ינון עובדיה ברכה
Member
שלום וברכה, כתבתי קצת בעניין אם שוחט יכול להיות מוהל שהרי ראיתי שני מעשים שהמוהל בירך על השחיטה והתינוק מת ב"מ, צירפתי את הדברים אשמח אם יש למישהו עוד חומר בעניין תודה רבה
ש. האם ראוי לשוחט להיות גם מוהל, שהיו מעשים ששוחט בירך בזמן המילה על השחיטה וב"מ התינוק מת האם ראוי לחוש לזה?
ת. בספר זכר דוד (לר' דוד זכות זצ"ל, מאמר ראשון פ"ע). כתב בשם ספר פחד יצחק שהביא שתי מעשיות שהיה מוהל וטעה בברכות, וזה לשונו: 'היום יום ג לפר' שלח י"ט לחודש סיון, העיד לפני מעלת החכם כמוהר"ר יששכר כהן מללאטוו שבק"ק זלאטוו, בשנת תע"ח תכף ומיד אחר חנוכה, הביאו לבית הכנסת ילד אחד למול, ואבי הבן שמו ישראל משורר, והמוהל היה שמו ר' יעקב מפרידלנד גביר גדול וחכם, והוא היה מוהל ובקי ושוחט בביתו, ובברכו ברכת המילה טעה ובמקום אומרו 'וצוונו על המילה', אמר 'על השחיטה', ומת הילד בפתע פתאום על הכסא, ומוהל הנזכר נפתר בתוך השנה ההיא.
והייתה טענה בין אבי הבן והמוהל בבית הדין, כי טען אבי הבן מן המוהל לשלם לו דמי סעודתו שהפסיד, והוא השיב לו שאינו חייב יען פרע לו שכר מצותו הנהוג במקום ההוא, ואעפ"כ פייסוהו בבית הדין לשלם לו דמי סעודתו דרך צדקה. והחכם הנזכר העיד שהוא זוכר את הדבר על בוריו, אע"פ שעברו כמה שנים מהיום ההוא עד הנה, יען כי הוא כהן ותיכף אחרי מות הילד הכריזו שיצאו הכהנים מבית הכנסת שלא יטמאו באוהל המת. והוכרח גם הוא לצאת משם.
עוד סיפר ר' רפאל בר מנחם נארדין שוחט וסופר בקי ותורני, שר' יששכר מפורסטיץ היה מוהל ושוחט, ומל ילד אחד שהיה החכם שבתי סנדק, וטעה בברכה ואמר 'על השחיטה' במקום 'על המילה', ולאחר הסעודה קודם ברכת המזון לקחו הנער לבדוק אותו כמשפטם אם נעצר הדם, ומצאוהו מת. וציוה החכם שבתי דריגלה מקראקא, שלא יהיה ר' יששכר עוד מוהל אם לא יעזוב השחיטה, והוא קיבל עליו את הדבר ולא שחט עוד', עכ"ל ספר זכר דוד.
אולם לדינא יש סוברים דאין לחוש למעשיות האלו ואין קפידה אם שוחט הוא מוהל, עיין בספר כורת הברית שכתב בזה"ל: שוחט קבוע מותר להיות מוהל בוע, דלא כמ"ש בעיקרי הד"ט. ע"כ.
וע"ע בספר זוכר הברית שכתב בזה"ל: יש מי שכתב (עיקרי הד"ט ) ששוחט לא יהיה מוהל, כי פעם אחת אירע שטעה השוחט ובירך בשעת המילה ברכת על השחיטה, ומת התינוק ר"ל. וכבר כתבו האחרונים דאין לחוש לזה כלל. ובגמרא בחולין איתא שת"ח צריך שילמד שלשה דברים כתב שחיטה ומילה עי"ש. ומינה דמותר להיות שוחט ומוהל וכו'. וכתב בספר פחד יצחק דראה הג"ה מהר"ץ על שוחט ובודק שכתב דהיה שוחט ומוהל בפני הרמ"א. ובספר זכר דוד הספרדי מביא מכמה גדולים שהיו שוחטים ומוהלים.
ורבינו בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע מכריע בספרו אות חיים ושלום דרק שוחט 'קבוע' לא יהיה מוהל. וז"ל: מש"כ שם עוד בספר כורת הברית דשוחט קבוע מותר מותר להיות מוהל קבוע, דלא כמ"ש הד"ט וכו'. והיינו דעיקרי הד"ט מביא זה בשם הפחד יצחק. ועי"ש בפחד יצחק שהביא כמה מעשיות נוראות מחכמים שהיה השוחט והבודק מוהל וטעה ובירך 'על השחיטה' ומת התינוק ר"ל מיד וכו'. וגם ממה שאמרו בחולין שתלמיד חכם צריך שילמד כתב שחיטה ומילה, אין ראיה לסתור דשם לא מיירי שהיה שוחט ובודק בקביעות וממילא לא שייך לחוש שיטעה בברכת השחיטה בעת המילה, כיון שאינו שגור על פיו, משא"כ בשוחט קבוע שיש חשש הנ"ל'. וז"ל ספר דרכי חיים ושלום רבותינו שבגולה הקדושים אשר מארץ החיים, היה זקינו הגה"ק מהרצ"א מדינוב זי"ע בעל הבני יששכר והגה"ק מצאנז בעל הדברי חיים זי"ע, לא הניחו לכתחילה.
ונשאל בזה הגאב"ד דהעדה החרדית ירושת"ו ר' טוביה וויס ז"ל, והשיב בכתב בחודש אלול תשע"א, וז"ל: 'בעיר מגורי באנווערפען הכרתי חמשה מוהלים מומחים, וכולם היו שוחטים קבועים (בשתי הקהילות דשם), וב"ה כל השנים היו בהצלחה גדולה במצות מילה – ביניהם היו חסידי סאטמר, לובאוויטש, וויזניץ'.
וכן השיב בעניין זה הרה"צ ר' יחזקאל רוטה ז"ל אבק"ק קארלסבורג מח"ס שו"ת עמק התשובה, וז"ל: דבר זה לא נתקבל בקהילות הקדושות, דבכל קהלות הקדושות על פי רוב השוחטים והבודקים היו גם כן מוהלים, ששני הדברים הלכו יחדיו, וכל זה הונהג כן בימי גדולי הדורות. ומסקנת הפחד יצחק היא ג"כ דהמנהג הוא שלא להקפיד, ובשו"ת משפטי עוזיאל כתב על זה 'דקרוב הדבר שחשש זה הוא בכלל לא תנחשו'.
כשנסע האדמו"ר ממונקאטש לבית השחיטה לראות את כל סדר השחיטה והכשרת הבשר, בתוך הדברים נשאל האם הוא בקי באומנות השחיטה? והשיב, שאמנם הוא יודע את אומנות השחיטה, כפי המוטל על כל רב מישראל, על פי דברי הגמ' בחולין 'תלמיד חכם צריך שילמוד שלשה דברים, כתב שחיטה ומילה', אבל מכל מקום מעולם לא שחט בפועל, וטעמו ונימוקו עימו שהקפידו זקניו הקדושים זי"ע הנ"ל שמוהל לא ישחוט . וסיפר על זקנו רבינו בעל המנחת אלעזר זי"ע שמנע עצמו מלשחוט מעם הנ"ל, ודרכו בקודש היה לקחת עימו שוחט ובודק בכל נסיעותיו מחוץ לעיר . כל תוכן זה נלקח מהספר המיוחד והנפלא אוצר פלאות התורה (פר' וירא עמ' שא).
ש. האם ראוי לשוחט להיות גם מוהל, שהיו מעשים ששוחט בירך בזמן המילה על השחיטה וב"מ התינוק מת האם ראוי לחוש לזה?
ת. בספר זכר דוד (לר' דוד זכות זצ"ל, מאמר ראשון פ"ע). כתב בשם ספר פחד יצחק שהביא שתי מעשיות שהיה מוהל וטעה בברכות, וזה לשונו: 'היום יום ג לפר' שלח י"ט לחודש סיון, העיד לפני מעלת החכם כמוהר"ר יששכר כהן מללאטוו שבק"ק זלאטוו, בשנת תע"ח תכף ומיד אחר חנוכה, הביאו לבית הכנסת ילד אחד למול, ואבי הבן שמו ישראל משורר, והמוהל היה שמו ר' יעקב מפרידלנד גביר גדול וחכם, והוא היה מוהל ובקי ושוחט בביתו, ובברכו ברכת המילה טעה ובמקום אומרו 'וצוונו על המילה', אמר 'על השחיטה', ומת הילד בפתע פתאום על הכסא, ומוהל הנזכר נפתר בתוך השנה ההיא.
והייתה טענה בין אבי הבן והמוהל בבית הדין, כי טען אבי הבן מן המוהל לשלם לו דמי סעודתו שהפסיד, והוא השיב לו שאינו חייב יען פרע לו שכר מצותו הנהוג במקום ההוא, ואעפ"כ פייסוהו בבית הדין לשלם לו דמי סעודתו דרך צדקה. והחכם הנזכר העיד שהוא זוכר את הדבר על בוריו, אע"פ שעברו כמה שנים מהיום ההוא עד הנה, יען כי הוא כהן ותיכף אחרי מות הילד הכריזו שיצאו הכהנים מבית הכנסת שלא יטמאו באוהל המת. והוכרח גם הוא לצאת משם.
עוד סיפר ר' רפאל בר מנחם נארדין שוחט וסופר בקי ותורני, שר' יששכר מפורסטיץ היה מוהל ושוחט, ומל ילד אחד שהיה החכם שבתי סנדק, וטעה בברכה ואמר 'על השחיטה' במקום 'על המילה', ולאחר הסעודה קודם ברכת המזון לקחו הנער לבדוק אותו כמשפטם אם נעצר הדם, ומצאוהו מת. וציוה החכם שבתי דריגלה מקראקא, שלא יהיה ר' יששכר עוד מוהל אם לא יעזוב השחיטה, והוא קיבל עליו את הדבר ולא שחט עוד', עכ"ל ספר זכר דוד.
אולם לדינא יש סוברים דאין לחוש למעשיות האלו ואין קפידה אם שוחט הוא מוהל, עיין בספר כורת הברית שכתב בזה"ל: שוחט קבוע מותר להיות מוהל בוע, דלא כמ"ש בעיקרי הד"ט. ע"כ.
וע"ע בספר זוכר הברית שכתב בזה"ל: יש מי שכתב (עיקרי הד"ט ) ששוחט לא יהיה מוהל, כי פעם אחת אירע שטעה השוחט ובירך בשעת המילה ברכת על השחיטה, ומת התינוק ר"ל. וכבר כתבו האחרונים דאין לחוש לזה כלל. ובגמרא בחולין איתא שת"ח צריך שילמד שלשה דברים כתב שחיטה ומילה עי"ש. ומינה דמותר להיות שוחט ומוהל וכו'. וכתב בספר פחד יצחק דראה הג"ה מהר"ץ על שוחט ובודק שכתב דהיה שוחט ומוהל בפני הרמ"א. ובספר זכר דוד הספרדי מביא מכמה גדולים שהיו שוחטים ומוהלים.
ורבינו בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע מכריע בספרו אות חיים ושלום דרק שוחט 'קבוע' לא יהיה מוהל. וז"ל: מש"כ שם עוד בספר כורת הברית דשוחט קבוע מותר מותר להיות מוהל קבוע, דלא כמ"ש הד"ט וכו'. והיינו דעיקרי הד"ט מביא זה בשם הפחד יצחק. ועי"ש בפחד יצחק שהביא כמה מעשיות נוראות מחכמים שהיה השוחט והבודק מוהל וטעה ובירך 'על השחיטה' ומת התינוק ר"ל מיד וכו'. וגם ממה שאמרו בחולין שתלמיד חכם צריך שילמד כתב שחיטה ומילה, אין ראיה לסתור דשם לא מיירי שהיה שוחט ובודק בקביעות וממילא לא שייך לחוש שיטעה בברכת השחיטה בעת המילה, כיון שאינו שגור על פיו, משא"כ בשוחט קבוע שיש חשש הנ"ל'. וז"ל ספר דרכי חיים ושלום רבותינו שבגולה הקדושים אשר מארץ החיים, היה זקינו הגה"ק מהרצ"א מדינוב זי"ע בעל הבני יששכר והגה"ק מצאנז בעל הדברי חיים זי"ע, לא הניחו לכתחילה.
ונשאל בזה הגאב"ד דהעדה החרדית ירושת"ו ר' טוביה וויס ז"ל, והשיב בכתב בחודש אלול תשע"א, וז"ל: 'בעיר מגורי באנווערפען הכרתי חמשה מוהלים מומחים, וכולם היו שוחטים קבועים (בשתי הקהילות דשם), וב"ה כל השנים היו בהצלחה גדולה במצות מילה – ביניהם היו חסידי סאטמר, לובאוויטש, וויזניץ'.
וכן השיב בעניין זה הרה"צ ר' יחזקאל רוטה ז"ל אבק"ק קארלסבורג מח"ס שו"ת עמק התשובה, וז"ל: דבר זה לא נתקבל בקהילות הקדושות, דבכל קהלות הקדושות על פי רוב השוחטים והבודקים היו גם כן מוהלים, ששני הדברים הלכו יחדיו, וכל זה הונהג כן בימי גדולי הדורות. ומסקנת הפחד יצחק היא ג"כ דהמנהג הוא שלא להקפיד, ובשו"ת משפטי עוזיאל כתב על זה 'דקרוב הדבר שחשש זה הוא בכלל לא תנחשו'.
כשנסע האדמו"ר ממונקאטש לבית השחיטה לראות את כל סדר השחיטה והכשרת הבשר, בתוך הדברים נשאל האם הוא בקי באומנות השחיטה? והשיב, שאמנם הוא יודע את אומנות השחיטה, כפי המוטל על כל רב מישראל, על פי דברי הגמ' בחולין 'תלמיד חכם צריך שילמוד שלשה דברים, כתב שחיטה ומילה', אבל מכל מקום מעולם לא שחט בפועל, וטעמו ונימוקו עימו שהקפידו זקניו הקדושים זי"ע הנ"ל שמוהל לא ישחוט . וסיפר על זקנו רבינו בעל המנחת אלעזר זי"ע שמנע עצמו מלשחוט מעם הנ"ל, ודרכו בקודש היה לקחת עימו שוחט ובודק בכל נסיעותיו מחוץ לעיר . כל תוכן זה נלקח מהספר המיוחד והנפלא אוצר פלאות התורה (פר' וירא עמ' שא).
