מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ (כא כג)
בסנהדרין מו: איתא לגבי חייבי תליה, "משהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה וגומרין את דינו וממיתין אותו ואחר כך תולין אותו", ופירש רש"י שם שממיתים ותולים אותו סמוך לשקיעה, כיון שאם יתלו אותו שחרית שמא יתרשלו בקבורתו ויבואו לידי שכחה ויעברו בלא ילין, לכן תולים אותו סמוך לשקיעה כדי שיקברוהו מיד. והנה מדברי הגמ' משמע שדוקא נתלים אין ממיתין אותם בשחרית. ויש לעיין הרי האיסור להלין הוא בכל הרוגי בי"ד, וא"כ יהיה הדין בכולן שלא להמית אלא סמוך לשקיעת החמה כדי שלא יבואו להתרשל בקבורה.
וביאר בשו"ת גור אריה יהודה יו"ד סי' צ"ו, דבכל הרוגי בי"ד כיון שנקברים מיד לאחר הריגתן אין שייך בזה חשש שיתרשלו, דהוו להו ככל המתים, ורק בנתלים שאין קוברים אותם מיד כיון שיש בהם מצות תליה, חששו שישהו אותם בתלייתם.
ובאופן אחר יש לומר, דהנה בטעמא דקרא דלא תלין נבלתו על העץ אמר קרא "כי קללת אלקים תלוי", ופירשה המשנה בסנהדרין מו. כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם, ונמצא שם שמים מתחלל. ונמצא דאיסור ההלנה הוא משום חילול ה' ולא משום בזיון המת. אמנם כל זה שייך במגדף שנתלה, אבל בשאר המתים שנתרבו לאיסור ההלנה וכנ"ל, לא שייך כלל טעם זה, אלא הוי משום בזיון המת, וקשה דכיון דאיכא טעם בזיון המת גם בשאר מתים, למה לי טעם דחילול ה'. וביאר בשו"ת שאגת אריה החדשות סי' ו' דתרי איסורי נאמרו בדין לא תלין, חדא בכל מת שאסור להלינו בלא קבורה, ועוד דין מיוחד בנתלין דאסור להלינם על העץ משום חילול ה', ונפק"מ בדין זה דאף אם אין יכולים לקוברו בו ביום כגון שתלו אותו בערב שבת או יו"ט סמוך לחשיכה, ואין שהות לקוברו, או שיש אונס אחר, עכ"פ צריך להורידו מהעץ שלא יהיה לינה בתליה, וזה מדין חילול ה'. וכ"כ בשושנים לדוד סנהדרין פ"ו מ"ד, שאפילו אם אין קוברים אותו עכשיו מפני שצריך להביא לו ארון ותכריכים ועבור זה מותר להמתין מלקוברו דהא מלינים את המת לכבודו, מ"מ אסור להניחו בינתיים על העץ ומחוייבים להורידו, דזה הוי מדין חילול שם שמים ולא משום בזיון דידיה, עי"ש. ומעתה יש לומר, דהגדר שעשו חכמים לתלותו סמוך לשקיעת החמה כדי שלא יתרשלו, היינו דוקא בנתלין דאיכא בזה חילול ה', בזה החמירו לעשות הרחקה, אבל לדין הלנה של כל מת שהוא רק מחמת בזיון המת, בזה לא עשו הרחקה.
אמנם הריטב"א במו"ק יד: כתב שבאמת כל הרוגי בית דין נידונים ונהרגין סמוך לשקיעת החמה, ודלא כהנ"ל. וכן נראה מדברי הרדב"ז בשו"ת ח"א סי' שי"א, עי"ש.
כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ (כא כג)
בסנהדרין מו: איתא לגבי חייבי תליה, "משהין אותו עד סמוך לשקיעת החמה וגומרין את דינו וממיתין אותו ואחר כך תולין אותו", ופירש רש"י שם שממיתים ותולים אותו סמוך לשקיעה, כיון שאם יתלו אותו שחרית שמא יתרשלו בקבורתו ויבואו לידי שכחה ויעברו בלא ילין, לכן תולים אותו סמוך לשקיעה כדי שיקברוהו מיד. והנה מדברי הגמ' משמע שדוקא נתלים אין ממיתין אותם בשחרית. ויש לעיין הרי האיסור להלין הוא בכל הרוגי בי"ד, וא"כ יהיה הדין בכולן שלא להמית אלא סמוך לשקיעת החמה כדי שלא יבואו להתרשל בקבורה.
וביאר בשו"ת גור אריה יהודה יו"ד סי' צ"ו, דבכל הרוגי בי"ד כיון שנקברים מיד לאחר הריגתן אין שייך בזה חשש שיתרשלו, דהוו להו ככל המתים, ורק בנתלים שאין קוברים אותם מיד כיון שיש בהם מצות תליה, חששו שישהו אותם בתלייתם.
ובאופן אחר יש לומר, דהנה בטעמא דקרא דלא תלין נבלתו על העץ אמר קרא "כי קללת אלקים תלוי", ופירשה המשנה בסנהדרין מו. כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם, ונמצא שם שמים מתחלל. ונמצא דאיסור ההלנה הוא משום חילול ה' ולא משום בזיון המת. אמנם כל זה שייך במגדף שנתלה, אבל בשאר המתים שנתרבו לאיסור ההלנה וכנ"ל, לא שייך כלל טעם זה, אלא הוי משום בזיון המת, וקשה דכיון דאיכא טעם בזיון המת גם בשאר מתים, למה לי טעם דחילול ה'. וביאר בשו"ת שאגת אריה החדשות סי' ו' דתרי איסורי נאמרו בדין לא תלין, חדא בכל מת שאסור להלינו בלא קבורה, ועוד דין מיוחד בנתלין דאסור להלינם על העץ משום חילול ה', ונפק"מ בדין זה דאף אם אין יכולים לקוברו בו ביום כגון שתלו אותו בערב שבת או יו"ט סמוך לחשיכה, ואין שהות לקוברו, או שיש אונס אחר, עכ"פ צריך להורידו מהעץ שלא יהיה לינה בתליה, וזה מדין חילול ה'. וכ"כ בשושנים לדוד סנהדרין פ"ו מ"ד, שאפילו אם אין קוברים אותו עכשיו מפני שצריך להביא לו ארון ותכריכים ועבור זה מותר להמתין מלקוברו דהא מלינים את המת לכבודו, מ"מ אסור להניחו בינתיים על העץ ומחוייבים להורידו, דזה הוי מדין חילול שם שמים ולא משום בזיון דידיה, עי"ש. ומעתה יש לומר, דהגדר שעשו חכמים לתלותו סמוך לשקיעת החמה כדי שלא יתרשלו, היינו דוקא בנתלין דאיכא בזה חילול ה', בזה החמירו לעשות הרחקה, אבל לדין הלנה של כל מת שהוא רק מחמת בזיון המת, בזה לא עשו הרחקה.
אמנם הריטב"א במו"ק יד: כתב שבאמת כל הרוגי בית דין נידונים ונהרגין סמוך לשקיעת החמה, ודלא כהנ"ל. וכן נראה מדברי הרדב"ז בשו"ת ח"א סי' שי"א, עי"ש.
◆ ◆ ◆
יש להסתפק, אם איחרו סמוך לשקיעת החמה, ונתאחר הדבר שאין שהות ביום לתלותו וגם לקברו, האם קוברים אותו בלא תליה משום מצות עשה דקבור תקברנו ביום ההוא דבעינן שביום המיתה יקבר, או דמצות תליה עדיפא ותולים אותו אע"פ שלא יספיקו לקוברו בו ביום. וכן אם איחרו מלתלות עד הלילה, ימתינו למחר לתלותו, דבלילה אין תולין כמבואר בסנהדרין לד: ולה. דילפינן מהוקע אותם לה' נגד השמש דמיתת בי"ד ביום, וכל שכן בתליה גופה דבה איירי קרא דהוקעה דבעינן יום, א"כ ימתינו למחר לתלותו, או שאין עוברים על לאו דלא תלין וקוברים אותו בלילה. והנה לכאורה עשה דקבורה עדיף שיש בו כבוד הבריות, אמנם לאידך גיסא י"ל דבכל תליה נדחה כבוד הבריות דמשהין עבור זה את קבורתו וכן עצם התליה היא בזיון, וא"כ הוי גזה"כ דהתליה דוחה את כבוד הבריות, ושוב אין מעליותא דכבוד הבריות כלפי מצות תליה.
ושוב ראיתי שבמנחת חינוך בסוף מצוה תקל"ה כתב בפשטות דתולים אותו, דלא גרע ממלין את המת לכבודו, והוא הדין הכא שמלינו כדי לקיים בו המצות עשה, ועי' לקמן מה שיתבאר בס"ד בענין הלנה לכבודו, וצ"ע.