ביאור בדין עשיית שבותים בביה"ש כשקיבל תוספת שבת

ראיתי בילקוט יוסף (שבת ח"א כרך א, עמ' תשצ והלאה) שדן במי שרוצה להתפלל מנחה לאחר שקיעת החמה בע"ש, שיש בזה לכאו' משום תרתי דסתרי שאינו יכול להתפלל תפליה של חול בשבת, כיון שכבר קיבל שבת. ואף דבכל השנה יכול אדם להתפלל מנחה בביה"ש, בע"ש שאני משום שיש מצות תוספת שבת. וא"כ קיבל ע"ע שבת, ושוב לא יוכל להתפלל. וע"ז דחה הראש"ל שליט"א שיש לצרף את שיטת ר"ת ולהתיר להתפלל מנחה. ע"ש.
ובתו"ד הביא את דברי מרן מלכא ביב"א (ח"ז סי' לד) שהעיר בזה שלכאו' כל עיקר דין זה של תוספת שבת סותר את המשנה של 'ספק חשכה ספק אינה חשכה' (שבת לד.) דמשמע דשבות שרי בביה"ש. והיכי משכח"ל, והרי חייב לקבל תוספת שבת מבעו"י (וכדברי הרמב"ן בתורת האדם ועוד ראשונים, ואכ"מ).
ולא הבנתי איך ליישב קו' אלימתא זו, ולא סגי במה שיש ליישב שאפשר להתפלל מנחה. ע"ש מש"כ בזה.
תודה למאירים את עיניי
 
ובתו"ד הביא את דברי מרן מלכא ביב"א (ח"ז סי' לד) שהעיר בזה שלכאו' כל עיקר דין זה של תוספת שבת סותר את המשנה של 'ספק חשכה ספק אינה חשכה' (שבת לד.) דמשמע דשבות שרי בביה"ש. והיכי משכח"ל, והרי חייב לקבל תוספת שבת מבעו"י (וכדברי הרמב"ן בתורת האדם ועוד ראשונים, ואכ"מ).
ולא הבנתי איך ליישב קו' אלימתא זו, ולא סגי במה שיש ליישב שאפשר להתפלל מנחה. ע"ש מש"כ בזה.
תודה למאירים את עיניי
היכן כתוב שצריך לקבל תוספת שבת 'בפה'? צריך 'לפרוש' ממלאכה, ופרישה זו היא המצוה, למרות שאינה 'קבלת שבת', ולאחריה יכול להתפלל, וגם אם רוצה לעשות שוב מלאכה יכול, כיון שעוד לא 'קיבל את השבת'. העיקר שבסופו של דבר יפרוש ממלאכה לפני השקיעה.
וכך מדוייק מדברי מרן השו"ע בסי' תר"ח שכתב אוכלין 'ומפסיקין' מבעוד יום וכו', משמע שרק צריך 'להפסיק' מאכילה ולא כתב שצריך 'לקבל' על עצמו את תוספת היום, ודוק.
 
היכן כתוב שצריך לקבל תוספת שבת 'בפה'? צריך 'לפרוש' ממלאכה, ופרישה זו היא המצוה, למרות שאינה 'קבלת שבת', ולאחריה יכול להתפלל, וגם אם רוצה לעשות שוב מלאכה יכול, כיון שעוד לא 'קיבל את השבת'.
במה זה הוספה מחול על הקודש אם ככה. אין בו שום תוכן דיני אם פורש ממלאכה אבל הוא עדיין מותר בהם.
מה שמועיל להתפלל מנחה אינו קשור כלל וכלל לעצם הקושי הקיים בדין זה של תוספת שבת שמתנגד לדין ספק חשיכה.
ובכלל, לא מובן מה שהביא הראש״ל סמך וסעד לדבריו שיש להתיר להתפלל מנחה מפאת ספק ספיקא מדברי מרן ביב״א שמתיר מסיבה אחרת לגמרי.
 
ראיתי בילקוט יוסף (שבת ח"א כרך א, עמ' תשצ והלאה) שדן במי שרוצה להתפלל מנחה לאחר שקיעת החמה בע"ש, שיש בזה לכאו' משום תרתי דסתרי שאינו יכול להתפלל תפליה של חול בשבת, כיון שכבר קיבל שבת. ואף דבכל השנה יכול אדם להתפלל מנחה בביה"ש, בע"ש שאני משום שיש מצות תוספת שבת. וא"כ קיבל ע"ע שבת, ושוב לא יוכל להתפלל. וע"ז דחה הראש"ל שליט"א שיש לצרף את שיטת ר"ת ולהתיר להתפלל מנחה. ע"ש.
ובתו"ד הביא את דברי מרן מלכא ביב"א (ח"ז סי' לד) שהעיר בזה שלכאו' כל עיקר דין זה של תוספת שבת סותר את המשנה של 'ספק חשכה ספק אינה חשכה' (שבת לד.) דמשמע דשבות שרי בביה"ש. והיכי משכח"ל, והרי חייב לקבל תוספת שבת מבעו"י (וכדברי הרמב"ן בתורת האדם ועוד ראשונים, ואכ"מ).
ולא הבנתי איך ליישב קו' אלימתא זו, ולא סגי במה שיש ליישב שאפשר להתפלל מנחה. ע"ש מש"כ בזה.
תודה למאירים את עיניי
לכאורה אפשר לומר כיון שפורש ממלאכה דאורייתא הרי מהתורה קיים דין תוספת שבת וכמו שמצאנו בסוכה העשויה ע''ג האילן שלרבנן היא נחשבת סוכה העשויה לשבעה אע''פ שמדרבנן אסור לעלות בה בשבת אבל כיון שמהתורה אפשר לעלות אליה חשיב ראויה לשבעה.
 
לכאורה אפשר לומר כיון שפורש ממלאכה דאורייתא הרי מהתורה קיים דין תוספת שבת וכמו שמצאנו בסוכה העשויה ע''ג האילן שלרבנן היא נחשבת סוכה העשויה לשבעה אע''פ שמדרבנן אסור לעלות בה בשבת אבל כיון שמהתורה אפשר לעלות אליה חשיב ראויה לשבעה.
לא הבנתי. במחילה.
 
מה לא הבנת?
יש בלא הבנתי כמה אפשרויות או שלא הבנתי פירוש המילים
יש אפשרות שהבנתי מה כתוב ולא הבנתי את סברת הענין
ויש אפשרות שלישית שהבנתי גם את הסברא אבל יש לי קושיא
שלשתם נראה לי…
תוכל להסביר את דבריך, את ההשוואה שלך, ולאן אתה חותר ?
 
שלשתם נראה לי…
תוכל להסביר את דבריך, את ההשוואה שלך, ולאן אתה חותר ?
תוספת שבת זה לפרוש ממלאכה
וכיון שבבין השמשות מותר לעשות רק דברים האסורים מדרבנן
נמצא שמהתורה הוא פרש ממלאכה
ומהתורה קיים תוספת שבת.
 
במה זה הוספה מחול על הקודש אם ככה. אין בו שום תוכן דיני אם פורש ממלאכה אבל הוא עדיין מותר בהם
ר"א בן הרמב"ם [שהביא מהר"ם אלאשקר בסי' צ"ו] כתב וצריך ליזהר ולפרוש מעשיית מלאכה קודם ערובת השמש דבר מועט כמו שנזהרים ונמנעים מאכילת חמץ בשעה ששית וכיו"ב [ומבואר שזהו דין דרבנן] וזהו אומרם מוסיפין מחול על הקודש ע"כ, ומבואר שהמצוה היא לפרוש מעשיית מלאכה. וגם מדדימה זאת לפרישה מאכילת חמץ בשעה ששית שודאי א"צ להגיד ולקבל בפה אלא מצוה לנהוג כן ולפרוש מאכילת חמץ, וה"ה בשבת מצוה לפרוש מעשיית מלאכה קודם שקיעת החמה.
 
ר"א בן הרמב"ם [שהביא מהר"ם אלאשקר בסי' צ"ו] כתב וצריך ליזהר ולפרוש מעשיית מלאכה קודם ערובת השמש דבר מועט כמו שנזהרים ונמנעים מאכילת חמץ בשעה ששית וכיו"ב [ומבואר שזהו דין דרבנן] וזהו אומרם מוסיפין מחול על הקודש ע"כ, ומבואר שהמצוה היא לפרוש מעשיית מלאכה. וגם מדדימה זאת לפרישה מאכילת חמץ בשעה ששית שודאי א"צ להגיד ולקבל בפה אלא מצוה לנהוג כן ולפרוש מאכילת חמץ, וה"ה בשבת מצוה לפרוש מעשיית מלאכה קודם שקיעת החמה.
עי' בהלכה ברורה חלק יד באוצרות יוסף שבסוה"ס סימן ו (קונטרס תוספת שבת) פרק ח', שהאריך להוכיח מהראשונים דבעינן דוקא לקבל בפה. ע"ש.
 
ר"א בן הרמב"ם [שהביא מהר"ם אלאשקר בסי' צ"ו] כתב וצריך ליזהר ולפרוש מעשיית מלאכה קודם ערובת השמש דבר מועט כמו שנזהרים ונמנעים מאכילת חמץ בשעה ששית וכיו"ב [ומבואר שזהו דין דרבנן] וזהו אומרם מוסיפין מחול על הקודש ע"כ, ומבואר שהמצוה היא לפרוש מעשיית מלאכה. וגם מדדימה זאת לפרישה מאכילת חמץ בשעה ששית שודאי א"צ להגיד ולקבל בפה אלא מצוה לנהוג כן ולפרוש מאכילת חמץ, וה"ה בשבת מצוה לפרוש מעשיית מלאכה קודם שקיעת החמה.
מצויין. ומה אתה רואה שהוא מותר עדיין לעשות בו מלאכות ? בודאי שאם הוא פורש ממלאכות, הכוונה שצריך להתנהג כמו שחל שבת
 
עי' בהלכה ברורה חלק יד באוצרות יוסף שבסוה"ס סימן ו (קונטרס תוספת שבת) פרק ח', שהאריך להוכיח מהראשונים דבעינן דוקא לקבל בפה. ע"ש.
וגם אם לא צריך, ונאמר שזה חל ממילא, אין הבדל מאחר שיש חיוב לקבל תוספת שבת. וכמ״ש הגר״ז בקונטרס אחרון (סי׳ רסא אות ג) שהוא מוכרח מסיני לקבל תוספת שבת. והביאו מרן ביב״א ח״ז (סי׳ לד בהערה).
 
ומה אתה רואה שהוא מותר עדיין לעשות בו מלאכות ? בודאי שאם הוא פורש ממלאכות, הכוונה שצריך להתנהג כמו שחל שבת
אדם שהחליט להמנע מאכילת חמץ משעה 9 בבוקר, האם 'חל עליו' איזה דין שאסור לו לאכול יותר? שים לב להגדרה שהוא כותב. המצוה מעיקרא אינה 'לקבל' אלא 'לפרוש', והעיקר שיפרוש סמוך לשקיעה. אם החליט לפרוש שעה קודם, וחזר בו ופורש חצי שעה, וחזר בו ופורש חמש דקות - לא עשה שום איסור, וקיים את המצוה בהידור, בדיוק כמו אכילת חמץ בדוגמא שהביא.
 
עי' בהלכה ברורה חלק יד באוצרות יוסף שבסוה"ס סימן ו (קונטרס תוספת שבת) פרק ח', שהאריך להוכיח מהראשונים דבעינן דוקא לקבל בפה. ע"ש.
עשיתי כבקשתך ועיינתי בספר הנ"ל, ובמחכ"ת אין דבריו נכונים וגם לא ראה הרבה מהראשונים בזה.
מכל הראשונים שהביא שם שצריך קבלה בפה - אין ראיה אלא מדברי האו"ז והריטב"א. שא"ר שהביא לא כתבו שכדי שלקיים את המצוה צריך בפה, אלא כתבו שהאופן היחיד שהאדם מקבל שבת זה בפה. הם לא דיברו על המצוה 'המחוייבת' לכל אדם, שהיא חלה מאליה 'בזמן הסמוך ביותר לשקיעה', אלא על מי 'שרוצה' לקבל את השבת מוקדם איך יעשה, וע"ז כתבו שרק בקידוש או בתפלה וכדומה יכול, ודוק היטב בחילוק זה ובלשונות הראשונים שהביא [ובלשון הרא"ה דלקמן].
ומאידך אשתמטתיה דברי ר"א בן הרמב"ם הנ"ל שמפורש בדבריו שהוא בגדר 'פרישה ממלאכה.

וכן מתבאר מדברי הריא"ז ביומא פ"ח ה"א אות ג' שכתב: ומה היא התוספת שיזהר מן הספק ולא יעשה מלאכה בין השמשות אלא מתחיל שביתתו מבעוד יום, וכן מדליקין הנר בערב שבת מבעוד יום וכן בערב יום הכפורים מדליקין את הנר ומתחילין להתענות מבעוד יום כדי שיפרוש מן הספק בכל כחו וכו', והתוספת יש בה מצות עשה שצוה הכתוב שיתרחק כל אדם מן הספק ויתחיל מבעוד יום עי"ש. ולשון היראים במצוה ת"כ [והעתיקו הסמ"ג במצוה ל"ב] ושיעור התוספת לא נתפרש בתורה אך צריך להוסיף ולפרוש מעט קודם סוף שקיעת החמה עי"ש. והרמב"ם בפ"א משביתת עשור שהביא דין תוספת מחול על הקודש גבי תענית יוה"כ כתב כלומר התחיל לצום ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי, וכן ביציאה שוהה בעינויו מעט מליל אחד עשר סמוך לעשירי וכו' עי"ש, ומבואר ג"כ שהמצוה היא להתחיל את מצות היום קודם מעט ולא לקבל ממש. וכן מתבאר מדברי ר' יוסף אבן שושן בפירושו לאבות פ"א על המשנה ועשו סייג לתורה שכתב סייג לשבת תוספת מחול על הקודש עי"ש, ומבואר שתוספת זוהי בגדר סייג שיש לפרוש ממלאכה כדי שלא להיכשל באיסור שבת ואין זה דין לקבל בפה וכדומה. וכן מתבאר מדברי הרא"ה בברכות כ"ז שכתב וזת"ד וקודם בה"ש כל שהוא אסור ג"כ מן התורה מדין תוספת שמא בין השמשות דינו לילה וצריך להוסיף כל שהוא מד"ת וכיון שאין לתוספת זה שיעור מן התורה - בכל שהוא יצא ידי חובתו, ואם בא להוסיף יותר כשקבל תוספת זה בתפלה או בקדוש חלה עליו קדושת היום מד"ת וכו' עי"ש [וכ"כ המיוחס לר"ן בשבת ל"ה בשם הרא"ה עי"ש], ומבואר שרק התוספת שאינה מחוייבת צריך לעשותה ע"י תפלה או קדוש וכדומה, אבל התוספת המחוייבת היא משהו קודם בה"ש ולא צריך לעשות שום פעולה כדי לקיימה אלא לשבות ותו לא. וכ"ד ר' יצחק בר ברוך [מחכמי ספרד לפני כ1000 שנה] המובא בספר יסוד עולם [לר' יצחק הישראלי] מאמר רביעי פרק ו' וז"ל ועוד אמר (רס"ג ז"ל) אינו ראוי להיות יוה"כ סמוך לשבת מפני שדין תורה הוא בכל אחד משניהם להוסיף מחול על הקודש. ובהיותם דביקים זל"ז לא נוכל להוסיף אלא אם נגרע משניהם עכ"ל. ואח"כ הביא שם בשם רבינו יצחק בר' ברוך ז"ל שהשיג עליו בזה. וכתב עליו וז"ל ומה שאמר מתוספת חול על הקודש ביום השבת ויוה"כ - אינו ענין, כי מה שהזהרנו על זה בכל אחד משניהם הוא כדי להשמט מעשיית מלאכה בזמן מועט קודם שיחול היום, ובכאן אין לחוש הואיל ובטלים אנו אז מכל מלאכה. ולדבריו לא היה ראוי שום יום טוב להיות דבוק לשבת, שהרי גם בהם אנו מוזהרים להוסיף מחול על הקודש עכ"ל רבינו יצחק בר' ברוך ז"ל עיין שם.

הרי לנו חבל ראשונים שכתבו להדיא שקבלת השבת היא 'פרישה' ממלאכה, וכך היא סתימות מרן הקדוש שקיבלנו הוראותיו לכל אשר יאמר שכתב 'לפרוש ממלאכה', ואף אם יש כמה ראשונים שכתבו לא כך, וכן כמה אחרונים - אין לנו אלא דקדוק לשונו של מרן השו"ע זיע"א.
 
אדם שהחליט להמנע מאכילת חמץ משעה 9 בבוקר, האם 'חל עליו' איזה דין שאסור לו לאכול יותר? שים לב להגדרה שהוא כותב. המצוה מעיקרא אינה 'לקבל' אלא 'לפרוש', והעיקר שיפרוש סמוך לשקיעה. אם החליט לפרוש שעה קודם, וחזר בו ופורש חצי שעה, וחזר בו ופורש חמש דקות - לא עשה שום איסור, וקיים את המצוה בהידור, בדיוק כמו אכילת חמץ בדוגמא שהביא.
עשיתי כבקשתך ועיינתי בספר הנ"ל, ובמחכ"ת אין דבריו נכונים וגם לא ראה הרבה מהראשונים בזה.
מכל הראשונים שהביא שם שצריך קבלה בפה - אין ראיה אלא מדברי האו"ז והריטב"א. שא"ר שהביא לא כתבו שכדי שלקיים את המצוה צריך בפה, אלא כתבו שהאופן היחיד שהאדם מקבל שבת זה בפה. הם לא דיברו על המצוה 'המחוייבת' לכל אדם, שהיא חלה מאליה 'בזמן הסמוך ביותר לשקיעה', אלא על מי 'שרוצה' לקבל את השבת מוקדם איך יעשה, וע"ז כתבו שרק בקידוש או בתפלה וכדומה יכול, ודוק היטב בחילוק זה ובלשונות הראשונים שהביא [ובלשון הרא"ה דלקמן].
ומאידך אשתמטתיה דברי ר"א בן הרמב"ם הנ"ל שמפורש בדבריו שהוא בגדר 'פרישה ממלאכה.

וכן מתבאר מדברי הריא"ז ביומא פ"ח ה"א אות ג' שכתב: ומה היא התוספת שיזהר מן הספק ולא יעשה מלאכה בין השמשות אלא מתחיל שביתתו מבעוד יום, וכן מדליקין הנר בערב שבת מבעוד יום וכן בערב יום הכפורים מדליקין את הנר ומתחילין להתענות מבעוד יום כדי שיפרוש מן הספק בכל כחו וכו', והתוספת יש בה מצות עשה שצוה הכתוב שיתרחק כל אדם מן הספק ויתחיל מבעוד יום עי"ש. ולשון היראים במצוה ת"כ [והעתיקו הסמ"ג במצוה ל"ב] ושיעור התוספת לא נתפרש בתורה אך צריך להוסיף ולפרוש מעט קודם סוף שקיעת החמה עי"ש. והרמב"ם בפ"א משביתת עשור שהביא דין תוספת מחול על הקודש גבי תענית יוה"כ כתב כלומר התחיל לצום ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי, וכן ביציאה שוהה בעינויו מעט מליל אחד עשר סמוך לעשירי וכו' עי"ש, ומבואר ג"כ שהמצוה היא להתחיל את מצות היום קודם מעט ולא לקבל ממש. וכן מתבאר מדברי ר' יוסף אבן שושן בפירושו לאבות פ"א על המשנה ועשו סייג לתורה שכתב סייג לשבת תוספת מחול על הקודש עי"ש, ומבואר שתוספת זוהי בגדר סייג שיש לפרוש ממלאכה כדי שלא להיכשל באיסור שבת ואין זה דין לקבל בפה וכדומה. וכן מתבאר מדברי הרא"ה בברכות כ"ז שכתב וזת"ד וקודם בה"ש כל שהוא אסור ג"כ מן התורה מדין תוספת שמא בין השמשות דינו לילה וצריך להוסיף כל שהוא מד"ת וכיון שאין לתוספת זה שיעור מן התורה - בכל שהוא יצא ידי חובתו, ואם בא להוסיף יותר כשקבל תוספת זה בתפלה או בקדוש חלה עליו קדושת היום מד"ת וכו' עי"ש [וכ"כ המיוחס לר"ן בשבת ל"ה בשם הרא"ה עי"ש], ומבואר שרק התוספת שאינה מחוייבת צריך לעשותה ע"י תפלה או קדוש וכדומה, אבל התוספת המחוייבת היא משהו קודם בה"ש ולא צריך לעשות שום פעולה כדי לקיימה אלא לשבות ותו לא. וכ"ד ר' יצחק בר ברוך [מחכמי ספרד לפני כ1000 שנה] המובא בספר יסוד עולם [לר' יצחק הישראלי] מאמר רביעי פרק ו' וז"ל ועוד אמר (רס"ג ז"ל) אינו ראוי להיות יוה"כ סמוך לשבת מפני שדין תורה הוא בכל אחד משניהם להוסיף מחול על הקודש. ובהיותם דביקים זל"ז לא נוכל להוסיף אלא אם נגרע משניהם עכ"ל. ואח"כ הביא שם בשם רבינו יצחק בר' ברוך ז"ל שהשיג עליו בזה. וכתב עליו וז"ל ומה שאמר מתוספת חול על הקודש ביום השבת ויוה"כ - אינו ענין, כי מה שהזהרנו על זה בכל אחד משניהם הוא כדי להשמט מעשיית מלאכה בזמן מועט קודם שיחול היום, ובכאן אין לחוש הואיל ובטלים אנו אז מכל מלאכה. ולדבריו לא היה ראוי שום יום טוב להיות דבוק לשבת, שהרי גם בהם אנו מוזהרים להוסיף מחול על הקודש עכ"ל רבינו יצחק בר' ברוך ז"ל עיין שם.

הרי לנו חבל ראשונים שכתבו להדיא שקבלת השבת היא 'פרישה' ממלאכה, וכך היא סתימות מרן הקדוש שקיבלנו הוראותיו לכל אשר יאמר שכתב 'לפרוש ממלאכה', ואף אם יש כמה ראשונים שכתבו לא כך, וכן כמה אחרונים - אין לנו אלא דקדוק לשונו של מרן השו"ע זיע"א.
ייש"כ.
א. לפ"ז לכאו' יוצא שאם באמת 'קיבל' על עצמו שבת, שוב אין היתר של עשיית שבותים בבין השמשות כלל. אכן?
ב. יישבת שאלת פותח האשכול לפי רוב הראשונים, האם יש לך יישוב גם לפי מיעוט הראשונים?
 
נערך לאחרונה:
א. לפ"ז לכאו' יוצא שאם באמת 'קיבל' על עצמו שבת, שוב אין היתר של עשיית שבותים בבין השמשות כלל. אכן?
למעשה אין לעשות, ועיין לקמן.
האם יש לך יישוב גם לפי מיעוט הראשונים?
טור אורח חיים הלכות שבת סימן שצג
אחד עירובי חצירות ושיתופי מבואות מערבין אותן בין השמשות ואפילו אם כבר קיבל עליו תוס' שבת כתב ה"ר שמריה שיכולין לערב ויש אוסרין אם קיבל עליו תוספת שבת
הם יסברו כדעת ר' שמריה.
 
חזור
חלק עליון