ע"פ האור החיים הקדוש "לך להנאתך" שעי"ז תזכה לעוד 40 שנה של חיים)

ע"ד הדרש - ידוע שבמצרים היה צריך להיות רעב עוד 40 שנה, ונתעכב בגלל עמ"י ויעקב אבינו, וכשהלכו המרגלים 40 יום הייתה כוונתם לרמוז שעדיף ללכת למצרים עא"פ שיהיה בה רעב 40 שנה מאשר להיות בא"י. ועל כל שנה שרצו לרדת למצרים כמושאמרו "ונשובה מצרים" קבלו 40 שנה במדבר ככה שזה מדה כנגד מדה ממש.


מי שיש לו עוד תשובות בעניין אשמח מאוד

 

[דוק היטב]

אגב ראיתי כעת בספר בן מלך (פר' שלח שם) של הג"ר לייב זצ"ל, שהציע, שבעצם לא היתה ענישה שישארו במדבר מ' שנה. אלא רק שלא רצה האדון ב"ה שיכנסו לארץ הדור ההוא. וא"כ אין שום ענישה במה שחיכו את כל השנים האלה. ואיפכא הוא, שמתו רק אלו שהיו יותר מגיל ס'. ומשתמע מזה, שלא היתה מיתה כענישה, אלא כדרך כל הארץ. (וגיל ס' הרי הוא מעבר לדין כרת כידוע, עי' תוס' בכתובות כט..)
וע"ש מה שדחה שנראה בעליל שעיקר ההישארות במדבר היתה כעין 'גלות', וא"כ פשיטא שיש בו כפרה, וענין בעצם מה שהיו צריכים להיות במדבר.

ולפי הדברים אשר אנו דנים כאן בזכותו של הרב ה- @דבק בתורת מרן, יש לעיין טובא בביאורו, שהרי התורה אומרת בפירוש 'יום לשנה יום לשנה, תשאו את עונותיכם, וידעתם את תנואתי'.