מחליף מזוזה האם מברך

[א.א]

מי ששוכר דירה ויש שם מזוזות
ורוצה לשים מזוזה שלו
האם מברך על המזוזה החדשה

 

[חי העולם]

מברך. (ואם הסיר והחזיר את הישנות זו מחלוקת)

 

[לב העולם אתה]

מברך. (ואם הסיר והחזיר את הישנות זו מחלוקת)

מקור בבקשה ???

 

[מתלמידי מרן הראש"ל]

מי ששוכר דירה ויש שם מזוזות
ורוצה לשים מזוזה שלו
האם מברך על המזוזה החדשה

אם שלח אותם לבדיק צריך לחזור ולברך כי היתכן והיו נפסלות בבדיקה

מקור בבקשה ???

יחוה דעת ח' ג/ד

 

[לב העולם אתה]

ואם לא נפסלו ???

 

[ממרן עד מרן]

אם שלח אותם לבדיק צריך לחזור ולברך כי היתכן והיו נפסלות בבדיקה

לא הבנתי
גם אם אני בודק את המזוזה שלי בבית והוצאתי ובדקתי, אני צריך לברך לפי דבריך מהטעם שיתכן והיו נפסלות בבדיקה?

 

[מתלמידי מרן הראש"ל]

ואם לא נפסלו ???

אפילו הכי משום דחשיב סילוק הדעת והיתכן והיו פסולות אז שהוא בא לקבוע שוב סילק את המעשה הקודם שהם היו קבועות וכ''ש כאן במזוזות שלא היו קבעות לפני כן בדלת

 

[מתלמידי מרן הראש"ל]

לא הבנתי
גם אם אני בודק את המזוזה שלי בבית והוצאתי ובדקתי, אני צריך לברך לפי דבריך מהטעם שיתכן והיו נפסלות בבדיקה?

לא לפי דברי לפי דברי הרב ביחוה דעת

 

[ממרן עד מרן]

לא לפי דברי לפי דברי הרב ביחוה דעת

לו יהי

עדיין לא הבנתי, האם כל אדם שבודק את המזוזה שלו צריך לברך?

כי לפי הטעם שהעלת בשם הרב ביחוו"ד יוצא שגם אדם רגיל שבודק את מזוזתו מברך

 

[מתלמידי מרן הראש"ל]

סיכום מתוך שו''ת יחוה דעת ח''ג סימן פ'
בסיכום: המסיר מזוזה מפתח ביתו ובודקה על ידי סופר סת"ם, ונמצאת כשרה, כשחוזר לקובעה צריך לברך בשם ומלכות אשר קדשנו במצותיו וצונו לקבוע מזוזה, ומכל שכן אם נמצאת פסולה וקובע מזוזה אחרת במקומה, שצריך לברך. וינוחו לו ברכות על ראשו.

 

[ינון חורי]

יבי"א ח"ג חיו"ד סי' יז אות י. הובא


והובא במשפט השכירות


וכ"כ בספר מעדני אשר עמ' קנח בשם שו"ת הר צבי סי' רלו וספר שבות יצחק (נר שבת פ"כ הערה טז או באיזור) בשם הגרי"ש אלישיב.

 

[ינון חורי]

בשביל שדעת מרן תהיה מבוארת יותר נבאר שבתחילת אות י דן בשליחת מזוזה לבדיקה אי מברכים עליה והעלה שמכח שהעידו האחרונים שהמנהג לברך דהכי נקטינן. ואח"כ הוסיף

ובסוף אות י כתב כפי שהבאתי. ומבואר שדעתו כפי שהבין במשפט השכירות.

וזה שו"ת הר צבי יו"ד סי' רלו, שמביא שגדולה מזו כתב רעק"א לברך על המזוזה הקבועה על ידי השוכר הקודם.

 

[ינון חורי]

נ.ב. ביבי"א שם כתב שיעשה היסח הדעת כמו שכתב הבן איש חי והכף החיים (סי' קפט). ע"ש. וצ"ל (סי' קצא סק"ז). ולשון הכף החיים שם, והיינו אם בא לקובעה באותה שעה תכף אחר הבדיקה, אבל אם שהה בנתיים ועשה הסח הדעת שעסק בעסקים אחרים, כל כהא יברך כשיבוא לקבוע אותה.

ובבן איש חי כתב, ועוד העליתי שם (רב פעלים כמבואר בתחילת ההלכה אות ח. ואינו נמצא לפנינו. הערת המגהים שם), דאם הסירה כדי לעשות לה תיק אחר וחזר וקבעה, אם לא שהה הרבה, לא יברך, ואם שהה הרבה שעות בעשית התיק והלך ממקום למקום ועשה בנתים כמה הסח הדעת בעסקים אחרים, כל כהא יברך כשיבוא לקבע אותה. וכו'. עכ"ל.

והבאתי זאת בשביל שיבואר ענין הסח הדעת שמרן הגרע"י התכוין לה.

 

[חכמי]

יש בדירתי מזוזות. ככל הנראה מהודרות, אבל הן שייכות לבעה"ב הקודם.

כעת אני רוצה להחליפן למזוזות שלי,

האם כאשר אני מחליף - בלי לבדוק את הישנות - צריך לברך?

 

[ינון חורי]

למבואר מעיקר הדין רשאי לברך ומן הראוי לשלוח לבדיקה וממידת חסידות גם לאחר שתגיע המזוזה מהבדיקה לשהות זמן ארוך בעסקים אחרים ואחר כך לקבוע המזוזה בברכה

 

[חכמי]

למבואר מעיקר הדין רשאי לברך ומן הראוי לשלוח לבדיקה וממידת חסידות גם לאחר שתגיע המזוזה מהבדיקה לשהות זמן ארוך בעסקים אחרים ואחר כך לקבוע המזוזה בברכה

העניין הוא שאת המזוזות הללו אני צריך להחזיר לבעליהם. ומה העניין שלי בבדיקה זו?

ואפשר וגם בעליהם לא יסכים לבודקם משום שכעת יש עליהם חזקה...

ועכ"פ חשבתי, שכיון שאני צריך להחזיר אותן לבעליהם, ממילא כאשר אני מורידם אני כבר לא יכול להחזיר אותם בלי רשות, וממילא אני חייב במזוזה מחדש.

השאלה אם יש מקום לומר דבר כזה?

 

[ממרן עד מרן]

יש בדירתי מזוזות. ככל הנראה מהודרות, אבל הן שייכות לבעה"ב הקודם.

למבואר מעיקר הדין רשאי לברך

הייתי אומר הפוך
למבואר שלא יברך
משום שכל מה שלעיל כתב לברך זה משום שיש חשש שהם פסולות ואז הוי היסח דעת
אך כאן שיודע שהם מהודרות [כלשונך] או אפי' לא מהודרות אלא כשרות, אין שום סבה לומר שיברך, כי הוא יודע שהם טובות.

מן הראוי לשלוח לבדיקה

ומן הראוי לבזבז את ממונו לחינם

למה לשלוח לבדיקה, זה סתם מעשה קוף בעלמא
כך הנושא לשלוח לבדיקה כי יש פה צד שאולי הם פסולות וכד'
אך כאן שיודע שהם כשרות, אין כאן שום "ראוי לשלוח לבדיקה" אלא אך ורק "ראוי שמבזבז ממונו וזמנו לריק"

 

[זכירת יציאת מצרים]

עיקר דבריך נכונים ומה שכתבת שמבזבז ממונו לריק תלוי הדבר מתי בדק בפעם האחרונה האם עכשיו או לפני שנה שכידוע יש הבודקים מזוזות כל שנה בחודש אלול וכמו שאמרו רבותינו

הייתי אומר הפוך
למבואר שלא יברך
משום שכל מה שלעיל כתב לברך זה משום שיש חשש שהם פסולות ואז הוי היסח דעת
אך כאן שיודע שהם מהודרות [כלשונך] או אפי' לא מהודרות אלא כשרות, אין שום סבה לומר שיברך, כי הוא יודע שהם טובות.

ומן הראוי לבזבז את ממונו לחינם

למה לשלוח לבדיקה, זה סתם מעשה קוף בעלמא
כך הנושא לשלוח לבדיקה כי יש פה צד שאולי הם פסולות וכד'
אך כאן שיודע שהם כשרות, אין כאן שום "ראוי לשלוח לבדיקה" אלא אך ורק "ראוי שמבזבז ממונו וזמנו לריק"

בברכת התרה

 

[א.א]

 

[א.א]

מצרף קטע מיביע אומר
שיש מי שסובר שאם לוקח לפני שלוש וחצי שנים

אולם בשו"ת אדמת קודש ח"א (חיו"ד סי' יח), בתשו' הרה"ג ר' בנימין ארוואץ ז"ל, כתב, שיש לחלק בין כשמסיר המזוזה לבדקה פעמים בשבוע, שהוא מוכרח להסירה לבדקה, ודמי להחולץ תפילין כדי להכנס לבהכ"ס, שצריך לברך. [לכאורה מדקי"ל /ביו"ד/ (ר"ס רצא) מזוזה של רבים נבדקת פעמים ביובל, מוכח שמה"ת עומדת בחזקת כשרות כל משך הזמן הנ"ל]. ובין המסירה קודם זמן זה, דבפלוגתא מתניא גבי טלית בין הטור למרן הש"ע. ואף שקבלו היהודים עליהם ועל זרעם הוראותיו הטהורות של מרן הקדוש, הגם דפליגי עליה כמה מן האחרונים, מ"מ כיון שהוא ענין חשש ברכה לבטלה דחמיר איסוריה טובא, וכל האחרונים יישבו תמיהת מרן על הטור, מי יכניס ראשון /ראשו/ בספק ברכה לבטלה ח"ו. אלא שיש לחלק דשאני התם שבידו להחזירם, אבל הכא שמוציאה (קודם זמנה) ע"ד לבדקה, כשקובע אותה לאחר שנמצאת כשרה, הו"ל כקובעה מחדש ולכ"ע צריך לברך. וכן עמא דבר. והיא סברא נכונה כיון שהיה לו ספק אם תימצא כשרה או לאו, ולכן הסירה ממקומה, כשנמצאת כשרה הו"ל כקובע אחרת. וכן ראיתי לחסידים ואנשי מעשה שהגם שחוששין שלא לברך בטלית כד' האחרונים, הכא גבי מזוזה מברכים. וכן שמעתי בשם גדולי ישראל שהיו נוהגים לברך. וראיתי כמה בדורינו דלא חשו לקמחייהו וחלקו בדבר בלא טעם ובלא סברא, וכשעמדתי על הענין בטוב טעם, והוכחתי שאף לסברת הטור יש לברך בנ"ד, הודו לדברי. וכאשר הרצתי הענין לחסידא קדישא החכם השלם עצום ורב כמהר"ר גדליה חיון [זצ"ל] אייתי מתניתא בידיה סעד וסמך לסברתינו ממ"ש בחולין (קז:) השמש מברך על כל כוס וכוס שיתנו לו. וה"ט לפי שאינו יודע אם יתנו לו עוד, הילכך אסח דעתיה מן השתיה. וכפרש"י שם. הרי שבדבר שהוא בספק ג"כ הצריכוהו חז"ל לברך. ומינה