• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

מתן דם פסח מצרים בבית שיש לו ב' פתחים

גרינפלד

Well-known member
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם (יב ז)

במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי איתא, דבית שיש לו חמש פתחים צריך ליתן מן הדם על כל חמשת הפתחים, וז"ל שם "מנין אתה אומר חבורה אוכלת בבית אחד ולו חמשה פתחים צריך ליתן מדם על כל משקוף ומשקוף מדם על כל מזוזה ומזוזה ת"ל ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף מדם על כל משקוף ומשקוף ומדם על כל מזוזה ומזוזה". ושוב דרשינן שם שגם אם היו חמש חבורות של חמש פסחים אוכלות בבית אחד ולו חמש פתחים, צריכים ליתן מכל דם ודם על כל משקוף ומשקוף ומכל דם ודם על כל מזוזה ומזוזה, מדכתיב על שתי המזוזות ועל המשקוף, מכל דם ודם על המשקוף ומכל דם ודם על המזוזה. וקשה דכיון שכבר דרשינן שצריך ליתן מן הדם על כל פתח, ממילא פשיטא שאם אוכלים שם כמה חבורות כל חבורה צריכה לתת מן הדם של הקרבן שלה על כל פתח ופתח, ומה היה סלקא דעתך דבכה"ג אי"צ ליתן על כל פתח ופתח.

ובמשאת המלך סי' שנ"ט ביאר היטב, דבמתן הדם של פסח מצרים היה בו תרתי, חדא זריקת דם הקרבן וכמו דאמרינן בפסחים צא. דשלש מזבחות היו שם ב' המזוזות והמשקוף, וכן הוא בירושלמי פ"ט ה"ה דמה"ט פסח מצרים חשיב כמי שיש ממנו למזבח, עי"ש. ועוד דהיה הדם לאות על הבתים להגן על בני ישראל, ובזה נתינת הדם היא בתורת מצוה בעלמא ולא מדין זריקת דם. ומעתה לענין יציאה ידי חובה של זריקת הדם, לזה ודאי די בפתח אחד, והקרבן נכשר בזה, ומה שצריך ליתן על כל פתח הוא רק מדין אות על הבתים ואינו מעכב את הקרבן. ולכן סלקא דעתך דהיכא דכמה חבורות אוכלות בבית אחד, נהי דזה ודאי שכל חבורה צריכה ליתן על פתח אחד, בכדי שיוכשר הקרבן שלה, אבל ליתן על שאר הפתחים שהוא רק מצד לאות על הבתים, כיון שיש כבר מדם של פסח אחר הרי כבר יש אות, ס"ד דאי"צ ליתן מכל פסח על כל פתח, קמ"ל דבעינן ג"כ אות של אותו הפסח שלהם.
◆ ◆ ◆

ובאופן אחר יש לפרש
דהנה דעת המכילתא דרשב"י דרק מקום האכילה היה טעון מתן דם, ולא שאר הבתים, כמבואר שם דאם היו חמש בתים זה לפנים מזה ואוכלים בפנימי אין צריך ליתן אלא על הפנימי, וכן הוא שם עה"פ "לאות על הבתים אשר אתם שם", יכול יתן על מקום לינה ת"ל על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, יכול לא יתן אלא על מקום אכילה ת"ל על הבתים אשר אתם שם, יכול יתן כאן וכאן ת"ל לאות ולא לאותות אמור מעתה מקום אכילה שם היתה לינה, ע"כ.

והנה מבואר בפסחים פה: דב' חבורות של ב' פסחים האוכלות בבית אחד אסור להוציא בשר מחוץ לחבורה, והטעם משום שנאמר לא תוציא מן הבשר מן הבית "חוצה", וילפינן מדכתיב "חוצה" דאסור להוציא גם חוץ לחבורה. וכל זה היכא שיש בבית ב' חבורות, אז מקום האכילה של כל חבורה הוא רק בתוך החבורה, אבל היכא שיש חבורה אחת בבית מקום האכילה מתפשט בכל הבית דכולו נחשב מקום החבורה, וכמבואר בתוספתא פסחים פ"ו "אם אין שם אלא חבורה אחת אוכל בכל הבית כולו ואינו חושש", וכן מבואר בפסחים פה: וברמב"ם ק"פ פ"ט ה"א שמן האגף של הבית ולפנים כלפנים, ומבואר דגבולי הבית הם מקום החבורה, והיינו כשיש שם רק חבורה אחת בבית. ונמצא דיש חילוק, דהיכא דאיכא חבורה אחת בבית כל הבית הוא מקום החבורה והאכילה, והיכא דאיכא ב' חבורות בבית אחד, שוב אין כל הבית נחשב למקום החבורה ומקום האכילה הוא רק בתוך מקום החבורה ממש.

ומעתה י"ל דהרי רק מקום האכילה טעון מתן דם, א"כ ס"ד דרק היכא דאיכא חבורה אחת בבית וכל הבית חשיב מקום אכילתה אז צריך מתן דם בכל פתח ופתח שיש בכל הבית, אבל היכא דאיכא ה' חבורות דאז כל אחת מקום אכילתה הוא רק בתוך החבורה ולא בכל הבית, רק הפתח הסמוך לה שהוא במקום אכילתה יהיה טעון מתן דם, וקמ"ל דלענין זה לעולם תלוי בבית שנאכל בו ולא במקום החבורה ממש.
◆ ◆ ◆
 
המשך:
בעיקר שיטת המכילתא דרשב"י דנתינת הדם היתה על פתחי הבתים של מקום האכילה, יש לעיין, הרי בשעת נתינת הדם שהיה זה ביום עדיין לא נקבע מקום האכילה, ואיך יהיה הדבר תלוי בעתיד במקום שעתיד לאכול בו. ועוד, שהאכילה כלל אינה מעכבת בעשיה, ומי שהקריב פסחו ולא אכלו יצא ידי חובת ההקרבה, ואינו חייב פסח שני ואינו ענוש כרת. ולכאורה בפסח מצרים אם לא אכלו לבסוף הרי אין זה בית האכילה וא"כ אינו מקום הכשר למתן הדם, ונמצא שלמפרע נפסל הפסח, וצ"ע בזה.

והנה במכילתא דרבי ישמעאל פליג בזה על מכילתא דרשב"י, דדרשינן שם (מכילתא דפסחא פיסקא ו' סי' ל"ו) אין לי אלא על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, בתים שהיו ישנים בהם מנין ת"ל על הבתים אשר אתם שם מכל מקום. ובביאור הך דינא יש להסתפק האם כוונת המכילתא שהיה צריך ליתן על כל הבתים, היינו גם על הבית שאוכל וגם על הבית שלן בו, או דיכול ליתן על איזה מהם שירצה ובאחד מהם יוצא ידי חובתו. ובפירוש "זה ינחמנו" על המכילתא לרבי משה פרנקפורטר (נדפס באמשטרדם שנת תע"ב) כתב דצריך ליתן על כל בית ובית, אמנם בהר אפרים על המכילתא שם מפרש דהיינו שיכולים ליתן או על הבית שאוכלים או על הבית שישנים בו.

עוד מסתפק בפירוש "זה ינחמנו" הנ"ל, האם דוקא על בתים שישנים או בתים שאוכלים, או על כל בית ובית שראוי לדירה, ולא אתי למעוטי אלא בית שאינו ראוי לדירה. [וספק זה שייך לפי ב' הפירושים הנ"ל, היינו אם נותנים גם על בית אכילה וגם על בית לינה האם צריך ליתן גם על בית שאין לנים בו ואין אוכלים בו, ואם נותנים על אחד מהם האם יכולים ליתן על בית שאינו בית לינה ולא בית אכילה].

ואם נימא דבית האכילה או הלינה הוי דוקא, א"כ גם לשיטת מכילתא דרבי ישמעאל קשה הקושיא הנ"ל, הרי בשעת מתן הדם עדיין לא נתברר היכן יהיה מקום האכילה או הלינה.

ולכאורה נראה לומר, דבאמת מצד כשרות הקרבן מהני מתן הדם על כל בית הראוי לאכילה, ואף אם לא יאכל שם לבסוף מ"מ כבר יצא ידי חובה, [ואפשר דאף דעתו לאכול שם אין צריך, רק שיהיה בית הראוי לאכילה]. ומה דס"ל למכילתא דרשב"י דמקום האכילה בעינן, היינו להיפך, דלמצוה בעינן שמקום האכילה יהיה באותו בית שבו היה מתן הדם, כדי שיתקיים על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, וכמו שבכדי שיתקיים על הבתים אשר אתם שם צריכים ללון באותו הבית שאכלו בו, ו"מקום אכילה שם מקום לינה", כך "מקום מתן הדם הוא מקום האכילה", ועכ"פ דין זה חלה חובת קיומו בשעת האכילה לאכול במקום של מתן הדם, אבל בשעת מתן הדם עדיין ליכא בית מסוים שהוא מקום האכילה, וכנ"ל.
 
עוד מסתפק בפירוש "זה ינחמנו" הנ"ל, האם דוקא על בתים שישנים או בתים שאוכלים, או על כל בית ובית שראוי לדירה, ולא אתי למעוטי אלא בית שאינו ראוי לדירה.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ועי' ברש"י (יב ז) שכתב, על הבתים אשר יאכלו אותו, ולא על משקוף ומזוזות שבבית התבן ובבית הבקר, שאין דרין בתוכו, ופירש הרא"ם שם דכיון שמבואר במכילתא שלא בא למעוטי בתים שלא אכלו בהם, שהרי גם אם לא אכלו בהם נתרבו, אלא בא למעט רק מה שאין דרין בו, היינו בית התבן ובית הבקר, ועי' בהגהות הגר"א שהגיה כן במכילתא. ומזה נראה דכל שאינו בית התבן וכו' אלא דרים בו, אע"פ שלא לנו בו בלילה זה ג"כ נתרבה.​
 
ולכאורה נראה לומר, דבאמת מצד כשרות הקרבן מהני מתן הדם על כל בית הראוי לאכילה, ואף אם לא יאכל שם לבסוף מ"מ כבר יצא ידי חובה, [ואפשר דאף דעתו לאכול שם אין צריך, רק שיהיה בית הראוי לאכילה]. ומה דס"ל למכילתא דרשב"י דמקום האכילה בעינן, היינו להיפך, דלמצוה בעינן שמקום האכילה יהיה באותו בית שבו היה מתן הדם, כדי שיתקיים על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, וכמו שבכדי שיתקיים על הבתים אשר אתם שם צריכים ללון באותו הבית שאכלו בו, ו"מקום אכילה שם מקום לינה", כך "מקום מתן הדם הוא מקום האכילה", ועכ"פ דין זה חלה חובת קיומו בשעת האכילה לאכול במקום של מתן הדם, אבל בשעת מתן הדם עדיין ליכא בית מסוים שהוא מקום האכילה, וכנ"ל.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
במכילתא דרשב"י, בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר, סמך "יאכל" אצל לא תוציא לומר לך בשעת אכילה הוא חייב ואינו חייב שלא בשעת אכילה. ולכאורה אתי למעוטי יום י"ד שעדיין לא הגיע זמן האכילה, וצריך ביאור, למה צריך קרא לזה, הרי קודם שעת האכילה עדיין לא נקבע מקום האכילה, עד לאחר שהתחילו לאכול ממנו כזית באותו הבית, ומאיזה בית יאסר להוציאו. ולהנ"ל ניחא, דקאי בפסח מצרים, וא"כ נקבע מקום האכילה במקום מתן הדם, והוא כבר קבוע ועומד מבעוד יום, ולכן היה שייך איסור הוצאה לולי המיעוט דבעינן זמן אכילה.

ולפי"ז יוצא דאיכא נפק"מ בין פסח מצרים לפסח דורות, דבפסח דורות רק לאחר שכבר אכלו כזית בתוך הבית אז נקבע מקומם בתוך הבית ואסורים להוציא ממנו, עי' מנ"ח מצוה ט"ז אות י"ז, ובמש"כ בשער הקרבן פי"ז הערה 51, אמנם לדורות מיד כשהגיע זמן האכילה דהיינו ליל ט"ו כבר איכא איסור הוצאה, עוד קודם שהתחילו לאכול, דמקום אכילתם קבוע ועומד שהוא בבית שבו ניתן הדם, והמוציא מחוצה לו עובר.​
 

הודעות אחרונות

חזור
חלק עליון