מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה' (יח ו)
בספרי פיסקא קס"ח, מנין אתה אומר שכהן בא ונושא כפיו במשמר שאינו שלו, שנאמר ובא בכל אות נפשו, ופירש בזית רענן דילפינן מדכתיב בהמשך הכתוב "ושרת בשם ה' אלקיו", וזהו ברכת כהנים שמזכיר בה את שם ה'. וקשה למה לי קרא שכהן שאינו מהמשמר יכול לישא כפיו, הרי אין זה מפסיד כלום לאנשי המשמר, שהרי יכולים הרבה כהנים לישא את כפיהם, וכשכהן ממשמר אחר נושא כפיו אין זה מונע מכהני המשמר לישא כפיהם. [ובתוספתא סוטה פ"ז ה"ה שנינו דין זה, דברכת כהנים במקדש על מעלות האולם בין במשמר שלו בין במשמר שאינו שלו, וביאר שם בחזון יחזקאל מטעם הנ"ל, שבברכת הכהנים אם מברך כהן שאינו ממשמר דהאידנא אין פגיעה בזכות אנשי המשמר, דבזה שכהנים אחרים מברכים עמהם אינם מונעים את כהני המשמר מלברך גם הם, עכ"ל. אמנם קשה דהכא מבואר דהוי ילפותא מיוחדת ודין מיוחד בברכת כהנים, ולכאורה הוי סברא פשוטה דהא אין פגיעה בזכות אנשי המשמר, ולמה לי קרא].
והנה הרמב"ם בספר המצות מצות עשה ל"ו מנה מצוה שיעבדו הכהנים בבית המקדש במשמרות ולא תהיה יד הכל מתעסקת יחד, והרמב"ן בהשגותיו שם צידד שאין שום מצוה לעבוד דוקא במשמרות ומן התורה יכולים לעסוק כולם בערבוביא, אלא שכך מכרו האבות זה לזה דהיינו שחילקו ביניהם את השבתות, שנתנו את חלקם בשאר ימות השנה עבור שיקבלו שבת אחת שהיא רק שלהם. והנה לפי"ד הרמב"ם י"ל דכיון דהוי מצוה שלא יעבדו בערבוב, אי"ז תלוי רק בזכות אנשי המשמר, אלא איסור למי שאינו מאנשי משמר לעבוד, ולכן אף בעבודה שאינה מגרעת מזכות אנשי המשמר אסורים לעבוד בה, ולכן צריך לחדש דברכת כהנים שרי. אמנם לפי"מ שצידד הרמב"ן דהוי רק זכות אנשי המשמר, א"כ הכא דאינו מגרע מזכותם פשיטא דשרי.
ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה' (יח ו)
בספרי פיסקא קס"ח, מנין אתה אומר שכהן בא ונושא כפיו במשמר שאינו שלו, שנאמר ובא בכל אות נפשו, ופירש בזית רענן דילפינן מדכתיב בהמשך הכתוב "ושרת בשם ה' אלקיו", וזהו ברכת כהנים שמזכיר בה את שם ה'. וקשה למה לי קרא שכהן שאינו מהמשמר יכול לישא כפיו, הרי אין זה מפסיד כלום לאנשי המשמר, שהרי יכולים הרבה כהנים לישא את כפיהם, וכשכהן ממשמר אחר נושא כפיו אין זה מונע מכהני המשמר לישא כפיהם. [ובתוספתא סוטה פ"ז ה"ה שנינו דין זה, דברכת כהנים במקדש על מעלות האולם בין במשמר שלו בין במשמר שאינו שלו, וביאר שם בחזון יחזקאל מטעם הנ"ל, שבברכת הכהנים אם מברך כהן שאינו ממשמר דהאידנא אין פגיעה בזכות אנשי המשמר, דבזה שכהנים אחרים מברכים עמהם אינם מונעים את כהני המשמר מלברך גם הם, עכ"ל. אמנם קשה דהכא מבואר דהוי ילפותא מיוחדת ודין מיוחד בברכת כהנים, ולכאורה הוי סברא פשוטה דהא אין פגיעה בזכות אנשי המשמר, ולמה לי קרא].
והנה הרמב"ם בספר המצות מצות עשה ל"ו מנה מצוה שיעבדו הכהנים בבית המקדש במשמרות ולא תהיה יד הכל מתעסקת יחד, והרמב"ן בהשגותיו שם צידד שאין שום מצוה לעבוד דוקא במשמרות ומן התורה יכולים לעסוק כולם בערבוביא, אלא שכך מכרו האבות זה לזה דהיינו שחילקו ביניהם את השבתות, שנתנו את חלקם בשאר ימות השנה עבור שיקבלו שבת אחת שהיא רק שלהם. והנה לפי"ד הרמב"ם י"ל דכיון דהוי מצוה שלא יעבדו בערבוב, אי"ז תלוי רק בזכות אנשי המשמר, אלא איסור למי שאינו מאנשי משמר לעבוד, ולכן אף בעבודה שאינה מגרעת מזכות אנשי המשמר אסורים לעבוד בה, ולכן צריך לחדש דברכת כהנים שרי. אמנם לפי"מ שצידד הרמב"ן דהוי רק זכות אנשי המשמר, א"כ הכא דאינו מגרע מזכותם פשיטא דשרי.
◆ ◆ ◆
והיה אפשר לפרש דברי הספרי, דזה פשיטא שמדין החלוקה למשמרות אין איסור לכהן לישא כפיו, אלא דכיון דנשיאות כפים במקדש מישך שייכא לעבודה, וכדאמרינן במגילה יח. מדכתיב "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים", א"כ ס"ד שמדיני ברכת הכהנים במקדש בעינן דוקא כהן מהמשמר שעבד, שהוא נחשב "כהן העובד", [ומצינו שכל המשמר נחשב "כהן המקריב" לענין חלוקת קדשים שנאמר בתורה "לכהן המקריב אותה לו תהיה", ו"המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה", והיינו כל אנשי המשמר], וקמ"ל דלא בעינן כהן המקריב דוקא.
וסעד לזה מדברי הזית רענן שביאר לפי הגירסא בספרי שלפנינו, שצריך קרא גם לכהן מאותו המשמר שיכול לישא כפיו, דס"ד דרק העוסקים בעבודה ממש נושאים את כפיהם, וציין למשנה בתמיד פ"ז (מ"ב) שהזכירה בפרטות שאותם הכהנים שעבדו באו לעמוד על מעלות האולם לברכת כהנים עי"ש. והיינו מדיני הברכת כהנים במקדש ולא מצד דיני המשמרות, וה"נ יש לפרש לפי גירסא דידן.
אמנם בפירוש רבינו הלל על הספרי (בחלופי נוסחאות אות צ') כתב "מנין אתה אומר שבא כהן ונושא כפיו במשמר שאינו שלו ולא מצו לעכב כהנים של אותו משמר", עכ"ל, מבואר דהס"ד הוא משום דיני משמרות.