• ברוכים הבאים לפורום החדש להנחלת מורשתו של מרן. אתם מוזמנים להתחבר לפורום ולהיות חלק מהנחלת המורשת!

מכונות גילוח ומכונת תספורת

#1
שלום לכבוד הרב,

1. מעיקר ההלכה, האם מותר להשתמש במכונות גילוח המתקדמות שמצויות כיום כדי לגלח את הזקן? (יש מכונות גילוח שקיבלו הכשר ממכון צומת אך לפי מה שהבנתי יש לרבנים שם סברה מיוחדת בעניין הגילוח, וגדולי הדור לא מסכימים עם זה. וכן שאלתי את המכון הטכנולוגי ואמרו לי לקנות מכונות גילוח באישור של הרב גרוס. ובכל מקרה הבנתי שצריך להשתמש חלש על העור.)

2. לגבי מכונות תספורת שמשתמשים במכונה על אפס (הכוונה ללא מסרק/תוסף עם מספר), האם אפשר לגלח בהם את הזקן?

אשמח אם הרב ישפוך אור בעניין.
 
#2
ב"ה
שלום וברכה
במענה לשאלותיך בענין גילוח הזקן במכונה, אני אמנם לא מכיר כראוי את הסוגים וההתפתחויות שיש במכונות, אולם לפי ביאור העקרונות ההלכתיות, יובן גם ההלכה במציאות המשתנה והמתפתחת, אחר בירור המציאות בכל מכשיר שרוצים לדון עליו לגופו.
ולמעשה, כל שמסיר את הסכין הכפול, וכן מגלח בלי ללחוץ ולהצמיד לעור הפנים אלא בנחת ורפיון, המיקל יש לו על מה שיסמוך. וכמו כן במכונת תספורת מספר 0 כפי שהוצג בשאלה, אינו גורר את הסכין על העור, אלא חותך כחיכוך 2 הברזלים, ולכן מותר לגלח בזה את הזקן.
והנני להציג בזאת תשובה שכתבתי בעניותי בס"ד מלפני כעשר שנים (והובאה בספרי הקטן שו"ת נשמע קולם), על מנת למלא את מבוקשו של כבוד השואל בהרחבת הענין, ולהרחיב את המבואר בדברי מרן רבנו הגדול זיע"א בשו"ת יביע אומר חלק עשירי בס"ד, ומשם בארה.

בברכה רבה

בס"ד
בעניין היתר גילוח הזקן ע"י מכונה

סיון ה'תשס"ט

באתי להשיב מפני הכבוד, על מה שנתפרסם בירחון יתד המאיר (אייר סיון התשס"ט עמ' כב והלאה), שמן הדין אסור להתגלח במכונה חשמלית כל עיקר. ושאף גדולי ישראל שהתירו, אין דעתם כן מצד האמת, רק שמחמת האחריות על הדור, לא רצו שהעולם יעשו איסור כלפי שמיא, ולכן העלו להתיר, שכך יפסקו בשמים שמותר כמו שפסקו בארץ, ואף שמצד האמת אין מקום כלל להתיר. ולכן יש לומר לבני תורה שמטרתם להתקדש, שאסור מהתורה להתגלח במכונה, כמו שהוא הדין באמת. ע"כ.

ואחר המחי"ר מכת"ר והדר"ג של הרב הכותב נר"ו, לפי"ז אף אנו נאמר, שמכיון שיש האוכלים 'דבר אחר', יש לגדולי ישראל להתירו מחמת האחריות על הדור, שלא יעשו איסור כלפי שמיא, וכן בכל האיסורים כקטן כגדול, עליהם לטהר את השרץ. וכיון שהדבר מבואר הביטול, על כן אנא דאמרי, ישתקע הדבר ולא יאמר, ומה שכתבו גדולי ישראל עלי ספר עבור הכלל כולו, כך הוא דעתם כפי מה שהוא, ופעמים אף יותר מכך, רק שמעלימים היתר במסקנת דבריהם כפי שיקול דעתם הרחבה. וכך ממש הוא בנידו"ד, שהמעי' ישר (ביבי"א ח"ט עמ' רפט-רץ) עיניו יחזו עפעפיו יבחנו שהיה למרן היבי"א להתיר בעיקר הדין ע"פ כללי הפסיקה עוד יותר ממה שהעלה, ואעפ"כ במסקנתו הרחיק מהאיסור יותר ויותר, באופן שאף ההיתר שכתב יהיה עדיין רחוק מהאיסור הגמור ע"פ הדין שמתבקש ע"פ כללי הפסיקה. וכן שאר פוסקי הדור המוזכרים שם, דעת שפתם ברור מללו, וטעמם ונימוקם עימם, באופן שאינו משתמע לשני פנים. ודבריהם שבכתב, הם הם דבריהם שבליבם להלכה ולמעשה, ותפילתם שגורה על לשונם ובפתיחות ספריהם, שלא יארע דבר תקלה על ידיהם, "ולא יאמרו על אסור מותר".

ומ"ש להוכיח ממורנו יצ"ו ביבי"א, שממה שדחה שם דברי הר"ר אליהו וויספיש, שסבר שגדר איסור השחתה הינו דווקא בכלי הניקרא תער, מוכח שא"כ צ"ל דהגדרת איסור השחתה היינו שיהא פנים חלקות, ע"כ, דברי שגגה הם, שהרי אותה לשון דחיה של היבי"א תבא על דברים אלו, דאטו "פנים חלקות" מי כתיבי באורייתא. גילוח שיש בו השחתה אסרה תורה, והיינו שנוטל השיער מצד קצהו שאצל הפנים, והיינו מצד עיקרו, (ובדרך השחתה,) וכמבואר ביבי"א שם. ותו, דלדידיה איך התיר ואף המליץ הרב המשיג לגלח במשחה, ששח לי חברי שענינה להרפות השורש, ואז ע"י משיכה יוצאת משרשה כמשחל בנתא מחלבא, והר"ז פנים חלקות. אולם בלא"ה ברור הדבר שאין גדר האיסור "פנים חלקות", וכמשנ"ת.

ומה שהרבה לתמוה ונגידים ידבר ע"ד הגרצ"פ פרנק זצ"ל, שע"י שלא ילחץ את המכונה בכח אל פניו אינו חשוב פסי"ר שיעשה השחתה, וכן מה שהתחבט בדברי מורנו שהעמיד דבריו, הנה כל דבריו בזה תמוהים מאוד, וכאשר עיני המעיין תחזינה מישרים בקריאה פשוטה והבנה מסודרת בדברי מרן היבי"א שם, שמאחר שיחשוב שלא ללחוץ בכח, ממילא כיון שאינו פסיק רישיה, דהיינו אין ודאות שתבא לו "השחתה" בלא משים, דכל שאינו חותך השער מצד קצהו שאצל הפנים אין כאן השחתה, א"כ אף אם יקרה שתבא לו השחתה בטעות, הו"ל דבר שאינו מתכוין. ואף שהוא ניחא ליה, מה בכך, הרי דבר שאינו מתכוון מותר אפילו אם ניחא ליה, רק שלא יהא פסיק רישיה. וכיון שדעתו שלא ללחוץ, ודאי דלא הוי פסי"ר שיבא לידי השחתה. ואם עשה בלא ללחוץ בכח, אף אם יעבור אנה ואנה עוד ועוד עד שיהא חלק לגמרי, מה בכך, הרי אינו בדרך השחתה. וכל דבריו ומשליו שהרבה שם אינם אלא למי שיעבור ע"ד הגרצ"פ, ולא יזהר שלא ללחוץ, שזה ודאי הוי במתכוין, דגרע מפסי"ר.

ואף מ"ש ביבי"א על הדוחה שאין דבריו מוכרחים, כוונתו פשוטה, שהדוחה כתב דלא מהני שנזהר מללחוץ, דאע"פ שאינו פסי"ר שתהא השחתה, מ"מ כיון שכלל כוונתו לגילוח, א"כ שמא יש לדון אותו כמתכוון לפעולת ההשחתה שהרי היא מעניין הגילוח שאליו הוא כן מתכוון, אף שניזהר ממנה, וכיון דחשיב מתכוין אסור אפי' באינו פסי"ר, דהיינו שאין ודאות שתיעשה השחתה. וע"ז כתב מורנו דאינו מוכרח, שהרי כיון שנזהר מללחוץ, שהיא פעולת ההשחתה, א"כ אינו מתכוין להשחתה רק לגילוח, ואף שניח"ל בהשחתה, כיון שאינו מתכוון אליה, אדרבא נזהר שלא תהא, חשיב דבר שאינו מתכוון, וכיון כאן פסי"ר, דהיינו שאין ודאות שתיעשה, שרי ככל דבר שא"מ אף דניח"ל. ודלא כמ"ש הרב המשיג, שבמחכ"ת תלי תניא בדלא תניא.

ומ"ש הרב המשיג נר"ו לדחות דברי הגרש"ז אוירבך, שהסביר דאין האיסור אלא כעין תער שהוא מהשורש, משא"כ ע"י המכונה אינו אלא מושך השערה עם חלק הבלוע שבעור הפנים, ובו בזמן חותך מעט לפני סופה שהוא שורשה, ואז חוזר חלק השערה החתוך תוך הפנים ונראה כחלק, אבל באמת לא נחתך מהשורש. ע"כ. והשיג ע"ז, דמאחר שהעלה להלכה דכל שהטבע מסייע לאדם להשלים פעולתו אינו חשוב גרמא, א"כ כיון שע"י הטבע מיד חוזרת השערה למקומה, נחשב הדבר כאילו הוא חתך בידים עד הסוף. ע"כ. אולם דחיה זו משוללת הבנה, שהרי לא התיר הגרש"ז מדין גרמא, אלא אמר שמעולם לא נחתכה ולא עתידה להחתך משורשה, ואף אחר דהדרא שערה לדוכתא אף אם חשיב בידים, מ"מ עדיין לא נעשתה ולא עתידה להיות כאן השחתה. ומה בכך שהטבע מסייע לאדם בדבר שלא נאסר עליו מעולם.

ומיהו מ"ש לתמוה על שני גדולי הדור מלאכי אלוקים, הגרש"ז ויבלחט"א מרן היבי"א, דמאן ספין וכו', ולפלא עצום וכו', יעו"ש בדבריו, לפע"ד לא היה לו להכניס ראשו בזה, דמאן ספין להכניס ראשו בין ההרים הגדולים הללו, ומי יתן ונזכה לירד לעומק בינתם, לרוחב ליבם, ולזכות שכלם בסברא, שדעתם, דעת תורה אמיתית. וכל מהותם תורה. ולהם נאה ויאה לסבור סברות אמתיות, ולשקול בפלס ולהכריע, לקרב או לרחק סברות, ולנו אין לבדוק אחריהם, רק ללמוד מדבריהם. (ופשוט שלא נתחיל לסבור מעצמנו, אלא נדע מקומנו, ואף הם לא עסקו בזה אלא אחר שהגיעו למה שהגיעו, ואף גם זאת אחת להרבה הרבה, ורובי דבריהם ע"פ מקורות כראי מוצקות כנודע. ואדרבא לכן כשאומרים סברא, ישרה היא.)

ומ"ש ע"ד הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שכ' לחלק בין המכונה שעושה כעין כתישה וטחינה, ולא חותכת כתער, והשיג ע"ז שלכאורה אינה ככתישה וריסוק השערות, רק חיתוך מעט מעט, ועוד, דמאן לימא לן שכתישה אינה בגדר חיתוך, דריסוק הוא תולדה דחיתוך. ול"ד למשחה דשרי משום ששורפת ולא חותכת, דשריפה אינה מתולדות החיתוך אלא העלמת השיער בחריפות המשחה, והשיער נמחה ונעלם. ע"כ. ואני אומר להעמיד דבריו של מי שגדול, דמ"ש הרב המשיג לדמות איסורי שבת, שתולדותיהם כיוצא בהם, לאיסור השחתה בתער, זה ודאי שאינו. שהרי אינו אסור אלא בדרך השחתה, ולא חיתוך או כ"ש תולדת חיתוך. וכיון שמצינו גבי שבת, שמותר לחתוך הירק חיתוך גדול, אבל דק דק חשיב טוחן, א"כ מוכח שהדק הדק הוא מהות אחרת מחיתוך רגיל. ולזה קאמר הגאון הנ"ל שכבר יצא מחיתוך בדרך השחתה, וניכנס לחיתוך בדרך כתישה וטחינה, וזה ברור מאוד לפע"ד. ואף שהלשון שביבי"א לא ממש כהנאמר כאן, מ"מ לפע"ד כך פירוש הדברים, והלשון ל"ד, וסמכו יותר על המעיין. דוק ותשכח. ומ"ש בטבע הגילוח במשחה שהיא שורפת ומעלימה וכו', הנה לפי מה ששאלתי לחבר שגילח עצמו במשחה, אין זו טבע המשחה אלא כמ"ש בריש אמיר שמרפה השורש ונעשית הסרתה קלה. ולפי"ז המגלח במשחה, עדיין יש ליזהר שלא לגרור השערות אח"כ ע"י דבר חד, או אפילו זוית של מקל וכדומה, שעי"ז חותך השערות מצד קצותם שאצל הפנים שזוהי השחתה, רק ע"י דבר עגול או משופע, כמו קיסם שהוא עגול וכיו"ב.

ואמנם בודאי הוא שראוי ונכון מאוד לגדל הזקן, שיש בו חשיבות גדולה ומעלה יתירה, ואין ראוי לקצץ ממנו כלל ועיקר, ולמפורסמות אין צריך ראיה. [רק זאת אביא מן החדש, הוא מה שראיתי הלום שלהי תשע"ג, בספר הנכבד שלחן מנחם (יו"ד, והוא ליקוטי ביאורים בהלכה מאדמו"ר מלובבי'ץ זיע"א בז' כרכים, על סדר הש"ע לכל חלקיו), דאחר שביאר דעת רבו אדמו"ר צ"צ זיע"א שחלק בזה על מרן ז"ל ואסר הסרת הזקן מן הדין, ואנו לענין זה אין לנו אלא דעת מרן ז"ל שקיבלנו הוראותיו דמן הדין שרי, אולם עוד הוסיף לבאר שם עוצם ותוקף מעלת הזקן וחומרת הסרתו מצד מהותו וכן מצד שורשו, ואיך שבו תלוי הרבה מטובת האדם בגשמי וברוחני, ע"ש ותרו"ן. וכל אלו אינם דברים שתלויים במחלוקת[1].] ואף המתגלחים ראוי להם שיעשו באופן היותר מוסכם ומותר בשופי, וכמ"ש המתירים עצמם. וכהוראת מרן היביע אומר נר"ו, דלמעשה, כל איש שיכול לגדל זקנו, או לתקנו באופן שאין בו פקפוק, תבא עליו ברכה, אבל אלו שאינם יכולים, וכיו"ב, ומגלחים זקנם במכונת גילוח חשמלית, יש להם ע"מ שיסמוכו. ובלבד שיזהרו שלא להדק המכונה לעור הפנים, כדי שלא יעקר השיער משורשו. ע"כ. הא למדת, שאף שע"פ תוכן התשובה, עם כללי הפסיקה בטהרתן, היה יכול להתיר יותר, מ"מ נקט לשון של זהורית, והרחיק מאה שערים מן האיסור.
הכותב לכבודה של תורה. שמעון ללוש. ס"ט​


[1] [הערת ידי"נ הרה"ג ר' אליהו עזריאל נר"ו: אבל ידוע מ"ש בשו"ת רב פעלים שגם ע"פ הקבלה אין איסור לגזוז מאורך השערות, ולא מצאה הקפידה מקום לנוח אלא בעקירת השערות, (וכעת איני זוכר מקומה). ע"כ. ודבריו נכונים, ושכחתיה לפי שעה. ומקומה האמיתי בר"פ ח"ד (קו' סו"י סי ה), וכפי שהביא ממנה ביבי"א ח"ט (חיו"ד סי' י אות ה). אלא שכידוע בדפו' הקודם של ר"פ (נדפס שנת תמ"ש) השאירו חל'ל פנו'י תחתיה, ואח"כ השמיטו זכרונה לגמרי. ועכשיו בהוצאה המחודשת של ספרי ר"פ רב ברכות ותורה לשמה החזירו העטרה ליושנה והדפיסוה כהויתה. ועי' בהערות הרה"ג יח"ס יצ"ו לספר הדרת פנים זקן (עמ' תתפו), ובדברי הגאון המקובל הרב ניסים פרץ זצ"ל שנדפסו בקובץ טל אורות (אלול תשמ"ח עמ' 5). ולענינינו, הנה אף אם נבין דברי הר"פ הנז' כפשוטן, עדין המעיין ביבי"א שם אות ה ישר יחזו פנימו שהיא דעה יחידאה, והוא היפך דעת כל המקובלים, ושאף בשו"ת תורה לשמה מפורש הדבר כפי דעת כל רבותינו המקובלים. אולם מלבד זאת כבר עמדו בזה לבאר דברי הר"פ שם באופן שלא יסתור לדברי רבינו האר"י ושאר רבותינו המקובלים וכן לדברי התורה לשמה, וכמ"ש בקובץ טל אורות הנ"ל, דנראה בהכרח בכוונת הר"פ דקאי דוקא אשער בית הערוה, שע"ז נשאל שם, דאל"כ הוא סותר לדברי רבנו האר"י המפורשים באותו ענין ממש, ע"ש. וששוב מצא בשו"ת תורה לשמה (סי' רטו) ששם מפורש באר היטב הטעם לחילוק זה ע"ד הסוד, ועוד שבסוף הסימן (בתורה לשמה הנז') כתב להדיא לחלק בזה בין זקן עליון לתחתון, ע"ש. (ומה שהובא ביבי"א שם מאגרות הראי"ה ח"ב סי' תסו שסוּפר על הגר"ח מוולאז'ין שהיה חופף זקנו וכשתמה תלמידו ע"פ הזוהר שלחו לעי' בזוהר שלו שפירש על הגליון דאיירי בתער, הנה המדקדק באגרת הנז' ולעומתו בד' מהרח"ו יווכח, דהגר"ח מוואלז'ין לפרושי ד' הזוה"ק דלא כהבנת האריז"ל אתא, וכנראה ע"פ רבו דרב גובריה ותנא ופליג, אולם אנן בדידן בכל כהאי בשיפולי גלימיה דרבנו האר"י ז"ל נקטינן, וכמבואר ביבי"א ח"א (סי' ג אות ח). ועכ"פ מבואר עוד באגרת הנז' שאף לשיטה זו בודאי שגידול הזקן הוא הראוי והנכון אצל היהודי ע"ש בסגנונו היחודי, וע"ע בספר ארחות יושר להגר"ח קניבסקי סי' ה מה שהביא מהגאון חפץ חיים החזו"א ועוד בענין זה, ומבואר שהוא מוסכם. והם הם הענינים המבוארים בשלחן מנחם שם (יו"ד סי' לד, עמ' קכט והלאה), דכל אלו אינם דברים השנויים במחלוקת.) ושו"ר מה שהרחיב לבאר בזה הרה"ג והחביב בנש"ק רבי חיים יוסף אברג'ל (בן לכמוהר"ר הגה"צ רבי יורם אברג'ל יצ"ו) בספרו שו"ת שבת המלכה ח"א (סי' רמב שאלה לג, עמ' 88-90), ושם המתיק הדברים בטוטו"ד, בשגם איהו נחית לבאר ההנהגה הראויה בזה כלפי סביבתו של אדם ואנשי ביתו זו אשתו, ע"ש. ודפח"ח. כזה ראה וקדש.]


 

קישורים לאתר 'מורשת מרן'