• ניתן לשלוח מאמרים בתורת מרן זיע"א עד לתאריך ו סיוון לפרסום בקובץ בית יוסף תשפ"א: office@moreshet-maran.com

גרביים שקופות

#1
שלום רב,

במדור משא ומתן בתורתו, ראיתי שדיברו אודות ההלכה שנפסק בילקוט יוסף לאסור לנשים ללבוש גרביים שקופות, והזכרתי שם מה ששמעתי לפני כבר הרבה זמן, שהגרביים השקופות הנהוגות כיום אצל בני תורה, אשר הינם בדרך כלל מסביב 40 דנייר, אינם בגדר שקוף כשמם, אלא הוו לפי ההלכה, בכלל גרביים צבעוניות, 'צבע עור', ואכן לכאורה הבדל ניכר ממש יש בין מי שלובש אותן למי שלא.

ואע"פ שהדברים משכנעים, כיון שהעלו דיון בזה, חזר ונסתפ'ק אם נכון הדבר.

יורנו המורה ושכמ"ה.
 

הרב שמעון ללוש

Active member
חבר צוות
#2
ב"ה
שלום וברכה.
במענה לשאלתך בגדר גרביים שקופות, והאם צבע עור מותר כשאינו שקוף,
הנה בגדרי צניעות הלבוש של בת ישראל ישנם שני נידונים:
האחד, "ולא יראה בך ערות דבר", שזה מתייחס לאמירת דברים שבקדושה כנגד אשה שאינה מכוסה כראוי, ואפילו היא אשתו או ביתו וכדומה, באופן שאינו בא לידי הרהור האסור, מכל מקום עצם אמירת דברים שבקדושה כנגדה אסור, שנאמר, "ולא יראה בך ערות דבר".
והשני, "דת משה", וכן "דת יהודית", שזה מתייחס לאופן הלבוש וההתנהגות של אשה כשרה, כאשר "דת משה", כוללת כל ההלכות האסורות ע"פ דיני התורה הקדושה לאשה בלבוש או בהתנהגות, והעוברת על אחת מאלו הרי זה איסור תורה. ואילו "דת יהודית" כוללת כל מנהגי בנות ישראל הכשרות, שאינם מדין תורה, אלא שכך נוהגים בהם באותו המקום ובאותו הזמן, בענין הלבוש וההתנהגות, מצד כל כבודה בת מלך פנימה, והעוברת על אחת מאלו הרי זה איסור דרבנן.
ומעתה, כאשר דנים על הגדר ההלכתי של כיסוי הגוף, יש להבחין בין שני הגדרים הנ"ל, ולדאוג קודם כל שהמקומות המוגדרים כ"ערוה", כגון שוק באשה ערוה, טפח באשה ערוה, וכדומה, שלא יהיו מוגדרים כ"מכוסים" מבחינה הלכתית, ולמדנו בגמרא, שערוה בעשישית, כלומר מקום מגולה שנראה דרך זכוכית, נחשב גלוי לענין זה ולא מכוסה, מפני שהתורה השתמשה בלשון "ולא יראה", ומשמע שצריך כיסוי המונע ראיה, ובכיסוי זכוכית שהוא שקוף אינו מונע ראיה.
ומכאן למדו רבותינו (בספר טהרת הבית ועוד), שגרביים שקופות, כיון שרואים דרכם את השוק, אינם חשובים כיסוי כלל, הן לענין אמירת דברים שבקדושה כנגדם, והן לענין גדרי הצניעות שצריכה מן התורה לכסות עצמה ברשות הרבים, לפי שגדר "מכוסה" לענין זה תלוי בראיה, שאם רואים את הבשר דרכם, נחשב מגולה, ואם לא רואים, נחשב מגולה, ולכן לא מועיל מה שניכר ההבדל בין עם הגרביים או בלי הגרביים, שהרי אפילו בניכר, סוף סוף אם הבשר נראה דרכם, אינו מכוסה.
וממוצא דבר אתה למד, שהדרך לבחון אם הגרביים הם שקופות או שאינו אלא צבע הגרביים שהם בצבע עור, הוא לקחת את אותו סוג ופירמה של גרביים רק בצבע אחר ולהלביש על השוק כדרך לבישתם, ולבדוק אם רואים דרכם את צבע הרגל, ואם לא רואים צבע הרגל, אלא את צבע הגרב, זאת אומרת שגרביים כאלו בדיוק רק בצבע עור אינם שקופות.
אולם כל זה טוב לענין שיחשבו כיסוי מדין "ערוה", לקרות כנגדם דברים שבקדושה ולקיים גדר תורת משה, אבל לענין דת יהודית, שהיא גדרי הלבוש וההנהגה של בנות ישראל הכשרות באותו המקום והזמן, צריך ליתן את הדעת גם על סגנון הגרביים, ועל ההשלכות הבאים בגינם.
ולכן, כאשר נוהגת בלבושה והנהגתה באופן שמן הסתם מביא את הנמצאים בקירבתה לידי הרהור, אף שבגדרי "כיסוי" הוא מכוסה ואינו שקוף, מכל מקום אינם עומדים בגדר דת יהודית, שהרי מנהג בנות ישראל הכשרות שלא ללבוש באופן המביא מן הסתם לידי הרהור, אלא להיפך, להיות כבודה של בת מלך פנימה, מוצנעת ומכובדת, ויקרת מעלתה שמור לביתה. ולכן פעמים שצבע עור או מספר נמוך של עובי הגרביים, על אף היותו אולי מועיל מדין "כיסוי" (כשעומד בתנאים הנ"ל), אולם עדיין לגדר דת יהודית אינו נכנס.
ולכן בכל כיוצא בזה יש להיות קשוב ורגיש לשני הגדרים הנ"ל, ולעשות הישר והטוב ליקרת כבודה של בת מלך!

ביקרא דאורייתא
 
נערך לאחרונה:
#3
תודה רבה לכבוד הרב,

האם אכן טוב הבנתי מדבריכם שגרביים בצבע עור, לא עליהם דיבר מרן זצ"ל לאסור, כי הוא דיבר בגרביים שקופות שנראה עור הבשר דרכם, אלא שבכל זאת בנידון של גרביים בצבע עור, יש לשים לב על הגדר השני שהוא דת יהודית, ואם אכן מקובל אצל בני תורה ללובשם, ודשו בזה כבר, וכתוצאה מזה אין מקום להרהור, כי כל כך נפוץ הדבר שלא נרגש שום נקודה בולטת הגורמת שימת עין על מי שתלבש אותם, שרי? (ולכאורה ברור שזאת המציאות כיום)

אשמח לתשובת הרב שליט"א.
תודה רבה.
 

הרב שמעון ללוש

Active member
חבר צוות
#4
ב"ה
שלום וברכה.
אכן טוב הבנתם, דכל שבודאי אין עור הבשר נראה דרכם, לא עליהם דיבר מרן זצ"ל. והדרך לבחון זאת באופן אחראי, לענ"ד אחת היא, ללבוש אותו סוג גרב בדיוק רק בצבע כהה, והרי הוא כמבוא'ר.
וגם אפשר שאין ללמוד בזה מאחת לחברתה, אלא כל אחת תבחן לגופה, שהדברים עשויים להשתנות מאחת לחברתה. והנכון בכל כיוצא בזה שלא להיות גבוליים, שבכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדושה.
ולענין גדר דת יהודית, אם אכן מקובל הדבר אצל בנות ישראל הצנועות, מותר. אבל בשביל שלא תצא תקלה מן הדברים שאכתוב, אקדים ואומר, שלא ההגדרה המורחבת המקובלת כיום של "ציבור בני התורה", תקבע בזה, כי לצערנו כיום בהגדרה זו נכללים גם סגנון בני תורה יותר מודרני או מתירני, ופחות עדין וצנוע, שפחות רואים עצמם מסוגלים לנהוג כפי הלכתחילה של רוח ישראל סבא, (מאחר שיש יצר הרע של חברה, ומודה, גם בתוך הציבור שתחת הגדרה זו, (והרבה חברה עושה, והרבה חשיפה למתירנות עושה, וכמה כבר אפשר לבחור חברות לעבודה וכדומה), ולכן לצערנו יש נתח לא מבוטל בכלל ציבור זה שלפי הגדרת האמת הוא פחות "בן תורה", ולכן דוקא הנהגת הנשים הצנועות תקבע בזה.
אולם לגופו של ענין בנידון שלנו, אמת נכון הדבר שכפי הנראה בחוש נתקבל דבר זה לילך בגרביים בצבע הרגל גם לבנות ישראל הצנועות והכשרות, ואין פוצה פה, וגם אינו בולט וניכר ומגרה יצר הרע בקרב הרואים יותר מיתר לבושיה של אשה בת דורנו, אשר בלאו הכי מוטל על כל מי שחס על יקרת נפשו לשמור עיניו ולבו מלשוט בארץ והתהלך בה.
ורק זאת יש ליתן את הדעת וביתר שימת לב, שאורך החצאית אכן יהיה תואם לדת יהודית, שמכסה ועובר את סיום הברכיים בכל מצב, לרבות מצבים של ישיבה נינוחה ומשוחררת וכדומה. שאם לא כן, הנה אף שעדיין הרגל מכוסה בגרביים כדין כיסוי, אולם בודאי שאין דרך בנות ישראל הצנועות לילך כך, לפי שיש בזה משום לבוש שחץ ותועבה, ע"י שניכרת צורת הרגל באופן בולט וניכר שמגרה יצר הרע בעיני כל עובר ושב. (וגם מהנהגה הבולטת לאידך גיסא יש להימנע, שלא להימצא עם בגדים משונים שלא נהגו בהם הצנועות ולא דרכו בהם נשות חכמי ישראל קדושים אשר עימנו, וכמבואר בשו"ת הראש"ל בענין זה, ובענין התכלת, ועוד, ואכמ"ל.)
ובכל עניינים אלו וכיוצא באלו יש לזכור הכלל, שבכל דבר אשר אתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדושה!
ואשרי בת ישראל השמה אורחותיה כפי רצון בוראה, ושומרת יקרת נפשה של בת מלך, שהקב"ה שומר אותה מכל מרעין בישין, ומביא על ידה כל טובות שבעולם, לה, ולבני ביתה, ולכל עם הקודש, וקירוב הגאולה תלוי בה ונזקף לזכותה.

בברכת התורה ולומדיה ושומרי קדושתה
 
#5
'אמת נכון הדבר שכפי הנראה בחוש נתקבל דבר זה לילך בגרביים בצבע הרגל גם לבנות ישראל הצנועות והכשרות, ואין פוצה פה'

שלום וברכה.
גדולי הדור בדורות הקודמים - הרב זוננפלד ובית דינו, וכן שרה שנירר במכתבה לחניכותיה המובא בספר אם בישראל עמ' ר"י אסרו ללכת עם גרביים בצבע הרגל. וגם גדולי דורנו אוסרים זאת כמובא בספר הלבוש כהלכתו במכתבים שבסוף הספר מכתב י-יא בשם ר' נסים, ר' חיים, ר' שמואל אויירבך, הרב בעדני, ועוד רבנים עי"ש. וא"כ איך אפשר לומר שדבר זה התקבל 'ואין פוצה פה', ודאי שיש פוצה פה - כל הרבנים הנ"ל. ואטו נאמר שללכת עם פאה גם התקבל בקרב רבות מהנשים הצנועות והכשרות 'ואין פוצה פה'. האם בגלל שמרן הגרע"י זצ"ל אסר את הפאות זה נקרא ש'יש פוצה פה' אף שרבות נוהגות ללכת עם זה, אולם בגרביים בצבע הרגל שמרן זצ"ל לא דיבר - זה נקרא ש'אין פוצה פה'? האם אפשר לקרוא לזה מנהג בנות ישראל הכשרות והצנועות?
 
#6
ב"ה
כבודו מחדש לי כעת ידיעה חשובה זו שגדולי ישראל יצאו נגד גרביים בצבע הרגל, ואנכי איש צעיר כתבתי מה שנראה לעיניים שרבות בנות המוגדרות כצנועות וכשרות והליכותיהם כרוח ישראל סבא ועינינו הרואות בכלל הנהגותיהן שאינן בדרך מתירנות ואעפ"כ נוהגות כן ללא נדנוד.
זאת ועוד שעינינו הרואות בכל מכתביהם של ועדות הצניעות ודומיהם שמעוררים על הנדרש כיום מבת ישראל בהליכותיה ולבושיה, שבין כל הסעיפים הכתובים שם אינם מעוררים על דבר זה, רק על אורך החצאית, עובי הגרביים שלא יהיה מצב של שקיפות, וכן ע"ז הדרך, וצבע רגל אינו מבואר שם לאיסור, ועל זה כתבנו שאין פוצה פה. (ובודאי אילו היינו יודעים שגדולי ישראל אסרוהו לא היינו כותבים לשון זאת).

אולם שוב ראיתי בספר הלבוש כהלכתו עמ' 134 שמבאר את האיסור בצבע הרגל משום שנראה בלי בגד, ולכן מגביל להדיא את האיסור שהוא דוקא "כל שהרואה עלול לטעות שאין כאן גרב", עכ"ל.
ובאמת לפי מה שאני מכיר ושעליו דיברתי והזכרתי כעת, אין מקום לטעויות כאלו בגרביים שאינן דקות או כשקופות,
ויש להם את העובי הנדרש.
ולכן גם כתבו שם הגבלה זו של האיסור, מפני שידעו שבודאי יש צבע רגל שניכר שהוא בגד, והוא המצוי בין הכשרות וצנועות, ושמא לפי האמת אין ההגדרה "צבע רגל" הולמת אותו, אלא צבע מצבעי החום השונים, אבל צבע רגל ממש שהוא צבע העור שעלול להביא לטעות יתכן שיביא לטעות אף בעבה יותר ויש לאסור כדברי הרבנים הנ"ל במכתבם. וצריך בירור.
אבל צבע מצבעי החום הבהיר שאינו ממש צבע רגל שמביא לטעות, וגם הינו עבה מספיק שאינו שקוף ככל המבואר לעיל, בודאי נכלל הוא במנהג בנות ישראל הכשרות וצנועות כפי שמבואר לעיל.
ויעויין בספר הלבוש כהלכתו שם שבצבע שחור יש עוד כמה מגבלות, וכן בצבע לבן, כך שלכל גוון יש מעלות וחסרונות, ולכן כפי שהבנתי מרעייתי שיש מקומות בבתי יעקב וכדומה שמלמדים את הבנות שלא לילך בצבע שחור או לבן אלא דוקא בצבע מצבעי החום הנ"ל, ומצריכים עובי הראוי שלא יראה כהולך בלי גרב, והוא ממש כפי דברינו הנ"ל שכן הוא (לפחות לפי דעתן) מנהג בנות ישראל הכשרות וצנועות.

ועל כל פנים ישר כח על ההערה החשובה שבודאי יש בה ידיעה חשובה להלכה ולמעשה שלא ללבוש גרב בצבע העור מש באופן שאפשר לטעות שמהלך ללא גרב.

ביקרא דאורייתא
 
#8
זהו הצילום [מתוכנת אוצרות התורה].
בספר הלבוש כהלכתו בפרק כ"א ס"ח כתבו האיסור חל על צבע הדומה ומזכיר את צבע הרגל גם כשאינו דומה לצבע העור של הלובשת עי"ש. ולפ"ז כמעט כל הצבעים שהולכות אתם בנות ישראל הכשרות והצנועות אסורים [כמובן שהן עושות כן מחוסר ידיעה וממה שחינכו אותן בטעות בבית יעקב - עי' לקמן], דהא יש נשים שהם כהות עור ויש בהירות, וכל שמזכיר צבע רגל כל שהוא - אסור. ורק בצבע חום כהה ממש שהוא לא מצוי כלל שילבשו כן - מותר, ואכן ישנם נשים ובנות מעטות מאוד שיודעות את חומר האיסור הנ"ל, אולם מאחר ובבית יעקב אוסרים עליהם ללבוש גרב שחורה - לובשים את הגרב החומה מאוד שלא מזכירה כלל צבע רגל. אבל אין זו המציאות במעל 95 אחוז מהנשים החרדיות המוגדרות כצנועות.
אני גר בשכונה ובאזור חרדי ואני יודע על מה אני מדבר לצערי, בין האשכנזיות ובין הספרדיות ואפילו אותם שבעליהם ת"ח הולכות בצבע רגל האסור עפ"י הנ"ל.
וכבר אמרו חז"ל הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. מאן ספי ומאן רקיע להגדיר בדיוק איזה צבע מותר ואיזה לא, והרי מדובר בענינים חמורים של הרהורים, ומי יכול לומר בדעתו אני יודע איזה צבע מוגדר מותר ואיזה אסור. צריכים להתרחק מכל צבעים אלו [שחלקם אסורים מן הדין ממש וחלקם מחמת ספק] וללבוש רק גרביים שאינם מזכירות צבע הרגל כלל, והיותר עדיף זה שחור, שבד"כ גם מתמזג עם החצאית שהיא כהה בד"כ ופחות מבליט.
מה שכתבתם שגם בצבע השחור יש תנאים - זה לא סיבה להתיר את צבע הרגל. כמו שנאמר שכיון שגם במטפחות ובכובעים יש תנאים לכן נתיר את הפאה? וכמו שבבשר כשר יש תנאים לכן נתיר בשר טרף? צבע הרגל הוא מופקע לגמרי. וכשלובשים שחור או לבן וכדומה צריכים את התנאים שלו להכשיר.
מה שהבאתם מבית יעקב - זוהי אחת הרעות החולות שיש שם בענין הצניעות [אם כי בענין חינוך הבנות אשריהם ואשרי חלקם]. הם אוסרים את כל סוגי השחור ומתירים את כל סוגי צבע הרגל כידוע, וגם המורות שם הולכים בצבעי הרגל האסורים ביותר ו'אין פוצה פה'. וכבר נודע הסיפור על מנהל שעמד בפתח והסתכל ברגלי הבנות עם איזה גרביים הולכות [איני יודע מי התיר לו] ואחת שהגיע עם שחור אמר לה להחליף [זוהי עבירה חמורה מאוד] ויצאה והורידה את הגרביים ונכנסה ללא גרביים ולא שם לב...
בית יעקב מתירים ומעודדים גם פאה ואוסרים למורות לבוא עם מטפחת [גם אם לא איסור ממש, אולם מורה שתבוא לראיון עם מטפחת לא תמצא עצמה כחלק מהצוות..], האם גם את זה נלמד מהם.
האם מישהו יודע מי עומד מאחורי התקנון של בית יעקב. הרי אם גדולי הדור הנ"ל אוסרים לחלוטין צבע הרגל איך יתכן שהם מתירים. שאלתי כמה רבנים מי הוא בעל התקנון ואף אחד לא יודע, כל אחד שולח למישהו אחר..
בכל אופן, אנו אין לנו אלא דברי הפוסקים הקודמים כהגרי"ח זוננפלד ובית דינו, ופוסקי זמננו, ואשריו ואשרי חלקו של מי שיתחזק מהדברים הנ"ל ויעורר את אשתו בדרכי נועם להחליף לגרביים שחורות.
בברכה רבה.
1592193463655.png
 
#9
ישר כח!

עדין לדעתי הקטנה יש לבדוק עניינים כגון אלו עם גדולי דורנו לאשורם ולידע דעתם בענין ברחל בתך הקטנה, ולא לסמוך על אמירות כלליות לכאן ולכאן.
ובפרט שלצד אותן נשים רבות שמצויות ברחובות קריה ולדאבון לב נוהגות באופן האסור, וכגון בעיקר בגרביים שאינם מספיק עבות, ולכן הם כשקופות וגוון הרגל נראה דרכן עד שנראות כבלי גרביים כמעט, אי נמי בחצאיות שאינן מספיק ארוכות ורוב ככל השוק נראה בעליל בצורתו ומביא להרהור, אי נמי בתרווייהו לגריעותא, אכן לאידך גיסא ישנן רבות בנות כשרות וצנועות הספונות בדרך כלל בירכתי ביתם, והולכות בחצאיות ארוכות למדי (שכשיושבות עובר את הברכיים, כך שכשעומדות עובר את רובו של עיקר השוק), וגרביים בצבעי החום למיניהם באופן שאינו שקוף כלל, והדבר ידוע וניכר בעליל וכל רואיהם יכירום שאינו נותן כלל מקום לחשש שמהלכת ללא גרביים, וכן אינו מביא להרהורי עבירה יותר מכשהולכות בצבע שחור או לבן. (ואגב להסיר חשש נגיעה רעייתי הולכת רק בשחור ובבתינו איננו מנהיגים ע"פ הנחיותיהן של בית יעקב בהנהגות הצניעות, אלא על מה שמוסכם ומקובל על רבותינו גדולי דורנו הספרדים, ובנ"ד למיעוט הבנתי זוהי גם דעתם, ולכן אני מבאר ומנמק מנהג בנות ישראל הכשרות וצנועות ונשות חכמי הספרדים של דורנו לאור הטענה ההלכתית של גילוי שוק שחשבו לעורר ממנו, אי נמי לאור הטענה העובדתית של הרהורי עבירה שסברו לעורר ממנה.
ולכן אם נמצאו דברי גדולי ישראל שמכללות דבריהם נראה היפך מנהג הנ"ל, יש להתיישב ולברר הדברים אצל גדולי דורנו בעצמם, איך הם מבינים הדברים, ומה דעתם בנושא בהנהגת דורנו ודורות קדומים.

נ.ב. אם כוונת כבודו להמשיך המו"מ, יעשה זאת בבקשה במדור המיועד למו"מ, למען הסדר הטוב, מפני שיש כאן חריגה מאופי המדור.

בהערכה רבה ובברכה
 

קישורים לאתר 'מורשת מרן'