תוכן לאחרונה על ידי יי"ש ס"ט

מה המקור שיש חילוק בין קבוע לחד"פ

שו"ע סי' שי"ח סט"ז מותר ליתן אנפאנדה כנגד האש במקום שהי"ס ואע"פ שהשומן שבה שנקרש חוזר ונמוח, וממה שהוסיף השו"ע במקום שהי"ס פשוט לו שאין בזה משום בישול אע"פ שהוא נימוח, ואפשר משום שסבר דלא דמי למרק שיש בו בישול אחר בישול כדלעיל שם ס"ד שהשומן אין בישולו בחימומו אלא גם שנצטנן חזר לקדמותו וגם ראוי...

תוכל להביא אותו?

זה פשוט כבר מהגליון ביב"א הנד"מ. אבל למש"כ כבר מכזית (4 גרם) זו בעיה.

מה הוא אומר?

בס' עליות דרבינו יונה (ב"ב יט.) כ': ומכשלה גדולה תחת יד קצת העם שטומנין קומקום של מים חמין ליתן לתוך הקדירה בשבת כשהתבשיל מצטמק, ופעמים שהאחד אין היס"ב, והאחד סולדת בו ומתבשל זה בזה, ונמצאו מבשלים בשבת. ואפילו אם שניהם היד סולדת בהם איכא למ"ד בירושלמי עירוי אינו ככלי ראשון. וכשמערין המים לאלתר...

כמו בעץ

הרי הוא כעץ בעלמא

האם יש לברך שהכל משום שיצא מהם כבר כל טעמם ונותנים בהם טעם ממקום אחר או שהמציאות שונה? ראיתי דעות לכאן ולכאן מה נראה להלכה?

מעניין.. אפשר את המקור? ולמה לא בדק גם את האסיל?

או תכתוב את הראיות שכל העופות שם עם ג' סימנים הרי זה קשה להוכחה

אם כבודו יכול לעלות אני אשמח

כי כמה פעמים אפשר לחזור ולומר אני גם רוצה להתיר אבל אנחנו יודעים שמערבבים הרבה סוגים של עופות מעתה מוטלת עלינו הראיה מניין שכל העופות שם יש בהם ג' סימנים???

עיינתי בכל מה שכתבו באור תורה בעיון

זו בדיוק עיקר הטענה לאיסור שאיננו יודעים אם כל העופות שעירבו יש להם ג' סימנים ואתה אומר כמדומני אתמההה