מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלקיך נתן לך לרשתה (כא א)
במשנה בסוף סוטה משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה, משבא אליעזר בן דינאי ותחינה בן פרישה היה נקרא, ובגמ' שם מז: אמרינן דהטעם משום דעגלה ערופה אינה באה אלא על הספק, וכן הוא בתוספתא, ופירש רש"י שם מז. דנודע מי הכהו, שהרי מכירין היו בהן מי רגיל להרוג, ואע"פ שאינו עכשיו בפנינו לדונו. וברמב"ם רוצח פ"ט הי"ב משמע, דכיון דהיו הורגין בגלוי, מסתמא נודע מי הכהו, דיש עד אחד עכ"פ שיודע.
אמנם בירושלמי סוטה פ"ט ה"א דריש לה מדכתיב "כי ימצא פרט למצויין", וכן הוא בספרי כאן. ואפשר לומר דהבבלי והירושלמי לשיטתם, דהבבלי מה: דריש מדכתיב פרט למצוי למעט סמוך לספר או לעיר שרובה נכרים, והירושלמי קאמר דזה מסברא דאני אומר גויים הרגוהו עי"ש. א"כ להבבלי דרשינן מדכתיב כי ימצא לזה, צ"ל דהא דבטלו המים הוא מסברא משום דעל הספק באה וכו'.
ובאהלי יהודה על הספרי כתב דנפק"מ בין הדרשות, דאם הטעם משום דנודע מי הכהו א"כ רק כאשר מכירין מי רגיל להרוג וכפירוש רש"י, אבל אם רבו הרוצחים שאינן ידועים, לא בטלה. אך לטעם הספרי אפילו אם אינן מכירין רק שרבו הרוצחים, הו"ל מצוי. ולהיפך ג"כ נפק"מ, דאפילו אם לא שכיחי רוצחים רבים אלא איכא חד מפורסם כאלעזר בן דינאי, בטלה עגלה ערופה. ונראה מדבריו שם דתרוייהו איתנייהו.
כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלקיך נתן לך לרשתה (כא א)
במשנה בסוף סוטה משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה, משבא אליעזר בן דינאי ותחינה בן פרישה היה נקרא, ובגמ' שם מז: אמרינן דהטעם משום דעגלה ערופה אינה באה אלא על הספק, וכן הוא בתוספתא, ופירש רש"י שם מז. דנודע מי הכהו, שהרי מכירין היו בהן מי רגיל להרוג, ואע"פ שאינו עכשיו בפנינו לדונו. וברמב"ם רוצח פ"ט הי"ב משמע, דכיון דהיו הורגין בגלוי, מסתמא נודע מי הכהו, דיש עד אחד עכ"פ שיודע.
אמנם בירושלמי סוטה פ"ט ה"א דריש לה מדכתיב "כי ימצא פרט למצויין", וכן הוא בספרי כאן. ואפשר לומר דהבבלי והירושלמי לשיטתם, דהבבלי מה: דריש מדכתיב פרט למצוי למעט סמוך לספר או לעיר שרובה נכרים, והירושלמי קאמר דזה מסברא דאני אומר גויים הרגוהו עי"ש. א"כ להבבלי דרשינן מדכתיב כי ימצא לזה, צ"ל דהא דבטלו המים הוא מסברא משום דעל הספק באה וכו'.
ובאהלי יהודה על הספרי כתב דנפק"מ בין הדרשות, דאם הטעם משום דנודע מי הכהו א"כ רק כאשר מכירין מי רגיל להרוג וכפירוש רש"י, אבל אם רבו הרוצחים שאינן ידועים, לא בטלה. אך לטעם הספרי אפילו אם אינן מכירין רק שרבו הרוצחים, הו"ל מצוי. ולהיפך ג"כ נפק"מ, דאפילו אם לא שכיחי רוצחים רבים אלא איכא חד מפורסם כאלעזר בן דינאי, בטלה עגלה ערופה. ונראה מדבריו שם דתרוייהו איתנייהו.
◆ ◆ ◆
ויש ליתן טעם לפי דרשת הספרי והירושלמי, דהוא גזירת הכתוב דמשרבו הרוצחין בטלה עגלה ערופה, דהנה בטעם המצוה של עגלה ערופה הביא הרמב"ן בשם הרמב"ם במורה הנבוכים ובחינוך מצוה תק"ל, דטעם המצוה משום דעי"ז יתפרסם הענין וידרשו ויחקרו וימצאו את הרוצח וידונו אותו. והנה בסנהדרין מא. איתא דמשרבו הרוצחנין הפסיקו לדון דיני נפשות וגלתה סנהדרין וישבה לה בחנות, כדי שלא יענשו על כך שאינם דנין. וכיון דאין דנים אותן, בטל הטעם של עגלה ערופה, שהוא בכדי שיוודע הדבר וידונו את הרוצח.
ועל דרך זה י"ל, דהחינוך כתב וז"ל "משרשי המצוה, כדי שיתעורר לב כל העם בראותם את המעשה הגדול הזה, אסיפת זקני העיר וגדוליה, ויקחו פרה שהיא בהמה גדולה, וילכו באסיפה ובהמון שהכל חפצים לראות עניינים אלה אל מחוץ לעיר, ולקול עריפתה יחרדו כל השומעים ויתעורר רעיונם על הדבר, וכל היודע בדבר מיד יהמה לבבו ותעיר מחשבתו להגיד מה שהוא יודע לפני הזקנים, ומתוך כך יבערו הרעים והרוצחים מקרבם". וכיון דהענין הוא ההתעררות ע"י מעשה פלא, א"כ בזמן שהוא מצוי אין הוא מעורר את השומעים שכבר הורגלו לזה, ואין טעם בהבאת העגלה.
◆ ◆ ◆
ובעוד אופן יש לבאר, דהנה בתרגום יונתן בן עוזיאל מבואר, שהיה בעגלה ערופה מעשה נס, שנחיל יוצא מן העגלה עד הרוצח וע"י כן נודע מי הוא ודנין אותו. ולפי זה י"ל דלא היו בני ישראל ראויים לנס זה, אלא בזמן שאינם פרוצים בחטא של רציחה. וכמו שכתב הרמב"ן לגבי בדיקת מים המרים שהיתה ע"י נס קבוע שנעשה בישראל, שמפני זה לא נהג הדבר אלא בהיותם רובם עושים רצונו של מקום, כי אז היו ראויים לכך, לנקות אותם מהיחידים שחטאו, ולפיכך פסק הענין הזה משעה שנתקלקלו בעבירות. ועל דרך זו י"ל גם לענין עריפת העגלה, לפי"ד התרגום שהוא בדרך נס.
ולפי"ז מה ששנינו יחד בסוטה מז. "משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה, משרבו המנאפים בטלו מים המרים", שניהם מאותו הטעם, דאין ישראל ראויים לכך אלא בזמן שרובם נקיים מחטא זה.
ובזה ביאר בספר גבול בנימין ח"ג דרוש מ"ג באופן נפלא את הפסוק בסוף הפרשה, "ואתה תבער הדם הנקי מקרבך, כי תעשה הישר בעיני ה'". ולכאורה פירושו סתום וחתום. וביאר לפי הנ"ל, דכל הזכות לבער את הדם נקי מישראל על ידי העגלה ערופה, ובמעשה הנס והפלא הנ"ל, הוא רק "כי תעשה הישר בעיני ה'", אז תזכה לנס, אבל משרבו הרוצחנין שוב לא היו ראויים לבער מביניהם את הרוצחים, ולא תהיה להם מצות עגלה ערופה.