לא משנה אני צריך משהו שיחזק את הציבור
סומך עליך
סיפר לי באחת הפעמים שזכיתי להיות במעון קודשו של מרן זיע"א, ר' יצחק גדניאן הי"ו (אשר זכה להוציא ולהביא בחייו, ולהיות עמו בשעות הקטנות של הלילה, בשמירה קפדנית על מרן זיע"א), שפעם אחת בשעת לילה מאוחרת, בעוד השעון מראה על השעה 1 בלילה, מרן זיע"א עסק בלימודו כהרגלו, ועמו בחדר הלימוד שניים מתלמידיו הסמוכים על שלחן לימודו, ור' יצחק גדניאן הי"ו בחדר הסמוך. והנה לפתע שומעים נקישות בדלת הכניסה לביתו של מרן. מיד בא ר' יצחק גדניאן, ופתח את הדלת וראה אברך אשכנזי בהול, ובוכה, ורוצה לפגוש את מרן זיע"א.
השעה מאוחרת, לא שייך כעת. פנה אליו ר' יצחק גדניאן.
אני נשלחתי מר' חיים קנייבסקי, אני חייב להיכנס למרן.
אמור מה יש לך ואני אומר למרן. פנה אליו ר' יצחק.
אני לא אומר את מה שיש לי לאף אחד, רק למרן!
בא ר' יצחק למרן ואמר לו, כי יש אברך אשכנזי שהגיע, ורוצה להיכנס למרן.
השעה מאוחרת. ענה מרן.
רבנו, הוא בוכה, ורוצה להיכנס בדחיפות.
שייכנס. אמר מרן.
מיד בא האברך, והתחיל לגחון ולבכות, ואמר כי היה אצל ר' חיים קניבסקי, וכי הם לא נפקדו זמן רב בילדים, ואמר להם ר' חיים קניבסקי כי הוא פגע בתלמיד חכם!
חשב אותו אברך, ועלה בדעתו כי פגע בכבודו של מרן זיע"א (ללא ידיעתו של מרן זיע"א מאותו המעשה) ועתה בא לבקש מחילתו. ובכה בדמעות שליש.
ה' ישמרך, מחול לך, תזכה לבנים ובנות! בירך מרן.
יצא אותו אברך שמח וטוב לב. ומרן חזר לתלמודו.
ר' יצחק גדניאן חזר למקומו, ולפתע שמע את מרן שקולו ברמה: "גדניאן! בוא הנה!"
"מה קרה רבינו?"
"איפה האברך האשכנזי"?!... פנה מרן.
הלך! ענה ר' יצחק.
תקרא לו מיד! תגיד לו שיבוא אליי שוב פעם!
ר' יצחק יצא החוצה, והחל לחפש ברחוב את אותו אברך. משמצאו, קרא לו כי מרן קורא לו שוב פעם.
הגיע האברך, מבוהל כולו, והרי מחל לו מרן.
כשהגיע למרן, שאל מה קרה.
ענה לו מרן: "
אתה רוצה שאני אמחל לך באמת?"
ודאי!
אמר לו מרן:
"אם אתה רוצה שאני אמחל לך באמת, מכל הלב, תקנה את הספרים שלי ותקבע בהם שיעורים! אם תעשה כך, אני אמחל לך בלב שלם!"
האברך הסכים, ונפתח שיעור בחזון עובדיה על ידי האברך האשכנזי.