תוכן לאחרונה על ידי דרך קצרה

תיקון טעות, בין סימן קסט לסימן קע יש סימן שנקרא סדר חליצה ובסוף סימן זה מופיע הברכה הנ"ל

אבן העזר, סוף סימן קנ מָצָאתִי כָּתוּב בְּסֵדֶר אַשְׁכְּנַזִּי: כְּשֶׁיַּעַמְדוּ יֹאמַר הָרַב: ''בא''י אמ''ה אקב''ו בְּמִצְוֹת וְחֻקִּים שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ''. וְהַטַּעַם, מִדְּאָמְרִינָן בְּפֶרֶק כִּסוּי דָּם, בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם ''וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל'' (בְּרֵאשִׁית, יד, כג)...

בפשטות אפשר לומר, שכשאדם רואה אבידה, יש לו יצר לגזול ולקחת אותה לעצמו, ואולי מטעם זה הסמיכם הרמב"ם יחד. או אפשר לומר בדרך דרש, שיש קשר בין גזילה לאבידה, כאשר אדם גזל חפץ מחברו, שאז יתכן והקב"ה מסובב שהגזילה תשוב לבעליה על ידי שמאבד מהגזלן חפץ שאין בו סימן, ובא הנגזל ומוצאה והרי אלו שלו כפשוטו...

לאחר לידת בן מברכים 'להכניסו בבריתו של אברהם אבינו' ולפעמים לאחר מיתת גר צדק אומרים את שמו 'פלוני בן אברהם אבינו'.

מזכירים את ה' הטוב והמיטיב, אחרי לידת בן, ולפעמים מברכים אותה גם לאחר מיתה כשמקבלים ירושה.

בכל הדורות ועד היום הזה תמיד התדמית שלנו אצל הגויים היא שלילית, כי הלכה היא: עשו שונא ליעקב, ומה שאנו מכריזים ואומרים 'בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים' זה מחאה על כך, שעד שכבר הקב"ה סיבב הסיבות והביא אותנו לארץ ישראל, ונותן כיום לעם היהודי למשול כאן, בכל זאת אותם יהודים רחוקים מעיזים את פניהם...

הביאו מרן זצ"ל להלכה (חזו"ע ברכות עמ' שנב בהערה ד"ה חולה מסוכן) בענין מי שנסע לחו"ל לטיפול רפואי, שאין לו לברך הגומל בהגיעו למחוז חפצו, עד שיתרפה ויצא מן הסכנה, עיי"ש.

באיזה פרשה יצא לאור?

יעויין שם במפרשים (מלכים-א יב לג) שהסיבה שהוא קבע את חג הסוכות בט"ו לחודש השמיני שהוא חודש חשון, בכדי שיקראוהו כולם חג הסוכות, כי הוא בדיוק באותו תאריך שנקבע בתורה לחג הסוכות, ובוודאי שאת השינוי תאריך של החג הוא בדה מליבו, ומזה למד הרמב"ן שכל אחד שבודה חג מליבו כירבעם כלומר שממציא לעשות חג שכתוב...

מקודם יש לדון ולשאול על עצם השימוש בבינה מלאכותית... וכבר ידועה הסערה שיש על כך בציבור יראי ה', ועדיין לא זכינו לשמוע הוראה ברורה על כך מגדולי הדור שליט"א ומה עם דברי כפירה ושאר סילופים ששומעים ממנה???

אחרי הכל הדבר מוסכם הוא ש'כל סעודה שעושים לזכר נפלאות ה' הוא סעודת מצוה' (משנ"ב סי' תרצז ס"ק ב), ואין בזה משום 'בל תוסיף'.

לכאורה נראה לחלק שהעושה חג כירבעם היינו שבודה חג מליבו בלי שום טעם ובזה יש בל תוסיף שאסור להוסיף סתם חגים שלא כתובים בתורה. אבל מאידך מצינו במשנ"ב (סי' תרפ"ו ס"ק ח) וזה לשונו: 'יכולים בני עיר לתקן בהסכמה ובחרם עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות פורים ביום שנעשה בו נס' עכ"ל, וכעין 'פורים סרגוסה' שבזה...

מסקנא דמילתא: כל האיסור לקרוע מפה מגליל [וה"ה לנייר כסף וניילון נצמד וכל כיוצ"ב], הוא לא משום מחתך אלא משום 'מתקן כלי'.

מצאתי בטהרת הבית עמ' שמג, שהרב זצ"ל הביא שם הסבר נוסף להיתר קריעת נייר בשבת בשם שו"ע הגר"ז, שלא שייך דין קורע בדבר שהוא גוף אחד מעיקרו, [וטעם זה שייך גם במפה ח"פ]. בטהרת הבית שם בעמ' שדמ, כתב שבדין מחתך אין חילוק אם עושה ביד או בסכין ודחה את דברי השבט הלוי שחילק וכתב שדוקא ביד אין איסור מחתך.

מתחילה מרן זצ"ל הביא את סברת הגרש"ז אוירבך שמכיון שהחותך את נייר לא היה מקפיד אם היו עושים את הנקבים בנייר הן יותר ארוך והן יותר קצר, וחותך רק במקום שנוח לו, אין לזה שייכות למלאכת מחתך כלל. ולאחר מכן הוסיף שם את הטעם משום כבוד הבריות ומשמע מדבריו שהסכים לדברי הגש"ז רק הוסיף עוד סניף להקל בנייר...