תוכן לאחרונה על ידי אביכהן

יש בספר של הבאבא סאלי זצ"ל. שכתוב שם בשמו. שאין ללמוד מספרי הפוסקים לענייני קדושה וטהרה. ויש ליטול עם ספל. לתוספת טהרה. לא לעיקר הדין

בסיום המאמר שם כתבו ששני שליש מצה זה בטוח יותר מכזית

כידוע יש מגוון דעות בשיעור כזית שמתחיל מסביבות שמינית מצת מכונה עד מצה שלימה בדרך כלל נוקטים להחמיר היכא דאפשר ששיעור מצה שלימה הוא שיעור כזית השאלה איך מתייחסים פה לשאר הדעות.

מרן הרב עובדיה פסק בשבת ערב פסח שאפשר לאכול מצה מטוגנת ולברך המוציא.

יש סקריפט של שני הערות. איך שזה נראה זה יספיק.

לדעתי לא חייב רב טכסט

יותר מזה הראשונים וחלק מהאחרונים מכריעים בהלכות ברכות. ופוסקים לברך כשברור להם ולא חוששים לסב"ל. ומה נשתנה בדורות שלנו. שבכל ההלכות החמורות. שבת. נידה. עיגון. אנחנו פוסקים ומכריעים. ואילו בהלכות ברכות פתאום אנחנו לא יודעים. והכרעתינו לא הכרעה. ועוד בה. אם בדורות שלפני שהתקינו את נוסח הברכות היה...

היה עליך לדייק ולכתוב למה בהרבה ספרים הדלית בחטף קמץ. ולא למה קוראים. ומכל מקום יש פה מענה לדעה הזו. מהיכן הגיעה.

הוא כותב שהתימנים מבטאים מרדכי. הדלית בקמץ חטוף. אני לא שמעתי רק במקום מסויים במגילה שיש קוראים בקמץ חטוף. והשואל כותב בפשיטות שהדלית בקמץ חטוף. אולי הוא שמע מהתימנים ופשיטא ליה שכך כולם קוראים.

זה רק במקום אחד במגילה. שיש שקוראים אותו מורדוכי

הדלית בשווא ולא בקמץ

מחילה מר-ד-כי. הדלי"ת בשווא נע. המי"ם בקמץ קטן. מאחר שאחריה שווא נח.

בשביל לדעת שכך נוהגים לא צריך פה בפורום לשאול. למפקפקים יש טיעונים שנראים כבדי משקל. אז לתועלת הציבור. למי שיש שיביא טיעונים הלכתיים. הפניות לספרים. או לפסקים של רבנים מפורסמים. כי ברור שאם הרבנים המפורסמים היו אוסרים לחלוטין. הדבר היה מתפרסם ונותן את אותותיו בציבור. אבל זה לא מוכיח שהתירו...

חבל שלא מביאים טיעונים הלכתיים. או פסקים מרבנים מפורסמים. רק להגיד משועממים. משובשים. וכו' זה לא משכנע.

אם אדם רוצה להחמיר לעצמו. בצנעה. יש בזה ביזוי כלשהו? אמנם פה הכותב הדגיש בבוטות. ובזה יש לחוש לענ"ד.