• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • "המרכז למורשת מרן" שמח לבשר לציבור היקר על פתיחת קבוצת הצ'אט "מורשת מרן אונליין" בה יובאו חדשות ועדכונים מעולם התורה, וכן תכנים תורניים מעניינים כולל קטעי וידאו, תמונות והנעשה בעולם הישיבות.

    >> להתחברות לחצו עכשיו:

    https://news.moreshet-maran.com/

    לשליחת עדכונים לחצו כאן, או שלחו למייל: news@moreshet-maran.com

    נ.ב. צ'אט זה מאושר בנטפרי.

דוד תיקן ברכת בונה ירושלים

גרינפלד

Well-known member
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך (ח י)

בגמ' ברכות
מח: אמר רב נחמן משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש. והקשו הרשב"א והרא"ש ועוד ראשונים, איך יתכן שיהושע תקן ברכת הארץ ועד אז לא אמרוה, וכן איך אפשר לומר שעד ימי דוד לא ברכו ברכת בונה ירושלים, הרי כל שלשת הברכות הם מן התורה, כדאמרינן בברכות שם "וברכת" זו ברכת הזן, "על הארץ" זו ברכת הארץ, "הטובה" זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון. ותירצו, שגם קודם לכן היו מברכים ברכות אלו, והם תיקנו רק את נוסח הברכה, שכאשר נכנסו לארץ תיקנו את נוסח ברכת הארץ, וכשנבחרה ירושלים תיקנו את נוסח ברכת בונה ירושלים.

ובפירוש הרשב"ץ עמ"ס ברכות מט. הקשה על תירוץ הראשונים, מהא דאיתא במדרש תנחומא פרשת מסעי סי' ה', "ילמדנו רבינו עד שלא נכנסו לארץ כיצד היו מברכין על המזון, כך שנו רבותינו עד שלא נכנסו לארץ היו מברכין ברכה אחת הזן את הכל, משנכנסו היו מברכין על הארץ ועל המזון, כיון שחרבה ירושלים הוסיפו בונה ירושלים, משנקברו הרוגי ביתר הוסיפו הטוב והמטיב", הרי מפורש שבתחילה היו מברכין רק ברכה אחת. וכתב דשמא הכוונה שלא היו מברכין באותו נוסח שאנו מברכין, אלא את ברכת הזן.
◆ ◆ ◆

ולכאורה יש מקום ליישב קושיית הראשונים הנ"ל באופן אחר, דהנה המג"א בסי' קצ"א סק"א כתב בדעת רש"י, דאמנם מה"ת צריך להזכיר כל ג' הענינים דהיינו המזון והארץ ובונה ירושלים, אמנם מדאורייתא יכול לכוללן כולן בברכה אחת, ומה שצריך להזכיר כל אחד בברכה בפני עצמו אינו אלא מדרבנן.

ולפי זה ניחא היטב, דבאמת יש לומר שמתחילה היו מברכין רק ברכה אחת, דהיינו ברכת הזן, והיו כוללים בה הארץ ובנין ירושלים, וכשבאו לארץ לכבוד ביאת הארץ תיקן יהושע ברכה בפ"ע על הארץ והיו כוללין בה בנין ירושלים, ואח"כ כשנבנית ירושלים תיקנו ברכה בפני עצמה על ירושלים. ומנין הברכות שהוא מדרבנן וכנ"ל, הוא בכלל תקנות יהושע ודוד שתיקנו הנוסח.
◆ ◆ ◆

והנה איתא במדרש שוחר טוב פרשה י"ז, דלאחר שספר דוד המלך את בני ישראל, ונענש על זה שהיתה מגיפה גדולה בעם ומתו מישראל שבעים אלף איש, כתיב "ויבוא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח", תני רבי שמעון בן יוחי משל לאחד שהיה מכה את בנו ולא היה יודע הבן על מה הוא מוכה, לאחר שהכהו אמר לו לך ועשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בי, כך כל אותן אלפים שנפלו (במלחמה) {תיבה זו ט"ס, דמיירי בנופלים בדבר, וכן ליתא במדרש שמואל פרשה ל"א} בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש, והלא דברים קל וחומר, ומה אם אלו שלא היה בית המקדש ביניהם, ולא נחרב בימיהם, נעשה להם כך, ונענשו על שלא תבעו אותו, אנו שחרב בימינו, ואין אנו מתאבלים עליו, ולא נבקש עליו רחמים על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהיו מתפללים שלש תפלות בכל יום, והתקינו בו אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים, ותקנו בונה ירושלים ברכה בפני עצמה בתפלה ובברכת המזון, ע"כ.

ויש לתמוה, איך אפשר לומר שחסידים הראשונים הם שהתקינו בונה ירושלים בברכת המזון, הרי היא מן התורה. ולפי הנ"ל מיושב היטב, ומדוקדק לשון המדרש "ותקנו בונה ירושלים ברכה בפני עצמה", דהן אמת שמן התורה איכא חיוב הזכרה של ירושלים, אמנם אין בזה חיוב ברכה בפני עצמה, וזהו שתיקנו חסידים הראשונים שיהיה "ברכה בפני עצמה".
◆ ◆ ◆
 
המשך:
אמנם דעת התוס' ברכות טז. ד"ה וחותם, דמנין הברכות דאורייתא הוא, וכן דעת עוד ראשונים, ודלא כהמג"א הנ"ל בדעת רש"י. ולפי זה ליכא למימר כנ"ל. ושוב צריך ביאור מה שאמרו בשוחר טוב הנ"ל דחסידים הראשונים תיקנו בונה ירושלים. וצריך לומר שהם תיקנו נוסח הברכה, וכתירוץ הראשונים ע"ד הגמ' ברכות הנ"ל.

ויש להוסיף לבאר היטב, דהנה ברכת המזון דאורייתא היא ברכת הודאה ושבח כדכתיב "וברכת", וגם הזכרת הארץ וירושלים, כל עניינה הוא לשבח ולהודות על מתנת הארץ וירושלים ובית המקדש, אבל הבקשות שמבקשים על בנין ירושלים, אינם מן התורה כלל, דאין זה שייך ל"וברכת", ופשוט שאם הזכיר בנין ירושלים דרך שבח ושלא בדרך בקשה, שיצא מן התורה. וחסידים הראשונים ענין תקנתם היה, שראו שצריך לבקש רחמים על בנין ירושלים, והם תיקנו את הבקשות שאנו מבקשים רחם וכו' ובנה ירושלים וכו', דזה אינו מן התורה. [ויש לעיין לאחר שתיקנו את הבקשות, איך הדין אם הזכיר בנין ירושלים דרך שבח ולא דרך בקשה, האם מעכב מדרבנן מתקנת חסידים הראשונים הנ"ל].
◆ ◆ ◆

ובעיקר דברי המדרש, שאותם רבבות שמתו הוא מחמת שלא בקשו את בנין הבית, יש לעיין הרי לא היה הבית יכול להבנות אז, שהרי נאמר לדוד המלך בנבואה שלא הוא יבנה את הבית, אלא שלמה המלך, ואין לומר שהיה להם להתפלל שימות שלמה המלך ויבנה בית המקדש, שהרי איתא במכות י. "אמר יהושע בן לוי מאי דכתיב שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל ושמחתי, אמר לו הקדוש ברוך הוא כי טוב יום בחצריך מאלף, טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח". מבואר דאין רצון השי"ת להקדים בנין הבית עתה כיון שעי"ז ימות דוד המלך.

וצריך לומר דמ"מ בני ישראל לא ידעו זאת, והיה להם להתפלל על כך. או יש לומר, שהיה להם להתפלל כבר מעתה, שיבנה הבית בבוא העת בימי שלמה כאשר יהיה ראוי להבנות. ומזה נלמד בקל וחומר כמה יש להתפלל על בנין בית המקדש, ומה אלו שלא היה יכול בית המקדש להבנות בימיהם כלל וכמו שנתבאר, מכל מקום היה להם מצידם לבקש על זה, ונענשו כל כך על מה שלא ביקשו, אנו שבית המקדש יכול להבנות בימינו, על אחת כמה וכמה.

שוב הראני ידידי הג"ר אליאב ממט שליט"א שכבר עמד בזה הרמב"ן פרשת קרח ט"ז כ"א, ותירץ שדוקא את דוד המלך מנע הקב"ה מלבנות את הבית, מפני שאמר "כי דמים רבים שפכת ארצה לפני", אבל אם עם ישראל היו מתעוררים לבנות את הבית לא היה נחשב דוד המלך הבונה, אלא כלל ישראל הם היו הבונים ואז היה יכול הבית להבנות גם בימי דוד, אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר והוא אשר הכין הכל, היה הוא הבונה, והוא איש משפט ומחזיק במדת הדין ולא הוכשר בבית הרחמים, עכת"ד.​
 
והקשו הרשב"א והרא"ש ועוד ראשונים, איך יתכן שיהושע תקן ברכת הארץ ועד אז לא אמרוה, וכן איך אפשר לומר שעד ימי דוד לא ברכו ברכת בונה ירושלים, הרי כל שלשת הברכות הם מן התורה, כדאמרינן בברכות שם "וברכת" זו ברכת הזן, "על הארץ" זו ברכת הארץ, "הטובה" זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר ההר הטוב הזה והלבנון.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ולכאורה יש לעיין אמאי פשיטא להו להראשונים דכל ג' ברכות מן התורה עוד קודם שנכנסו לארץ ונבנה ביהמ"ק, הא יש לומר דאע"פ שכל הג' ברכות הם מה"ת, מ"מ הרי הם ברכת ההודאה על נתינת הארץ ובנין הבית, וממילא אין שייך להודות על הארץ אלא לאחר שניתנה, ועל ירושלים לאחר שנבנתה, ואין זה שינוי במצוה, אלא דמעיקרא המצוה היא להודות על הארץ לאחר שניתנה ועל ירושלים שנבנתה, וכמו שברכת המזון מן התורה אבל רק מי שאכל צריך לברך ולהודות על המזון, כך רק לאחר שניתנה הארץ צריך להודות על הארץ וכו'.

והנה במור וקציעה סי' קצ"ד הוכיח שג' הברכות של ברכת המזון אינן מעכבות זו את זו [ודלא כמג"א שם סק"ג שכתב שאם אינו יודע לברך את כולן לא יברך אפילו אחת], מהא דבתחילה בימי משה היה רק ברכת הזן, הרי שהבין בגמ' הנ"ל כפשוטו דבתחילה היה החיוב רק ברכה אחת, והביאור כנ"ל דרק על מה שניתן איכא חיוב להודות. אמנם בפתח הדביר שם תמה עליו דהרי כל הראשונים פירשו דמיד היו מברכין כל הברכות, ורק נוסח הברכה ניתקן לאחר מכן [ועוד כתב שם, דאף אם נפרש כפשוטו מ"מ אין הוכחה דהברכות אינם מעכבות, די"ל דבזמן שהחיוב היה רק על ברכת הזן לחוד שייך חיוב על ברכה אחת, אבל לאחר שנתחייבו בכולן, מעכבות זו את זו].

וצ"ל בדעת הראשונים, דכיון שארץ ישראל מוחזקת היא מאבותינו, ממילא עוד קודם הכניסה לארץ כבר נחשב שניתנה לנו, וצריך להודות על כך שניתנה לאברהם אבינו, וכן בית המקדש ניתן לנו מקומו מיד, או שהחיוב להודות הוא על ההבטחה שיבנה.​
 
וצריך לומר דמ"מ בני ישראל לא ידעו זאת, והיה להם להתפלל על כך. או יש לומר, שהיה להם להתפלל כבר מעתה, שיבנה הבית בבוא העת בימי שלמה כאשר יהיה ראוי להבנות. ומזה נלמד בקל וחומר כמה יש להתפלל על בנין בית המקדש, ומה אלו שלא היה יכול בית המקדש להבנות בימיהם כלל וכמו שנתבאר, מכל מקום היה להם מצידם לבקש על זה, ונענשו כל כך על מה שלא ביקשו, אנו שבית המקדש יכול להבנות בימינו, על אחת כמה וכמה.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ועי' עוד מה שנתבאר בס"ד בדברי המדרש הללו לעיל בריש פרשת כי תשא.​
 
חזור
חלק עליון