בס' עליות דרבינו יונה (ב"ב יט.) כ': ומכשלה גדולה תחת יד קצת העם שטומנין קומקום של מים חמין ליתן לתוך הקדירה בשבת כשהתבשיל מצטמק, ופעמים שהאחד אין היס"ב, והאחד סולדת בו ומתבשל זה בזה, ונמצאו מבשלים בשבת. ואפילו אם שניהם היד סולדת בהם איכא למ"ד בירושלמי עירוי אינו ככלי ראשון. וכשמערין המים לאלתר שיצאו מן הכלי אע"פ שהן רותחין פסק כח רתיחתן מלבשל כדין כלי שני שאינו מבשל, ומתבשלין בתוך כלי ראשון, ומים מבושלין אם פסקה רתיחתן יש בהם משום בישול עכ"ל. מבואר שאפי' אם המים הנשפכים היס"ב מ"מ יש מח' אם עירוי ככ"ר או ככ"ש ויש לחוש למ"ד ככ"ששלא מבשל ושנחים המים בכ"ר חוזר כוחם לבשל וגם דבר זה בכלל מבשל שמחדש במים כל לבשל ע"י תוספת רתיחה.
ולא דמי לתבשיל שמבושל כ"צ ועכשיו מצמקו ומצטמק ויפה לו או תבשיל שהתבשל כמאב"ד ועכשיו מבשלו כ"צ שלדעת רבינו יונה אין בו איסור בישול כמש"כ בשמו רבינו ירוחם (ני"ב ח"ג) דשאני התם שמוסיף על בישולו ועיקר בישולו כבר יש אבל הכא שינה את כח המים מאינם יכולים לבשל ליכולים. ואע"פ שחידוש זה שעשה במים אינו שמכשיר את המאכל לאכילה רק חידוש לדבר אחר גם זה בכלל מבשל וכדאיתא בגמ' (שבת עד:) על מרתיח זפת שחייב משום מבשל וכן אמרו ביבמות (ו:) על בישול פתילה של מתכת וכ' הרמב"ם (פ"ט מה"ש ה"ו) כללו של דבר בין שרפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך הרי זה חייב משום מבשל. וא"כ ה"נ כיוון שמחדש במים דבר ע"י תוספת רתיחה חייב משום מבשל.
ולכאו' יש להקשות ע"ד רבינו יונה ממה שאמרו בגמ' (שבת לח:) גבי חזרה בשבת שאם הניח את הקדירה ע"ג קרקע אסור ובעי רב אשי פינן ממיחם למיחם מהו אי הוי כנתינה חדשה או לא. והיינו במים דקאמר פינן (כך הגי' לפנינו וכן גרסו ר"ח הרי"ף ורש"י אבל בתוס' הגי' פינה) וגם סתם מיחם הוא למים חמים כדלקמן (מא.) המיחם שפינה ממנו מים חמין וכו' וגם כל הסוגיא חוזרת על עובדא דר' אושעיא לעיל שאמר פעם אחת היינו עומדים לעילא מר"ח רבה והעלנו לו קומקמוס של חמין וכו' ומזגנו לו את הכוס וכו' ל"ש אלא שעודן בידו אבל הניחן וכו' תלאן במקל מהו הניחן ע"ג מטה מהו וכו' הרי שעוסק במים חמין ועם הספק בפינה ממיחם למיחם הוא רק ביבש ה"ל לפרושי. וא"כ אין איסור מבשל שמחזיר המים בכלי שני לכירה אע"פ שעכשיו יהיו כ"ר. וי"ל דהתם אין כוונתו לבשל במים רק לשתותם כמו סתם מים שמרתיחן ללא תבשיל וא"כ לא חידש אצלם כלום ולא כמו במערה לתוך התבשיל שרוצה שיצטמק ויתבשל טפי ונח לו במים שיהיו רותחים כדי לבשל. וכן נראה לי מרבינו ירוחם (שם) שהביא מרבינו יונה וז"ל: וכל זה שאמרנו שמחזירין דוקא שהגיע מבעו"י למאב"ד אבל אם לא הגיע לא יחזיר אם נטל ואפי' הגיע אם שהה בעודה בידו עד שנצטנן התבשיל אסור להחזירה אם יש בה רוטב דכל דבר שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור עכ"ל. משמע שאם התבשיל היה מצטמק ורע לו מותר. והיינו טעמא כיון שלא בא לאכול הרוטב אלא התבשיל ולתבשיל לא מועיל שיתבשל הרוטב ויצמק אותו כי הוא מצטמק ורע לו רק שיתחמם התבשיל לא חידש אצל הרוטב כלום ומותר. ומש"כ כשהחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל אין כוונתו שחייב על הצימוק אלא ר"ל ונהיה רותח התבשיל עם הרוטב.
ואין לפרש שבא לאסור בישול בתבשיל שמצטמק ויפה לו [ולא משום בישול הרוטב כי הוא המעט] וכיון שיש בו רוטב הוא מצטמק ויפה לו ולא נחרך דא"כ אפי' רותח גם יהיה אסור לו להחזיר כמו בפחות ממאב"ד. וכן אין לפרש שמצטמק ויפה לו קרי לכל רוטב צונן שהתבשל וקרי ליה מצטמק כיון שכבר נתבשל דתרתי כ' ומצטמק ויפה לו והוא צונן. וכן אין לפרש שמצטמק ויפה לו קאי נמי ארוטב שאם היה בפנ"ע והיה מגיע לשיעור רתיחה אם הצימוק היה טוב אצלו אסור ואם צימוקו מפסיד טעמו או שנפחת מותר, שמה שייך יפה לו או רע לו אצל איסור בישול הרי עם כל פחיתת הטעם טוב לו ברתיחה ובמה שנשאר. וכן משמע ממש"כ רבינו ירוחם אח"כ: נשים שטומנות מים חמים ונותנות לתוך הקדירה בשבת ונהגו מה שאין כן (נדצ"ל נכון) לעשות והא טעות גמור וכו' ואפי' הוחמו כ"צ מער"ש (פי' ועכשיו הם צוננים ולא נחית למש"כ בס' עליות דרבינו יונה) לשנותן מהמים בקדירה צריך התבשיל להצטמק וזה יפה לו ונמצא הוא מבשל כי כבר כתבתי למעלה שאפי' הוחם או נתבשל כ"צ מער"ש שאם נצטמק ויפה לו שאסור לשהותו וה"ה להחזירו עכ"ל. הרי שגם בדבר שאם יצטמק יהיה רע אצלו כמו מים כדאיתא בגמ' (שבת לח סוע"א) אסור. מיהו יש לדחות שכשנותן לתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו אף הוא כמותו.
נמצאנו למדים שלערות מים רותחים לתוך הקדירה רותחת או להחזיר תבשיל שצימקו יפה לו ויש בו רוטב שהצטנן או להחזיר סתם מים שהצטננו אסור ולערות מים רותחים למים רותחים מותר.
אלא שראיתי בס' מנחת כהן (משמרת השבת ש"ב פ"ב) שהתיר לחמם מים שכבר נתבשלו כ"צ ע"פ דברי רי"ו הנ"ל וכ"כ החזו"א (סי' ל"ז ס"ק י"ג) שדעת רי"ו וכ"כ בשו"ת זרע אמת ח"א (חאו"ח סי' ט"ל) שאותם שנוהגים להניח הקפה במקום שהיס"ב יש להם קצת על מה שיסמוכו כיון שמצטמק ורע לו. הרי שהם סוברים שמצטמק ויפה לו דקאמר רי"ו קאי גם על הרוטב אם היה בפנ"ע שרוטב צונן ומצטמק ורע לו מותר.
ונראה לי שהבינו כך כיון שהאיסור להחזיר אותו תבשיל הוא משום הרוטב שבו לכן גם החילוק אם מצטמק ויפה לו או לא בדידיה. וגם אפשר שראו בסי' שי"ח ס"ד תבשיל שנתבשל כ"צ יש בו משום בישול אם נצטנן. הג"ה וי"א דוקא אם מצטמק ויפה לו. ומשמע דקאי על הדבר עצמו שיש בו בישול אחר בישול שאם הוא מצטמק ורע לו מותר והיינו אדבר לח. אבל באמת סיום דברי השו"ע כך הם: וה"מ שיש בו בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק וכו'. א"כ תבשיל דקאמר ברישא לא שהוא לח אלא יבש שיש בו רוטב וע"ז קאי הרמ"א שאם התבשיל היבש מצטמק ורע לו מותר. וכן נראה מדברי הב"י שם שכ' ע"ד רי"ו: ולמדנו מדבריו דאם מצטמק ורע לו אע"פ שיש בו מרק אין בו משום בישול. ובזה א"ש נמי מה שהביא השו"ע בסי' רנ"ג ס"ג המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו וירא פן יקדיח יותר וכו' ויזהר שלא ישים קדירתו ע"ג קרקע ושתהיה רותחת. וע"כ שתהיה רותחת היינו בדבר לח ומשום שיש בו בישול אחר בישול וכמו שביאר הב"י ע"ד הטור וא"כ אפי' מצטמק ורע לו כמו כאן שכבר צמק התבשיל כל מה שיכול אם נצטנן אסור. ואין לומר שנמשך אחרי מקור הדין שהוא ס"ל אפי' מצטמק ורע לו או שסובר כדעת הריטב"א (שבת לח: ומ: ד"ה ואסיקנא) שיהיה רותח הוא מתנאי חזרה ואפי' יבש, שבהגמ"ר שהוא מקור הדין שתהיה רותחת ליתא והיא הוספת השו"ע.
ולא דמי לתבשיל שמבושל כ"צ ועכשיו מצמקו ומצטמק ויפה לו או תבשיל שהתבשל כמאב"ד ועכשיו מבשלו כ"צ שלדעת רבינו יונה אין בו איסור בישול כמש"כ בשמו רבינו ירוחם (ני"ב ח"ג) דשאני התם שמוסיף על בישולו ועיקר בישולו כבר יש אבל הכא שינה את כח המים מאינם יכולים לבשל ליכולים. ואע"פ שחידוש זה שעשה במים אינו שמכשיר את המאכל לאכילה רק חידוש לדבר אחר גם זה בכלל מבשל וכדאיתא בגמ' (שבת עד:) על מרתיח זפת שחייב משום מבשל וכן אמרו ביבמות (ו:) על בישול פתילה של מתכת וכ' הרמב"ם (פ"ט מה"ש ה"ו) כללו של דבר בין שרפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך הרי זה חייב משום מבשל. וא"כ ה"נ כיוון שמחדש במים דבר ע"י תוספת רתיחה חייב משום מבשל.
ולכאו' יש להקשות ע"ד רבינו יונה ממה שאמרו בגמ' (שבת לח:) גבי חזרה בשבת שאם הניח את הקדירה ע"ג קרקע אסור ובעי רב אשי פינן ממיחם למיחם מהו אי הוי כנתינה חדשה או לא. והיינו במים דקאמר פינן (כך הגי' לפנינו וכן גרסו ר"ח הרי"ף ורש"י אבל בתוס' הגי' פינה) וגם סתם מיחם הוא למים חמים כדלקמן (מא.) המיחם שפינה ממנו מים חמין וכו' וגם כל הסוגיא חוזרת על עובדא דר' אושעיא לעיל שאמר פעם אחת היינו עומדים לעילא מר"ח רבה והעלנו לו קומקמוס של חמין וכו' ומזגנו לו את הכוס וכו' ל"ש אלא שעודן בידו אבל הניחן וכו' תלאן במקל מהו הניחן ע"ג מטה מהו וכו' הרי שעוסק במים חמין ועם הספק בפינה ממיחם למיחם הוא רק ביבש ה"ל לפרושי. וא"כ אין איסור מבשל שמחזיר המים בכלי שני לכירה אע"פ שעכשיו יהיו כ"ר. וי"ל דהתם אין כוונתו לבשל במים רק לשתותם כמו סתם מים שמרתיחן ללא תבשיל וא"כ לא חידש אצלם כלום ולא כמו במערה לתוך התבשיל שרוצה שיצטמק ויתבשל טפי ונח לו במים שיהיו רותחים כדי לבשל. וכן נראה לי מרבינו ירוחם (שם) שהביא מרבינו יונה וז"ל: וכל זה שאמרנו שמחזירין דוקא שהגיע מבעו"י למאב"ד אבל אם לא הגיע לא יחזיר אם נטל ואפי' הגיע אם שהה בעודה בידו עד שנצטנן התבשיל אסור להחזירה אם יש בה רוטב דכל דבר שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו והוא צונן כשהחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל גמור עכ"ל. משמע שאם התבשיל היה מצטמק ורע לו מותר. והיינו טעמא כיון שלא בא לאכול הרוטב אלא התבשיל ולתבשיל לא מועיל שיתבשל הרוטב ויצמק אותו כי הוא מצטמק ורע לו רק שיתחמם התבשיל לא חידש אצל הרוטב כלום ומותר. ומש"כ כשהחזירו ע"ג כירה ומצטמק הוי מבשל אין כוונתו שחייב על הצימוק אלא ר"ל ונהיה רותח התבשיל עם הרוטב.
ואין לפרש שבא לאסור בישול בתבשיל שמצטמק ויפה לו [ולא משום בישול הרוטב כי הוא המעט] וכיון שיש בו רוטב הוא מצטמק ויפה לו ולא נחרך דא"כ אפי' רותח גם יהיה אסור לו להחזיר כמו בפחות ממאב"ד. וכן אין לפרש שמצטמק ויפה לו קרי לכל רוטב צונן שהתבשל וקרי ליה מצטמק כיון שכבר נתבשל דתרתי כ' ומצטמק ויפה לו והוא צונן. וכן אין לפרש שמצטמק ויפה לו קאי נמי ארוטב שאם היה בפנ"ע והיה מגיע לשיעור רתיחה אם הצימוק היה טוב אצלו אסור ואם צימוקו מפסיד טעמו או שנפחת מותר, שמה שייך יפה לו או רע לו אצל איסור בישול הרי עם כל פחיתת הטעם טוב לו ברתיחה ובמה שנשאר. וכן משמע ממש"כ רבינו ירוחם אח"כ: נשים שטומנות מים חמים ונותנות לתוך הקדירה בשבת ונהגו מה שאין כן (נדצ"ל נכון) לעשות והא טעות גמור וכו' ואפי' הוחמו כ"צ מער"ש (פי' ועכשיו הם צוננים ולא נחית למש"כ בס' עליות דרבינו יונה) לשנותן מהמים בקדירה צריך התבשיל להצטמק וזה יפה לו ונמצא הוא מבשל כי כבר כתבתי למעלה שאפי' הוחם או נתבשל כ"צ מער"ש שאם נצטמק ויפה לו שאסור לשהותו וה"ה להחזירו עכ"ל. הרי שגם בדבר שאם יצטמק יהיה רע אצלו כמו מים כדאיתא בגמ' (שבת לח סוע"א) אסור. מיהו יש לדחות שכשנותן לתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו אף הוא כמותו.
נמצאנו למדים שלערות מים רותחים לתוך הקדירה רותחת או להחזיר תבשיל שצימקו יפה לו ויש בו רוטב שהצטנן או להחזיר סתם מים שהצטננו אסור ולערות מים רותחים למים רותחים מותר.
אלא שראיתי בס' מנחת כהן (משמרת השבת ש"ב פ"ב) שהתיר לחמם מים שכבר נתבשלו כ"צ ע"פ דברי רי"ו הנ"ל וכ"כ החזו"א (סי' ל"ז ס"ק י"ג) שדעת רי"ו וכ"כ בשו"ת זרע אמת ח"א (חאו"ח סי' ט"ל) שאותם שנוהגים להניח הקפה במקום שהיס"ב יש להם קצת על מה שיסמוכו כיון שמצטמק ורע לו. הרי שהם סוברים שמצטמק ויפה לו דקאמר רי"ו קאי גם על הרוטב אם היה בפנ"ע שרוטב צונן ומצטמק ורע לו מותר.
ונראה לי שהבינו כך כיון שהאיסור להחזיר אותו תבשיל הוא משום הרוטב שבו לכן גם החילוק אם מצטמק ויפה לו או לא בדידיה. וגם אפשר שראו בסי' שי"ח ס"ד תבשיל שנתבשל כ"צ יש בו משום בישול אם נצטנן. הג"ה וי"א דוקא אם מצטמק ויפה לו. ומשמע דקאי על הדבר עצמו שיש בו בישול אחר בישול שאם הוא מצטמק ורע לו מותר והיינו אדבר לח. אבל באמת סיום דברי השו"ע כך הם: וה"מ שיש בו בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק וכו'. א"כ תבשיל דקאמר ברישא לא שהוא לח אלא יבש שיש בו רוטב וע"ז קאי הרמ"א שאם התבשיל היבש מצטמק ורע לו מותר. וכן נראה מדברי הב"י שם שכ' ע"ד רי"ו: ולמדנו מדבריו דאם מצטמק ורע לו אע"פ שיש בו מרק אין בו משום בישול. ובזה א"ש נמי מה שהביא השו"ע בסי' רנ"ג ס"ג המשכים בבוקר וראה שהקדיחה תבשילו וירא פן יקדיח יותר וכו' ויזהר שלא ישים קדירתו ע"ג קרקע ושתהיה רותחת. וע"כ שתהיה רותחת היינו בדבר לח ומשום שיש בו בישול אחר בישול וכמו שביאר הב"י ע"ד הטור וא"כ אפי' מצטמק ורע לו כמו כאן שכבר צמק התבשיל כל מה שיכול אם נצטנן אסור. ואין לומר שנמשך אחרי מקור הדין שהוא ס"ל אפי' מצטמק ורע לו או שסובר כדעת הריטב"א (שבת לח: ומ: ד"ה ואסיקנא) שיהיה רותח הוא מתנאי חזרה ואפי' יבש, שבהגמ"ר שהוא מקור הדין שתהיה רותחת ליתא והיא הוספת השו"ע.
