בסדר הדורות (שנת תתקנד) הובא שלרמב"ן היה תלמיד אחד ושמו "אבנר" אשר נהפך למומר רח"ל, ויצא שמו בכל הארץ. לאחר ימים, ביום כיפור, שלח להביא לפניו את הרמב"ן רבו, ובפניו הרג חזיר וינתחהו ויבשלהו ויאכלהו. לאחר שאכל שאל את רבו על כמה כריתות עבר, והשיבו הרמב"ן שעבר על ארבעה כריתות, אך הוא טען כלפי רבו שעבר על חמשה כריתות. נתן בו הרב עיניו בכעס ויאלם האיש, כי עדיין נותר לו מעט יראה מרבו.
לסוף שאלו הרמב"ן מה גרם לו להמיר דתו, והשיבו המומר כי פעם אחת שמע דרוש מרבו בפרשת האזינו, ואמר הרב, כי בפרשה זו כלולים כל הדברים שבעולם, וכיון שלדעתו דבר זה מן הנמנע, לכן נהפך לאיש אחר. אמר לו הרב שאכן הדבר נכון וכי הוא מוכן להראותו זאת. אמר לו המומר, הראני היכן מופיע שמי בפרשה זו.
נשא הרמב"ן תפילה ומיד עלה בפיו הפסוק "אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם", שבו צירוף כל אות שלישית בתיבות אלו מצטרף לשם "אבנר". נפלו פניו של זה ושאל אם יש תרופה למכתו השיבו הרמב"ן, הרי שמעת דברי הפסוק. מיד לקח המומר ספינה בלי מלח ומשוט ונכנס בה והלך כאשר נשאו הרוח, ושוב לא נודע ממנו מאומה.
וכן הובא בקב הישר (פרק כג), ושם הובא שהרמב"ן הודה לו שעבר על חמשה כריתות. וכן נוסף שם שלאחמ"כ הרבה הרמב"ן בתפילה שיהיה לו מקצת כפרה, ולאחר זמן בא אליו התלמיד בחלום והודה לו שבזכותו היה בגיהנום במקום בכף הקלע, ולאחר י"ב חודש יצא מהגיהנום ולא נכנס לגן עדן.
ובדרך שיחה (עמ' תרלז) נשאל הגרח"ק זללה"ה שלכאורה עבר התלמיד רק על ג' כריתות, הריגת החזיר, בישולו ואכילתו. והשיב הגרח"ק, שיתכן שבנוסף לזה ניקה הבשר ועבר על בורר.
ולכאורה יל"ע שעדיין חסר כרת אחד. ויתכן שהדליק אש לבשל ועבר על הבערה, ואולי הוויכוח היה ע"פ הירושלמי (ביצה פ"ה ה"ב) דאיכא למ"ד "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת"", בשבת אין את מבעיר אבל מבעיר את בי"ט. ואולי סבר הרמב"ן בתחילה שכך הלכה, ועי' מ"מ (הל' שביתת יו"ט פ"א ה"ד) שהביא כן.
ועוד יתכן שעל הבערה ודאי עבר, והויכוח היה בהלכות בורר, אם קודם בישול נקרא לאלתר, או אם להוציא עצמות נחשב בורר, ועי' ביאור הלכה (סי' שיט ס"ד ד"ה מתוך אוכל) לגבי דגים. או שהיה ביניהם ויכוח אחר.
לסוף שאלו הרמב"ן מה גרם לו להמיר דתו, והשיבו המומר כי פעם אחת שמע דרוש מרבו בפרשת האזינו, ואמר הרב, כי בפרשה זו כלולים כל הדברים שבעולם, וכיון שלדעתו דבר זה מן הנמנע, לכן נהפך לאיש אחר. אמר לו הרב שאכן הדבר נכון וכי הוא מוכן להראותו זאת. אמר לו המומר, הראני היכן מופיע שמי בפרשה זו.
נשא הרמב"ן תפילה ומיד עלה בפיו הפסוק "אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם", שבו צירוף כל אות שלישית בתיבות אלו מצטרף לשם "אבנר". נפלו פניו של זה ושאל אם יש תרופה למכתו השיבו הרמב"ן, הרי שמעת דברי הפסוק. מיד לקח המומר ספינה בלי מלח ומשוט ונכנס בה והלך כאשר נשאו הרוח, ושוב לא נודע ממנו מאומה.
וכן הובא בקב הישר (פרק כג), ושם הובא שהרמב"ן הודה לו שעבר על חמשה כריתות. וכן נוסף שם שלאחמ"כ הרבה הרמב"ן בתפילה שיהיה לו מקצת כפרה, ולאחר זמן בא אליו התלמיד בחלום והודה לו שבזכותו היה בגיהנום במקום בכף הקלע, ולאחר י"ב חודש יצא מהגיהנום ולא נכנס לגן עדן.
ובדרך שיחה (עמ' תרלז) נשאל הגרח"ק זללה"ה שלכאורה עבר התלמיד רק על ג' כריתות, הריגת החזיר, בישולו ואכילתו. והשיב הגרח"ק, שיתכן שבנוסף לזה ניקה הבשר ועבר על בורר.
ולכאורה יל"ע שעדיין חסר כרת אחד. ויתכן שהדליק אש לבשל ועבר על הבערה, ואולי הוויכוח היה ע"פ הירושלמי (ביצה פ"ה ה"ב) דאיכא למ"ד "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת"", בשבת אין את מבעיר אבל מבעיר את בי"ט. ואולי סבר הרמב"ן בתחילה שכך הלכה, ועי' מ"מ (הל' שביתת יו"ט פ"א ה"ד) שהביא כן.
ועוד יתכן שעל הבערה ודאי עבר, והויכוח היה בהלכות בורר, אם קודם בישול נקרא לאלתר, או אם להוציא עצמות נחשב בורר, ועי' ביאור הלכה (סי' שיט ס"ד ד"ה מתוך אוכל) לגבי דגים. או שהיה ביניהם ויכוח אחר.