עי' בהלכה ברורה חלק יד באוצרות יוסף שבסוה"ס סימן ו (קונטרס תוספת שבת) פרק ח', שהאריך להוכיח מהראשונים דבעינן דוקא לקבל בפה. ע"ש.
עשיתי כבקשתך ועיינתי בספר הנ"ל, ובמחכ"ת אין דבריו נכונים וגם לא ראה הרבה מהראשונים בזה.
מכל הראשונים שהביא שם שצריך קבלה בפה - אין ראיה אלא מדברי האו"ז והריטב"א. שא"ר שהביא לא כתבו שכדי שלקיים את המצוה צריך בפה, אלא כתבו שהאופן היחיד שהאדם מקבל שבת זה בפה. הם לא דיברו על המצוה 'המחוייבת' לכל אדם, שהיא חלה מאליה 'בזמן הסמוך ביותר לשקיעה', אלא על מי 'שרוצה' לקבל את השבת מוקדם איך יעשה, וע"ז כתבו שרק בקידוש או בתפלה וכדומה יכול, ודוק היטב בחילוק זה ובלשונות הראשונים שהביא [ובלשון הרא"ה דלקמן].
ומאידך אשתמטתיה דברי ר"א בן הרמב"ם הנ"ל שמפורש בדבריו שהוא בגדר 'פרישה ממלאכה.
וכן מתבאר מדברי
הריא"ז ביומא פ"ח ה"א אות ג' שכתב: ומה היא התוספת
שיזהר מן הספק ולא יעשה מלאכה בין השמשות אלא מתחיל שביתתו מבעוד יום, וכן מדליקין הנר בערב שבת מבעוד יום וכן בערב יום הכפורים מדליקין את הנר ומתחילין להתענות מבעוד יום כדי
שיפרוש מן הספק בכל כחו וכו', והתוספת יש בה מצות עשה שצוה הכתוב
שיתרחק כל אדם מן הספק ויתחיל מבעוד יום עי"ש. ולשון
היראים במצוה ת"כ [והעתיקו
הסמ"ג במצוה ל"ב] ושיעור התוספת לא נתפרש בתורה אך צריך להוסיף
ולפרוש מעט קודם סוף שקיעת החמה עי"ש.
והרמב"ם בפ"א משביתת עשור שהביא דין תוספת מחול על הקודש גבי תענית יוה"כ כתב כלומר
התחיל לצום ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי, וכן ביציאה
שוהה בעינויו מעט מליל אחד עשר סמוך לעשירי וכו' עי"ש, ומבואר ג"כ שהמצוה היא להתחיל את מצות היום קודם מעט ולא לקבל ממש. וכן מתבאר מדברי
ר' יוסף אבן שושן בפירושו לאבות פ"א על המשנה ועשו סייג לתורה שכתב
סייג לשבת תוספת מחול על הקודש עי"ש, ומבואר שתוספת זוהי בגדר סייג שיש לפרוש ממלאכה כדי שלא להיכשל באיסור שבת ואין זה דין לקבל בפה וכדומה. וכן מתבאר מדברי
הרא"ה בברכות כ"ז שכתב וזת"ד וקודם בה"ש כל שהוא אסור ג"כ מן התורה מדין תוספת שמא בין השמשות דינו לילה וצריך להוסיף כל שהוא מד"ת
וכיון שאין לתוספת זה שיעור מן התורה - בכל שהוא יצא ידי חובתו, ואם בא להוסיף יותר כשקבל תוספת זה בתפלה או בקדוש חלה עליו קדושת היום מד"ת וכו' עי"ש [וכ"כ
המיוחס לר"ן בשבת ל"ה בשם הרא"ה עי"ש], ומבואר שרק התוספת שאינה מחוייבת צריך לעשותה ע"י תפלה או קדוש וכדומה, אבל התוספת המחוייבת היא משהו קודם בה"ש ולא צריך לעשות שום פעולה כדי לקיימה אלא לשבות ותו לא. וכ"ד
ר' יצחק בר ברוך [מחכמי ספרד לפני כ1000 שנה] המובא בספר יסוד עולם [לר' יצחק הישראלי] מאמר רביעי פרק ו' וז"ל ועוד אמר (רס"ג ז"ל) אינו ראוי להיות יוה"כ סמוך לשבת מפני שדין תורה הוא בכל אחד משניהם להוסיף מחול על הקודש. ובהיותם דביקים זל"ז לא נוכל להוסיף אלא אם נגרע משניהם עכ"ל. ואח"כ הביא שם בשם רבינו יצחק בר' ברוך ז"ל שהשיג עליו בזה. וכתב עליו וז"ל ומה שאמר מתוספת חול על הקודש ביום השבת ויוה"כ - אינו ענין, כי מה שהזהרנו על זה בכל אחד משניהם הוא כדי להשמט מעשיית מלאכה בזמן מועט קודם שיחול היום, ובכאן אין לחוש הואיל ובטלים אנו אז מכל מלאכה. ולדבריו לא היה ראוי שום יום טוב להיות דבוק לשבת, שהרי גם בהם אנו מוזהרים להוסיף מחול על הקודש עכ"ל רבינו יצחק בר' ברוך ז"ל עיין שם.
הרי לנו חבל ראשונים שכתבו להדיא שקבלת השבת היא 'פרישה' ממלאכה, וכך היא סתימות מרן הקדוש שקיבלנו הוראותיו לכל אשר יאמר שכתב 'לפרוש ממלאכה', ואף אם יש כמה ראשונים שכתבו לא כך, וכן כמה אחרונים - אין לנו אלא דקדוק לשונו של מרן השו"ע זיע"א.