לשון מרן בחזון עובדיה (ימי"נ עמ' קצו): והטעם לזה, משום דלא שייך לומר ספק ברכות להקל אלא כשהוא נשאר בשב ואל תעשה, אבל בתפלה שיש לו ספק אם יצא ידי חובת ברכה אחת מהברכות של התפילה, והוא ממשיך בקום ועשה בתפילתו, הרי הוא נכשל בספק ברכה לבטלה, שהרי כל י"ח הברכות מעכבים זה את זה. עכ"ל.
משמע קצת שעיקר הטענה כאן היא שאם יחשוש לסוברים שיצא ידי חובה הרי שלמרן הוא ממשיך "בקום ועשה" בברכות לבטלה, ונמצא דממה נפשך יש כאן קום עשה שיש בו מקום לחשוש לסב"ל, ולכן אמרינן שמוטב לו לעשות את הקום עשה לחזור להשיבה שופטינו, משום שבכך מרויח את דעת מרן. אבל אם במידה וכאשר יחשוש לסוברים שיצא ידי חובה אינו ממשיך לומר ב"קום ועשה" ברכות שלדעת מרן הן לבטלה, אלא נשאר בשב ואל תעשה, נניח לו ולא נאמר לו לחזור לעשות ברכות לבטלה בידיים.
ויש לדחות קצת דלאו דוקא הוא, ואורחא דמילתא לפי המציאות שדיבר - שנזכר באמצע תפילתו. וצ"ע.
