עלון מיוחד בעקבות מאורעות שמחת תורה תשפ"ד ותקופת המלחמה.
עלון גביע הכסף
- Thread starter בנימין לוריא
- תאריך התחלה
- צופים 14
אברהם ישעיהו
Member
חירטוטים גמורים מדאורייתא.
מאיפה הביטחון עצמי הענק והמופרז..
א. יש פוסקים שחיים בדורינו שמתירים פאות [לא באתי להוזיז אפילו לא במילמטר את האיסור בכל התוקף בדעת מרן הגרע"י זצ"ל ובנו מרן שליט"א].
ואם כבודו [כבוד כותב העלון] שואל מי
כל תלמידי החזון איש אלו שנפטרו ואלו שחיים. וכמובן מרן החזון איש שכך הנהיג וכך מנהיגים תלמידו, מרן ר' חיים קניבסקי זצ"ל. מרן ר' חיים שאול גריינימן זצ"ל. מרן ר' דוב לנדוי שליט"א [כבוד כותב העלון מוזמן לעלות לביתו לשאול] הגאון ר' יהודה בויאר שליט"א. הגאון ר' יעקב פוזן שליט"א. הגאון ר' אברהם ישעיהו גריינימן שליט"א. והרשימה עוד ארוכה מתלמידיו שכך מורים ומנהיגים. מרן האגרות משה, בתשובה. מרן הגר"ש משאש. מרן האור לציון בח"ב עמוד ר"צ. ועוד רבים גדולי תורה ופוסקים שכך פוסקים ומנהיגים.
הסבר קצר מאי דעת המתירים.
שלטי גיבורים שבת ס"ד. רמ"א ע"ה [בשם שלטי גיבורים, שהתיר לצאת כך לרשות הרבים] וכך פוסק הכף החיים. מגן אברהם [שם מפורש התיר לרשות הרבים]. כך פסק המשנ"ב במקום שכך המנהג. כך ס"ל לחזון איש ותלמידיו ועוד עשרות פוסקים אגר"מ. אול"צ שמש ומגן ועוד.
יש ג' נושאים. א. האם נחשב כיסוי. ד' הפוסקים רובם ככולם כולל הבאר שבע שחולק על השלטי גיבורים, שפאה שיער בשיער נחשב כיסוי. ב. דת יהודית, האם זה מנהג פריצות. עד כמה שכך הרגילות על פי הדין [לשיטתם], לא חשיב פריצות. ג. מראית העין שיחשבו שלא מכסה וילמדו ממנה. במשנ"ב פסק להדיא שבמקום המנהג לא חוששים כמגן אברהם ועוד. ובאגרות משה מאריך שאין בזה כלל מראית העין. וכן בשמש ומגן ועוד. ור' חיים קניבסקי ענה בהסרטה לר' אורי טיגר. שהנשים מבחינות. ואם בכלל לא מבחינות ראוי שיהיה היכר קטן.
כל הרשימה שמניתי ועוד
דעתם שזה נחשב כיסוי והיא מתנהגת ע"פ כללי דת יהודית. ואין בעיה של מראית העין. במקום המנהג. ובוודאי נשים מבחינות ולא ילמדו ממנה. דעת האגרות משה, שאין מראית העין בעשה בכלל. ואם יש היכר ודאי שמותר לכל השיטות [שמניתי].
דעת מרן הגרע"י זצ"ל יביע אומר ח"ה כהבאר שבע. והיעב"ץ. ועוד שאסרו מדין דת יהודית מנהג פריצות. וכן פסק כסוברים שיש בזה מראית העין. ובחוקותיהם. והביא הרבה שכתבו בגנות המנהג וכך פוסק. אך בגרושה מתיר היות ויש מתירים לצאת כך לרשות הרבים, בגרושה שחיובה קיל, מתיר.
אין הבדל בין הפאות של זמנינו לפעם, פאה היא כבגד. ואם היא לא צועקת הצילו ובולטת מותר [לשיטות אלו, המגן אברהם מתיר גם בחתכה שערה ומכסה אם זה את הראש. וכן השלטי גיבורים. והמשנ"ב הביא אותם, ואם שערה יפה אז נאסור?]
אפשר וצריך להתחזק בצניעות, הנשים בצניעות הגברים בתורה ומידות ובין אדם לחבירו.
אבל.
איש איש ורבותיו מינהגיו ודרכו [ע"פ ההלכה].
אנחנו לא פטרונים על התורה ולא מוחקים ציבורים שלמים בגלל סטיות אישיות.
אני לא באתי לקרר האמבטיה דעת מרן הגרע"י ומרן הגר"י לאסור וכך דעת תלמידו והרבה מנשות הספרדים. אבל לא להתעלם שיש עוד פוסקים, והם שנוהגים כמנהגם על מה יצא הקצף?
בקיצור עלון מזעזע לדעתי, ונגד התורה ודרכי התורה. אם היה כותב את דעתו של מרן פאר הדור זצ"ל ואת כל הנימוקים ההלכתים, אני הייתי מפרסם, אבל השמצות סילופי אמת ומציאות...לא מקובל.
זאת דעתי האישית, ואני חושב שכך אחז מרן זצ"ל בזה שבתשובה הביא דעות המתירים ואף נסמך עליהם בגרושה, מה אם פריצות, בגלל שחיובה מדרבנן מותר לה?
לסיכום. יש המתירים ויש האוסרים ובראשם מרן. סילופים והפחדות וסילוף האמת לא. דעות הפוסקים ונימוקים הלכתיים כן.
מאיפה הביטחון עצמי הענק והמופרז..
א. יש פוסקים שחיים בדורינו שמתירים פאות [לא באתי להוזיז אפילו לא במילמטר את האיסור בכל התוקף בדעת מרן הגרע"י זצ"ל ובנו מרן שליט"א].
ואם כבודו [כבוד כותב העלון] שואל מי
כל תלמידי החזון איש אלו שנפטרו ואלו שחיים. וכמובן מרן החזון איש שכך הנהיג וכך מנהיגים תלמידו, מרן ר' חיים קניבסקי זצ"ל. מרן ר' חיים שאול גריינימן זצ"ל. מרן ר' דוב לנדוי שליט"א [כבוד כותב העלון מוזמן לעלות לביתו לשאול] הגאון ר' יהודה בויאר שליט"א. הגאון ר' יעקב פוזן שליט"א. הגאון ר' אברהם ישעיהו גריינימן שליט"א. והרשימה עוד ארוכה מתלמידיו שכך מורים ומנהיגים. מרן האגרות משה, בתשובה. מרן הגר"ש משאש. מרן האור לציון בח"ב עמוד ר"צ. ועוד רבים גדולי תורה ופוסקים שכך פוסקים ומנהיגים.
הסבר קצר מאי דעת המתירים.
שלטי גיבורים שבת ס"ד. רמ"א ע"ה [בשם שלטי גיבורים, שהתיר לצאת כך לרשות הרבים] וכך פוסק הכף החיים. מגן אברהם [שם מפורש התיר לרשות הרבים]. כך פסק המשנ"ב במקום שכך המנהג. כך ס"ל לחזון איש ותלמידיו ועוד עשרות פוסקים אגר"מ. אול"צ שמש ומגן ועוד.
יש ג' נושאים. א. האם נחשב כיסוי. ד' הפוסקים רובם ככולם כולל הבאר שבע שחולק על השלטי גיבורים, שפאה שיער בשיער נחשב כיסוי. ב. דת יהודית, האם זה מנהג פריצות. עד כמה שכך הרגילות על פי הדין [לשיטתם], לא חשיב פריצות. ג. מראית העין שיחשבו שלא מכסה וילמדו ממנה. במשנ"ב פסק להדיא שבמקום המנהג לא חוששים כמגן אברהם ועוד. ובאגרות משה מאריך שאין בזה כלל מראית העין. וכן בשמש ומגן ועוד. ור' חיים קניבסקי ענה בהסרטה לר' אורי טיגר. שהנשים מבחינות. ואם בכלל לא מבחינות ראוי שיהיה היכר קטן.
כל הרשימה שמניתי ועוד
דעתם שזה נחשב כיסוי והיא מתנהגת ע"פ כללי דת יהודית. ואין בעיה של מראית העין. במקום המנהג. ובוודאי נשים מבחינות ולא ילמדו ממנה. דעת האגרות משה, שאין מראית העין בעשה בכלל. ואם יש היכר ודאי שמותר לכל השיטות [שמניתי].
דעת מרן הגרע"י זצ"ל יביע אומר ח"ה כהבאר שבע. והיעב"ץ. ועוד שאסרו מדין דת יהודית מנהג פריצות. וכן פסק כסוברים שיש בזה מראית העין. ובחוקותיהם. והביא הרבה שכתבו בגנות המנהג וכך פוסק. אך בגרושה מתיר היות ויש מתירים לצאת כך לרשות הרבים, בגרושה שחיובה קיל, מתיר.
אין הבדל בין הפאות של זמנינו לפעם, פאה היא כבגד. ואם היא לא צועקת הצילו ובולטת מותר [לשיטות אלו, המגן אברהם מתיר גם בחתכה שערה ומכסה אם זה את הראש. וכן השלטי גיבורים. והמשנ"ב הביא אותם, ואם שערה יפה אז נאסור?]
אפשר וצריך להתחזק בצניעות, הנשים בצניעות הגברים בתורה ומידות ובין אדם לחבירו.
אבל.
איש איש ורבותיו מינהגיו ודרכו [ע"פ ההלכה].
אנחנו לא פטרונים על התורה ולא מוחקים ציבורים שלמים בגלל סטיות אישיות.
אני לא באתי לקרר האמבטיה דעת מרן הגרע"י ומרן הגר"י לאסור וכך דעת תלמידו והרבה מנשות הספרדים. אבל לא להתעלם שיש עוד פוסקים, והם שנוהגים כמנהגם על מה יצא הקצף?
בקיצור עלון מזעזע לדעתי, ונגד התורה ודרכי התורה. אם היה כותב את דעתו של מרן פאר הדור זצ"ל ואת כל הנימוקים ההלכתים, אני הייתי מפרסם, אבל השמצות סילופי אמת ומציאות...לא מקובל.
זאת דעתי האישית, ואני חושב שכך אחז מרן זצ"ל בזה שבתשובה הביא דעות המתירים ואף נסמך עליהם בגרושה, מה אם פריצות, בגלל שחיובה מדרבנן מותר לה?
לסיכום. יש המתירים ויש האוסרים ובראשם מרן. סילופים והפחדות וסילוף האמת לא. דעות הפוסקים ונימוקים הלכתיים כן.
אברהם ישעיהו
Member
מתיחס בעיקר למראית העין. כדביארנו, רובם ס"ל שזה נחשב כיסוי יש שאסרו מדין דת יהודית ויש משום מראית העין, נפק"מ גדולה לפאות דורינו שאולי לא יבחינו שזה פאה.
יש לציין דדעת רוב ככל המתירים שצריך היכר ומספיק אפילו קטן, שיבחינו שזה פאה. [דעת מרן דגם דת יהודית וגם מראית העין וגם בחוקותיהם. עיין יביע אומר ח"ה בתשובתו הארוכה בנידון].
הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב' סימן י"ב
בענין פאה נכרית עש"ק י"א תמוז תשכ"ב. מע"כ ידידי הנכבד מוהר"ר דוד לאפא שליט"א.
הנה בענין פאה נכרית שנשאלתי מרעיתך הרבנית הכבודה תחיה אשר כתר"ה רוצה לידע דעתי בזה. הנכון לע"ד אף שאיכא מאן דחושש לאסור פאה נכרית משום מראית עין עיין בעטרת זקנים או"ח סימן ע"ה, מ"מ רוב רבותינו וגם מאלו שסומכין עיקרי ההוראה עליהם מתירים והם הרמ"א שם ובסימן ש"ג בד"מ והמג"א והפמ"ג, וכן משמע גם מהגר"א שסובר כן שלא אסרו בזה משום מראית העין.
וכמעט שמוכרח מהגמ' פ' במה אשה שאם איירי דיוצאה בפאה נכרית דוקא במכוסה לא היה שייך לומר דעל שערות זקנה לילדה ניחוש למחכו עלה. והטעם פשוט שכיון שלא מצינו בגמ' שאסרו אין למילף ממקומות אחרים שאסרו משום מראית עין, דאין למילף חדא מאידך, ולכן נאמר איסור מראית עין ביחוד בכל דבר שאסרו. ובפאה נכרית ודאי הא אין למילף חדא דאין זה איסור לאו אלא איסור עשה דעל האשה להיות צנועה ולכסות ראשה ואין למילף ממה שאסרו בשבת ועוד איסורי לאוין. ועוד משום שברוב הפעמים ניכר שהשערות הם מפאה נכרית, ואף אם אינו ניכר לאנשים שאין מסתכלין כ"כ בנשים עד שיכירו מ"מ לנשים ודאי ניכר ברובא דרובא ואולי גם כולן ניכרות, ולכן בשביל מה שנזדמן לפעמים רחוקות שלא ניכר לא אסרו.
וכעין ראיה לזה מהא שמותר להתגלח הזקן במספרים כעין תער ולא אסרו משום מראית העין אף ששם הוא מאיסורי לאוין וגם הם חמש לאוין אלמא דלא בכל דבר אסרו. ואולי הוא נמי משום דברוב הפעמים ניכר להרגילים להתגלח שאינו גלוח דתער, לא אסרו בשביל פעמים רחוקים שלא ניכר, ואף שהם מצוים גם בין אנשים שאין מתגלחין שהם אין מכירין כ"כ מ"מ כיון שלהמתגלחים הוא ניכר כבר הוא כידוע זה לכל דחברך חברא אית ליה וידעו הכל שפלוני מתגלח במספרים ובסם וכדומה ולא בתער. וא"כ כ"ש באשה שעיקר היא נמצאת בין הנשים שהן מכירות שהיא פאה נכרית שאין לאסור בשביל שיטעו אנשים שאין מכירין זה דנחשב כידוע גם להם. ואף אם היא אשה שמלאכתה בין אנשים נמי כיון שעכ"פ ניכר לנשים אין לאסור, וממילא אין לאסור גם כשלא ניכר לפעמים, אף אם היה זה מאיסורי לאוין, וכ"ש שהוא רק מאיסורי עשה שאפשר שליכא כלל איסור מראית עין בזה.
ויש עוד טעם גדול במה שלא אסרו בפאה נכרית, דכיון דידוע לכל שיש ללבוש פאה נכרית שתהיה נדמית כשערות האשה עצמה אין לאסור דמה"ת יחשדוה הרואים מרחוק ואלו שאין מסתכלין כ"כ בנשים שהשער הנראה הוא משערות האשה עצמה כיון שהיא מוחזקת לאשה כשרה ויודעין שמקרוב ודאי מכירין שאינן שערותיה והרואים אותה בקרוב ומסתכלין הרי ברוב הפעמים יכירו שהיא פאה נכרית. ואין לומר שבמדינתנו זו בזה"ז שנתפרצה שרוב נשים בעוה"ר אין מכסות ראשן שלכן יאמרו גם עליה שהיא מהפרוצות בזה, שלכן אף שלא אסרי רבנן אנן יש לאסור, חדא דאנן אין מחדשין איסור מה שלא אסרו מתחלה בגמ' והגאונים, ועוד הא א"א לחוש שיצא קלקול מזה דלהמכירין אותה לא יהיה שום חשד כיון שיודעין שהיא אשה כשרה, ולהאין מכירין אותה ויאמרו שגם היא מהפרוצות בזה הרי לא ילמדו ממנה יותר משאר הפרוצות שהן הרבה בעוה"ר, ולא מצינו שאסרו בכה"ג. וטעם זה הוא גם על מה שלא אסרו לגלח במספרים כעין תער ובסם שנמי כיון שידוע שאפשר לגלח כעין תער בדבר המותר לא יחשדוהו, ואף שנתפרץ בעוה"ר שהרבה מגלחין בתער מ"מ אין לאסור עתה מה שלא אסרו מתחלה, וגם להמכירין אותו לא יהיה שום חשד כיון שהוא בחזקת כשרות ולהאין מכירין לא יצא מזה שום קלקול בזה שיחשבו עליו שגם הוא מהעבריינים יותר ממה שנמצאים שאר העבריינים.
ולכן לדינא אין כתר"ה יכול למחות ביד אשתו הרבנית החשובה מללבש פאה נכרית, שאף אם כתר"ה רוצה להחמיר אינו יכול להטיל חומרותיו עליה שזהו רק דין שלה, וכיון שהיא עושה כדין שהוא כרוב הפוסקים ושגם נראה כמותם, אינו יכול להחמיר עליה אף אם לא תכסה כלל הפאה נכרית, וכ"ש כשרוצה להלביש כובע עליה שיכסה רוב מהפאה נכרית שאין לכתר"ה להקפיד כלל. ואם כתר"ה הוא מהנוהגין להתגלח בסם ומספרים כעין תער ולא חש על עצמו למראית עין שהוא רק מטעמים שבארתי ודאי לא שייך שיחמיר עליה בפאה נכרית שהרי הוא כסותר הנהגת עצמו שאותן הטעמים איכא בזה עוד מכ"ש כדבארתי.
ידידו, משה פיינשטיין
יש לציין דדעת רוב ככל המתירים שצריך היכר ומספיק אפילו קטן, שיבחינו שזה פאה. [דעת מרן דגם דת יהודית וגם מראית העין וגם בחוקותיהם. עיין יביע אומר ח"ה בתשובתו הארוכה בנידון].
הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב' סימן י"ב
בענין פאה נכרית עש"ק י"א תמוז תשכ"ב. מע"כ ידידי הנכבד מוהר"ר דוד לאפא שליט"א.
הנה בענין פאה נכרית שנשאלתי מרעיתך הרבנית הכבודה תחיה אשר כתר"ה רוצה לידע דעתי בזה. הנכון לע"ד אף שאיכא מאן דחושש לאסור פאה נכרית משום מראית עין עיין בעטרת זקנים או"ח סימן ע"ה, מ"מ רוב רבותינו וגם מאלו שסומכין עיקרי ההוראה עליהם מתירים והם הרמ"א שם ובסימן ש"ג בד"מ והמג"א והפמ"ג, וכן משמע גם מהגר"א שסובר כן שלא אסרו בזה משום מראית העין.
וכמעט שמוכרח מהגמ' פ' במה אשה שאם איירי דיוצאה בפאה נכרית דוקא במכוסה לא היה שייך לומר דעל שערות זקנה לילדה ניחוש למחכו עלה. והטעם פשוט שכיון שלא מצינו בגמ' שאסרו אין למילף ממקומות אחרים שאסרו משום מראית עין, דאין למילף חדא מאידך, ולכן נאמר איסור מראית עין ביחוד בכל דבר שאסרו. ובפאה נכרית ודאי הא אין למילף חדא דאין זה איסור לאו אלא איסור עשה דעל האשה להיות צנועה ולכסות ראשה ואין למילף ממה שאסרו בשבת ועוד איסורי לאוין. ועוד משום שברוב הפעמים ניכר שהשערות הם מפאה נכרית, ואף אם אינו ניכר לאנשים שאין מסתכלין כ"כ בנשים עד שיכירו מ"מ לנשים ודאי ניכר ברובא דרובא ואולי גם כולן ניכרות, ולכן בשביל מה שנזדמן לפעמים רחוקות שלא ניכר לא אסרו.
וכעין ראיה לזה מהא שמותר להתגלח הזקן במספרים כעין תער ולא אסרו משום מראית העין אף ששם הוא מאיסורי לאוין וגם הם חמש לאוין אלמא דלא בכל דבר אסרו. ואולי הוא נמי משום דברוב הפעמים ניכר להרגילים להתגלח שאינו גלוח דתער, לא אסרו בשביל פעמים רחוקים שלא ניכר, ואף שהם מצוים גם בין אנשים שאין מתגלחין שהם אין מכירין כ"כ מ"מ כיון שלהמתגלחים הוא ניכר כבר הוא כידוע זה לכל דחברך חברא אית ליה וידעו הכל שפלוני מתגלח במספרים ובסם וכדומה ולא בתער. וא"כ כ"ש באשה שעיקר היא נמצאת בין הנשים שהן מכירות שהיא פאה נכרית שאין לאסור בשביל שיטעו אנשים שאין מכירין זה דנחשב כידוע גם להם. ואף אם היא אשה שמלאכתה בין אנשים נמי כיון שעכ"פ ניכר לנשים אין לאסור, וממילא אין לאסור גם כשלא ניכר לפעמים, אף אם היה זה מאיסורי לאוין, וכ"ש שהוא רק מאיסורי עשה שאפשר שליכא כלל איסור מראית עין בזה.
ויש עוד טעם גדול במה שלא אסרו בפאה נכרית, דכיון דידוע לכל שיש ללבוש פאה נכרית שתהיה נדמית כשערות האשה עצמה אין לאסור דמה"ת יחשדוה הרואים מרחוק ואלו שאין מסתכלין כ"כ בנשים שהשער הנראה הוא משערות האשה עצמה כיון שהיא מוחזקת לאשה כשרה ויודעין שמקרוב ודאי מכירין שאינן שערותיה והרואים אותה בקרוב ומסתכלין הרי ברוב הפעמים יכירו שהיא פאה נכרית. ואין לומר שבמדינתנו זו בזה"ז שנתפרצה שרוב נשים בעוה"ר אין מכסות ראשן שלכן יאמרו גם עליה שהיא מהפרוצות בזה, שלכן אף שלא אסרי רבנן אנן יש לאסור, חדא דאנן אין מחדשין איסור מה שלא אסרו מתחלה בגמ' והגאונים, ועוד הא א"א לחוש שיצא קלקול מזה דלהמכירין אותה לא יהיה שום חשד כיון שיודעין שהיא אשה כשרה, ולהאין מכירין אותה ויאמרו שגם היא מהפרוצות בזה הרי לא ילמדו ממנה יותר משאר הפרוצות שהן הרבה בעוה"ר, ולא מצינו שאסרו בכה"ג. וטעם זה הוא גם על מה שלא אסרו לגלח במספרים כעין תער ובסם שנמי כיון שידוע שאפשר לגלח כעין תער בדבר המותר לא יחשדוהו, ואף שנתפרץ בעוה"ר שהרבה מגלחין בתער מ"מ אין לאסור עתה מה שלא אסרו מתחלה, וגם להמכירין אותו לא יהיה שום חשד כיון שהוא בחזקת כשרות ולהאין מכירין לא יצא מזה שום קלקול בזה שיחשבו עליו שגם הוא מהעבריינים יותר ממה שנמצאים שאר העבריינים.
ולכן לדינא אין כתר"ה יכול למחות ביד אשתו הרבנית החשובה מללבש פאה נכרית, שאף אם כתר"ה רוצה להחמיר אינו יכול להטיל חומרותיו עליה שזהו רק דין שלה, וכיון שהיא עושה כדין שהוא כרוב הפוסקים ושגם נראה כמותם, אינו יכול להחמיר עליה אף אם לא תכסה כלל הפאה נכרית, וכ"ש כשרוצה להלביש כובע עליה שיכסה רוב מהפאה נכרית שאין לכתר"ה להקפיד כלל. ואם כתר"ה הוא מהנוהגין להתגלח בסם ומספרים כעין תער ולא חש על עצמו למראית עין שהוא רק מטעמים שבארתי ודאי לא שייך שיחמיר עליה בפאה נכרית שהרי הוא כסותר הנהגת עצמו שאותן הטעמים איכא בזה עוד מכ"ש כדבארתי.
ידידו, משה פיינשטיין
אני לא יודע אם יש עניין להגיב כאן לגוף הדברים.
לא נראה לי שיש צורך...
אם אתה חושב שכדאי להביא את הדברים לידיעת הכותב, כדאי שתשלח לו מייל. (מובא בסוף העלון).
לא נראה לי שיש צורך...
אם אתה חושב שכדאי להביא את הדברים לידיעת הכותב, כדאי שתשלח לו מייל. (מובא בסוף העלון).
אברהם ישעיהו
Member
אברהם ישעיהו
Member
שלא יצא מכשול תחת ידי
דעת מרן לאסור. וכן דעת גדולי אחרונים. וכל תלמידי מרן זצ"ל ובנו מרן שליט"א.
יש המתירים. ופאה כבגד. אם כל גדרי הצניעות. בגד אדום אסור פאה בולטת וכו' אסורה- לפי כל השיטות.
וזה פשוט.
דעת מרן לאסור. וכן דעת גדולי אחרונים. וכל תלמידי מרן זצ"ל ובנו מרן שליט"א.
יש המתירים. ופאה כבגד. אם כל גדרי הצניעות. בגד אדום אסור פאה בולטת וכו' אסורה- לפי כל השיטות.
וזה פשוט.
נראה לי שהוא דווקא ישמח אם תשלח לו.
אברהם ישעיהו
Member
לא תפקידי להתערב לאנשים בדעותיהם האישיות. אבל שמעלים כזה דבר לפורום נכבד כזה, מן הראוי להעמיד את הדברים על דיוקם. ובד בבד לשמור על דעתו הברורה של מרן זצ"ל לאסור.
ללמוד ולדעת את השיטות זה חשוב ונצרך
הלכה למעשה- מרן זצ"ל פוסק דורינו.
ללמוד ולדעת את השיטות זה חשוב ונצרך
הלכה למעשה- מרן זצ"ל פוסק דורינו.
אברהם ישעיהו
Member
כדאי מאוד לראות את היביע אומר בפנים את כל התשובה, צילמתי סיכום קצר ושיטות המתירים, שמישהו סיכם לעצמו, והביא לי.
אויבער חוכם
Active member
הנושא של הפאה הוא נושא הלכתי, וגם הרבנים שהתירו, בימינו הם ודאי יאסרו. [הרב פיינשטין כתב את התשובה לפני 60 שנה!!! אז היו פאות קש]
רק לצערנו, יש כאלו שהפכו את זה לויכוח בהשקפה. וכבר כאב על זה רבות מרן שליט"א בילקו"י.
זה נושא שהיה ציפור נפשו של מרן!!!
אין היום כמעט שום פוסק גדול שמתיר [מלבד רב אחד אשכנזי], וגם הרב שטרנבוך שהיה גדול המתירים, חזר בו לבסוף לאסור.
וחבל שכל אותם המחמירים בספק ספיקא דרבנן וחששות כל שהם, חבל שאינם ששים להחמיר בדבר שהוא איסורי תורה או לכל הפחות ספק איסורי דאורייתא.
ועל שום איסור לא נאמר "ולא יראה בך ערות דבר ושב..." רח"ל.
רק לצערנו, יש כאלו שהפכו את זה לויכוח בהשקפה. וכבר כאב על זה רבות מרן שליט"א בילקו"י.
זה נושא שהיה ציפור נפשו של מרן!!!
אין היום כמעט שום פוסק גדול שמתיר [מלבד רב אחד אשכנזי], וגם הרב שטרנבוך שהיה גדול המתירים, חזר בו לבסוף לאסור.
וחבל שכל אותם המחמירים בספק ספיקא דרבנן וחששות כל שהם, חבל שאינם ששים להחמיר בדבר שהוא איסורי תורה או לכל הפחות ספק איסורי דאורייתא.
ועל שום איסור לא נאמר "ולא יראה בך ערות דבר ושב..." רח"ל.
נערך לאחרונה:
עצם עניין הפאה וכו' כבר נידון בכמה וכמה מקומות בפורום באריכות מכל הכיוונים וכו'.
לא נראה לי שיש טעם לחזור כאן כעת על הדברים באופן כללי.
לא נראה לי שיש טעם לחזור כאן כעת על הדברים באופן כללי.
אויבער חוכם
Active member
אולי תעשה קישורים לכל אותם מקומות לתועלת הכלל והפרט.
אברהם ישעיהו
Member
א. השלטי גיבורים והמגן אברהם מתירים אפילו באישה שחתכה שערות של עצמה ומכסה איתם את הראש. וכי אם שערותיה יפות אסור? המשנה ברורה הביא את דעת המגן אברהם.
ב. הפוך האגרות משה שולל את חשש מראית העין [כמבואר, צוטט לעיל]. ואם יש חילוקים, למה לא חילק לשואל שם.
הטענה חוזרת ונשנית, פאה זה כמו בגד נקודה. הבגדים השתנו הפאות השתנו, לפי ההתקדמות, גדרי הצניעות, וכל אחד ינהג כמנהג הצנועות ועל פי רבותיו.
רק גדול אחד? תלמידי החזו"א החיים בזמנינו, בראשם מרן הגר"ד לנדוי. תלמידי האגר"מ, תלמידי הגר"ש משאש, תלמידי האול"צ [חלקם]. ועוד.
זה ספק דרבנן מראית העין ודת יהודית.
אבל אנחנו פוסקים כמרן זצ"ל. אבל לא עוון לדעת שיש המתירים.
נערך לאחרונה:
יפה שמישהו שרצה להתיר העתיק ממרן את כל השיטות להוכיח את המתירים, אפילו את ההיתר גונבים ממרן.
אברהם ישעיהו
Member
כבודו טועה
אני מכיר את הכותב, הוא אברך אשכנזי, שלמד את הסוגיא, ויצא לו להתיר, ואמרתי לו שיעיין ביביע אומר, וירוה נחת. ראה למד, וכתב, האמת שעשה תמצות קצר דעתו וראיותיו של מרן ארוכות, אבל לקלוט את התמונה זה נראה לי בסדר.
יושב בישיבה
Active member
קראתי עכשיו את העלון
ואחרי שקראתי לאחרונה עוד כמה שטויות מהסגנון הזה..
אומר בזהירות משהו שלדעתי הוא נכון ועצוב!
האנשים האלה שמדברים ככה ומתארים את ה"לבוש של היום" בצבעים עזים וסגנוניים ואחר כך תוקפים את זה בתוקף וכו' וכו'
לדעתי בדרך כלל אנשים שחולים בתאוות ומנסים לעזור לעצמם בתיאור המציאות ההזויה לטעמם וכמה זה גרוע..
קצרתי בדברי וד"ל וד"ל... [ועיין ערך הרב רונן שאולוב ועוד..].
כמובן אני לא מדבר באופן גורף וזה הרגשה שלי נטו וכמובן אם מישהו לא מזדהה אם הדברים הוא מוזמן לכתוב את דעתו.
ואחרי שקראתי לאחרונה עוד כמה שטויות מהסגנון הזה..
אומר בזהירות משהו שלדעתי הוא נכון ועצוב!
האנשים האלה שמדברים ככה ומתארים את ה"לבוש של היום" בצבעים עזים וסגנוניים ואחר כך תוקפים את זה בתוקף וכו' וכו'
לדעתי בדרך כלל אנשים שחולים בתאוות ומנסים לעזור לעצמם בתיאור המציאות ההזויה לטעמם וכמה זה גרוע..
קצרתי בדברי וד"ל וד"ל... [ועיין ערך הרב רונן שאולוב ועוד..].
כמובן אני לא מדבר באופן גורף וזה הרגשה שלי נטו וכמובן אם מישהו לא מזדהה אם הדברים הוא מוזמן לכתוב את דעתו.
אברהם ישעיהו
Member
מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
שו"ת יביע אומר חלק ה - אבן העזר סימן ה
בדין: פאה נכרית.
לשאלת רבים וכן שלמים אם מותר לאשה נשואה לצאת לרשות הרבים: בפאה נכרית לראשה, במקום מטפחת או כובע? [וכבר גליתי דעתי בזה בקצרה בשו"ת יביע אומר ח"ד (חאה"ע סי' ג אות ג) פתח קישור להחמיר. אך בהיות שבזה"ז פשתה המספחת להורות היתר בדבר, אמרתי איעבור פרשתא דא ואתנייה בס"ד. וזה החלי, בעזר צורי וגואלי].
א. בירושלמי (פ"ז דכתובות ה"ו): א"ר יוחנן היוצאת בקפלטין שלה אין בה משום: יוצאה וראשה פרוע, הדא דתימר לחצר, אבל למבוי יש בה משום: יוצאה וראשה פרוע. חצר שרבים בוקעים בתוכה הרי היא כמבוי, מבוי שאין רבים בוקעים בתוכו הרי הוא כחצר. ופירש הפני משה, קפלטין, היינו מטפחת שעל ראשה. ונראה שמפרש הירוש' על דרך הנאמר בבבלי (כתובות עב:), א"ר יוחנן קלתה אין בה משום פרוע ראש, היכא אילימא בשוק דת יהודית היא, אלא בחצר, א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה, אלא מחצר לחצר ודרך מבוי. וכן פסק הרמב"ם (פכ"ד מה' אישות הי"א יב), שהעוברת על דת משה היא היוצאת לשוק ושערה גלוי, והעוברת ע"ד יהודית היא שיוצאת לשוק וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים: אע"פ ששערה מכוסה במטפחת. וכ"כ מרן הש"ע (סי' קטו ס"ד). ומבואר בדברי הב"ח (ר"ס קטו) דמטפחת דקאמרי היינו שהיא שקופה ושערה ניכר עדיין. וכ"כ בשו"ת תשובה מאהבה ח"א (סי' מח), שהמטפחת שהיא קלתה מיירי שעשויה מעשה רשת והשערות נראין מתחתיה. ע"ש. וא"כ גם הירושלמי היינו במטפחת שקופה ששערותיה נראין דרכה. וכ"כ בקרבן העדה, שפירוש קפליטין בגד דק שמנחת על ראשה. (וכיו"ב בירושלמי רפ"ו דשבת, רב הונה הורי לאנתתיה דריש גלותא למיתן ליברא דדהבא על: קפילטה, ופי' הפ"מ שהוא הצעיף והכובע שעל ראשה). אולם הערוך (ערך קפליטין) פירש, וז"ל: פירוש קפליטין בלשון רומי: שער ותלתלים ופאה נכרית. ויוצא לנו איפוא שאסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים. פתח קישור - חשוב מאוד
ב. והנה בשלטי הגבורים (שבת כד:) פתח קישור כתב, שנ"ל להתיר לנשים נשואות לצאת בפאה נכרית, וכדמוכח ממתני' (שבת סד:), דקתני, יוצאת אשה בכבול ובפאה נכרית לחצר, ולא אמרו: שער באשה ערוה, אלא רק בשער הדבוק לבשרה ממש וכו'. ע"ש. והניף ידו שנית בהגהות עין משפט (נזיר כח:) על מ"ש בגמ' שם. ות"ק אמר לך אפשר בפאה נכרית, וכ' ע"ז, ונ"ל מכאן היתר לשער פאה נכרית שנשים נשואות נותנות בראשן. יהושע בעז עכ"ל.
אולם הגאון ר' יששכר בער איילנבורג בשו"ת באר שבע (סי' יח) פתח קישור האריך לדחות דברי השלטי הגבורים הנ"ל בדברים נמרצים, והביא ג"כ דברי הגאון מהר"י קצנלבויגן פתח קישור שכ' ע"ד השה"ג, לא זו הדרך וכו', שהדבר פשוט ביותר דמתני' (שבת סד:) מיירי בפאה נכרית אשר תחת השבכה ועליה רדיד כנהוג, שלא היו הנשים אז רגילות בפאה נכרית זולת הנשים ששער ראשן מועט, ובכדי שלא יתגנו על בעליהן, היו רגילות לתת פאה נכרית בראשן כדי שיתראו כבעלות שער מרובה, וכמו שפרש"י (בערכין ז). והיינו נמי דאמרי' בנזיר (כח:) שאפשר בפאה נכרית וכו'. ועוד שהרי אפשר לפרש דהיינו בחצר שאין הרבים בוקעים בו, אבל בחצר שרבים בוקעים בו אסור, וכ"ש ברשות הרבים. ובכתובות (עב:) קלתה אין בה משום פרוע ראש, היכא, אילימא בחצר א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה, ופרש"י ותוס' והר"ן, כלומר דמשמע דבלא קלתה מיהא יש בה משום פרוע ראש, וא"כ הא כולהו נפקן שאין אשה נזהרת בחצרה, ומשנינן מחצר לחצר דרך מבוי. ע"ש.
אלמא דבחצר שאין רבים בוקעים בו אפי' אם יוצאת בשערות ראשה ממש לית לן בה. וכן מוכח להדיא מד' הרמב"ם (בפכ"א מה' איסורי ביאה) והטוש"ע אה"ע (סי' כא) שכ', לא ילכו בנות ישראל פרועי ראש: בשוק, אלמא דדוקא בשוק אסור, אבל במקום שאין רבים בוקעים בו מותר, ואפילו משום מנהג צניעות ליכא. והוסיף הבאר שבע להביא ראיה לזה ממ"ש בנדרים (ל:) הנודר משחורי הראש מותר בנשים ובקטנים, שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים, מ"ט, אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו, אבל נשים לעולם מכסו, וקטנים לעולם מיגלו. ופרש"י, נשים לעולם מיכסו, שאינם שחורי ראש ועטופות כל שעה בלבנים. ואם איתא שרשאות ללכת בפאה נכרית, הרי אינן עטופות כל שעה בלבנים, וכו'. ע"ש. [ולכאורה ק"ל דא"כ יאסר גם מבתולות פנויות, שמותרות ללכת מן הדין בגילוי ראש ברה"ר. ושו"ר בקרבן העדה בשירי קרבן (פ' המדיר) שנתעורר מזה, וכ' להוכיח מכאן לאסור גם לבתולות פנויות לצאת לרה"ר בלי כיסוי ראש. אבל אין דבריו מחוורים להלכה, ובאמת דליכא מאן דחש להא כלל, שאע"פ שכ' הרמב"ם (בפכ"א מהא"ב הי"ז): לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק: אחת פנויה ואחת אשת איש, וכ"פ הטוש"ע אה"ע (סי' כא ס"ב), כבר פירשו הפרישה והב"ח והח"מ והב"ש, שפירוש פנויה בכאן היינו אלמנה או גרושה, אבל בתולה מותרת ללכת בפרוע ראש, וכמ"ש ראבי"ה (בפ"ג דברכות סי' עו), שמותר לקרות ק"ש נגד בתולה שרגילה בגילוי שער, ואין בזה משום שער באשה ערוה. וכ"כ בארחות חיים (הל' ק"ש אות לו) בשם ר"ת, שמעשים בכל יום לקרות ק"ש כנגד שער הבתולות. וכן הוא במאירי (ברכות כד) ובמרדכי והרא"ש שם. וכ"פ הטוש"ע א"ח (סי' עה ס"ב). ע"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שמנהג פשוט בכל תפוצות ישראל שהבתולות הולכות ברה"ר בגילוי ראש. וכ"כ בחי' החת"ס (נדרים לו:) שבתולות פנויות מותרות לצאת בגילוי ראש. ושכן המנהג. ע"ש. וע"ע בשו"ת עדות ביהוסף מטעלז (סי' כט ענף ד). ובמגן גבורים א"ח (סי' עה). ובעצי ארזים אה"ע (סי' כא סק"א). ואכמ"ל. ודו"ק].
והנה גם הגר"א בשנות אליהו (פ"ו דשבת מ"ה) פתח קישור כ', יוצאה אשה בפאה נכרית, פי' אשה שאין לה שער נוטלת שער: ומכנסת תחת הצעיף כדי שתתראה כבעלת שער. עכ"ל. וכ' הרה"ג המו"ל בהערה (אות יח), שזהו לאפוקי ממ"ש בשלטי הגבורים ללמוד מכאן היתר לנשים נשואות, לצאת בפאה נכרית לרה"ר, ולזה כ' רבינו שהן מכוסות בצעיף, ואע"פ שבשה"ג דחה זאת, אבל אין דבריו מוכרחים. ע"כ. וזהו כד' הבאר שבע הנ"ל, וע"ע בשו"ת בית יעקב (סי' קנב) פתח קישור שדחה ד' העין משפט הנ"ל. ע"ש.
ג. והרמ"א בהגה א"ח (סי' עה ס"ב) פתח קישור כ' שמותר לקרות ק"ש כנגד שערות הנשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן, וכ"ש כנגד שער של פאה נכרית אפי' דרכה לכסותו. וכ' המג"א סק"ה, פתח קישור שכ"כ השלטי הגבורים להתיר אף לכתחלה, וכדאי' במתני' פ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שער ובפאה נכרית, ודלא כהבאר שבע שחולק עליו, והאריך בספרו בדברים דחויים. ע"כ. וכ' ע"ז הגאון יעב"ץ במור וקציעה (שם), פתח קישור שנראה מהמג"א שהבין בד' הרמ"א בהגה, שהוא הדין לענין איסור פריעת ראש דשרי לגמרי, ולא היא, שלא התיר הרמ"א אלא לבעלה דכיון דשריא בביתה הו"ל אורחה בהכי ולא מטריד, אבל לגבי אחריני אסור משום פריצותא, תדע דהא לא מייתי לה הרמ"א באה"ע (סי' כא) לגבי איסור פריעת ראש ברה"ר, אלא לגבי ק"ש. ונפלאתי מאד מהמג"א דדחי לגברא רבה כהבאר שבע בגילא דחיטתא, ובמילי דכדי, ושרי ליה מאריה דאזיל בתר איפכא בלי שום ריח ראיה והוכחה כל עיקר, ומקלו יגיד לו, שבקיה מר לחסידותיה, ודברי הגאון מהר"י קצנלבויגן פתח קישור שהובאו בב"ש פתח קישור יש בהם טעם כעיקר, לא דחויים הם, אלא שרירין וקיימין, ומנה לא נזוע, ולא נטה ימין ושמאל מדבריו. אכת"ד.
והניף ידו שנית בשאלת יעב"ץ ח"א (סי' ט) פתח קישור ע"ד מהר"י בעז (בנזיר כח:), דהא דאמרי' אפשר בפאה נכרית היינו בחצר, ולא ברה"ר, דהא לא אתינן עלה אלא משום דלא מצי בעל למימר אי אפשי באשה מגולחת, וא"כ לר' מאיר אטו בשערה מי איכא למימר דשריא למיפק ביה לרשות הרבים, והא איסור פריעת ראש דאורייתא, א"ו שהפי' שאשה מגולחת מתגנה קצת על בעלה כשלפעמים ראשה נגלה בביתה ונראית קרחת, שהשער נוי לאשה, וע"ז קאמר ת"ק דאפשר בפאה נכרית, ולעולם בשוק יש איסור בפאה נכרית, וכן עיקר לע"ד, דלא עדיפא פאה נכרית מקלתה שאסור בשוק, דהו"ל דת יהודית כמ"ש בכתובות (עב:). והא דשבת (סד:) מיירי בחצר וכו'. עכת"ד.
ולפ"ז יש לדחות מ"ש הפמ"ג א"ח (סי' עה א"א סק"ה) פתח קישור שבמדינות שיוצאות בפאה נכרית יש להם לסמוך ע"ד הרמ"א, וקצת דמדומי ראיה מכתובות (עב) דפריך, ראשה פרוע דאורייתא, ולא מוקי בפאה נכרית דאיכא משום דת יהודית, א"ו דלית בה דת יהודית ושרי. ע"כ. ולפי האמור מלבד שגם הרמ"א לא איירי בהכי כלל, אלא גם דמדומי ראיה מהגמ' אין, דרבותא קמ"ל בתי' הגמ' דמשני דמיירי כשיוצאת בקלתה, ואפ"ה איכא משום דת יהודית, והיינו במטפחת דקה כנ"ל. וכ"ש בפאה נכרית דחמיר טפי, וכמ"ש הג' יעב"ץ.
וע"ע בשאלת יעב"ץ ח"ב (סי' ז ח) פתח קישור שהוסיף לדחות בתוקף ד' העין משפט ושלטי הגבורים בהיתר הפאה נכרית, ודחה מ"ש השואל לסייע ד' העין משפט לפ"ד הסמ"ג בשם הירושלמי שגם בחצר נוהג איסור פריעת ראש, ואעפ"כ אמרו (בנזיר כח:) דאפשר בפאה נכרית, וא"כ אפי' את"ל דמיירי בחצר שפיר הוכיח מכאן דשרי. וע"ז כ' הגאון יעב"ץ לדחותו בשתי ידים, ושאפי' אי יהבינן ליה טעותיה אין אחריות ד' הירושלמי עלינו, ועוד שכל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין, ולכן העיקר כד' מהר"י קצנלבויגן והבאר שבע דרב גוברייהו ונפיש חילייהו, ודלא כהמג"א. עכת"ד.
ובאמת שאין כל הוכחה להיתר ע"פ הירושלמי, שהרי שפיר מצינו לחלק בין חצר לרה"ר פאה נכרית להירוש' עצמו, וכמבואר בריש אמיר ע"פ בעל הערוך. ולכן צדק הגאון יעב"ץ בהשגתו. וכן ראיתי להגאון חת"ס בהגהותיו לאו"ח (סי' עה) פתח קישור שהעיר ע"ד המג"א שכ' שדברי הבאר שבע דחויים, שהמעיין היטב בדברי הב"ש יראה שדבריו נכונים לדינא, ושכן העלה הגאון יעב"ץ הנ"ל לאסור פאה נכרית. עכת"ד. (והגאון ר' עקיבא סופר ז"ל כ', שידוע שהגאון מ"ז החת"ס הסתמך על פסקי הלכה של היעב"ץ, ודבריו היו לו לעינים בכ"מ. וכמ"ש בס' ר' עקיבא ותורתו עמוד קעב)
וכ"כ הגאון ממונקאטש בעל מנחת אלעזר, בס' נימוקי א"ח (סי' עה) פתח קישור להעיר ע"ד המג"א הנ"ל, שהאמת הוא שד' הבאר שבע נכונים להלכה ואינם דחויים כלל, וכמו שביאר בתשובה בכת"י, ובע"כ שד' המג"א הללו הם מאיזה תלמיד טועה. וכן העלו כמה מגדולי האחרונים לאסור פאה נכרית, וכן הזהיר החת"ס בצוואתו. ע"כ. וע"ע בברכי יוסף א"ח (סי' שג סק"ב) ובמחב"ר שם. פתח קישור
ד. ועינא דשפיר חזי להגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת שנות חיים (תשובה שטז דף צ ע"ד), פתח קישור שכ', ונ"ל שבזמן הזה אף המג"א מודה לדינא שאסור לנשים לצאת לרה"ר בפאה נכרית, כי המג"א דיבר לפי זמנו, ובפרט בזמן חכמי הש"ס, שרוב הנשים היו כשרות וצנועות ולא היה דרכן לצאת בגילוי שער שלהן כלל, לפיכך כשאחת הולכת בפאה נכרית מידע ידעי שאין אלו שערותיה ולא יבואו לידי הרהור, אבל בזה"ז שבעוה"ר רבות בנות פרוצות הולכות בגילוי ראש ברה"ר הרי גם ההולכת בפאה נכרית גורמת להרהורי עבירה, כי מאין ידע הרואה שפאה נכרית בראשה, והוא יסבור כי שערותיה הן, ויבאו לידי פריצות והרהורי עבירה הקשים מעבירה, ששער באשה ערוה. ודברי הפמ"ג פתח קישור שכתב להביא ראיה מכתובות (עב:), יש לדחות דבפאה נכרית כיון דמאיסא ליה משום זוהמא בלא"ה אין לה כתובה, וא"צ לטעם איסור שעוברת על דת יהודית מדרבנן, אלא גם בלא זה אם אינה שומעת לו אין לה כתובה. ועכ"פ לדינא העיקר כדעת האוסרים בזה"ז וחלילה לצאת בפאה נכרית לרה"ר. ע"כ.
והנה הגם שיש להעיר ע"מ שחידש דהיכא דמאיסא ליה משום זוהמא יוצאת בלי כתובה, שיש לדון בחידוש זה, שמכיון שיכולה להסיר הפאה נכרית כשהיא מתיחדת עמו ולנה אצלו אינו יכול להוציאה בלא כתובה. ולא מבעיא להט"ז אה"ע (סי' לט סק"ה) בדין המשתנת במטה שאינה מפסידה כתובתה, אלא אף למ"ש הרשב"ץ בב"י שם דדוקא היכא דראה ונתפייס, כגון שאחותו ידעה מזה, לא הפסידה כתובתה, הלא"ה אין לה כתובה. וכ"ש לד' מרן הב"י דהו"ל מום גדול, וכו'. וכ"פ הרמ"א (סי' קיז ס"ה) שכן עיקר. וכן פסק בשו"ת בית דוד (חאה"ע סי' כח). וע"ע בשו"ת אדמת קודש ח"ב (חאה"ע סימן א). ובשו"ת עבודת השם (חאה"ע סימן כה). ובשו"ת בית יצחק להגאון מהר"י שמלקיס (חאה"ע סימן קכו). ובשו"ת בנין ציון ח"א (סי' קמה). ובשו"ת ומצור דבש (חאה"ע סי' יח). ואכמ"ל. מ"מ שאני התם דהוי מום שבגופה, משא"כ בכה"ג. וכבר דחינו בלא"ה ראית הפמ"ג בזה והוא עצמו לא כ' זאת אלא בשם: דמדומי ראיה, נקוט מיהא שהסכמת הגרש"ק לאסור בזה"ז בכל תוקף. וכ"כ עוד בספרו קנאת סופרים (סי' עב דכ"ד ע"ג). פתח קישור ע"ש.
ומכל שכן בדורות הללו שעושים הפאות נכריות במומחיות רבה עד שלא ניכר כלל אם האשה הלזו הולכת בשערותיה הטבעיות, או בפאה נכרית, ובודאי שיש בזה פריצות, מלבד החשש למראית העין. וכ"כ התפארת ישראל (פ"ו דשבת מ"ה), פתח קישור דדוקא בחצר שאין רבים בוקעים בו התירה המשנה לצאת בפאה נכרית, הלא"ה ודאי שיש בזה משום מראית העין. ע"ש.
וכ"כ בשו"ת מהרי"ל דסקין בקונט' אחרון (סי' ריג) פתח קישור וז"ל: ע' בשלטי הגבורים פ"ו דשבת דשער פאה נכרית מותר, ונ"ל דדוקא בגוונא שהפאה ניכרת לכל שלא נעשית משערותיה של האשה עצמה, אבל בלא"ה ודאי דאסור, משום מראית העין, כדקי"ל לאסור בדם דגים ובכמה דוכתי, (וכ"ש) [ובפרט] לענין איסור ערוה שהוא מחשש הרהור. וגם בלא"ה י"ל דהתם רק בחצר אמרו, אבל ברה"ר מנ"ל להתיר, עכ"ד.
וע"ע בשו"ת עדות ביהוסף (סי' כט ענף ג) פתח קישור שהביא ד' התפארת ישראל הנ"ל, וכ' שהדין עמו לאסור משום מראית העין. וע"ש.
וגדולה מזו כ' הגאון בעל עצמות יוסף בס' משא מלך (תורת המנהגות חקירה י) פתח קישור על אודות איזה נשים שלוקחות משי שחור ונותנות בפדחתן בכדי להתנאות, איסורא קא עבדי, ורע עלי המעשה, כי בני אדם הרואים אותן טועים בהן, וחושבים ששערותיהן הן. והובא בכנה"ג אה"ע (סי' כא הגה"ט אות ז). פתח קישור והעיר ע"ז, שלפמ"ש בשלטי הגבורים להתיר פאה נכרית כ"ש בזה שמותר גמור הוא. ואפי' לסברת הבאר שבע בשם מהר"י קצנלבויגן שמחה על קדקוד סברא זו והעלה לאסור, י"ל דבכה"ג שרי. ע"כ. נמצא שאף להכנה"ג בפאה נכרית יש להחמיר יותר שיש בזה עכ"פ משום מראית העין.
וע"ע להגאון תורת שבת (סי' שג סק"י) פתח קישור שכ' שדברי השלטי הגבורים להתיר פאה נכרית אינם כדאי להתיר מנהג שנהגו וגדר שגדרו בנות ישראל משנים קדמוניות, וראייתו משבת (סד:) מעיקרא ליתא, דהתם בחצר מיירי, דשרי מעיקר הדין לצאת לחצר אפי' אם אין ראשה מכוסה, כל שאין רבים בוקעים בו, וכדאיתא בש"ע אה"ע (סי' קטו ס"ד). ולית נגר ובר נגר שיסתור ראיות הבאר שבע שאוסר בזה, ומכיון שאין אדם יכול להבחין אם בשערותיה או בפאה נכרית היא מתקשטת ויוצאת, למה לא נאמר ע"ז שערה הנה זמה היא? שהרי נראית כעוברת על דת משה ויהודית, ואפי' בכמה וכמה דברים ששרש איסורם מדרבנן גזרו בהן משום מראית העין, וכ"ש כאן שנראית ממש כעוברת על איסורא דאורייתא, כדפריך בכתובות (עב) ראשה פרוע דאורייתא היא. ועוד שכיון שדומות לשער עצמן הרי היא פועלת בהן איסור ערוה, כאשר נודע לתורה שפועלת כן בשיער עצמה. ולכן איסור גמור הוא ללכת בפאה נכרית לבהכ"נ או לרה"ר, והעושה כן נגד המנהג שנהגו בנות ישראל צריך בעלה לגרשה ואין לה כתובה. ומ"מ גם בבית ובחצר קבלו עליהן נשותינו משנים קדמוניות שלא ללכת בשום דבר הנראה ודומה לשער, ונדר דאורייתא הוא, ופורץ גדר ישכנו נחש. עכת"ד. [איברא דמ"ש שנדר דאורייתא הוא, ליתא, וכמבואר בנדרים טו. דבכה"ג הוי מדרבנן. וכ"כ הרא"ש (נדרים פא:). וע"ע בשו"ת קול אליהו (חאו"ח סי' מה). ובס' ארעא דישראל (מע' ד אות י). ובשיורי ברכה יו"ד (סי' ריד). ובשו"ת נשמת כל חי (חיו"ד סי' מה). ובשו"ת יהודה יעלה קובו (חיו"ד סי' כג). ובשו"ת שערי עזרה (חאו"ח סי' כד). ובשו"ת מעט מים (סי' יז), ואכמ"ל].
וע"ע להגאון ר' צבי הירש הלוי איש הורוויץ בשו"ת לחמי תודה (דף ד סע"ב ודף יט ע"ד), פתח קישור שכתב, וראוי להודיע גודל המכשלה של המנהג הרע שנשתרבב זה כמה שנים לצאת בפאה נכרית, וזה מכבר יצא אאמ"ו הגאון (בעל ההפלאה) בצירוף חברי בית דינו בחרם על הנשים הלובשות פאה נכרית, וכ"ש על גילוי שערות עצמן, והסמך שמביאים משבת (סד:) יוצאה אשה בפאה נכרית, אינו כלום, דהתם בפנויה מיירי. ע"כ. ויותר היה לו לדחות דבחצר מיירי, וכבר כ' השלטי הגבורים שם דליכא למימר דבפנויה מיירי, דהא אמרי' בגמ' שהתירו כדי שלא תתגנה על בעלה. ע"ש. אך יש דוחים דבארוסה מיירי, וכדעת רוב האחרונים דס"ל שארוסה מותרת בפריעת ראש. וכדברי השבות יעקב ח"א (סי' קג) וסיעתו. אבל אין צורך לזה. וכנ"ל. וע"ע בשו"ת הרי בשמים קמא (סי' לו) פתח קישור שג"כ כ' לאסור פאה נכרית משום מראית העין, ונסתייע מד' הגאון משא מלך הנ"ל. פתח קישור ע"ש. וכ"כ בשו"ת מים רבים (סי' ל). פתח קישור ע"ש.
ה. וכן בקדש חזיתיה להגאון עצי ארזים (סי' כא סק"ב) פתח קישור שהביא מ"ש העין משפט (נזיר כח:) פתח קישור להתיר לצאת בפאה נכרית, ודחה ראייתו בתוקף, כמ"ש השאלת יעב"ץ הנ"ל, פתח קישור דלדבריו תקשי לר"מ אטו לית ליה דת משה ויהודית, ומאי קאמר אי אפשי באשה מגולחת, א"ו דבבית ובפני בעלה קאמר. ומתני' דשבת (סד:) בפנויה מיירי, ולכן נ"ל פשוט שאסור לאשה נשואה להתקשט ולצאת בפאה נכרית, והמורים היתר חדשים מקרוב עתידים ליתן את הדין. ע"כ.
והגאון ר' צבי הירש אורנשטיין (מח"ס ברכת רצה), כ' בתשובה בס' ישועות יעקב אה"ע (סי' כא), פתח קישור שיש לאסור צאת בפאה נכרית לפמ"ש הרא"ש בתשו' (כלל לב סי' ח) שהטעם של היוצאת וראשה פרוע שאין לה כתובה, משום חציפות ופריצות, א"כ גם בפאה נכרית יש פריצות עכ"פ. וזה ברור. ע"ש. וכ"כ בישועות יעקב א"ח (סי' עה סק"ג). פתח קישור ע"ש.
וכ"כ בשו"ת תשורת שי ח"א (סי' תקע). פתח קישור והביא הירוש' בפ' המדיר הנ"ל להוכיח ג"כ לאסור פאה נכרית ברה"ר. ע"ש. וכ"כ הגאון ר' חיים מצאנז בשו"ת דברי חיים ח"א (חיו"ד סי' ל), פתח קישור לאסור לצאת בפאה נכרית, וכתב, שמנקלי העם פחותי הערך היו נוהגות לצאת בפאה נכרית, ושוב נשתרבב המנהג להקל ראש בזה ע"י האפיקורוסים, וחלילה וחס לנהוג כן. וכ"כ עוד בשו"ת דברי חיים ח"ב (סי' נט). פתח קישור ע"ש. גם הגאון מהר"ץ הירש חיות בתשובה (סי' נג) פתח קישור העלה לאסור לצאת בפאה נכרית, ושבכל תפוצות ישראל במדינת פולין לא נשמע מעולם שיקילו בזה, זולת המתחדשים אשר פרצו גדרות ישראל. ע"ש. וכן העלה הגאון תשובה מאהבה בח"א (סי' מח), פתח קישור וח"ב (סי' רכב). פתח קישור ע"ש.
וכן הסכים בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חיו"ד סי' שסו). פתח קישור ע"ש. וכ"פ בשו"ת משיב דברים (חיו"ד סי' קכז). פתח קישור ע"ש. וי"ל ע"ד. וע"ע להגאון רי"ד במברגר אב"ד וירצבורג בשו"ת יד הלוי (חיו"ד סי' קכד) פתח קישור שכ', שמכיון שגדולי הפוסקים אוסרים, וכמ"ש הבאר שבע פתח קישור והתשובה מאהבה, פתח קישור וגם הרב מהרז"ך בס' נחלת אבות (די"ט ע"ב) פתח קישור התרעם על המקילין, פשיטא ופשיטא שאחר הוראות גדולים אלה אין לנו להקל בזה. ע"ש, וכ"כ בס' שער הזקנים (דף מג) בשם מהרז"ך. פתח קישור ע"ש.
וע"ע להגאון ר' אברהם תאומים בשו"ת חסד לאברהם מה"ת (חאה"ע סי' פז) פתח קישור שכ', ע"ד מה שנהגו הנשים לצאת בפאה נכרית בראשם עד שנראות כאילו הולכות בשערותיהן מגולות, ודבר זה שאבותינו נהגו בו איסור באו פריצים וחללוהו, ופרצו גדרן של ישראל, והמכשלה הזאת תחת יד חכמי הדור, כי מובטחני בבנות ישראל הכשרות שישמעו לקול מורים ככל אשר יגזרו אומר ע"פ דת תוה"ק, וכבר האריך הבאר שבע פתח קישור לאסור בזה, וכן עיקר שגילוי שער של פאה נכרית אסור מה"ת, דאזלינן בתר טעמא דהוי פריצותא ואיכא הרהור. וכבר ביארנו בשו"ת חסל"א קמא (חיו"ד סי' פה) דלחומרא לכ"ע דרשינן טעמא דקרא. ולא היקל הרמ"א באו"ח (סי' עה) פתח קישור אלא לענין לקרות ק"ש כנגד פאה נכרית, שאין זה אלא מדרבנן, תדע ממה שלא הביא הרמ"א ז"ל בהגהותיו דין זה באה"ע (סי' כא) ששם עיקר דין פירוע ראש האשה, אלא ע"כ שלא רצה לסמוך להקל בזה לפרוץ גדרן של ישראל, שעכ"פ לא עדיף מדת יהודית שיוצאת בלי כתובה אפי' ביוצאת בקלתה. ומכ"ש שנוסף בזמנינו איסור חדש, שרוב השערות נעשים ממתי עכו"ם, וקי"ל שער המת אסור בהנאה, ואף שרבו הדעות בזה, כבר ביארנו במקום אחר שעכ"פ מת עכו"ם אסור בהנאה מד"ס. ועוד דהו"ל ס"ס להחמיר, שמא הלכה כהאוסרים לצאת בפאה נכרית לרה"ר, ושמא יש כאן איסור מצד ההנאה בשער המת. וכשיש ס"ס להחמיר אפי' בדרבנן אזלינן לחומרא. ולכן צריך למחות ולמנוע בנות ישראל הכשרות לצאת בפאה נכרית, השומע ישמע והחדל יחדל ואנחנו נקיים, והעוברים ע"ז עונם ישאו. ושלי"ב. עכת"ד.
ויש להעיר קצת בדברי קדשו, שאע"פ שהסברא של האוסרים הנאה במת גוי, היא דעת רבים מגדולי הפוסקים, ומהם הרשב"א בתשו' (סי' שסד). והרא"ה והריטב"א הובאו בשטמ"ק (כתובות ס:). וכן מוכח הראב"ד בהשגות (פ"ה מה' ערכין הי"ז) ובכ"מ שם. וכ"כ הערך השלחן יו"ד (סי' עט סק"ב) בד' הראב"ד. ושכן דעת רבינו האי גאון בס' המקח (שער יא). ע"ש. ואף שרבים וכן שלמים חולקים וס"ל שלא נאסר בהנאה אלא מת ישראל ולא מת גוי, וכמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"א (חיו"ד סי' כד אות יד). מ"מ מידי מחלוקת לא יצאנו, ומרן בש"ע יו"ד (ר"ס שמט) פסק לאסור. אבל עדיין יד הדוחה נטויה לומר דבנ"ד אין זה ספק שקול לצרפו לס"ס, כיון שהרמב"ם (ס"פ יד מה' אבל) פסק דשער המת מותר בהנאה, וכ"כ הסמ"ג, וכן הסכים הנקודות הכסף ביו"ד (סי' שמט), ושלא כד' הרשב"א ושאר פו' ומרן שאוסרים, א"כ יש לנו ס"ס להקל, שמא מת גוי מותר בהנאה, ושמא עכ"פ שער המת מותר בהנאה, וממילא לא חשיב ספק שקול. וכן ראיתי בתשובה מאהבה ח"א (סי' מז מח) פתח קישור שהעיר בזה. ע"ש. ומ"מ נראה שהחסד לאברהם כ' זאת ליתר שאת, אבל העיקר לדינא אצלו לאסור פאה נכרית, וכמו שביאר בתשובתו שם. פתח קישור וע"ע בס' צמח צדק מליבאוויטש (פ"ג דברכות אות ח). פתח קישור ע"ש.
ו. ובהיותי בזה ראיתי בס' מקרי דרדקי (בראשית אות לה) פתח קישור שכ' ג"כ לאסור פאה נכרית, והוסיף טעם לאסור ע"פ פרש"י (דברים כב, ה): לא יהיה כלי גבר על אשה, שתהא דומה לאיש, כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשם ניאוף. ומעתה מסתבר שמאחר דאנן קי"ל כד' הרמב"ם שאיסור קריבה בגילוי עריות כחיבוק ונישוק, הוא מן התורה, וה"ז בכלל יהרג ואל יעבור (וע' ביו"ד ס"ס קצה), משא"כ הדין בפנויה, א"כ איסור תורה הוא שתצא אשה נשואה בפאה נכרית, כיון שע"י כך אין היכר בין נשואה לפנויה, ותוכל לבא לידי קריבה דגילוי עריות, מפני שנראית שהיא פנויה. ע"כ.
ולפע"ד אין דבריו מחוורים כלל, חדא שאין לנו בזה הכרעה ברורה כדעת הרמב"ם, וכמ"ש מרן החיד"א בשיורי ברכה יו"ד (סי' קנז סק"ה). ונודע שהרבה ראשונים ג"כ ס"ל כד' הרמב"ן דאיסור קריבה בג"ע מדרבנן, ומהם הרשב"א והרא"ה והרשב"ץ. ואכמ"ל. ועוד שאפילו לדבריו אין בזה אלא גזירה מדרבנן, שמא יבאו לידי קריבה באשה נשואה בחשבם שהיא פנויה, וברור שאחר התלמוד אין לנו לגזור גזירות מדעתינו, וכנודע מד' הרא"ש (שבת כד). וכ"כ הרב המגיד (פ"ה מה' חו"מ ה"כ). והר"ן בתשו' הריב"ש (סי' שצ). והב"י א"ח (סי' תסב). וכ"כ הרבה מגדולי האחרונים. ואפס קצהו תראה בשו"ת יביע אומר ח"א (חאו"ח ר"ס טז). ע"ש. (ואף שהרב הנ"ל כתב שאיסור תורה הוא, אינו נכון).
ומכ"ש שבזמן הזה כל הפנויות הן בחזקת נדות, שאינן טובלות אלא סמוך לחופתן, ומשום גדר וסייג נהגו כן, וכמ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' תכה). וע"ע באה"ע (סי' כו). נמצא שגם בפנויות יש איסור לאו דקריבה דג"ע, ואיסור כרת בביאה. ומה לי איסור כרת או איסור סקילה. (והן אמת שמצאתי להחות יאיר (סי' קצו) שכ' כיו"ב בדין ארוסה (בקידושין) שצריכה לכסות ראשה בצאתה לרה"ר, מכמה טעמים, ואחד מהם, כי מנהג הבחורים לנהוג קלות ראש עם הפנויות, ויש לחוש פן יכשלו בה ח"ו, משא"כ עם הנשואות שגדרו גדר ואין מי שינהג בהן קלות ראש. ע"ש. אך בשו"ת נחלת דוד (סי' ל) כ' ע"ד החו"י דלא נהירא, שאין בידינו לבדות גזירות מדעתינו מה שלא גזרו חז"ל. ע"ש. וה"ז כמבואר בתוספת נופך).
ויותר היה לו להוסיף טעם כעיקר ע"פ מ"ש הרמב"ם (ר"פ יא מה' עכו"ם): אין הולכין בחקות העכו"ם ואין מדמין להן לא במלבוש ולא בשער כיו"ב, שנא' ולא תלכו בחקות הגוי וכו', שעיקר המנהג של פאה נכרית יצא ע"פ הגוים באופנות המתחדשות חדשים לבקרים, שרשם מעמלק, בודאי שיש בזה ובחקותיהם לא תלכו, הואיל ויש בו פריצות וחציפות, וכמ"ש מהר"י קולון (שרש פח). ובב"י ורמ"א (סי' קעח). וכ"כ בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חיו"ד סי' שסו), ושכ"כ התשובה מאהבה, שיש בזה משום ובחקותיהם לא תלכו. ע"ש.
והן עתה ראיתי בשו"ת לבושי מרדכי חיו"ד מה"ת (סי' קסח) פתח קישור מה שפלפל בדין זה ע"פ הירוש' פ' המדיר הנ"ל. וי"ל ע"ד. לא עט האסף. וע"ע בשו"ת בית יצחק שמלקיס (חאו"ח סי' טז) פתח קישור שהעלה שיש לחוש לגדולי האחרונים שאוסרים בזה, ומכ"ש שהנסיון הורה שנכשלות בתסרוקת הפאה נכרית בשבת. ע"ש.
ז. ואנכי הרואה להגאון ר' יצחק אבולעפייא אב"ד דמשק בשו"ת פני יצחק ח"ו (חאה"ע סי' ו), פתח קישור שעמד וימודד ארש על מנהג עירו שלובשות פאה נכרית בחצרותיהם ובטירותם, שנראה שנהגו כד' השלטי הגבורים שמתיר לצאת בפאה נכרית, אבל הרי עינינו הרואות להרב באר שבע פתח קישור שכ' לדחות דבריו בשתי ידים, ושכ"כ מהר"י קצנלבויגן. פתח קישור וכ"כ בשאלת יעב"ץ ח"א סי' ט פתח קישור וכ"כ הברכ"י (סי' שג סק"ב) ובמחב"ר שם. פתח קישור באופן שכל הפוסקים דחו ד' השה"ג, ובמילתא דאיסורא אין לסמוך על השה"ג להתיר נגד האחרונים. וא"כ מנהג טעות הוא שיש לבטלו.
ואחר שהאריך בזה, כתב, ורואה אני שגם הרמ"א א"ח (סי' עה) פתח קישור קאי כסברת השה"ג. וע"ע בעט"ז שם. פתח קישור
ומ"מ נראה דבכה"ג דנ"ד שהמנהג הוא שלא ללבוש הפאה נכרית אלא בבית או בחצר, וכשהולכות מחצר לחצר דרך רה"ר הן מתכסות מכף רגלן ועד קדקדן ועד בכלל ברדיד גדול, ולא נראה מהן כי אם פניהן בלבד, כל כה"ג אין שום צד איסור בפאה נכרית כלל, דלא חשיבא האשה עוברת ע"ד יהודית, אלא דוקא כשיוצאת למבוי מפולש, או לחצר שרבים בוקעים בו, וראשה פרוע, אבל בחצר שאין רבים בוקעים בו מותר אפילו אם ראשה פרוע לגמרי. כמבואר באה"ע (סי' קטו ס"ד).
אלא שהואיל ובזוה"ק החמיר מאד בגילוי שער עצמן, ואפילו כל דהו, לכן החמירו על עצמן לכסות שערן בבית בפאה נכרית, דבכה"ג לא החמיר הזוה"ק. ומעתה גם הפוסקים החולקים על השה"ג יודו בזה דשפיר דמי. ואפשר שגם השה"ג לא התיר אלא מחצר לחצר דרך מבוי שאין רבים בוקעים בו, ועכ"פ המנהג שלנו א"ש לכל הדעות. ע"כ. (ויש להעיר עמ"ש בד' הרמ"א א"ח סי' עה, ולא זכר שהשאלת יעב"ץ והחסל"א תאומים העמידוהו דוקא בבית, ולכן לא הביא ד"ז באה"ע סי' כא וכנ"ל).
וכן בקדש חזיתיה להרה"ג ר"א קריספין בס' בית אהרן אה"ע (מע' פ אות א) פתח קישור שהזכיר מחלוקת השה"ג והרמ"א נגד הרב מה"ר יהודה קצנלבויגן שהביאו הבאר שבע, והסכים עמו לאסור בכל תוקף. ושכן העלה הגאון יעב"ץ. וכן דעת הרב בית דוד בפי' המשניות (שבת פ"ו מ"ה). פתח קישור ושכ"כ הרב מים רבים (חאה"ע סי' ל). פתח קישור וכן דעת הרב משא מלך פתח קישור שהובא בכנה"ג אה"ע (סי' כא). פתח קישור וא"כ מי יערב אל לבו להתיר בקום ועשה נגד כל ארייוותא אילין. ומיהו בחצר שאין הרבים בוקעים בו מותר. ע"כ.
וכן דעת הגאון ר' יוסף נסים בורלא ז"ל אב"ד בעיה"ק ירושלים, בשו"ת וישב יוסף (חיו"ד סי' ב, דט"ז ע"ב). פתח קישור ע"ש. ובשדי חמד אס"ד (מע' ד אות ג) פתח קישור הביא דברי כמה מהאחרונים להחמיר בזה, וסיים, ואף שראיתי בשו"ת עדות ביהוסף (סי' כט) פתח קישור שהעלה להקל בנ"ד, אין דעתי נוחה בזה, ופשיטא שבמקומותינו שקבלו דעות האוסרים, אסור לפרוץ גדר לצאת בפאה נכרית, וכ"כ הגאון מהר"א פלאג'י בס' ברך את אברהם פתח קישור שבמקומותינו לא נשמע מעולם מנהג כזה לצאת בפאה נכרית, ואם המצא ימצא אחת שהיא פורצת גדר הרי היא בטלה במיעוטה וכל בית ישראל נקיים. עכת"ד. [אמר העורך לא מצאתי כתוב כך אלא "ותלי"ת בגבולינו לא נמצא ולא ימצא כזאת בישראל"]
וכבר כ' בס' שבילי דוד א"ח (סי' ב סק"ב) פתח קישור שאף למ"ש הרמ"א בדרכי משה (סי' שג) בשם השה"ג להתיר לצאת בפאה נכרית, היינו במקום שלא נהגו הנשים להזהר בזה, משא"כ במקום שלא נהגו להקל, ודאי דהוי בכלל דת יהודית. ע"ש. וא"כ בודאי שבמקומותינו אלה שהמנהג היה לאסור, ואלו המקילות ראש נהגו כן שלא ברצון חכמים: מנהג כזה אותיות: גהנם, ומצוה לבטלו, וכמ"ש הדברי חיים מצאנז פתח קישור והמהרי"ץ חיות פתח קישור שהמנהג הזה נשתרבב מהאפיקורוסים ומהמתחדשים שפרצו גדרות ישראל, ושמעולם לא נשמע להקל בכל תפוצות ישראל שבמדינות פולין. ע"ש. וידוע שכל מנהג שלא נתייסד ע"פ ותיקין אין בו שום ממש, וכמ"ש בשו"ת הרא"ם (סי' טז), ובשו"ת אהלי יעקב למהריק"ש (סי' ו), ובשו"ת נוב"ק (חיו"ד סי' נד). ובשו"ת חקקי לב (חיו"ד סי' לט), ובשו"ת שער אשר (חיו"ד סי' יא). ועוד.
ולכן גם המנהג הזה שידוע לנו שנוסד ע"פ איזה נשים ההולכות ע"פ האופנה החדשה, ונסחפים אחר הזרם של המודרניות, אשר כל חלקה טובה הכאיבו, נראה שמצוה וחובה לשרש אחר המנהג הרע הזה, ולהחזיר עטרה ליושנה, בדרכי הצניעות, ע"פ תורתנו הקדושה. [ועמ"ש בשו"ת משפטי עוזיאל חאה"ע מה"ת ס"ס צד, פתח קישור ואשתמטיתיה דברי כל הפוסקים הנ"ל].
ח. אמנם ראיתי להרה"ג ר' עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז (חאה"ע סי' טז) פתח קישור שנשאל בנ"ד, ואחר שהביא ד' השלטי הגבורים להתיר, ושכן הובא בדרכי משה (סי' שג אות ו), הביא מ"ש הבאר שבע בשם מהר"י קצנלבויגן לדחות ד' השה"ג בכל תוקף, וסיים הבאר שבע שם: על כן אני אומר לא תאבה אליו ואל תשמע לו כלל ועיקר, בכל מ"ש בשתי ההגהות (בשה"ג שבת סד: ובעין משפט נזיר כח:), כי הם דברים בטלים הבל הבלים. ע"כ. וכ' ע"ז: ובאמת כל גופי נרתע בראותי דברים קשים כגידים נגד חד מקמאי גאון וגדול, וכנראה שלא העמיק להבין טעם הדבר ויסודו, דהיינו משום דקים להו לרבנן שאין היצה"ר שולט אלא בדבר המחובר לגוף האשה עצמה, שהוא דבר שיש לו נפש חיונית, משא"כ בנתלש מהאשה שניטל ממנו נפש החיוניות פקע ממנו איסור הערוה שהיה מתחלה בהיותו דבוק בגוף האשה, והרי הוא כפגר מת שאין ליצה"ר שליטה בו, ולכן התירו להסתכל בו, שכיון שאין ליצה"ר שליטה בו הרי לא יבא לידי הרהור בזה. ואם היה הב"ש מפנה תשומת לבו להבין טעם הדבר על אמיתותו לא היה נחפז להטיח דברים קשים כאלה, ועינינו הרואות שכן נהגו נשי רבנים גאונים ואדמורי"ם ואין פוצה פה ומצפצף עכת"ד. והנה מבין ריסי עיניו ניכר שחשב שהגאון באר שבע חי בתקופה האחרונה, עד שהרהיב עוז בנפשו להטיף לו מוסר על: שנחפז לדבר בסגנון כזה על: הקדמון בעל שה"ג: ולא העמיק להבין דבריו. ובאמת שהדבר מפורסם שהגאון בעל באר שבע ר' יששכר בר איילינבורג זצ"ל היה אחד המיוחד מגדולי האחרונים ולבו כלב הארי עמו עוז ותושיה, תלמיד מהר"ם יפה בעל הלבושים, ורבו של הגאון המחבר גידולי תרומה, וקיבל הסכמות על ספרו מרבו הלבוש, וממהר"ל מפראג, ומבעל קרבן אהרן, וממהר"ם גלאנטי (תלמיד מרן מהריק"א), ושאר גאוני עולם. והיה סמוך מאד לדורו של הגאון ר' יהושע בועז בעל שה"ג. ותנא הוא ופליג עליו, ולכן כשנראה להגאון הב"ש ולהגאון מהר"י קצנלבויגן שהשה"ג הפריז על המדה להתיר את האסור, לא רצו לשאת פנים בהוראה, ויצאו בדברים בוטים וחריפים כנגדו כדי לגדור גדר ולעמוד בפרץ, שלא יסמכו על ראיותיו בזה, שאינן ראיות כל עיקר.
ומ"ש הישכיל עבדי בטעמו של השה"ג, אין אלו אלא דברי נביאות, שהואיל והפאה מחוברת יפה לשערותיה אסור לצאת בה לרה"ר כי לא ינקו מהרהור עבירה המסתכלים בה בעוברה בראש כל חוצות. וכמו שמבואר להדיא בד' הירושלמי והראשונים שהבאנו בראש דברינו. והנה גם הישכיל עבדי שם סיים, שאף השה"ג לא כ' אלא לתת סמך למקום שנהגו להקל, שאז כולם יודעים שפאה נכרית היא, אבל במקום שאין מנהג ידוע ודאי שגם השה"ג מודה שאסור משום מראית העין: ואין להתיר להן לכתחלה לצאת בפאה נכרית. ע"כ. אבל אין זה מספיק, והעיקר שיש לאסור כד' הירושלמי והראשונים, וכמו שהסכימו רוב ככל האחרונים. וכבר הבאנו דברי הגאון בעל עצי ארזים: פתח קישור שהמתיר עתיד ליתן את הדין.
ואין להתפעל כל כך ממה שעינינו הרואות כמה נשי רבנים ואדמורי"ם שמקילות בזה, כי שלא ברצון חכמים עושים, וידעתי מכמה רבנים שאין ידם תקיפה למחות בנשותיהם על פתגם דנא, אע"פ שאין דעתם נוחה ממנהג זה, וקיימו: שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם, וההכרח לא יגונה ולא ישובח, ומה יעשו גדולי הדור שאין דורם עולם יפה, ואין לנו ללמוד ממנהג נשים שאין להן חכמה אלא בפלך, שאנו אין לנו אלא דברי רבותינו הפוסקים רוא"ח שמהם תצא תורה, ודבריהם לנו לעינים. (וכמ"ש ג"כ בשו"ת מעט מים סי' עט [אמר העורך, שו"ת מעט מים מדבר גבי נשים הנוהגות להמתין ששה ימים אף ברואה כתם, וכתב שאין לסמוך על דברים אלו וכיוצא, על נשים כלל, שדעתן קלה ומדמות מילתא למלתא באין מבין אלא יש לנו לילך אל הספרים שמורין לנו דרך הישרה])
וגם הלום ראיתי מ"ש בשו"ת אגרות משה (מה"ת אה"ע סימן יב), . ע"ש. ואין דבריו מחוורים כלל. והעיקר כדברי רוב ככל האחרונים הנ"ל לאסור בזה, ומצוה רבה לפרסם האיסור ברבים! ובפרט לספרדיות שנהגו לאסור מימות עולם ומשנים קדמוניות, ורק כעת התחילו ללמוד מאלו המורות היתר לעצמן שלא ברצון חכמים, דילפי הני נשי מקלקלתא ולא מתקנתא, ומצוה להודיען שזוהי פירצה חמורה בגדר הצניעות של בנות ישראל הכשרות, וכמ"ש הגאון מהר"א תאומים בעל חסד לאברהם פתח קישור שצריך למחות ולמנוע בנות ישראל לצאת בפאה נכרית. (ומה מאד יש להזהיר את עורכי העתונות הדתיים שנעשה להם כהיתר לפרסם המקומות שמוכרים: פאה נכרית, ומכשילים בזה את הרבים).
וכל אשה המקבלת עליה לשמור לעשות ככל דברי רבותינו הפוסקים שאסרו הדבר בכל תוקף, ולצאת אך ורק בכובע או מטפחת המכסה את כל ראשה, תתברך בכל הברכות שבתורה! ובמזוני רויחי ובבני סמיכי, ותזכה לראות זרע קודש בנים גדולים בתורה ויראת ה' טהורה, מורי הוראות בישראל. הנלע"ד כתבתי. והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק אמן.
שו"ת יביע אומר חלק ה - אבן העזר סימן ה
בדין: פאה נכרית.
לשאלת רבים וכן שלמים אם מותר לאשה נשואה לצאת לרשות הרבים: בפאה נכרית לראשה, במקום מטפחת או כובע? [וכבר גליתי דעתי בזה בקצרה בשו"ת יביע אומר ח"ד (חאה"ע סי' ג אות ג) פתח קישור להחמיר. אך בהיות שבזה"ז פשתה המספחת להורות היתר בדבר, אמרתי איעבור פרשתא דא ואתנייה בס"ד. וזה החלי, בעזר צורי וגואלי].
א. בירושלמי (פ"ז דכתובות ה"ו): א"ר יוחנן היוצאת בקפלטין שלה אין בה משום: יוצאה וראשה פרוע, הדא דתימר לחצר, אבל למבוי יש בה משום: יוצאה וראשה פרוע. חצר שרבים בוקעים בתוכה הרי היא כמבוי, מבוי שאין רבים בוקעים בתוכו הרי הוא כחצר. ופירש הפני משה, קפלטין, היינו מטפחת שעל ראשה. ונראה שמפרש הירוש' על דרך הנאמר בבבלי (כתובות עב:), א"ר יוחנן קלתה אין בה משום פרוע ראש, היכא אילימא בשוק דת יהודית היא, אלא בחצר, א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה, אלא מחצר לחצר ודרך מבוי. וכן פסק הרמב"ם (פכ"ד מה' אישות הי"א יב), שהעוברת על דת משה היא היוצאת לשוק ושערה גלוי, והעוברת ע"ד יהודית היא שיוצאת לשוק וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים: אע"פ ששערה מכוסה במטפחת. וכ"כ מרן הש"ע (סי' קטו ס"ד). ומבואר בדברי הב"ח (ר"ס קטו) דמטפחת דקאמרי היינו שהיא שקופה ושערה ניכר עדיין. וכ"כ בשו"ת תשובה מאהבה ח"א (סי' מח), שהמטפחת שהיא קלתה מיירי שעשויה מעשה רשת והשערות נראין מתחתיה. ע"ש. וא"כ גם הירושלמי היינו במטפחת שקופה ששערותיה נראין דרכה. וכ"כ בקרבן העדה, שפירוש קפליטין בגד דק שמנחת על ראשה. (וכיו"ב בירושלמי רפ"ו דשבת, רב הונה הורי לאנתתיה דריש גלותא למיתן ליברא דדהבא על: קפילטה, ופי' הפ"מ שהוא הצעיף והכובע שעל ראשה). אולם הערוך (ערך קפליטין) פירש, וז"ל: פירוש קפליטין בלשון רומי: שער ותלתלים ופאה נכרית. ויוצא לנו איפוא שאסור לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים. פתח קישור - חשוב מאוד
ב. והנה בשלטי הגבורים (שבת כד:) פתח קישור כתב, שנ"ל להתיר לנשים נשואות לצאת בפאה נכרית, וכדמוכח ממתני' (שבת סד:), דקתני, יוצאת אשה בכבול ובפאה נכרית לחצר, ולא אמרו: שער באשה ערוה, אלא רק בשער הדבוק לבשרה ממש וכו'. ע"ש. והניף ידו שנית בהגהות עין משפט (נזיר כח:) על מ"ש בגמ' שם. ות"ק אמר לך אפשר בפאה נכרית, וכ' ע"ז, ונ"ל מכאן היתר לשער פאה נכרית שנשים נשואות נותנות בראשן. יהושע בעז עכ"ל.
אולם הגאון ר' יששכר בער איילנבורג בשו"ת באר שבע (סי' יח) פתח קישור האריך לדחות דברי השלטי הגבורים הנ"ל בדברים נמרצים, והביא ג"כ דברי הגאון מהר"י קצנלבויגן פתח קישור שכ' ע"ד השה"ג, לא זו הדרך וכו', שהדבר פשוט ביותר דמתני' (שבת סד:) מיירי בפאה נכרית אשר תחת השבכה ועליה רדיד כנהוג, שלא היו הנשים אז רגילות בפאה נכרית זולת הנשים ששער ראשן מועט, ובכדי שלא יתגנו על בעליהן, היו רגילות לתת פאה נכרית בראשן כדי שיתראו כבעלות שער מרובה, וכמו שפרש"י (בערכין ז). והיינו נמי דאמרי' בנזיר (כח:) שאפשר בפאה נכרית וכו'. ועוד שהרי אפשר לפרש דהיינו בחצר שאין הרבים בוקעים בו, אבל בחצר שרבים בוקעים בו אסור, וכ"ש ברשות הרבים. ובכתובות (עב:) קלתה אין בה משום פרוע ראש, היכא, אילימא בחצר א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה, ופרש"י ותוס' והר"ן, כלומר דמשמע דבלא קלתה מיהא יש בה משום פרוע ראש, וא"כ הא כולהו נפקן שאין אשה נזהרת בחצרה, ומשנינן מחצר לחצר דרך מבוי. ע"ש.
אלמא דבחצר שאין רבים בוקעים בו אפי' אם יוצאת בשערות ראשה ממש לית לן בה. וכן מוכח להדיא מד' הרמב"ם (בפכ"א מה' איסורי ביאה) והטוש"ע אה"ע (סי' כא) שכ', לא ילכו בנות ישראל פרועי ראש: בשוק, אלמא דדוקא בשוק אסור, אבל במקום שאין רבים בוקעים בו מותר, ואפילו משום מנהג צניעות ליכא. והוסיף הבאר שבע להביא ראיה לזה ממ"ש בנדרים (ל:) הנודר משחורי הראש מותר בנשים ובקטנים, שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים, מ"ט, אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו, אבל נשים לעולם מכסו, וקטנים לעולם מיגלו. ופרש"י, נשים לעולם מיכסו, שאינם שחורי ראש ועטופות כל שעה בלבנים. ואם איתא שרשאות ללכת בפאה נכרית, הרי אינן עטופות כל שעה בלבנים, וכו'. ע"ש. [ולכאורה ק"ל דא"כ יאסר גם מבתולות פנויות, שמותרות ללכת מן הדין בגילוי ראש ברה"ר. ושו"ר בקרבן העדה בשירי קרבן (פ' המדיר) שנתעורר מזה, וכ' להוכיח מכאן לאסור גם לבתולות פנויות לצאת לרה"ר בלי כיסוי ראש. אבל אין דבריו מחוורים להלכה, ובאמת דליכא מאן דחש להא כלל, שאע"פ שכ' הרמב"ם (בפכ"א מהא"ב הי"ז): לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק: אחת פנויה ואחת אשת איש, וכ"פ הטוש"ע אה"ע (סי' כא ס"ב), כבר פירשו הפרישה והב"ח והח"מ והב"ש, שפירוש פנויה בכאן היינו אלמנה או גרושה, אבל בתולה מותרת ללכת בפרוע ראש, וכמ"ש ראבי"ה (בפ"ג דברכות סי' עו), שמותר לקרות ק"ש נגד בתולה שרגילה בגילוי שער, ואין בזה משום שער באשה ערוה. וכ"כ בארחות חיים (הל' ק"ש אות לו) בשם ר"ת, שמעשים בכל יום לקרות ק"ש כנגד שער הבתולות. וכן הוא במאירי (ברכות כד) ובמרדכי והרא"ש שם. וכ"פ הטוש"ע א"ח (סי' עה ס"ב). ע"ש. ופוק חזי מאי עמא דבר, שמנהג פשוט בכל תפוצות ישראל שהבתולות הולכות ברה"ר בגילוי ראש. וכ"כ בחי' החת"ס (נדרים לו:) שבתולות פנויות מותרות לצאת בגילוי ראש. ושכן המנהג. ע"ש. וע"ע בשו"ת עדות ביהוסף מטעלז (סי' כט ענף ד). ובמגן גבורים א"ח (סי' עה). ובעצי ארזים אה"ע (סי' כא סק"א). ואכמ"ל. ודו"ק].
והנה גם הגר"א בשנות אליהו (פ"ו דשבת מ"ה) פתח קישור כ', יוצאה אשה בפאה נכרית, פי' אשה שאין לה שער נוטלת שער: ומכנסת תחת הצעיף כדי שתתראה כבעלת שער. עכ"ל. וכ' הרה"ג המו"ל בהערה (אות יח), שזהו לאפוקי ממ"ש בשלטי הגבורים ללמוד מכאן היתר לנשים נשואות, לצאת בפאה נכרית לרה"ר, ולזה כ' רבינו שהן מכוסות בצעיף, ואע"פ שבשה"ג דחה זאת, אבל אין דבריו מוכרחים. ע"כ. וזהו כד' הבאר שבע הנ"ל, וע"ע בשו"ת בית יעקב (סי' קנב) פתח קישור שדחה ד' העין משפט הנ"ל. ע"ש.
ג. והרמ"א בהגה א"ח (סי' עה ס"ב) פתח קישור כ' שמותר לקרות ק"ש כנגד שערות הנשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן, וכ"ש כנגד שער של פאה נכרית אפי' דרכה לכסותו. וכ' המג"א סק"ה, פתח קישור שכ"כ השלטי הגבורים להתיר אף לכתחלה, וכדאי' במתני' פ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שער ובפאה נכרית, ודלא כהבאר שבע שחולק עליו, והאריך בספרו בדברים דחויים. ע"כ. וכ' ע"ז הגאון יעב"ץ במור וקציעה (שם), פתח קישור שנראה מהמג"א שהבין בד' הרמ"א בהגה, שהוא הדין לענין איסור פריעת ראש דשרי לגמרי, ולא היא, שלא התיר הרמ"א אלא לבעלה דכיון דשריא בביתה הו"ל אורחה בהכי ולא מטריד, אבל לגבי אחריני אסור משום פריצותא, תדע דהא לא מייתי לה הרמ"א באה"ע (סי' כא) לגבי איסור פריעת ראש ברה"ר, אלא לגבי ק"ש. ונפלאתי מאד מהמג"א דדחי לגברא רבה כהבאר שבע בגילא דחיטתא, ובמילי דכדי, ושרי ליה מאריה דאזיל בתר איפכא בלי שום ריח ראיה והוכחה כל עיקר, ומקלו יגיד לו, שבקיה מר לחסידותיה, ודברי הגאון מהר"י קצנלבויגן פתח קישור שהובאו בב"ש פתח קישור יש בהם טעם כעיקר, לא דחויים הם, אלא שרירין וקיימין, ומנה לא נזוע, ולא נטה ימין ושמאל מדבריו. אכת"ד.
והניף ידו שנית בשאלת יעב"ץ ח"א (סי' ט) פתח קישור ע"ד מהר"י בעז (בנזיר כח:), דהא דאמרי' אפשר בפאה נכרית היינו בחצר, ולא ברה"ר, דהא לא אתינן עלה אלא משום דלא מצי בעל למימר אי אפשי באשה מגולחת, וא"כ לר' מאיר אטו בשערה מי איכא למימר דשריא למיפק ביה לרשות הרבים, והא איסור פריעת ראש דאורייתא, א"ו שהפי' שאשה מגולחת מתגנה קצת על בעלה כשלפעמים ראשה נגלה בביתה ונראית קרחת, שהשער נוי לאשה, וע"ז קאמר ת"ק דאפשר בפאה נכרית, ולעולם בשוק יש איסור בפאה נכרית, וכן עיקר לע"ד, דלא עדיפא פאה נכרית מקלתה שאסור בשוק, דהו"ל דת יהודית כמ"ש בכתובות (עב:). והא דשבת (סד:) מיירי בחצר וכו'. עכת"ד.
ולפ"ז יש לדחות מ"ש הפמ"ג א"ח (סי' עה א"א סק"ה) פתח קישור שבמדינות שיוצאות בפאה נכרית יש להם לסמוך ע"ד הרמ"א, וקצת דמדומי ראיה מכתובות (עב) דפריך, ראשה פרוע דאורייתא, ולא מוקי בפאה נכרית דאיכא משום דת יהודית, א"ו דלית בה דת יהודית ושרי. ע"כ. ולפי האמור מלבד שגם הרמ"א לא איירי בהכי כלל, אלא גם דמדומי ראיה מהגמ' אין, דרבותא קמ"ל בתי' הגמ' דמשני דמיירי כשיוצאת בקלתה, ואפ"ה איכא משום דת יהודית, והיינו במטפחת דקה כנ"ל. וכ"ש בפאה נכרית דחמיר טפי, וכמ"ש הג' יעב"ץ.
וע"ע בשאלת יעב"ץ ח"ב (סי' ז ח) פתח קישור שהוסיף לדחות בתוקף ד' העין משפט ושלטי הגבורים בהיתר הפאה נכרית, ודחה מ"ש השואל לסייע ד' העין משפט לפ"ד הסמ"ג בשם הירושלמי שגם בחצר נוהג איסור פריעת ראש, ואעפ"כ אמרו (בנזיר כח:) דאפשר בפאה נכרית, וא"כ אפי' את"ל דמיירי בחצר שפיר הוכיח מכאן דשרי. וע"ז כ' הגאון יעב"ץ לדחותו בשתי ידים, ושאפי' אי יהבינן ליה טעותיה אין אחריות ד' הירושלמי עלינו, ועוד שכל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין, ולכן העיקר כד' מהר"י קצנלבויגן והבאר שבע דרב גוברייהו ונפיש חילייהו, ודלא כהמג"א. עכת"ד.
ובאמת שאין כל הוכחה להיתר ע"פ הירושלמי, שהרי שפיר מצינו לחלק בין חצר לרה"ר פאה נכרית להירוש' עצמו, וכמבואר בריש אמיר ע"פ בעל הערוך. ולכן צדק הגאון יעב"ץ בהשגתו. וכן ראיתי להגאון חת"ס בהגהותיו לאו"ח (סי' עה) פתח קישור שהעיר ע"ד המג"א שכ' שדברי הבאר שבע דחויים, שהמעיין היטב בדברי הב"ש יראה שדבריו נכונים לדינא, ושכן העלה הגאון יעב"ץ הנ"ל לאסור פאה נכרית. עכת"ד. (והגאון ר' עקיבא סופר ז"ל כ', שידוע שהגאון מ"ז החת"ס הסתמך על פסקי הלכה של היעב"ץ, ודבריו היו לו לעינים בכ"מ. וכמ"ש בס' ר' עקיבא ותורתו עמוד קעב)
וכ"כ הגאון ממונקאטש בעל מנחת אלעזר, בס' נימוקי א"ח (סי' עה) פתח קישור להעיר ע"ד המג"א הנ"ל, שהאמת הוא שד' הבאר שבע נכונים להלכה ואינם דחויים כלל, וכמו שביאר בתשובה בכת"י, ובע"כ שד' המג"א הללו הם מאיזה תלמיד טועה. וכן העלו כמה מגדולי האחרונים לאסור פאה נכרית, וכן הזהיר החת"ס בצוואתו. ע"כ. וע"ע בברכי יוסף א"ח (סי' שג סק"ב) ובמחב"ר שם. פתח קישור
ד. ועינא דשפיר חזי להגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת שנות חיים (תשובה שטז דף צ ע"ד), פתח קישור שכ', ונ"ל שבזמן הזה אף המג"א מודה לדינא שאסור לנשים לצאת לרה"ר בפאה נכרית, כי המג"א דיבר לפי זמנו, ובפרט בזמן חכמי הש"ס, שרוב הנשים היו כשרות וצנועות ולא היה דרכן לצאת בגילוי שער שלהן כלל, לפיכך כשאחת הולכת בפאה נכרית מידע ידעי שאין אלו שערותיה ולא יבואו לידי הרהור, אבל בזה"ז שבעוה"ר רבות בנות פרוצות הולכות בגילוי ראש ברה"ר הרי גם ההולכת בפאה נכרית גורמת להרהורי עבירה, כי מאין ידע הרואה שפאה נכרית בראשה, והוא יסבור כי שערותיה הן, ויבאו לידי פריצות והרהורי עבירה הקשים מעבירה, ששער באשה ערוה. ודברי הפמ"ג פתח קישור שכתב להביא ראיה מכתובות (עב:), יש לדחות דבפאה נכרית כיון דמאיסא ליה משום זוהמא בלא"ה אין לה כתובה, וא"צ לטעם איסור שעוברת על דת יהודית מדרבנן, אלא גם בלא זה אם אינה שומעת לו אין לה כתובה. ועכ"פ לדינא העיקר כדעת האוסרים בזה"ז וחלילה לצאת בפאה נכרית לרה"ר. ע"כ.
והנה הגם שיש להעיר ע"מ שחידש דהיכא דמאיסא ליה משום זוהמא יוצאת בלי כתובה, שיש לדון בחידוש זה, שמכיון שיכולה להסיר הפאה נכרית כשהיא מתיחדת עמו ולנה אצלו אינו יכול להוציאה בלא כתובה. ולא מבעיא להט"ז אה"ע (סי' לט סק"ה) בדין המשתנת במטה שאינה מפסידה כתובתה, אלא אף למ"ש הרשב"ץ בב"י שם דדוקא היכא דראה ונתפייס, כגון שאחותו ידעה מזה, לא הפסידה כתובתה, הלא"ה אין לה כתובה. וכ"ש לד' מרן הב"י דהו"ל מום גדול, וכו'. וכ"פ הרמ"א (סי' קיז ס"ה) שכן עיקר. וכן פסק בשו"ת בית דוד (חאה"ע סי' כח). וע"ע בשו"ת אדמת קודש ח"ב (חאה"ע סימן א). ובשו"ת עבודת השם (חאה"ע סימן כה). ובשו"ת בית יצחק להגאון מהר"י שמלקיס (חאה"ע סימן קכו). ובשו"ת בנין ציון ח"א (סי' קמה). ובשו"ת ומצור דבש (חאה"ע סי' יח). ואכמ"ל. מ"מ שאני התם דהוי מום שבגופה, משא"כ בכה"ג. וכבר דחינו בלא"ה ראית הפמ"ג בזה והוא עצמו לא כ' זאת אלא בשם: דמדומי ראיה, נקוט מיהא שהסכמת הגרש"ק לאסור בזה"ז בכל תוקף. וכ"כ עוד בספרו קנאת סופרים (סי' עב דכ"ד ע"ג). פתח קישור ע"ש.
ומכל שכן בדורות הללו שעושים הפאות נכריות במומחיות רבה עד שלא ניכר כלל אם האשה הלזו הולכת בשערותיה הטבעיות, או בפאה נכרית, ובודאי שיש בזה פריצות, מלבד החשש למראית העין. וכ"כ התפארת ישראל (פ"ו דשבת מ"ה), פתח קישור דדוקא בחצר שאין רבים בוקעים בו התירה המשנה לצאת בפאה נכרית, הלא"ה ודאי שיש בזה משום מראית העין. ע"ש.
וכ"כ בשו"ת מהרי"ל דסקין בקונט' אחרון (סי' ריג) פתח קישור וז"ל: ע' בשלטי הגבורים פ"ו דשבת דשער פאה נכרית מותר, ונ"ל דדוקא בגוונא שהפאה ניכרת לכל שלא נעשית משערותיה של האשה עצמה, אבל בלא"ה ודאי דאסור, משום מראית העין, כדקי"ל לאסור בדם דגים ובכמה דוכתי, (וכ"ש) [ובפרט] לענין איסור ערוה שהוא מחשש הרהור. וגם בלא"ה י"ל דהתם רק בחצר אמרו, אבל ברה"ר מנ"ל להתיר, עכ"ד.
וע"ע בשו"ת עדות ביהוסף (סי' כט ענף ג) פתח קישור שהביא ד' התפארת ישראל הנ"ל, וכ' שהדין עמו לאסור משום מראית העין. וע"ש.
וגדולה מזו כ' הגאון בעל עצמות יוסף בס' משא מלך (תורת המנהגות חקירה י) פתח קישור על אודות איזה נשים שלוקחות משי שחור ונותנות בפדחתן בכדי להתנאות, איסורא קא עבדי, ורע עלי המעשה, כי בני אדם הרואים אותן טועים בהן, וחושבים ששערותיהן הן. והובא בכנה"ג אה"ע (סי' כא הגה"ט אות ז). פתח קישור והעיר ע"ז, שלפמ"ש בשלטי הגבורים להתיר פאה נכרית כ"ש בזה שמותר גמור הוא. ואפי' לסברת הבאר שבע בשם מהר"י קצנלבויגן שמחה על קדקוד סברא זו והעלה לאסור, י"ל דבכה"ג שרי. ע"כ. נמצא שאף להכנה"ג בפאה נכרית יש להחמיר יותר שיש בזה עכ"פ משום מראית העין.
וע"ע להגאון תורת שבת (סי' שג סק"י) פתח קישור שכ' שדברי השלטי הגבורים להתיר פאה נכרית אינם כדאי להתיר מנהג שנהגו וגדר שגדרו בנות ישראל משנים קדמוניות, וראייתו משבת (סד:) מעיקרא ליתא, דהתם בחצר מיירי, דשרי מעיקר הדין לצאת לחצר אפי' אם אין ראשה מכוסה, כל שאין רבים בוקעים בו, וכדאיתא בש"ע אה"ע (סי' קטו ס"ד). ולית נגר ובר נגר שיסתור ראיות הבאר שבע שאוסר בזה, ומכיון שאין אדם יכול להבחין אם בשערותיה או בפאה נכרית היא מתקשטת ויוצאת, למה לא נאמר ע"ז שערה הנה זמה היא? שהרי נראית כעוברת על דת משה ויהודית, ואפי' בכמה וכמה דברים ששרש איסורם מדרבנן גזרו בהן משום מראית העין, וכ"ש כאן שנראית ממש כעוברת על איסורא דאורייתא, כדפריך בכתובות (עב) ראשה פרוע דאורייתא היא. ועוד שכיון שדומות לשער עצמן הרי היא פועלת בהן איסור ערוה, כאשר נודע לתורה שפועלת כן בשיער עצמה. ולכן איסור גמור הוא ללכת בפאה נכרית לבהכ"נ או לרה"ר, והעושה כן נגד המנהג שנהגו בנות ישראל צריך בעלה לגרשה ואין לה כתובה. ומ"מ גם בבית ובחצר קבלו עליהן נשותינו משנים קדמוניות שלא ללכת בשום דבר הנראה ודומה לשער, ונדר דאורייתא הוא, ופורץ גדר ישכנו נחש. עכת"ד. [איברא דמ"ש שנדר דאורייתא הוא, ליתא, וכמבואר בנדרים טו. דבכה"ג הוי מדרבנן. וכ"כ הרא"ש (נדרים פא:). וע"ע בשו"ת קול אליהו (חאו"ח סי' מה). ובס' ארעא דישראל (מע' ד אות י). ובשיורי ברכה יו"ד (סי' ריד). ובשו"ת נשמת כל חי (חיו"ד סי' מה). ובשו"ת יהודה יעלה קובו (חיו"ד סי' כג). ובשו"ת שערי עזרה (חאו"ח סי' כד). ובשו"ת מעט מים (סי' יז), ואכמ"ל].
וע"ע להגאון ר' צבי הירש הלוי איש הורוויץ בשו"ת לחמי תודה (דף ד סע"ב ודף יט ע"ד), פתח קישור שכתב, וראוי להודיע גודל המכשלה של המנהג הרע שנשתרבב זה כמה שנים לצאת בפאה נכרית, וזה מכבר יצא אאמ"ו הגאון (בעל ההפלאה) בצירוף חברי בית דינו בחרם על הנשים הלובשות פאה נכרית, וכ"ש על גילוי שערות עצמן, והסמך שמביאים משבת (סד:) יוצאה אשה בפאה נכרית, אינו כלום, דהתם בפנויה מיירי. ע"כ. ויותר היה לו לדחות דבחצר מיירי, וכבר כ' השלטי הגבורים שם דליכא למימר דבפנויה מיירי, דהא אמרי' בגמ' שהתירו כדי שלא תתגנה על בעלה. ע"ש. אך יש דוחים דבארוסה מיירי, וכדעת רוב האחרונים דס"ל שארוסה מותרת בפריעת ראש. וכדברי השבות יעקב ח"א (סי' קג) וסיעתו. אבל אין צורך לזה. וכנ"ל. וע"ע בשו"ת הרי בשמים קמא (סי' לו) פתח קישור שג"כ כ' לאסור פאה נכרית משום מראית העין, ונסתייע מד' הגאון משא מלך הנ"ל. פתח קישור ע"ש. וכ"כ בשו"ת מים רבים (סי' ל). פתח קישור ע"ש.
ה. וכן בקדש חזיתיה להגאון עצי ארזים (סי' כא סק"ב) פתח קישור שהביא מ"ש העין משפט (נזיר כח:) פתח קישור להתיר לצאת בפאה נכרית, ודחה ראייתו בתוקף, כמ"ש השאלת יעב"ץ הנ"ל, פתח קישור דלדבריו תקשי לר"מ אטו לית ליה דת משה ויהודית, ומאי קאמר אי אפשי באשה מגולחת, א"ו דבבית ובפני בעלה קאמר. ומתני' דשבת (סד:) בפנויה מיירי, ולכן נ"ל פשוט שאסור לאשה נשואה להתקשט ולצאת בפאה נכרית, והמורים היתר חדשים מקרוב עתידים ליתן את הדין. ע"כ.
והגאון ר' צבי הירש אורנשטיין (מח"ס ברכת רצה), כ' בתשובה בס' ישועות יעקב אה"ע (סי' כא), פתח קישור שיש לאסור צאת בפאה נכרית לפמ"ש הרא"ש בתשו' (כלל לב סי' ח) שהטעם של היוצאת וראשה פרוע שאין לה כתובה, משום חציפות ופריצות, א"כ גם בפאה נכרית יש פריצות עכ"פ. וזה ברור. ע"ש. וכ"כ בישועות יעקב א"ח (סי' עה סק"ג). פתח קישור ע"ש.
וכ"כ בשו"ת תשורת שי ח"א (סי' תקע). פתח קישור והביא הירוש' בפ' המדיר הנ"ל להוכיח ג"כ לאסור פאה נכרית ברה"ר. ע"ש. וכ"כ הגאון ר' חיים מצאנז בשו"ת דברי חיים ח"א (חיו"ד סי' ל), פתח קישור לאסור לצאת בפאה נכרית, וכתב, שמנקלי העם פחותי הערך היו נוהגות לצאת בפאה נכרית, ושוב נשתרבב המנהג להקל ראש בזה ע"י האפיקורוסים, וחלילה וחס לנהוג כן. וכ"כ עוד בשו"ת דברי חיים ח"ב (סי' נט). פתח קישור ע"ש. גם הגאון מהר"ץ הירש חיות בתשובה (סי' נג) פתח קישור העלה לאסור לצאת בפאה נכרית, ושבכל תפוצות ישראל במדינת פולין לא נשמע מעולם שיקילו בזה, זולת המתחדשים אשר פרצו גדרות ישראל. ע"ש. וכן העלה הגאון תשובה מאהבה בח"א (סי' מח), פתח קישור וח"ב (סי' רכב). פתח קישור ע"ש.
וכן הסכים בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חיו"ד סי' שסו). פתח קישור ע"ש. וכ"פ בשו"ת משיב דברים (חיו"ד סי' קכז). פתח קישור ע"ש. וי"ל ע"ד. וע"ע להגאון רי"ד במברגר אב"ד וירצבורג בשו"ת יד הלוי (חיו"ד סי' קכד) פתח קישור שכ', שמכיון שגדולי הפוסקים אוסרים, וכמ"ש הבאר שבע פתח קישור והתשובה מאהבה, פתח קישור וגם הרב מהרז"ך בס' נחלת אבות (די"ט ע"ב) פתח קישור התרעם על המקילין, פשיטא ופשיטא שאחר הוראות גדולים אלה אין לנו להקל בזה. ע"ש, וכ"כ בס' שער הזקנים (דף מג) בשם מהרז"ך. פתח קישור ע"ש.
וע"ע להגאון ר' אברהם תאומים בשו"ת חסד לאברהם מה"ת (חאה"ע סי' פז) פתח קישור שכ', ע"ד מה שנהגו הנשים לצאת בפאה נכרית בראשם עד שנראות כאילו הולכות בשערותיהן מגולות, ודבר זה שאבותינו נהגו בו איסור באו פריצים וחללוהו, ופרצו גדרן של ישראל, והמכשלה הזאת תחת יד חכמי הדור, כי מובטחני בבנות ישראל הכשרות שישמעו לקול מורים ככל אשר יגזרו אומר ע"פ דת תוה"ק, וכבר האריך הבאר שבע פתח קישור לאסור בזה, וכן עיקר שגילוי שער של פאה נכרית אסור מה"ת, דאזלינן בתר טעמא דהוי פריצותא ואיכא הרהור. וכבר ביארנו בשו"ת חסל"א קמא (חיו"ד סי' פה) דלחומרא לכ"ע דרשינן טעמא דקרא. ולא היקל הרמ"א באו"ח (סי' עה) פתח קישור אלא לענין לקרות ק"ש כנגד פאה נכרית, שאין זה אלא מדרבנן, תדע ממה שלא הביא הרמ"א ז"ל בהגהותיו דין זה באה"ע (סי' כא) ששם עיקר דין פירוע ראש האשה, אלא ע"כ שלא רצה לסמוך להקל בזה לפרוץ גדרן של ישראל, שעכ"פ לא עדיף מדת יהודית שיוצאת בלי כתובה אפי' ביוצאת בקלתה. ומכ"ש שנוסף בזמנינו איסור חדש, שרוב השערות נעשים ממתי עכו"ם, וקי"ל שער המת אסור בהנאה, ואף שרבו הדעות בזה, כבר ביארנו במקום אחר שעכ"פ מת עכו"ם אסור בהנאה מד"ס. ועוד דהו"ל ס"ס להחמיר, שמא הלכה כהאוסרים לצאת בפאה נכרית לרה"ר, ושמא יש כאן איסור מצד ההנאה בשער המת. וכשיש ס"ס להחמיר אפי' בדרבנן אזלינן לחומרא. ולכן צריך למחות ולמנוע בנות ישראל הכשרות לצאת בפאה נכרית, השומע ישמע והחדל יחדל ואנחנו נקיים, והעוברים ע"ז עונם ישאו. ושלי"ב. עכת"ד.
ויש להעיר קצת בדברי קדשו, שאע"פ שהסברא של האוסרים הנאה במת גוי, היא דעת רבים מגדולי הפוסקים, ומהם הרשב"א בתשו' (סי' שסד). והרא"ה והריטב"א הובאו בשטמ"ק (כתובות ס:). וכן מוכח הראב"ד בהשגות (פ"ה מה' ערכין הי"ז) ובכ"מ שם. וכ"כ הערך השלחן יו"ד (סי' עט סק"ב) בד' הראב"ד. ושכן דעת רבינו האי גאון בס' המקח (שער יא). ע"ש. ואף שרבים וכן שלמים חולקים וס"ל שלא נאסר בהנאה אלא מת ישראל ולא מת גוי, וכמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"א (חיו"ד סי' כד אות יד). מ"מ מידי מחלוקת לא יצאנו, ומרן בש"ע יו"ד (ר"ס שמט) פסק לאסור. אבל עדיין יד הדוחה נטויה לומר דבנ"ד אין זה ספק שקול לצרפו לס"ס, כיון שהרמב"ם (ס"פ יד מה' אבל) פסק דשער המת מותר בהנאה, וכ"כ הסמ"ג, וכן הסכים הנקודות הכסף ביו"ד (סי' שמט), ושלא כד' הרשב"א ושאר פו' ומרן שאוסרים, א"כ יש לנו ס"ס להקל, שמא מת גוי מותר בהנאה, ושמא עכ"פ שער המת מותר בהנאה, וממילא לא חשיב ספק שקול. וכן ראיתי בתשובה מאהבה ח"א (סי' מז מח) פתח קישור שהעיר בזה. ע"ש. ומ"מ נראה שהחסד לאברהם כ' זאת ליתר שאת, אבל העיקר לדינא אצלו לאסור פאה נכרית, וכמו שביאר בתשובתו שם. פתח קישור וע"ע בס' צמח צדק מליבאוויטש (פ"ג דברכות אות ח). פתח קישור ע"ש.
ו. ובהיותי בזה ראיתי בס' מקרי דרדקי (בראשית אות לה) פתח קישור שכ' ג"כ לאסור פאה נכרית, והוסיף טעם לאסור ע"פ פרש"י (דברים כב, ה): לא יהיה כלי גבר על אשה, שתהא דומה לאיש, כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשם ניאוף. ומעתה מסתבר שמאחר דאנן קי"ל כד' הרמב"ם שאיסור קריבה בגילוי עריות כחיבוק ונישוק, הוא מן התורה, וה"ז בכלל יהרג ואל יעבור (וע' ביו"ד ס"ס קצה), משא"כ הדין בפנויה, א"כ איסור תורה הוא שתצא אשה נשואה בפאה נכרית, כיון שע"י כך אין היכר בין נשואה לפנויה, ותוכל לבא לידי קריבה דגילוי עריות, מפני שנראית שהיא פנויה. ע"כ.
ולפע"ד אין דבריו מחוורים כלל, חדא שאין לנו בזה הכרעה ברורה כדעת הרמב"ם, וכמ"ש מרן החיד"א בשיורי ברכה יו"ד (סי' קנז סק"ה). ונודע שהרבה ראשונים ג"כ ס"ל כד' הרמב"ן דאיסור קריבה בג"ע מדרבנן, ומהם הרשב"א והרא"ה והרשב"ץ. ואכמ"ל. ועוד שאפילו לדבריו אין בזה אלא גזירה מדרבנן, שמא יבאו לידי קריבה באשה נשואה בחשבם שהיא פנויה, וברור שאחר התלמוד אין לנו לגזור גזירות מדעתינו, וכנודע מד' הרא"ש (שבת כד). וכ"כ הרב המגיד (פ"ה מה' חו"מ ה"כ). והר"ן בתשו' הריב"ש (סי' שצ). והב"י א"ח (סי' תסב). וכ"כ הרבה מגדולי האחרונים. ואפס קצהו תראה בשו"ת יביע אומר ח"א (חאו"ח ר"ס טז). ע"ש. (ואף שהרב הנ"ל כתב שאיסור תורה הוא, אינו נכון).
ומכ"ש שבזמן הזה כל הפנויות הן בחזקת נדות, שאינן טובלות אלא סמוך לחופתן, ומשום גדר וסייג נהגו כן, וכמ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' תכה). וע"ע באה"ע (סי' כו). נמצא שגם בפנויות יש איסור לאו דקריבה דג"ע, ואיסור כרת בביאה. ומה לי איסור כרת או איסור סקילה. (והן אמת שמצאתי להחות יאיר (סי' קצו) שכ' כיו"ב בדין ארוסה (בקידושין) שצריכה לכסות ראשה בצאתה לרה"ר, מכמה טעמים, ואחד מהם, כי מנהג הבחורים לנהוג קלות ראש עם הפנויות, ויש לחוש פן יכשלו בה ח"ו, משא"כ עם הנשואות שגדרו גדר ואין מי שינהג בהן קלות ראש. ע"ש. אך בשו"ת נחלת דוד (סי' ל) כ' ע"ד החו"י דלא נהירא, שאין בידינו לבדות גזירות מדעתינו מה שלא גזרו חז"ל. ע"ש. וה"ז כמבואר בתוספת נופך).
ויותר היה לו להוסיף טעם כעיקר ע"פ מ"ש הרמב"ם (ר"פ יא מה' עכו"ם): אין הולכין בחקות העכו"ם ואין מדמין להן לא במלבוש ולא בשער כיו"ב, שנא' ולא תלכו בחקות הגוי וכו', שעיקר המנהג של פאה נכרית יצא ע"פ הגוים באופנות המתחדשות חדשים לבקרים, שרשם מעמלק, בודאי שיש בזה ובחקותיהם לא תלכו, הואיל ויש בו פריצות וחציפות, וכמ"ש מהר"י קולון (שרש פח). ובב"י ורמ"א (סי' קעח). וכ"כ בשו"ת יהודה יעלה אסאד (חיו"ד סי' שסו), ושכ"כ התשובה מאהבה, שיש בזה משום ובחקותיהם לא תלכו. ע"ש.
והן עתה ראיתי בשו"ת לבושי מרדכי חיו"ד מה"ת (סי' קסח) פתח קישור מה שפלפל בדין זה ע"פ הירוש' פ' המדיר הנ"ל. וי"ל ע"ד. לא עט האסף. וע"ע בשו"ת בית יצחק שמלקיס (חאו"ח סי' טז) פתח קישור שהעלה שיש לחוש לגדולי האחרונים שאוסרים בזה, ומכ"ש שהנסיון הורה שנכשלות בתסרוקת הפאה נכרית בשבת. ע"ש.
ז. ואנכי הרואה להגאון ר' יצחק אבולעפייא אב"ד דמשק בשו"ת פני יצחק ח"ו (חאה"ע סי' ו), פתח קישור שעמד וימודד ארש על מנהג עירו שלובשות פאה נכרית בחצרותיהם ובטירותם, שנראה שנהגו כד' השלטי הגבורים שמתיר לצאת בפאה נכרית, אבל הרי עינינו הרואות להרב באר שבע פתח קישור שכ' לדחות דבריו בשתי ידים, ושכ"כ מהר"י קצנלבויגן. פתח קישור וכ"כ בשאלת יעב"ץ ח"א סי' ט פתח קישור וכ"כ הברכ"י (סי' שג סק"ב) ובמחב"ר שם. פתח קישור באופן שכל הפוסקים דחו ד' השה"ג, ובמילתא דאיסורא אין לסמוך על השה"ג להתיר נגד האחרונים. וא"כ מנהג טעות הוא שיש לבטלו.
ואחר שהאריך בזה, כתב, ורואה אני שגם הרמ"א א"ח (סי' עה) פתח קישור קאי כסברת השה"ג. וע"ע בעט"ז שם. פתח קישור
ומ"מ נראה דבכה"ג דנ"ד שהמנהג הוא שלא ללבוש הפאה נכרית אלא בבית או בחצר, וכשהולכות מחצר לחצר דרך רה"ר הן מתכסות מכף רגלן ועד קדקדן ועד בכלל ברדיד גדול, ולא נראה מהן כי אם פניהן בלבד, כל כה"ג אין שום צד איסור בפאה נכרית כלל, דלא חשיבא האשה עוברת ע"ד יהודית, אלא דוקא כשיוצאת למבוי מפולש, או לחצר שרבים בוקעים בו, וראשה פרוע, אבל בחצר שאין רבים בוקעים בו מותר אפילו אם ראשה פרוע לגמרי. כמבואר באה"ע (סי' קטו ס"ד).
אלא שהואיל ובזוה"ק החמיר מאד בגילוי שער עצמן, ואפילו כל דהו, לכן החמירו על עצמן לכסות שערן בבית בפאה נכרית, דבכה"ג לא החמיר הזוה"ק. ומעתה גם הפוסקים החולקים על השה"ג יודו בזה דשפיר דמי. ואפשר שגם השה"ג לא התיר אלא מחצר לחצר דרך מבוי שאין רבים בוקעים בו, ועכ"פ המנהג שלנו א"ש לכל הדעות. ע"כ. (ויש להעיר עמ"ש בד' הרמ"א א"ח סי' עה, ולא זכר שהשאלת יעב"ץ והחסל"א תאומים העמידוהו דוקא בבית, ולכן לא הביא ד"ז באה"ע סי' כא וכנ"ל).
וכן בקדש חזיתיה להרה"ג ר"א קריספין בס' בית אהרן אה"ע (מע' פ אות א) פתח קישור שהזכיר מחלוקת השה"ג והרמ"א נגד הרב מה"ר יהודה קצנלבויגן שהביאו הבאר שבע, והסכים עמו לאסור בכל תוקף. ושכן העלה הגאון יעב"ץ. וכן דעת הרב בית דוד בפי' המשניות (שבת פ"ו מ"ה). פתח קישור ושכ"כ הרב מים רבים (חאה"ע סי' ל). פתח קישור וכן דעת הרב משא מלך פתח קישור שהובא בכנה"ג אה"ע (סי' כא). פתח קישור וא"כ מי יערב אל לבו להתיר בקום ועשה נגד כל ארייוותא אילין. ומיהו בחצר שאין הרבים בוקעים בו מותר. ע"כ.
וכן דעת הגאון ר' יוסף נסים בורלא ז"ל אב"ד בעיה"ק ירושלים, בשו"ת וישב יוסף (חיו"ד סי' ב, דט"ז ע"ב). פתח קישור ע"ש. ובשדי חמד אס"ד (מע' ד אות ג) פתח קישור הביא דברי כמה מהאחרונים להחמיר בזה, וסיים, ואף שראיתי בשו"ת עדות ביהוסף (סי' כט) פתח קישור שהעלה להקל בנ"ד, אין דעתי נוחה בזה, ופשיטא שבמקומותינו שקבלו דעות האוסרים, אסור לפרוץ גדר לצאת בפאה נכרית, וכ"כ הגאון מהר"א פלאג'י בס' ברך את אברהם פתח קישור שבמקומותינו לא נשמע מעולם מנהג כזה לצאת בפאה נכרית, ואם המצא ימצא אחת שהיא פורצת גדר הרי היא בטלה במיעוטה וכל בית ישראל נקיים. עכת"ד. [אמר העורך לא מצאתי כתוב כך אלא "ותלי"ת בגבולינו לא נמצא ולא ימצא כזאת בישראל"]
וכבר כ' בס' שבילי דוד א"ח (סי' ב סק"ב) פתח קישור שאף למ"ש הרמ"א בדרכי משה (סי' שג) בשם השה"ג להתיר לצאת בפאה נכרית, היינו במקום שלא נהגו הנשים להזהר בזה, משא"כ במקום שלא נהגו להקל, ודאי דהוי בכלל דת יהודית. ע"ש. וא"כ בודאי שבמקומותינו אלה שהמנהג היה לאסור, ואלו המקילות ראש נהגו כן שלא ברצון חכמים: מנהג כזה אותיות: גהנם, ומצוה לבטלו, וכמ"ש הדברי חיים מצאנז פתח קישור והמהרי"ץ חיות פתח קישור שהמנהג הזה נשתרבב מהאפיקורוסים ומהמתחדשים שפרצו גדרות ישראל, ושמעולם לא נשמע להקל בכל תפוצות ישראל שבמדינות פולין. ע"ש. וידוע שכל מנהג שלא נתייסד ע"פ ותיקין אין בו שום ממש, וכמ"ש בשו"ת הרא"ם (סי' טז), ובשו"ת אהלי יעקב למהריק"ש (סי' ו), ובשו"ת נוב"ק (חיו"ד סי' נד). ובשו"ת חקקי לב (חיו"ד סי' לט), ובשו"ת שער אשר (חיו"ד סי' יא). ועוד.
ולכן גם המנהג הזה שידוע לנו שנוסד ע"פ איזה נשים ההולכות ע"פ האופנה החדשה, ונסחפים אחר הזרם של המודרניות, אשר כל חלקה טובה הכאיבו, נראה שמצוה וחובה לשרש אחר המנהג הרע הזה, ולהחזיר עטרה ליושנה, בדרכי הצניעות, ע"פ תורתנו הקדושה. [ועמ"ש בשו"ת משפטי עוזיאל חאה"ע מה"ת ס"ס צד, פתח קישור ואשתמטיתיה דברי כל הפוסקים הנ"ל].
ח. אמנם ראיתי להרה"ג ר' עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז (חאה"ע סי' טז) פתח קישור שנשאל בנ"ד, ואחר שהביא ד' השלטי הגבורים להתיר, ושכן הובא בדרכי משה (סי' שג אות ו), הביא מ"ש הבאר שבע בשם מהר"י קצנלבויגן לדחות ד' השה"ג בכל תוקף, וסיים הבאר שבע שם: על כן אני אומר לא תאבה אליו ואל תשמע לו כלל ועיקר, בכל מ"ש בשתי ההגהות (בשה"ג שבת סד: ובעין משפט נזיר כח:), כי הם דברים בטלים הבל הבלים. ע"כ. וכ' ע"ז: ובאמת כל גופי נרתע בראותי דברים קשים כגידים נגד חד מקמאי גאון וגדול, וכנראה שלא העמיק להבין טעם הדבר ויסודו, דהיינו משום דקים להו לרבנן שאין היצה"ר שולט אלא בדבר המחובר לגוף האשה עצמה, שהוא דבר שיש לו נפש חיונית, משא"כ בנתלש מהאשה שניטל ממנו נפש החיוניות פקע ממנו איסור הערוה שהיה מתחלה בהיותו דבוק בגוף האשה, והרי הוא כפגר מת שאין ליצה"ר שליטה בו, ולכן התירו להסתכל בו, שכיון שאין ליצה"ר שליטה בו הרי לא יבא לידי הרהור בזה. ואם היה הב"ש מפנה תשומת לבו להבין טעם הדבר על אמיתותו לא היה נחפז להטיח דברים קשים כאלה, ועינינו הרואות שכן נהגו נשי רבנים גאונים ואדמורי"ם ואין פוצה פה ומצפצף עכת"ד. והנה מבין ריסי עיניו ניכר שחשב שהגאון באר שבע חי בתקופה האחרונה, עד שהרהיב עוז בנפשו להטיף לו מוסר על: שנחפז לדבר בסגנון כזה על: הקדמון בעל שה"ג: ולא העמיק להבין דבריו. ובאמת שהדבר מפורסם שהגאון בעל באר שבע ר' יששכר בר איילינבורג זצ"ל היה אחד המיוחד מגדולי האחרונים ולבו כלב הארי עמו עוז ותושיה, תלמיד מהר"ם יפה בעל הלבושים, ורבו של הגאון המחבר גידולי תרומה, וקיבל הסכמות על ספרו מרבו הלבוש, וממהר"ל מפראג, ומבעל קרבן אהרן, וממהר"ם גלאנטי (תלמיד מרן מהריק"א), ושאר גאוני עולם. והיה סמוך מאד לדורו של הגאון ר' יהושע בועז בעל שה"ג. ותנא הוא ופליג עליו, ולכן כשנראה להגאון הב"ש ולהגאון מהר"י קצנלבויגן שהשה"ג הפריז על המדה להתיר את האסור, לא רצו לשאת פנים בהוראה, ויצאו בדברים בוטים וחריפים כנגדו כדי לגדור גדר ולעמוד בפרץ, שלא יסמכו על ראיותיו בזה, שאינן ראיות כל עיקר.
ומ"ש הישכיל עבדי בטעמו של השה"ג, אין אלו אלא דברי נביאות, שהואיל והפאה מחוברת יפה לשערותיה אסור לצאת בה לרה"ר כי לא ינקו מהרהור עבירה המסתכלים בה בעוברה בראש כל חוצות. וכמו שמבואר להדיא בד' הירושלמי והראשונים שהבאנו בראש דברינו. והנה גם הישכיל עבדי שם סיים, שאף השה"ג לא כ' אלא לתת סמך למקום שנהגו להקל, שאז כולם יודעים שפאה נכרית היא, אבל במקום שאין מנהג ידוע ודאי שגם השה"ג מודה שאסור משום מראית העין: ואין להתיר להן לכתחלה לצאת בפאה נכרית. ע"כ. אבל אין זה מספיק, והעיקר שיש לאסור כד' הירושלמי והראשונים, וכמו שהסכימו רוב ככל האחרונים. וכבר הבאנו דברי הגאון בעל עצי ארזים: פתח קישור שהמתיר עתיד ליתן את הדין.
ואין להתפעל כל כך ממה שעינינו הרואות כמה נשי רבנים ואדמורי"ם שמקילות בזה, כי שלא ברצון חכמים עושים, וידעתי מכמה רבנים שאין ידם תקיפה למחות בנשותיהם על פתגם דנא, אע"פ שאין דעתם נוחה ממנהג זה, וקיימו: שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם, וההכרח לא יגונה ולא ישובח, ומה יעשו גדולי הדור שאין דורם עולם יפה, ואין לנו ללמוד ממנהג נשים שאין להן חכמה אלא בפלך, שאנו אין לנו אלא דברי רבותינו הפוסקים רוא"ח שמהם תצא תורה, ודבריהם לנו לעינים. (וכמ"ש ג"כ בשו"ת מעט מים סי' עט [אמר העורך, שו"ת מעט מים מדבר גבי נשים הנוהגות להמתין ששה ימים אף ברואה כתם, וכתב שאין לסמוך על דברים אלו וכיוצא, על נשים כלל, שדעתן קלה ומדמות מילתא למלתא באין מבין אלא יש לנו לילך אל הספרים שמורין לנו דרך הישרה])
וגם הלום ראיתי מ"ש בשו"ת אגרות משה (מה"ת אה"ע סימן יב), . ע"ש. ואין דבריו מחוורים כלל. והעיקר כדברי רוב ככל האחרונים הנ"ל לאסור בזה, ומצוה רבה לפרסם האיסור ברבים! ובפרט לספרדיות שנהגו לאסור מימות עולם ומשנים קדמוניות, ורק כעת התחילו ללמוד מאלו המורות היתר לעצמן שלא ברצון חכמים, דילפי הני נשי מקלקלתא ולא מתקנתא, ומצוה להודיען שזוהי פירצה חמורה בגדר הצניעות של בנות ישראל הכשרות, וכמ"ש הגאון מהר"א תאומים בעל חסד לאברהם פתח קישור שצריך למחות ולמנוע בנות ישראל לצאת בפאה נכרית. (ומה מאד יש להזהיר את עורכי העתונות הדתיים שנעשה להם כהיתר לפרסם המקומות שמוכרים: פאה נכרית, ומכשילים בזה את הרבים).
וכל אשה המקבלת עליה לשמור לעשות ככל דברי רבותינו הפוסקים שאסרו הדבר בכל תוקף, ולצאת אך ורק בכובע או מטפחת המכסה את כל ראשה, תתברך בכל הברכות שבתורה! ובמזוני רויחי ובבני סמיכי, ותזכה לראות זרע קודש בנים גדולים בתורה ויראת ה' טהורה, מורי הוראות בישראל. הנלע"ד כתבתי. והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק אמן.
אברהם ישעיהו
Member
דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
במהלך שיעורו [א' חשוון תשס"ט] היומי של מרן הגרי"ש אלישיב במסכת שבת, פסק בזה"ל "אם הולכים כמו פרועת ראש כמו שיש כאלו שהולכות - צריך לדעת שזה איסור גמור". כשאחד התלמידים שאל האם אשה זו עוברת על דת יהודית ותצא בלא כתובה?, השיב הגרי"ש בחיוב.
התייחסות ראשונה ופומבית לנושא חבישת פאות נוכריות נשמעה מפי מרן הגרי"ש אלישיב בערב יום שני (כח תשרי תשס"ט) בעיצומו של השיעור היומי של הגרי"ש במסכת שבת (בבית המדרש "תפארת בחורים") בדבריו אמר הגרי"ש בפני משתתפי השיעור: "אף שיש חילוקי דעות אם מותר או אסור אבל בודאי אם הולכים כמו פרועת ראש [דהיינו שאי אפשר להבחין שזה פאה אפי' מקרוב] כמו שיש כאלו [ולא כל הנשים] שהולכות - צריך לדעת שזה איסור גמור" הגרי"ש הוסיף ואמר: "זה ממש כמו ערווה" [נראה כונתו שיהיה אסור לקרוא ק"ש כנגדה, אע"פ שבפאה מגולה שרי לקרות כנגדה (ויש אומרים שאפי' במכוסה הדין כן), אמנם כיון שנראית כפרועת ראש, ממילא הרואה את הפאה מיטריד דסוף סוף נראה כשיער עצמה ושיער עצמה דרך לכסותו], אמנם הרב מיד הוסיף ואמר "כל הנדון הוא אם הולכים כמו הפאות שלפני מאה שנה [שאע"פ שהיתה משער טבעי אבל היה ניתן להבחין בכמה דרכים שאין זה שיער שלה המחובר] זה בודאי מותר, ואפילו קצת יותר יפה, [מכאן שמותר לפאה להיות יפה] אבל שלא יהיה כמו שהולכים היום; כל אלו שהולכות כיום "כמו שצריך" זה נראה כמו שיער שלה - בודאי זה איסור, [כלומר - האיסור הוא רק כאשר נראית כפרועת ראש, והבעיה איננה מחמת היופי אלא מחמת מראית העין, שלא יודעים שזה פאה] פאות כאלו אף אחד לא התיר" אחד ממשתתפי השיעור שאל את הגרי"ש, "הרי פעם גם היתה מחלוקת"? (והשיב הרב) "פעם היתה מחלוקת" (השואל) למרות שלא היה ניכר שאין זה שלה? (והשיב הרב) "הם טענו שיש בזה גזירה, [כלומר הגרי"ש מבין שהאוסרים אסרו כיון שלא היה ניכר בהבטה ראשונה שזו פאה, אף שבמעט הבחנה היה ניכר שאינה הולכת בפרוע ראש כיון שסוף סוף, יכלו לטעות בזה העוברים ושבים ולהחשיבה כפרועת ראש ולכן האוסרים טענו שיש לגזור בזה משום מראית העין, ולזה המתירים לא הסכימו ואמרו שאין לגזור] אבל לכל הפחות זה היה ניכר [בהבחנה, משא"כ בחלק מהפאות שמצויות היום שגם בהבחנה א"א להכיר אם היא פרועת ראש או חובשת פאה, סובר הגרי"ש שבזה אין מחלוקת ויש לאסור, וס"ל שבזה אין הדיון משום גזירה אלא שפאות אלו הם בעצם כערוה כנ"ל שגורמת לטירדת הלב.]" (השואל) אבל בגמרא משמע שלקחו את השער של האשה בעצמה והניחו עליה וזה בודאי יותר טוב [=יפה] מהפאות הגרועות [=היפות] של היום? (והשיב הרב) "אינני יודע על מה אתה מדבר זה היה חתוך או לא? [כלומר כל מה שאמרתי הוא, שחלק מהפאות של היום לא ניתן להכיר אם הם פאה נכרית או שיער האשה ממש, כלומר שהולכת בפרוע ראש, ולכן אמרתי שזה אסור, משא"כ הפאות של פעם שהכירו בהן עכ"פ ע"י הבחנה, שאינן שערות האשה ואינה הולכת בפריעת ראש, דלכן זה מותר, וקושייתך מהגמ' אינה מובנת, דמה נפקא מינה אם זה שיער עצמה או של חברתה, העיקר שידעו שהוא שיער חתוך] אם חתכו את השער [של האשה בעצמה] הרי זה כמו שער של בהמה, [שגם האוסרים התירו לעשות מזה פאה] אם היא חותכת את שערותיה היא יכולה לעשות מזה פאה נכרית" [כי לא מפריע היופי של הפאה אלא מפריע העובדה שאי אפשר לדעת אם היא הולכת בפרוע ראש או לא] (השואל) הרבי אומר שפאות שיש היום ברחוב זה איסור חמור ללכת? (והשיב הרב) "אני לא אומר על כולן!" [כלומר - פאה שניכר שהיא פאה - מותרת, ורוצה להדגיש שיש הרבה פאות הניכרות], (השואל) אני שואל הרי בזמן הגמרא הפאות היו כמו הפאות הגרועות [=היפות] ביותר של היום שהרי את הפאה שבגמרא עשו משער של אשה שיש לה שער נאה, ואפילו משער עצמן"? [כדמוכח בנזיר כ"ח: שהבעל אינו יכול להפר נזירות אשתו בטענה שאינו מעונין שתתגלח מכיון שאפשר בפאה נכרית שאינה מהווה ירידה ביופיה] בתשובה חזר והשיב הגרי"ש כי יש הבדל בין תקופת הגמ' לבין חלק מהפאות שבימינו אלו. "אבל היה ניכר, אבל הפאות של היום זה ממש ערוה, זה נראה כמו שער של עצמה ואין שום נפקא מינה [=זה נראה כמו שער שלה המחובר בלי שום הבדל, כלומר - פאה יפה מותרת, ובתנאי שיוכלו להכיר שהוא שער תלוש, ולא יטעו לחושבה כפרועת ראש] ועל זה אין שום היתר שהתירו אז את הפאה נכרית" פסק הגרי"ש בנחרצות. התלמיד לא הרפה והמשיך להקשות, "עוברת על דת יהודית? תצא בלי כתובה?!". (והשיב הרב) "כן" ענה הגרי"ש בהחלטיות, התלמיד הרהיב עוז ושאל שוב: "כן?!". והגרי"ש נענה: "התירוץ הוא כשהבעל מתנהג כמו שצריך... אם הבעל הוא גם כן כמו שהיא...,". (השואל) "יהודי כשר צריך לגרש את אשתו כשהולכת בפאה נכרית כזו? " (והשיב הרב) "הוא לא צריך לגרשה, הוא צריך לומר לה שאסור ללכת כך".[כלומר - גם כשאשתו חובשת פאה שנראית עמה כפרועת ראש ממש, אין לריב עמה אלא רק להסביר לה.] (שיעורו המלא של הגרי"ש, מפיו מופיע בקול הלשון 03-6171111 בתפריט אידיש, גמרא והלכה, שיעורי מרן הגרי"ש אליישיב מסכת שבת שיעור מספר 174 וכן הוא באתר קול הלשון בקטגוריה אידיש >> גמרא ומשנה >> שיעור מבית המדרש תפארת בחורים >> שבת >> במה אשה: שיעור מס' 33. (דף נח, כח תשרי, תשסט) הדברים אודות חבישת פאה נוכרית מופיעים כ-24 דקות לאחר תחילת השיעור הורד קטע זה לנגן שלך .)
במהלך שיעורו [א' חשוון תשס"ט] היומי של מרן הגרי"ש אלישיב במסכת שבת, פסק בזה"ל "אם הולכים כמו פרועת ראש כמו שיש כאלו שהולכות - צריך לדעת שזה איסור גמור". כשאחד התלמידים שאל האם אשה זו עוברת על דת יהודית ותצא בלא כתובה?, השיב הגרי"ש בחיוב.
התייחסות ראשונה ופומבית לנושא חבישת פאות נוכריות נשמעה מפי מרן הגרי"ש אלישיב בערב יום שני (כח תשרי תשס"ט) בעיצומו של השיעור היומי של הגרי"ש במסכת שבת (בבית המדרש "תפארת בחורים") בדבריו אמר הגרי"ש בפני משתתפי השיעור: "אף שיש חילוקי דעות אם מותר או אסור אבל בודאי אם הולכים כמו פרועת ראש [דהיינו שאי אפשר להבחין שזה פאה אפי' מקרוב] כמו שיש כאלו [ולא כל הנשים] שהולכות - צריך לדעת שזה איסור גמור" הגרי"ש הוסיף ואמר: "זה ממש כמו ערווה" [נראה כונתו שיהיה אסור לקרוא ק"ש כנגדה, אע"פ שבפאה מגולה שרי לקרות כנגדה (ויש אומרים שאפי' במכוסה הדין כן), אמנם כיון שנראית כפרועת ראש, ממילא הרואה את הפאה מיטריד דסוף סוף נראה כשיער עצמה ושיער עצמה דרך לכסותו], אמנם הרב מיד הוסיף ואמר "כל הנדון הוא אם הולכים כמו הפאות שלפני מאה שנה [שאע"פ שהיתה משער טבעי אבל היה ניתן להבחין בכמה דרכים שאין זה שיער שלה המחובר] זה בודאי מותר, ואפילו קצת יותר יפה, [מכאן שמותר לפאה להיות יפה] אבל שלא יהיה כמו שהולכים היום; כל אלו שהולכות כיום "כמו שצריך" זה נראה כמו שיער שלה - בודאי זה איסור, [כלומר - האיסור הוא רק כאשר נראית כפרועת ראש, והבעיה איננה מחמת היופי אלא מחמת מראית העין, שלא יודעים שזה פאה] פאות כאלו אף אחד לא התיר" אחד ממשתתפי השיעור שאל את הגרי"ש, "הרי פעם גם היתה מחלוקת"? (והשיב הרב) "פעם היתה מחלוקת" (השואל) למרות שלא היה ניכר שאין זה שלה? (והשיב הרב) "הם טענו שיש בזה גזירה, [כלומר הגרי"ש מבין שהאוסרים אסרו כיון שלא היה ניכר בהבטה ראשונה שזו פאה, אף שבמעט הבחנה היה ניכר שאינה הולכת בפרוע ראש כיון שסוף סוף, יכלו לטעות בזה העוברים ושבים ולהחשיבה כפרועת ראש ולכן האוסרים טענו שיש לגזור בזה משום מראית העין, ולזה המתירים לא הסכימו ואמרו שאין לגזור] אבל לכל הפחות זה היה ניכר [בהבחנה, משא"כ בחלק מהפאות שמצויות היום שגם בהבחנה א"א להכיר אם היא פרועת ראש או חובשת פאה, סובר הגרי"ש שבזה אין מחלוקת ויש לאסור, וס"ל שבזה אין הדיון משום גזירה אלא שפאות אלו הם בעצם כערוה כנ"ל שגורמת לטירדת הלב.]" (השואל) אבל בגמרא משמע שלקחו את השער של האשה בעצמה והניחו עליה וזה בודאי יותר טוב [=יפה] מהפאות הגרועות [=היפות] של היום? (והשיב הרב) "אינני יודע על מה אתה מדבר זה היה חתוך או לא? [כלומר כל מה שאמרתי הוא, שחלק מהפאות של היום לא ניתן להכיר אם הם פאה נכרית או שיער האשה ממש, כלומר שהולכת בפרוע ראש, ולכן אמרתי שזה אסור, משא"כ הפאות של פעם שהכירו בהן עכ"פ ע"י הבחנה, שאינן שערות האשה ואינה הולכת בפריעת ראש, דלכן זה מותר, וקושייתך מהגמ' אינה מובנת, דמה נפקא מינה אם זה שיער עצמה או של חברתה, העיקר שידעו שהוא שיער חתוך] אם חתכו את השער [של האשה בעצמה] הרי זה כמו שער של בהמה, [שגם האוסרים התירו לעשות מזה פאה] אם היא חותכת את שערותיה היא יכולה לעשות מזה פאה נכרית" [כי לא מפריע היופי של הפאה אלא מפריע העובדה שאי אפשר לדעת אם היא הולכת בפרוע ראש או לא] (השואל) הרבי אומר שפאות שיש היום ברחוב זה איסור חמור ללכת? (והשיב הרב) "אני לא אומר על כולן!" [כלומר - פאה שניכר שהיא פאה - מותרת, ורוצה להדגיש שיש הרבה פאות הניכרות], (השואל) אני שואל הרי בזמן הגמרא הפאות היו כמו הפאות הגרועות [=היפות] ביותר של היום שהרי את הפאה שבגמרא עשו משער של אשה שיש לה שער נאה, ואפילו משער עצמן"? [כדמוכח בנזיר כ"ח: שהבעל אינו יכול להפר נזירות אשתו בטענה שאינו מעונין שתתגלח מכיון שאפשר בפאה נכרית שאינה מהווה ירידה ביופיה] בתשובה חזר והשיב הגרי"ש כי יש הבדל בין תקופת הגמ' לבין חלק מהפאות שבימינו אלו. "אבל היה ניכר, אבל הפאות של היום זה ממש ערוה, זה נראה כמו שער של עצמה ואין שום נפקא מינה [=זה נראה כמו שער שלה המחובר בלי שום הבדל, כלומר - פאה יפה מותרת, ובתנאי שיוכלו להכיר שהוא שער תלוש, ולא יטעו לחושבה כפרועת ראש] ועל זה אין שום היתר שהתירו אז את הפאה נכרית" פסק הגרי"ש בנחרצות. התלמיד לא הרפה והמשיך להקשות, "עוברת על דת יהודית? תצא בלי כתובה?!". (והשיב הרב) "כן" ענה הגרי"ש בהחלטיות, התלמיד הרהיב עוז ושאל שוב: "כן?!". והגרי"ש נענה: "התירוץ הוא כשהבעל מתנהג כמו שצריך... אם הבעל הוא גם כן כמו שהיא...,". (השואל) "יהודי כשר צריך לגרש את אשתו כשהולכת בפאה נכרית כזו? " (והשיב הרב) "הוא לא צריך לגרשה, הוא צריך לומר לה שאסור ללכת כך".[כלומר - גם כשאשתו חובשת פאה שנראית עמה כפרועת ראש ממש, אין לריב עמה אלא רק להסביר לה.] (שיעורו המלא של הגרי"ש, מפיו מופיע בקול הלשון 03-6171111 בתפריט אידיש, גמרא והלכה, שיעורי מרן הגרי"ש אליישיב מסכת שבת שיעור מספר 174 וכן הוא באתר קול הלשון בקטגוריה אידיש >> גמרא ומשנה >> שיעור מבית המדרש תפארת בחורים >> שבת >> במה אשה: שיעור מס' 33. (דף נח, כח תשרי, תשסט) הדברים אודות חבישת פאה נוכרית מופיעים כ-24 דקות לאחר תחילת השיעור הורד קטע זה לנגן שלך .)
