תוכן לאחרונה על ידי ממרן עד מרן

צודק אכן כן 150 שנה, ולפי"ז הוה לן כ"ש דכ"ש, שאין הרב נתיבי עם יכול להעיד על דבר שאפי' סבא רבה שלו עוד לא נולד

מבחינה מציאותית וטכנית אין הרב נתיבי עם יכול להעיד זאת כי נולד רק בשנת תרנ"ב, ואילו המעשה בבגדד הידוע שהיתה מגיפה וכו' היתה בשנת תק"ג, 50 שנה עוד לפני שנולד, ובכלל האיזור שהיה הרב נתיבי עם, זה היה כלל מרוקו וארץ ישראל וכלל לא קשור לבגדד אלא כתב זאת מהשערה ולא מעדות כי אינו יכול להעיד על דבר שקרה...

ממש מלמעלה- יעויין בספר האגור סי' תשמ"ו בשם הסמ"ק, דטעם המנהג הוא לא מחמת חימוץ, אלא כיון דקטניות מעשה קדירה, ודגן נמי מעשה קדירה כדייסא, אי הוי שרינן קטניות דלמא אתי לאחלופי. וכן יעויין באורחות חיים הל' חמץ ומצה סי' נה' נו' בשם ר' פרץ [הר"פ], דומה להנ"ל. וכן הכל בו הל' חמץ ומצה סי' מח' ג"כ בשם...

אולי אני אחדד יותר את כוונתי. דממ"נ, אם לא יודעים את הגבולות והמקומות של העזרה והר הבית וכו' כמו שכתב בכמה מקומות א"כ אף הכותל הוא בעייתי ליגוע בו דשמא הוא כותל העזרה. אך אם כן יודעים את הגבולות וכמו שכתב במקום אחר, א"כ אז אפשר לדעת איפה בדיוק המקומות האסורים ולחשבן לפי כיפת הסלע והכותל כמו שכתב...

בעניין נושא העלייה הר הבית, יש לי קושייא עצומה, והאם מישהו יכול לפתור לי אותה. בספרו של מרן שליט"א ילקוט יוסף דיני הכותל המערבי שנת תשע"ט, יש כמה מקומות שכותב שלא יודעים את מקומות הר הבית והעזרה ואביא בקצרה את הלשונות. עמ' קכ'- "ומ"ש המאירי והמנהג פשוט ליכנס שם לפי מה ששמעתי, י"ל שנכנסו לאיזה...

הבעיה לא קשורה להכשר, אפי' אם זה היה בד"ץ, הבעיה אצל מי היה היין, האם אותו אחד שהיין היה אצלו בזמן הביעור עשה מה שצריך לעשות להפקיר וכד'.

אולי החשש, כמו שכתבו למעלה שלא ביערו בזמן הביעור, או שלא הפקירו אותו לפי השיטות דסגי בהפקר, וא"כ אם לא הפקירו אותו לפני בזמן הביעור אסור להשתמש בו

אולי הבעיה שיכולה להיות, זה אם שם סיר רותח על הסיליקון וכד' ומזג את האוכל ונפל איזה חתיכה מהכף על השיש, או איזה חתיכת עוף רותחת או איזה תפו"א רותח וכד', דאז החום של העוף עם הרטיבות שלו קיבל אולי חמץ במשהו שבלע מהשיש החמץ ואסור לאוכלו

לכל הידוע למעיין בסוגייא שם, שכל האיסור לצאת עם זה לרה"ר הוא מחשש טילטול ברה"ר שמא תשלפנו ומכאן למדנו את ההיתר, שדווקא בשבת אסרו לצאת עם פא"נ וכן עם תכשיטים לרה"ר שמא תטלטלנו, אך ביום חול שרי לגמרי והאידנא אף בשבת שרי כי אין חשש שמא תשלפנו