שאלה:
האם בסמכות משגיח בישיבה להעניש בתשלום קנס כספי בחור שעבר על תקנה שתיקן על דעת עצמו. והאם בכח הנהלת הישיבה לקבל החלטה להשחית או להחרים לצמיתות מבחור בישיבה חפץ שהביא בניגוד לתקנות הישיבה?
תשובה:
כל ישיבה המתנהלת במתכונת המקובלת בעולם הישיבות, היינו שעומד בראשה ראש ישיבה, ותחתיו צוות רמי"ם ומשגיח חינוכי, והתלמידים קבועים ללמוד באותה ישיבה כמה שנים, דינה כעיר ודין צוות הישיבה כדין טובי העיר, ומעמדו של ראש הישיבה כדין חכם הגדול שבעיר.
על כן, משעה שהחליט התלמיד לקבוע את מקומו באותה הישיבה, הוא מחוייב מצד הדין לציית ולעמוד בכל תקנות הישיבה, הן תקנות שנתקנו קודם שבא ללמוד בישיבה, והן תקנות שתיקנו בתוך זמן לימודיו בישיבה, הן תקנות למגדר מילי דשמיא הבאות לשמור על רמתם הרוחנית של התלמידים ולשומרם מפני רוחות רעות המנשבות מהרחוב, והן תקנות שעיקרם למגדר מילי דעלמא כגון לשמירת הסדר והמרקם החברתי.
דעת הרבה ראשונים שתוקפם של תקנות אלו הם מהתורה, והעובר על תקנותיהם נחשב כעובר על איסורי דאורייתא, ועל כן הנשבע בשבועה חמורה שלא לעמוד בתקנות הישיבה, לא חלה שבועתו ונחשב כנשבע לשוא.
אולם, דעת הרמ"א באבן העזר (בדרכי משה הקצר סימן א' אות ט') והט"ז ביורה דעה (סימן רכ"ח ס"ק מ"ב) ועוד פוסקים שרק לתקנות הבאות למגדר מילי דשמיא יש תוקף כשל דין תורה, אבל מעמדם של תקנות למגדר מילי דעלמא כדין איסורי דרבנן. נפק"מ כתבו הרמ"א והט"ז כאשר נופל איזה ספק בתקנה, שאם היא תקנה למגדר מילי דשמיא יש לפסוק בספיקו לחומרא.
והעלנו במסקנת התשובה שאין בסמכות הנהלת ישיבה לענוש את העוברים על תקנתם אלא בקיום ארבעה תנאים: א. שהתקנות התקבלו במעמד 'כל' חברי הצוות החינוכי המונה לא פחות משלושה אנשים אשר הוסמכו על ידי ראש הישיבה לתיקון תקנות. ב. שכל חברי הצוות החינוכי דנו בכובד ראש בשקילת התועלת מול הנזק שאולי יכול להיגרם מתקנות אלו, כדרך שדייני בית הדין שוקלים ודנים בריבוי דעות. ג. שנקבעו תקנות ברורות, וכן נקבעו עונשים ברורים לעובר על התקנות. ד. שקיבלו את הסכמת ראש הישיבה לתיקון התקנה. ותקנות אלו לא יוכלו להתקבל במשאל טלפוני. ואם אחד מחברי הצוות הוזמן והיה מודע לנושאים האמורים לעלות לדיון ולא בא, נחשב כמי שביטל דעתו והסכים מראש לתיקון התקנה.
ואמנם בכח המשגיח לסלק בחור המזלזל בתקנות הישיבה, מכל מקום אין בכוחו להתנות את המשך לימודיו בישיבה בתשלום קנס על מה שהפר תקנה שתיקן על דעת עצמו שלא במעמד הצוות החינוכי, לפי שכאמור אין תוקף אלא להחלטה שנתמלאו בה ארבעת התנאים הנ"ל, ואיום על הבחור בסילוק מישיבה או בכל עונש אחר הוי בגדר כפיה ממש. ואם עבר ונטל מידו, אפילו שנראה כמי שמחל לו הבחור על כך, חייב המשגיח להחזיר לו את כספו מיד, ואם לא יחזיר דינו כגזלן.
עוד העלינו שאסור לסלק תלמיד רק מהסיבה שרמתו הלימודית אינה מתאימה לישיבה, אולם אם נמצא תלמיד שעובר פעם אחר פעם על תקנות המשגיח עד שנחשב בגדר מזיק המפריע לניהול הישיבה, מצד הדין מותר לסלקו מהישיבה, אולם אין להשתמש בכלי הענשה חמור זה אלא בלית ברירה אחרת. וכבר כתב הגר"מ פיינשטיין בתשובה (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סוף סימן ק"ג) וז"ל: "ובדבר להעניש את התלמידים בביטול תורה, ודאי אין להעניש בביטול תורה שהקלקול הוא ודאי והתועלת מזה הוא רק ספק רחוק, ולכן יש לבקש עונשים אחרים ולא בביטול תורה", עכ"ל.
* תשובה זו היא תקציר מספר שו"ת ישיב אברהם מהגאון הרב אברהם דרעי שליט"א רב רובע ט' באשדוד, אב"ד, רו"כ עטרת אליהו ומרדכי.
האם בסמכות משגיח בישיבה להעניש בתשלום קנס כספי בחור שעבר על תקנה שתיקן על דעת עצמו. והאם בכח הנהלת הישיבה לקבל החלטה להשחית או להחרים לצמיתות מבחור בישיבה חפץ שהביא בניגוד לתקנות הישיבה?
תשובה:
כל ישיבה המתנהלת במתכונת המקובלת בעולם הישיבות, היינו שעומד בראשה ראש ישיבה, ותחתיו צוות רמי"ם ומשגיח חינוכי, והתלמידים קבועים ללמוד באותה ישיבה כמה שנים, דינה כעיר ודין צוות הישיבה כדין טובי העיר, ומעמדו של ראש הישיבה כדין חכם הגדול שבעיר.
על כן, משעה שהחליט התלמיד לקבוע את מקומו באותה הישיבה, הוא מחוייב מצד הדין לציית ולעמוד בכל תקנות הישיבה, הן תקנות שנתקנו קודם שבא ללמוד בישיבה, והן תקנות שתיקנו בתוך זמן לימודיו בישיבה, הן תקנות למגדר מילי דשמיא הבאות לשמור על רמתם הרוחנית של התלמידים ולשומרם מפני רוחות רעות המנשבות מהרחוב, והן תקנות שעיקרם למגדר מילי דעלמא כגון לשמירת הסדר והמרקם החברתי.
דעת הרבה ראשונים שתוקפם של תקנות אלו הם מהתורה, והעובר על תקנותיהם נחשב כעובר על איסורי דאורייתא, ועל כן הנשבע בשבועה חמורה שלא לעמוד בתקנות הישיבה, לא חלה שבועתו ונחשב כנשבע לשוא.
אולם, דעת הרמ"א באבן העזר (בדרכי משה הקצר סימן א' אות ט') והט"ז ביורה דעה (סימן רכ"ח ס"ק מ"ב) ועוד פוסקים שרק לתקנות הבאות למגדר מילי דשמיא יש תוקף כשל דין תורה, אבל מעמדם של תקנות למגדר מילי דעלמא כדין איסורי דרבנן. נפק"מ כתבו הרמ"א והט"ז כאשר נופל איזה ספק בתקנה, שאם היא תקנה למגדר מילי דשמיא יש לפסוק בספיקו לחומרא.
והעלנו במסקנת התשובה שאין בסמכות הנהלת ישיבה לענוש את העוברים על תקנתם אלא בקיום ארבעה תנאים: א. שהתקנות התקבלו במעמד 'כל' חברי הצוות החינוכי המונה לא פחות משלושה אנשים אשר הוסמכו על ידי ראש הישיבה לתיקון תקנות. ב. שכל חברי הצוות החינוכי דנו בכובד ראש בשקילת התועלת מול הנזק שאולי יכול להיגרם מתקנות אלו, כדרך שדייני בית הדין שוקלים ודנים בריבוי דעות. ג. שנקבעו תקנות ברורות, וכן נקבעו עונשים ברורים לעובר על התקנות. ד. שקיבלו את הסכמת ראש הישיבה לתיקון התקנה. ותקנות אלו לא יוכלו להתקבל במשאל טלפוני. ואם אחד מחברי הצוות הוזמן והיה מודע לנושאים האמורים לעלות לדיון ולא בא, נחשב כמי שביטל דעתו והסכים מראש לתיקון התקנה.
ואמנם בכח המשגיח לסלק בחור המזלזל בתקנות הישיבה, מכל מקום אין בכוחו להתנות את המשך לימודיו בישיבה בתשלום קנס על מה שהפר תקנה שתיקן על דעת עצמו שלא במעמד הצוות החינוכי, לפי שכאמור אין תוקף אלא להחלטה שנתמלאו בה ארבעת התנאים הנ"ל, ואיום על הבחור בסילוק מישיבה או בכל עונש אחר הוי בגדר כפיה ממש. ואם עבר ונטל מידו, אפילו שנראה כמי שמחל לו הבחור על כך, חייב המשגיח להחזיר לו את כספו מיד, ואם לא יחזיר דינו כגזלן.
עוד העלינו שאסור לסלק תלמיד רק מהסיבה שרמתו הלימודית אינה מתאימה לישיבה, אולם אם נמצא תלמיד שעובר פעם אחר פעם על תקנות המשגיח עד שנחשב בגדר מזיק המפריע לניהול הישיבה, מצד הדין מותר לסלקו מהישיבה, אולם אין להשתמש בכלי הענשה חמור זה אלא בלית ברירה אחרת. וכבר כתב הגר"מ פיינשטיין בתשובה (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סוף סימן ק"ג) וז"ל: "ובדבר להעניש את התלמידים בביטול תורה, ודאי אין להעניש בביטול תורה שהקלקול הוא ודאי והתועלת מזה הוא רק ספק רחוק, ולכן יש לבקש עונשים אחרים ולא בביטול תורה", עכ"ל.
* תשובה זו היא תקציר מספר שו"ת ישיב אברהם מהגאון הרב אברהם דרעי שליט"א רב רובע ט' באשדוד, אב"ד, רו"כ עטרת אליהו ומרדכי.