מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בעיקר דין הקדימה של "מצוי", עי' בזבחים שם דאמרינן ד"מצוי" אינו נחשב "תדיר", דהגמ' שם מוכיחה שמקודש עדיף מתדיר ממה שחטאת ואשם קודמים לשלמים, אע"פ ששלמים תדירי בנדרים ונדבות, ודוחה הגמ' דאי"ז נחשב "תדיר", כיון דאין חיוב להקריב שלמים, והוי רק "מצוי". והנה בברכות נא: סברי בית הלל שברכת היין קודמת לברכת היום מפני שהיא תדירה, וקשה אמאי ברכת היין חשובה "תדיר", הא אין חיוב לשתות יין, א"כ הו"ל רק "מצוי".
ובשאגת אריה סי' כ"א כתב די"ל דברכת היין נחשבת תדיר משום דהוי חובה בקידוש ובהבדלה ובברכת אירוסין ונישואין.
אמנם לענ"ד הדבר קשה, דהנה בשאגת אריה סי' כ"ב כתב שברכת המזון וספירת העומר, אם הוי בשבת ברכת המזון קודמת, משום דברכת המזון של חובה הויא תדירה שהרי בסעודות של שבתות השנה איכא טפי מחמשים יום של ספירת העומר, אבל בחול הא ודאי אין קדימה לברכת המזון דידיה על ספירת העומר, דהא הו"ל תדיר של מצוי לחוד, ואין לו שום קדימה על שאינו תדיר. וכתב שם וז"ל "ואי משום דברהמ"ז של שבת ויו"ט הוי תדיר של חובה, הא לא מהני לברהמ"ז של חול מידי, כיון דאיהו גופיה אינו תדיר של חובה". והנה מבואר בדברי השאג"א דמה שיש ברהמ"ז של חובה אינו מועיל שכל ברהמ"ז תחשב תדיר, אלא רק כאשר איכא אותה החובה עצמה, ולכאורה יל"ע מנליה הא, די"ל דכיון דעכ"פ איכא חובה בשבת לברך ברהמ"ז, ממילא כל ברהמ"ז הו"ל תדיר מכח זה.
ויש להוכיח כדברי השאג"א, מהא דאמרינן בזבחים שם דשלמים אינם נחשבים "תדיר" מחטאת, אלא רק "מצוי", וקשה שהרי איכא חיוב של שלמי חגיגה ושלמי שמחה ברגלים, א"כ הו"ל תדיר יותר מחטאת דלעולם אין חיוב להקריב אם לא חטא. ועל כרחך דהך תדירות לא מהניא אלא לשלמי חובה עצמם, אבל לשלמים שאינם של חובה לא מהני מה דאיכא שלמי חובה [ולפי"ז שלמי חגיגה עצמם באמת קודמים לחטאת, משום דשלמי חובה עצמם שפיר הו"ל תדיר, רק דזה לא מהני לשאר שלמים].
ומעתה גם ברכת היין מכח החיוב של קידוש והבדלה, אינו עושה את כל ברכת היין להיות תדירה, דלא מהני אלא לברכת היין של חובה. ולפי"ז נראה פשוט, דכמו שברכת היין של חובה אינה סיבה לעשות את כל ברכת היין להיות תדירה, הכי נמי התדירות של ברכת היין דהבדלה אינה סיבה לעשות את ברכת היין של קידוש תדירה יותר, דכיון שאנו דנין על של חובה בפני עצמו, א"כ נדון ג"כ על כל חובה וחובה בפני עצמה. ושוב קשה דברי השאגת אריה דברכת היין תדירה משום התדירות של קידוש והבדלה וברכת אירוסין ונישואין, הא איך זה מועיל לברכת היין של קידוש שאינה על הבדלה ואירוסין ונישואין, וצ"ע בזה.
ובאמת בפירוש רבינו יהונתן מלוניל בברכות שם כתב שברכת היין תדירה, משום שנוהגת "בכל עת שישתה", מבואר דלא כדברי השאג"א דהוי משום התדירות של ברכות היין שחובה, אלא משום שנוהגת בכל עת שישתה, וכן כתב הר"י מלוניל בפסחים שברכת היין תדירה משום שנוהגת בכל יום. והדרא קושיא לדוכתה הא אין זה אלא "מצוי", ולא תדיר, וצע"ג.
בעיקר דין הקדימה של "מצוי", עי' בזבחים שם דאמרינן ד"מצוי" אינו נחשב "תדיר", דהגמ' שם מוכיחה שמקודש עדיף מתדיר ממה שחטאת ואשם קודמים לשלמים, אע"פ ששלמים תדירי בנדרים ונדבות, ודוחה הגמ' דאי"ז נחשב "תדיר", כיון דאין חיוב להקריב שלמים, והוי רק "מצוי". והנה בברכות נא: סברי בית הלל שברכת היין קודמת לברכת היום מפני שהיא תדירה, וקשה אמאי ברכת היין חשובה "תדיר", הא אין חיוב לשתות יין, א"כ הו"ל רק "מצוי".
ובשאגת אריה סי' כ"א כתב די"ל דברכת היין נחשבת תדיר משום דהוי חובה בקידוש ובהבדלה ובברכת אירוסין ונישואין.
אמנם לענ"ד הדבר קשה, דהנה בשאגת אריה סי' כ"ב כתב שברכת המזון וספירת העומר, אם הוי בשבת ברכת המזון קודמת, משום דברכת המזון של חובה הויא תדירה שהרי בסעודות של שבתות השנה איכא טפי מחמשים יום של ספירת העומר, אבל בחול הא ודאי אין קדימה לברכת המזון דידיה על ספירת העומר, דהא הו"ל תדיר של מצוי לחוד, ואין לו שום קדימה על שאינו תדיר. וכתב שם וז"ל "ואי משום דברהמ"ז של שבת ויו"ט הוי תדיר של חובה, הא לא מהני לברהמ"ז של חול מידי, כיון דאיהו גופיה אינו תדיר של חובה". והנה מבואר בדברי השאג"א דמה שיש ברהמ"ז של חובה אינו מועיל שכל ברהמ"ז תחשב תדיר, אלא רק כאשר איכא אותה החובה עצמה, ולכאורה יל"ע מנליה הא, די"ל דכיון דעכ"פ איכא חובה בשבת לברך ברהמ"ז, ממילא כל ברהמ"ז הו"ל תדיר מכח זה.
ויש להוכיח כדברי השאג"א, מהא דאמרינן בזבחים שם דשלמים אינם נחשבים "תדיר" מחטאת, אלא רק "מצוי", וקשה שהרי איכא חיוב של שלמי חגיגה ושלמי שמחה ברגלים, א"כ הו"ל תדיר יותר מחטאת דלעולם אין חיוב להקריב אם לא חטא. ועל כרחך דהך תדירות לא מהניא אלא לשלמי חובה עצמם, אבל לשלמים שאינם של חובה לא מהני מה דאיכא שלמי חובה [ולפי"ז שלמי חגיגה עצמם באמת קודמים לחטאת, משום דשלמי חובה עצמם שפיר הו"ל תדיר, רק דזה לא מהני לשאר שלמים].
ומעתה גם ברכת היין מכח החיוב של קידוש והבדלה, אינו עושה את כל ברכת היין להיות תדירה, דלא מהני אלא לברכת היין של חובה. ולפי"ז נראה פשוט, דכמו שברכת היין של חובה אינה סיבה לעשות את כל ברכת היין להיות תדירה, הכי נמי התדירות של ברכת היין דהבדלה אינה סיבה לעשות את ברכת היין של קידוש תדירה יותר, דכיון שאנו דנין על של חובה בפני עצמו, א"כ נדון ג"כ על כל חובה וחובה בפני עצמה. ושוב קשה דברי השאגת אריה דברכת היין תדירה משום התדירות של קידוש והבדלה וברכת אירוסין ונישואין, הא איך זה מועיל לברכת היין של קידוש שאינה על הבדלה ואירוסין ונישואין, וצ"ע בזה.
ובאמת בפירוש רבינו יהונתן מלוניל בברכות שם כתב שברכת היין תדירה, משום שנוהגת "בכל עת שישתה", מבואר דלא כדברי השאג"א דהוי משום התדירות של ברכות היין שחובה, אלא משום שנוהגת בכל עת שישתה, וכן כתב הר"י מלוניל בפסחים שברכת היין תדירה משום שנוהגת בכל יום. והדרא קושיא לדוכתה הא אין זה אלא "מצוי", ולא תדיר, וצע"ג.