כל ימי גדלתי בין האשכנזים, ת''ת, יש''ק, יש''ג וכולל, אפילו לימדתי בישיבה אשכנזית כמה שנים.
אני יוצא ובא ביניהם, אהוב ונחמד, גם ילדי לומדים אצלם וסמוכים על שולחנם, וטוב לי שם - לא נרדפתי ולא הושפלתי.
אבל דווקא ממרחק השנים ועם כל ''הפינוק הגדול שהתפנקתי וזכיתי בזכות העצומה והגדולה ללמוד אצלם'' - אני אומר לך:
די לנו לצפות לשולחנם של אחרים! אדם צריך להיות במקום הכי טבעי שלו, איפה שהוא רצוי ואהוב בזכות ולא בחסד,
לא במקום של ''וואו! למדת במוסדות האשכנזיים הכי טובים?! אשריך! לימדת אצל האשכנזים?! מלך!''.
אם אדם שואב ולו גרגיר גדולה מכך שניצח את המערכת וזכה להכנס לישיבה אשכנזית הוא מחיה בליבו את ידיעה עצומה ונוראה -
הם הטובים ואני טפל אליהם, הם העיקר ואנו - אם נזכה - נהיה שותפים בעולמם, ואם לא - נחקה אותם...
זה שאתה מוכן להסתדר איתם עדיין לא משך אותם למוסדותיך...
אני מניח שכשסורבת על ידי מוסד אשכנזי פניתי לבעלז או לויז'ניץ כדי להסתדר עם מי ששונה. הגיע הזמן, לא?!
אה''נ.
במקומות ששמרו על זהות עדתית מוצהרת ויש להם מוסדות שנפתחו בשבילם - למה שלא ילכו לשם?!
רק שהעובדה שהספרדים כולם בסל אחד היא לא בטעות, היא מציאות. למרות השינוי העצום בין הקהילות עצמם.
[ממליץ על קריאת 'ישראל השניה' של אבישי בן חיים בשביל להבין את בשורת הגישה הספרדית.]
אני יודע שלא כולם יבינו אותי, אבל מספיק לי שכמה ברי דעת יבינו את נקודת העומק שבזה וימשיכו להוביל את המהפך הנוכחי ביד רמה!