יש מעשה רב על מרן כמובא בידי כהן שיח אברכים בשם ארחות מרן על שנותיו אחרונות
מנחה גדולה
אף דדעת מרן השולחן ערוך (סי' רלד סעי' א) שתפילת מנחה עיקר זמנה מתשע שעות ומחצה, אבל משש שעות ומחצה שהוא זמן מנחה גדולה יוצאים בדיעבד
[1], מכל מקום נהגו בהרבה כוללים להתפלל תפילת מנחה גדולה, וסמכו על כך שבימינו נוהגים לאכול ארוחת צהרים וצריך להקדים תפילת מנחה לפניה, ועוד שחששו מפני ביטול תורה אם יפסיקו באמצע לימודם בשעות הערב ויופרע מהלך לימודם
[2].
[1] נחלקו הראשונים אימתי זמן מנחה לכתחילה לדעת
הרמב"ם (פ"ג הל' תפילה הל' ב) זמנה מתשע שעות ומחצה דהיינו מנחה קטנה. וכן דעת עוד כמה מהראשונים.
וכן פסק מרן
השו"ע (סי' רלד סעי' א) שתפילת מנחה עיקר זמנה מט' שעות ומחצה, אבל מו' שעות ומחצה שהוא זמן מנחה גדולה יוצאים בדיעבד.
אמנם הרא"ש בתשו' (כלל ד סעי' ט) משמע דעיקר זמנה משש שעות ומחצה והלאה, ואדרבא זריזין מקדימים למצוות, וכן דעת הטור.
ע"כ לכתחילה לא יתפלל אלא מנחה קטנה כפסק השו"ע. וכן מצינו אצל רבים מגדולי הדורות שהקפידו בכך להתפלל סמוך לשקיעת החמה. כ"כ
בספר מעשה רב (אות סה) שהקפיד על כך הגר"א. וכ"כ
בן איש חי (ש"א פר' ויקהל אות ג).
ובכף החיים (שם אות א-ג).
וכן שמעתי
מהגר"י תופיק ראב"ד ביתר, דכאשר הגיע הסבא קדישא מהרש"א אלפנדרי זצ"ל לבית הכנסת "שמש צדקה" [לפני כשמונים שנה] אמר לו הרב החסיד רבי צדקה חוצ'ין זצ"ל שכאן המעלה של בית הכנסת זה שמעולם לא התפללו מנחה גדולה.
אמנם היו גדולים שנהגו להתפלל מנחה גדולה, כן נהג
החזו"א זצ"ל הו"ד בספר אורחות רבינו (ח"א עמ' קפה),
והגרי"ז מבריסק ואביו הגר"ח הובא בספר תורת זאב (עמ' עג). וכן נוהג מו"ר
הגר"ש דבליצקי.
ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל הובא בארחות מרן (עמ' תשצג) במשך רוב השנים נהג להתפלל תפילת מנחה סמוך לשקיעת החמה, ורק בשנותיו האחרונות נהג להתפלל מנחה גדולה.
[2] שו"ת אול"צ (ח"ב עמ' קמד).
שו"ת דברי דוד טהרני (ח"א או"ח סי' ט).
וכ"כ בספר ישראל והזמנים (סי' יג בהערה) דכן הורה
הגה"ק מסאטמר זצ"ל.
וכן
בשו"ת יחו"ד (ח"ד סי' יט) הביא סימוכין למנהג זה אף שדעת השו"ע דמנחה גדולה היא בדיעבד, מ"מ בזוהר חדש (ר"פ חיי שרה) מבואר דזמן מנחה הוא משש שעות ומחצה. וכתב
בחידושי הרז"ה (סה ע"ג) שעיקר המצוה היא מנחה גדולה, ואילו היה רואה מרן השו"ע דברי הזוהר היה מכריע כן להלכה. ע"ש.
וע"ע
בהליכות עולם (ח"א עמ' רנב).
ובפסקי תשובות (סי' רלג אות ב).
ובספר ארחות ציון מוצפי (ח"א עמ' קמט).