ברכת אירוסין ע"י שליח

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שונאיו (כד ס)

בתוס' כתובות ז: כתבו דמהכא ילפינן ברכת אירוסין, והוסיפו שיש ללמוד מכאן שגם באשה המתקדשת על ידי שליח, צריכין לברך ברכת אירוסין, שהרי אליעזר שליח היה, ושוב כתבו התוס' דהוי אסמכתא בעלמא, דפשטיה דקרא לא איירי בברכת אירוסין. ולפי"ז כתב בפסקי תוס', דשוב הוי ספק האם באשה המתקדשת ע"י שליח איכא ברכת אירוסין.

ולכאורה יש לעיין לפי מה שצידד בנוב"י תנינא אה"ע סי' א' דבברכת אירוסין החיוב לא רק על החתן אלא גם על הכלה, ונפק"מ כשהחתן הוא חרש, דמ"מ מברכין בשביל הכלה, וא"כ מאי מספקא להו להתוס' באירוסין ע"י שליח, נהי דהחתן אינו כאן אלא רק שלוחו, מ"מ יהיה חיוב ברכה מצד הכלה שהיא נמצאת כאן בעצמה, [והנידון ישאר רק כששליח החתן קידש ע"י שליח האשה, ועל זה אין הוכחה מאליעזר], ולכאו' משמע מדברי התוס' דהחיוב רק מצד החתן, וצ"ע.
​

◆ ◆ ◆​

והנה נחלקו הראשונים בגדר ברכת האירוסין, דמהרמב"ם אישות פ"ג הכ"ג נראה שהיא ברכת המצוות על מצות הקידושין, [ולשיטתו בפ"א ה"ב דהקידושין עצמם הוי מצות עשה], אמנם הרא"ש בכתובות פ"א סי' י"ב כתב דאי"ז ברכת המצות אלא ברכת השבח. ונראה דכל הספק של התוס' בברכת אירוסין ע"י שליח הוא רק להצד דהוי ברכת השבח, אבל אי הוי ברכת המצות הרי שליח מברך על המצוה שעושה עבור המשלח כמו שמבואר בכמה דוכתי, [עי' במג"א סי' תל"ב סק"ו לענין בדיקת חמץ, ובמאמר מרדכי שם הוכיח כן מהא דמותר לתרום ע"י שליח ולא הוי כתורם ערום שמפסיד הברכה].​

 

[גרינפלד]

והנה נחלקו הראשונים בגדר ברכת האירוסין, דמהרמב"ם אישות פ"ג הכ"ג נראה שהיא ברכת המצוות על מצות הקידושין, [ולשיטתו בפ"א ה"ב דהקידושין עצמם הוי מצות עשה], אמנם הרא"ש בכתובות פ"א סי' י"ב כתב דאי"ז ברכת המצות אלא ברכת השבח. ונראה דכל הספק של התוס' בברכת אירוסין ע"י שליח הוא רק להצד דהוי ברכת השבח, אבל אי הוי ברכת המצות הרי שליח מברך על המצוה שעושה עבור המשלח כמו שמבואר בכמה דוכתי, [עי' במג"א סי' תל"ב סק"ו לענין בדיקת חמץ, ובמאמר מרדכי שם הוכיח כן מהא דמותר לתרום ע"י שליח ולא הוי כתורם ערום שמפסיד הברכה].​

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ולפי"ז י"ל דהספק בתוס' הוא מחמת דהוי ברכת השבח, ועל כן מספקא להו להתוס' דכל המחייב הוא מה דהוי במעמד החתן והכלה, ולא משום דהברכה מוטלת על החתן ואינה יכולה להיאמר ע"י שליח, אלא דכל שאין מעמד החתן והכלה יחד אין המחייב של ברכת השבח הזו.

ומעתה ל"ק ממש"כ הנוב"י בחרש, דהתם איכא מעמד החתן והכלה, ואז איכא חיוב של ברכת השבח, אבל הספק של התוס' הוא כשהאירוסין אינם במעמד החתן, ועי'.

והנה יש מקשים על התוס' מדוע לא הוכיחו דשליח מברך ברכת האירוסין דאל"כ איך מותר לשלוח שליח לקידושין הרי מבטל את הברכה, וכמו שאסור לתרום ערום מחמת הברכה [ולפי דעת הרא"ש כתובות סי' י"ז דמי שלא ברך ברכת אירוסין בשעת האירוסין מברך בשעת הנישואין דזה דומה למי שלא נתעכל המזון שבמעיו, ניחא דלא הפסיד שום ברכה].

ולפי הנ"ל ניחא, דהתוס' ס"ל דהוי ברכת השבח ובזה ליכא דינא דתורם ערום, וביותר ביאור דכל החיוב של ברכת השבח הוא מתחיל רק במעמד החתן והכלה, ואינו דומה למקיים מצוה בלא ברכה דעכ"פ איכא מצוה שלא ברכו עליה, אבל כאן כל שאין התנאים המחייבים ברכת השבח אין כאן חיוב ברכה כלל, והוי דומיא דמי שלא עשה מצוה לגבי ברכת המצוות. [ולפי"ז יש מקום לומר דלהצד בתוס' שבאירוסין ע"י שליח ליכא ברכת האירוסין, לא יברכו גם בנישואין, דהוי רק תשלומין על הברכה שנתחייב בשעת אירוסין וכמ"ש הרא"ש דהוי כמו שלא נתעכל המזון, אבל ע"י שליח לא היה המחייב ולא רק שלא יכולים לברך, וצ"ע בזה].​