מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך (ח י)
בגמ' ברכות מח: אמר רב נחמן משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש. והקשו הרשב"א והרא"ש ועוד ראשונים, איך יתכן שיהושע תקן ברכת הארץ ועד אז לא אמרוה, וכן איך אפשר לומר שעד ימי דוד לא ברכו ברכת בונה ירושלים, הרי כל שלשת הברכות הם מן התורה, כדאמרינן בברכות שם "וברכת" זו ברכת הזן, "על הארץ" זו ברכת הארץ, "הטובה" זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון. ותירצו, שגם קודם לכן היו מברכים ברכות אלו, והם תיקנו רק את נוסח הברכה, שכאשר נכנסו לארץ תיקנו את נוסח ברכת הארץ, וכשנבחרה ירושלים תיקנו את נוסח ברכת בונה ירושלים.
ובפירוש הרשב"ץ עמ"ס ברכות מט. הקשה על תירוץ הראשונים, מהא דאיתא במדרש תנחומא פרשת מסעי סי' ה', "ילמדנו רבינו עד שלא נכנסו לארץ כיצד היו מברכין על המזון, כך שנו רבותינו עד שלא נכנסו לארץ היו מברכין ברכה אחת הזן את הכל, משנכנסו היו מברכין על הארץ ועל המזון, כיון שחרבה ירושלים הוסיפו בונה ירושלים, משנקברו הרוגי ביתר הוסיפו הטוב והמטיב", הרי מפורש שבתחילה היו מברכין רק ברכה אחת. וכתב דשמא הכוונה שלא היו מברכין באותו נוסח שאנו מברכין, אלא את ברכת הזן.
ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך (ח י)
בגמ' ברכות מח: אמר רב נחמן משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש. והקשו הרשב"א והרא"ש ועוד ראשונים, איך יתכן שיהושע תקן ברכת הארץ ועד אז לא אמרוה, וכן איך אפשר לומר שעד ימי דוד לא ברכו ברכת בונה ירושלים, הרי כל שלשת הברכות הם מן התורה, כדאמרינן בברכות שם "וברכת" זו ברכת הזן, "על הארץ" זו ברכת הארץ, "הטובה" זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון. ותירצו, שגם קודם לכן היו מברכים ברכות אלו, והם תיקנו רק את נוסח הברכה, שכאשר נכנסו לארץ תיקנו את נוסח ברכת הארץ, וכשנבחרה ירושלים תיקנו את נוסח ברכת בונה ירושלים.
ובפירוש הרשב"ץ עמ"ס ברכות מט. הקשה על תירוץ הראשונים, מהא דאיתא במדרש תנחומא פרשת מסעי סי' ה', "ילמדנו רבינו עד שלא נכנסו לארץ כיצד היו מברכין על המזון, כך שנו רבותינו עד שלא נכנסו לארץ היו מברכין ברכה אחת הזן את הכל, משנכנסו היו מברכין על הארץ ועל המזון, כיון שחרבה ירושלים הוסיפו בונה ירושלים, משנקברו הרוגי ביתר הוסיפו הטוב והמטיב", הרי מפורש שבתחילה היו מברכין רק ברכה אחת. וכתב דשמא הכוונה שלא היו מברכין באותו נוסח שאנו מברכין, אלא את ברכת הזן.
◆ ◆ ◆
ולכאורה יש מקום ליישב קושיית הראשונים הנ"ל באופן אחר, דהנה המג"א בסי' קצ"א סק"א כתב בדעת רש"י, דאמנם מה"ת צריך להזכיר כל ג' הענינים דהיינו המזון והארץ ובונה ירושלים, אמנם מדאורייתא יכול לכוללן כולן בברכה אחת, ומה שצריך להזכיר כל אחד בברכה בפני עצמו אינו אלא מדרבנן.
ולפי זה ניחא היטב, דבאמת יש לומר שמתחילה היו מברכין רק ברכה אחת, דהיינו ברכת הזן, והיו כוללים בה הארץ ובנין ירושלים, וכשבאו לארץ לכבוד ביאת הארץ תיקן יהושע ברכה בפ"ע על הארץ והיו כוללין בה בנין ירושלים, ואח"כ כשנבנית ירושלים תיקנו ברכה בפני עצמה על ירושלים. ומנין הברכות שהוא מדרבנן וכנ"ל, הוא בכלל תקנות יהושע ודוד שתיקנו הנוסח.
◆ ◆ ◆
והנה איתא במדרש שוחר טוב פרשה י"ז, דלאחר שספר דוד המלך את בני ישראל, ונענש על זה שהיתה מגיפה גדולה בעם ומתו מישראל שבעים אלף איש, כתיב "ויבוא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח", תני רבי שמעון בן יוחי משל לאחד שהיה מכה את בנו ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו (במלחמה) {תיבה זו ט"ס, דמיירי בנופלים בדבר, וכן ליתא במדרש שמואל פרשה ל"א} בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש, והלא דברים קל וחומר, ומה אם אלו שלא היה בית המקדש ביניהם, ולא נחרב בימיהם, נעשה להם כך, ונענשו על שלא תבעו אותו, אנו שחרב בימינו, ואין אנו מתאבלים עליו, ולא נבקש עליו רחמים על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהיו מתפללים שלש תפלות בכל יום, והתקינו בו אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים, ותקנו בונה ירושלים ברכה בפני עצמה בתפלה ובברכת המזון, ע"כ.
ויש לתמוה, איך אפשר לומר שחסידים הראשונים הם שהתקינו בונה ירושלים בברכת המזון, הרי היא מן התורה. ולפי הנ"ל מיושב היטב, ומדוקדק לשון המדרש "ותקנו בונה ירושלים ברכה בפני עצמה", דהן אמת שמן התורה איכא חיוב הזכרה של ירושלים, אמנם אין בזה חיוב ברכה בפני עצמה, וזהו שתיקנו חסידים הראשונים שיהיה "ברכה בפני עצמה".
◆ ◆ ◆