מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם (יב ז)
במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי איתא, דבית שיש לו חמש פתחים צריך ליתן מן הדם על כל חמשת הפתחים, וז"ל שם "מנין אתה אומר חבורה אוכלת בבית אחד ולו חמשה פתחים צריך ליתן מדם על כל משקוף ומשקוף מדם על כל מזוזה ומזוזה ת"ל ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף מדם על כל משקוף ומשקוף ומדם על כל מזוזה ומזוזה". ושוב דרשינן שם שגם אם היו חמש חבורות של חמש פסחים אוכלות בבית אחד ולו חמש פתחים, צריכים ליתן מכל דם ודם על כל משקוף ומשקוף ומכל דם ודם על כל מזוזה ומזוזה, מדכתיב על שתי המזוזות ועל המשקוף, מכל דם ודם על המשקוף ומכל דם ודם על המזוזה. וקשה דכיון שכבר דרשינן שצריך ליתן מן הדם על כל פתח, ממילא פשיטא שאם אוכלים שם כמה חבורות כל חבורה צריכה לתת מן הדם של הקרבן שלה על כל פתח ופתח, ומה היה סלקא דעתך דבכה"ג אי"צ ליתן על כל פתח ופתח.
ובמשאת המלך סי' שנ"ט ביאר היטב, דבמתן הדם של פסח מצרים היה בו תרתי, חדא זריקת דם הקרבן וכמו דאמרינן בפסחים צא. דשלש מזבחות היו שם ב' המזוזות והמשקוף, וכן הוא בירושלמי פ"ט ה"ה דמה"ט פסח מצרים חשיב כמי שיש ממנו למזבח, עי"ש. ועוד דהיה הדם לאות על הבתים להגן על בני ישראל, ובזה נתינת הדם היא בתורת מצוה בעלמא ולא מדין זריקת דם. ומעתה לענין יציאה ידי חובה של זריקת הדם, לזה ודאי די בפתח אחד, והקרבן נכשר בזה, ומה שצריך ליתן על כל פתח הוא רק מדין אות על הבתים ואינו מעכב את הקרבן. ולכן סלקא דעתך דהיכא דכמה חבורות אוכלות בבית אחד, נהי דזה ודאי שכל חבורה צריכה ליתן על פתח אחד, בכדי שיוכשר הקרבן שלה, אבל ליתן על שאר הפתחים שהוא רק מצד לאות על הבתים, כיון שיש כבר מדם של פסח אחר הרי כבר יש אות, ס"ד דאי"צ ליתן מכל פסח על כל פתח, קמ"ל דבעינן ג"כ אות של אותו הפסח שלהם.
ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם (יב ז)
במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי איתא, דבית שיש לו חמש פתחים צריך ליתן מן הדם על כל חמשת הפתחים, וז"ל שם "מנין אתה אומר חבורה אוכלת בבית אחד ולו חמשה פתחים צריך ליתן מדם על כל משקוף ומשקוף מדם על כל מזוזה ומזוזה ת"ל ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף מדם על כל משקוף ומשקוף ומדם על כל מזוזה ומזוזה". ושוב דרשינן שם שגם אם היו חמש חבורות של חמש פסחים אוכלות בבית אחד ולו חמש פתחים, צריכים ליתן מכל דם ודם על כל משקוף ומשקוף ומכל דם ודם על כל מזוזה ומזוזה, מדכתיב על שתי המזוזות ועל המשקוף, מכל דם ודם על המשקוף ומכל דם ודם על המזוזה. וקשה דכיון שכבר דרשינן שצריך ליתן מן הדם על כל פתח, ממילא פשיטא שאם אוכלים שם כמה חבורות כל חבורה צריכה לתת מן הדם של הקרבן שלה על כל פתח ופתח, ומה היה סלקא דעתך דבכה"ג אי"צ ליתן על כל פתח ופתח.
ובמשאת המלך סי' שנ"ט ביאר היטב, דבמתן הדם של פסח מצרים היה בו תרתי, חדא זריקת דם הקרבן וכמו דאמרינן בפסחים צא. דשלש מזבחות היו שם ב' המזוזות והמשקוף, וכן הוא בירושלמי פ"ט ה"ה דמה"ט פסח מצרים חשיב כמי שיש ממנו למזבח, עי"ש. ועוד דהיה הדם לאות על הבתים להגן על בני ישראל, ובזה נתינת הדם היא בתורת מצוה בעלמא ולא מדין זריקת דם. ומעתה לענין יציאה ידי חובה של זריקת הדם, לזה ודאי די בפתח אחד, והקרבן נכשר בזה, ומה שצריך ליתן על כל פתח הוא רק מדין אות על הבתים ואינו מעכב את הקרבן. ולכן סלקא דעתך דהיכא דכמה חבורות אוכלות בבית אחד, נהי דזה ודאי שכל חבורה צריכה ליתן על פתח אחד, בכדי שיוכשר הקרבן שלה, אבל ליתן על שאר הפתחים שהוא רק מצד לאות על הבתים, כיון שיש כבר מדם של פסח אחר הרי כבר יש אות, ס"ד דאי"צ ליתן מכל פסח על כל פתח, קמ"ל דבעינן ג"כ אות של אותו הפסח שלהם.
◆ ◆ ◆
ובאופן אחר יש לפרש דהנה דעת המכילתא דרשב"י דרק מקום האכילה היה טעון מתן דם, ולא שאר הבתים, כמבואר שם דאם היו חמש בתים זה לפנים מזה ואוכלים בפנימי אין צריך ליתן אלא על הפנימי, וכן הוא שם עה"פ "לאות על הבתים אשר אתם שם", יכול יתן על מקום לינה ת"ל על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, יכול לא יתן אלא על מקום אכילה ת"ל על הבתים אשר אתם שם, יכול יתן כאן וכאן ת"ל לאות ולא לאותות אמור מעתה מקום אכילה שם היתה לינה, ע"כ.
והנה מבואר בפסחים פה: דב' חבורות של ב' פסחים האוכלות בבית אחד אסור להוציא בשר מחוץ לחבורה, והטעם משום שנאמר לא תוציא מן הבשר מן הבית "חוצה", וילפינן מדכתיב "חוצה" דאסור להוציא גם חוץ לחבורה. וכל זה היכא שיש בבית ב' חבורות, אז מקום האכילה של כל חבורה הוא רק בתוך החבורה, אבל היכא שיש חבורה אחת בבית מקום האכילה מתפשט בכל הבית דכולו נחשב מקום החבורה, וכמבואר בתוספתא פסחים פ"ו "אם אין שם אלא חבורה אחת אוכל בכל הבית כולו ואינו חושש", וכן מבואר בפסחים פה: וברמב"ם ק"פ פ"ט ה"א שמן האגף של הבית ולפנים כלפנים, ומבואר דגבולי הבית הם מקום החבורה, והיינו כשיש שם רק חבורה אחת בבית. ונמצא דיש חילוק, דהיכא דאיכא חבורה אחת בבית כל הבית הוא מקום החבורה והאכילה, והיכא דאיכא ב' חבורות בבית אחד, שוב אין כל הבית נחשב למקום החבורה ומקום האכילה הוא רק בתוך מקום החבורה ממש.
ומעתה י"ל דהרי רק מקום האכילה טעון מתן דם, א"כ ס"ד דרק היכא דאיכא חבורה אחת בבית וכל הבית חשיב מקום אכילתה אז צריך מתן דם בכל פתח ופתח שיש בכל הבית, אבל היכא דאיכא ה' חבורות דאז כל אחת מקום אכילתה הוא רק בתוך החבורה ולא בכל הבית, רק הפתח הסמוך לה שהוא במקום אכילתה יהיה טעון מתן דם, וקמ"ל דלענין זה לעולם תלוי בבית שנאכל בו ולא במקום החבורה ממש.
◆ ◆ ◆
