-
הודפס מחדש ע"י 'המרכז למורשת מרן' הספר "ילקוט יוסף - פורים משולש", עם מגילת אסתר בתוספת ביאורים ממנהיג הדור מרן הראש"ל שליט"א. מחיר מיוחד לזיכוי הרבים: 15 ש"ח בלבד. >> לרכישה ישירה באתר לחצו כאן
טענה יפה
ושמא שבע מצוות בני נח.
מתגעגע
Well-known member
אמנם מה שהמלאך מכה את התינוק ושוכח הכל הוא בתנחומא פקודי אות ג'
יצחק משען
Well-known member
כב' הלך רחוק, זה גמ' בנדה דף ל: וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר לפתח חטאת רובץ
בסיעתא דשמיא
Well-known member
ראיתי שציינו (לא בשאר הפורומים שדנת גם שם...) :
יעויין להגראי"ל שטיינמן זצ"ל בספר אילת השחר בראשית כה כב
הגר"ח קניבסקי זצ"ל בספר לבנימין אמר עמוד צח.
עוד כתבו :
שאפשר לראות בתמונות אולטרה סאונד של עובּרים בחודש השלישי, שכבר אז יש להם שקע מעל השפתיים, מבואר שהשקע הזה נוצר עוד קודם שהמלאך בא לסטור לתינוק לאחר צאתו לאוויר העולם. וע"ע בדבריו של הגר"י רצאבי שליט"א בקובץ "שערי יצחק" טבת-אדר התש"ע (עמודים קלח-קלט).
יושב בישיבה
Well-known member
שבע מצוות בני נח
יושב בישיבה
Well-known member
מצורף מה שכתב הרב רצאבי בעניין
דברים מעניינים מאוד, חלקם מחודשים והבוחר יבחר להרחיק ולקרב
דברים מעניינים מאוד, חלקם מחודשים והבוחר יבחר להרחיק ולקרב
יצחק משען
Well-known member
חזק וברוך
מעניין היכן התשובה של ר' שלמה קלוגר שכתב ימח שמו וזכרו על אותו אחד שלגלג על דברי חז"ל
הסיפור שהוא מביא על הילד שידע את כל התורה כולה, כמדומה שכתבתי כאן פעם משם ר' יעקב עדס שהוא דיבר עם האיש הזה היום והוא עדיין זוכר הכל ואינו פקיד בנק אלא ת"ח צנוע בנתניה, וסיפר באורך את דיבורו עם אותו אחד ושאין זה נכון שהרב מבעלזא סטר לו על פניו
ואגב משמח לראות שגם דעת הרב רצבאי שברמות קורים המגילה בט"ו
מתגעגע
Well-known member
יו, לא נעים
יש הרבה ערבוב דברים בעניין הנ״ל.
ידוע שבא מלאך וסוטרו על פיו על פי הגמ׳ הידועה, מכאן והלאה התחיל מן אגדה ״עממית״ שזה בעצם הגומא מעל הפה. עד כדי כך שמספרים סיפור על איזה אחד שאין לו את הגומא הנ״ל, ועל פי הסיפור הוא יכול להגיד את כל התורה בע״פ, עד שהגיע איזה רב אחד שתיקן אותו ושכח את הכל.
עריכה: כעת עברתי על התגובות וראיתי שהקדימוני והביאו את הסיפור הנ״ל.
ידוע שבא מלאך וסוטרו על פיו על פי הגמ׳ הידועה, מכאן והלאה התחיל מן אגדה ״עממית״ שזה בעצם הגומא מעל הפה. עד כדי כך שמספרים סיפור על איזה אחד שאין לו את הגומא הנ״ל, ועל פי הסיפור הוא יכול להגיד את כל התורה בע״פ, עד שהגיע איזה רב אחד שתיקן אותו ושכח את הכל.
עריכה: כעת עברתי על התגובות וראיתי שהקדימוני והביאו את הסיפור הנ״ל.
ידידי הרב אורי סבאג כתב בזה בספרו כת"י "כדאמרי אינשי", שעומד לצאת לאור (ומסרה לי להגהה), ואעתיק כאן (לא מוגה):
שקע שפת התינוק - מה שהעולם אומר שהסימן שיש בפה השקע שבשפה העליונה, זה בא מהמלאך, מאותה סטירה שסוטר המלאך על פיו של העובר בשעת יציאתו לאויר העולם, אינו נכון כלל, שבאמצעים הטכנולוגיים שבימינו ניתן לראות בודאות שגומה זו נוצרת כבר בחודש השני של העיבור והשערה שגויה היא, ואין כוונת חז"ל להכאה פיזית אלא רוחנית.
הנה איתא במסכת נדה (ל:) שמלמדים את העובר כל התורה כולה וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה ע"כ. המתבונן בדברי הגמרא יראה שלא כתוב שכתוצאה מהכאת המלאך נהיה שקע בשפה וכד' אלא רק שמכה אותו, וחיפשתי חיפוש אחר חיפוש במפרשים ראשונים גם אחרונים ואף אחד לא כתב כן שהשקע שבשפה נהיה כתוצאה מההכאה, ואיני יודע מהיכן המציאו זאת, עד שיש שהגדילו להמציא ולומר שאם יש שני שקעים בלחיים זה מחמת שהתינוק ניסה לסרב למלאך שלא יכה אותו בפיו ותפסו המלאך בלחיים ומחמת כן נהיה הגומות.
וכנראה שהעולם כשלמדו גמרא זו שיערו כן שכיון שסוטר המלאך על פיו של העובר בשעת יציאתו לאויר העולם כנראה שהגומה שמעל לשפה העליונה נגרמת מאותה סטירה, אבל השערה זו טעות היא, חדא שהרי גם לגוים ונשים יש שקע בשפה, וגם את"ל שהמלאך מלמד אותם מצוות השייכות אליהן, ודאי שא"א לומר כן, שהמציאות אינו כן, שהאידנא רואין שקע זה בפי התינוק בחודשים הראשונים של התינוק, ועיני ראו ולא זר מה שידיד הראה לי צילום סקירת מערכות של אשתו בחודש החמישי של הולד ורואים בחוש אז כבר את שקע זה בשפה, ואם איתא שזה מהכאת המלאך הרי כתוב שבשעת יציאת הולד מכה אותו על פיו אלא ודאי שהכאת המלאך היא הכאת רוחנית, תדע שכתוב קודם לכן בגמרא ונר דלוק בראשו וכי ס"ד שזה נר כפשוטו אלא ודאי שזהו נר רוחני ה"נ הכאה רוחנית, וכה"ג מצינו במדרש (ב''ר י ו) 'אין לך כל עשב למטה שאיך לו מזל מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל' ע"ש. והיינו הכאה רוחנית. ועיין בן יהוידע בזבחים (קב.) בביאור סטרו שם. וכ"ז דלא כמו שנראה שהבין בספר תורת רפאל (הופמן עמ' 283) שכתב "וכאשר מגיע זמנו לצאת לאויר העולם הוא מקבל מכה מתחת לאפו ושוכח את הכל ע"ש.
שו"ר שכבר כתב להעיר כן בספר על התלמוד (ח"ב עמ' 107) שאחר שהביא את הגמרא בנדה (ל:) מלמדים את העובר כל התורה כולה וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כתב בזה"ל: דמאמר חז"ל זה משמש כביכול מקור להשערה השגויה השגורה בפי רבים שהגומה האנכית שמעל לשפה העליונה נגרמת מאותה סטירה שסוטר המלאך על פיו של העובר בשעת יציאתו לאויר העולם באמצעים הטכנולוגיים שבימינו ניתן לראות בודאות שגומה זו נוצרת בחורש השני של העיבור ע"ש. וכ"כ להעיר בספר יוסף דעת על מסכת נדה (ל:) 'ושמעתי שמה שאומרים ההמון שהמלאך עושה השקע שבשפה העליונה אין לזה שום סמך' ע"כ. וכן בספר דרך שיחה (ח"ב עמ' שנה) נשאל הגרח"ק זצ"ל אם יש מקור לזה שמה שיש שקע תחת האף הוא ממה שהמלאך סוטר לעובר ביציאתו שישכח תלמודו, כיום הרופאים רואים כבר בצילום מהחדשים הראשונים של יצירת הולד שיש כבר כן תשובה הנשים אומרות כך שזהו השקע ומה שהיום רואים הרופאים אין ראייה שלא כן הוא כי היום כולם גלגולים וכבר נקבע בבריאה שכך צורתו אכן אצל נשים גם יש כן ואפשר זה ראייה שגם עמם לומד המלאך תורה שלהם או שזה סותר למה שהנשים אומרות שזה מסטירת המלאך ואמנם גם אצל הגויים כן הוא אך י"ל שמעתה כבר כך היא צורת הבריאה לכולם ומה שילד בוכה בחדשיו הראשונים אומרים שזהו משום ששכח תורתו
ועתה ראיתי בספר שערי יצחק (שיעור השבועי של הרב יצחק רצאבי שליט"א אדר תשע יתרו עמ קלח) שמתחילה העיר בזה כמש"כ ואמר 'העולם אומר שהסימן שיש בפה השקע שבשפה העליונה זה בא מהמלאך, יש אומרים שזו סתם ליצנות כתוב בגמרא בנדה שהמלאך סוטרו על פיו יש אומרים שזהו זה הסימן שבשפה העליונה אבל לכאורה קשה ראשית אין את זה רק לבנים גם לבנות יש שקע בפה וגם לגויים יש ומה שייך אצל גוי או אשה שכחת התורה וכי גם הגויים שכחו את כל התורה למה שילמדו אותם בכלל תורה, גם גויים בוכים מסתמא אלא צריכים להגיד שהרי גם לגויים יש שבע מצוות בני נח והם חייבים לקיים אותם וגם להם יש חלק לעולם הבא אמנם צריך לדעת החלק שלהם הוא לא איתנו הוא ליד אבל לא ממש איתנו חסידי אומות העולם שקיימו שבע מצוות בני נח כמו שהרמב"ם כותב בהלכות מלכים אלה שעשו את שבע מצוות בני נח מתוך שזה צווי של הקב"ה ולא משיקול הדעת הם זוכים שגם להם יש חלק לעולם הבא אותו דבר גם הנשים הרי יש להם דינים ומצוות שלהם ופשיטא שיש גם להן גן עדן וגיהנם ממילא מובן שכולם מקבלים את המכה הזאת ואח"כ אמר 'אבל חשבתי לשקע שיש בשפה יש מקור במהר"ל לא ממש מפורש אבל אפשר כך להבין המהר"ל כותב (בדרשות דף ע"ה) המלאך סוטרו על פיו המלאך צריך לעשות אותו חסר ותאב תינוק שנולד מיד צריך לאכול הוא מיד רעב ומביאים לו לינק מהאם המלאך נותן לו את החסרון הזה שאם לא כן לא היה יונק והיה מת וסוטרו על פיו למה מי שסוטר אותו במקום שסוטר אותו הוא חסר כמו מי שמכה על דבר נעשה חסרון אם נותנים מכה על משהו הדבר שוקע אולי אח"כ זה יחזור אבל הסטירה מורידה, אני חושב שזה המשמעות של השקע הזה שהוא נשאר רק בתורת סימן,
אולם אינו מחוור וכמש"כ, שבהמשך דבריו של המהר"ל נראה שהוא מפרש שמה שהמלאך סוטרו על פיו בצורת משל לא הכוונה שסוטר ממש אלא שעושה לו כח של חסרון דהיינו זה במליצה אבל יכול להיות לפי הרעיון שלו שהדבר מראה על חסרון ע"כ. וכ"כ בשערי יצחק (עמ' קעז) הרמב"ם בכלל לא מסכים לכך שהמלאך שבבטן אימו הכוונה למלאך ממש הרמב"ם אומר זה שיגעון מי שמפרש וחושב כך להגיד שמלאך נכנס לתוך הבטן של האמא ושם הוא מלמד אותו תורה זה עוורון וסכלות ודבר מזיק מאוד להבין כך שיש לו מלאך ונר דלוק בתוך הבטן שלה היא תשרף רח"ל לכן הרמב"ם מפרש וגם מהמהר"ל מפראג כך נראה שמה שכתוב פה מלאך זה לא מלאך כפשוטו הוא אומר שלמלה מלאך יש ארבעה פירושים אחד הפירושים זה מלשון כח דהיינו שהקב"ה נתן כח ביצירה שלו שהוא עושה כך וכך וזה לא כפשוטו והכל רק משל ומליצה
ושו"ר שהניף ידו שנית לדבר בנד"ד בשערי יצחק (שיעורי מוצש"ק פרשת תרומה תשע עמ' קסט) , טוענים כי רואים דרך האולטרא סאונד בצילום תלת מימד שיש שקע בשפה עוד כשהתינוק בבטן בחדשים הראשונים צר, וכתב שהחברים פה הביאו תמונות אולטרא סאונד של עוברים בחדש שלישי שכבר יש להם את השקע הזה, ואח"כ הסתכלתי בספר המהפך גם שם יש תמונה כזאת רואים תינוק בשבועות הראשונים ויש לו את השקע ומאידך הרי יש בספר סדר יצירת הולד שם כתוב מפורש שהוא מכה אותו מתחת חוטמו.
וכתב ליישב יש הרבה דברים שאומרים לגביהם השתנו הטבעים למשל כתוב בגמרא יולדת לשבעה יולדת למקוטעין יולדת לתשעה לא יולדת למקוטעים דהיינו כשתינוק נולד בחדש שביעי הוא בר קיימא לפני כן הוא לא בר קיימא והכלל הוא שבשבעה לא חייבים שבעה מלאים יכול להיות ששה חדשים ויום אחד והוא יתקיים אבל תשעה צריך להיות תשעה חדשים מלאים על זה כתוב בספרים השתנו הטבעים ובזמנינו זה לא כך ולא רק בזמנינו אלא כבר כמה דורות אותו הדבר גם בנושא התינוק בדורות הראשונים המלאך היה מלמד אותו תורה כל התשעה חדשים כל בוקר לוקח אותו לגן עדן וכל לילה לוקח אותו לגיהנם ומראה לו היום בזמנינו כנראה כבר בבטן לא רוצים ללמוד המלאך מתחיל ללמד אותו יום יומיים פעם אחת הראה לו גן עדן פעם אחת הראה לו גיהנום והוא רואה שהוא לא רוצה טראח נותן לו מכה וגמר איתו אם מישהוא יביא לי תמונה מהדורות ההם שהשקע הוא כך יהיה שייך לדון בזה אבל כיום הטבע השתנה. עכ"ד. אולם דבריו אלו תמוהים דאטו אין צדיקים בזמנינו שרצו ללמוד תורה בבטן אימם וכן אטו בדורות הקודמים לא היו רשעים שמסתמא לא רצו ללמוד תורה בבטן אמם, ואיני יודע למה צריך לדחוק הדברים, מאחר ואין שום מקור להמצאה של האימהות ששקע זה נהיה כתוצאה מהמכאת המלאך, ומש"כ בשם ספר יצירת האדם חיפשתי ספר כזה ולא מצאתי וכן לא מצאתי מחבר שהזכיר שם ספר כזה ואיני יודע מה התכוון ועכ"פ ערבך ערבא צריך.
אולם שוב ראיתי בקובץ עץ חיים (שנה טו ניסן תשפ"א עמ' תקלט) שציין לסדר יצירת הולד הנ"ל וכתב שהובא בתוך בית המדרש ח"א עמ' -5 153 4 איתא וביציאתו מכה אותו תחת חוטמו ומכבה הנר אשר על ראשו ומוציאו על כרחו ושוכח כל אש ע"ש. אלא זשכתב שם שגם ממנו אין ראיה לדברי העולם שי"ל שכמו שמובן לנו שמה שאמרו חז"ל בנדה ובסדר יצירת הולד שיש נר דלוק על ראש העובר במעי אמו שאין הכוונה על נר גשמי כך אפשר להבין כל הענין הזה בענין רוחני ע"ש. וכ"כ בשו"ת תבואות שמש (חאהע"ז בהקדמה) ובשמש ומגן (ח"ב ענינים שונים סי' א' וח"ג ענינים שונים סי' א') שהגמ' בנדה הנ"ל היא רק דרך רמז ומשל בעלמא עיי"ש.
והנה יש סיפור אגדה על תינוק אחד שלא היה לו את הסימן הזה והוא התחיל לדבר ואמר את כל התורה בעל פה עד שעשו עליו תפילות ושכח הרי שלכאורה שקע זה תלוי בהכאת המלאך, אולם אחר הבירור על אמיתות סיפור זה יש דברים לא מדוייקים בזה דהן אמת דעובזא זו כבר הזכיר הסטייפלר בחיי עולם (פי"ד עמ' כא) שכותב בארץ הקודש התפרסם בשנת תשט"ו ילד בן ארבע שנים שהיה מגיד על פה ש"ס וראשונים דברים שלא שמעו עד כה לאזניו וכו' ע"ש. אבל הוא לא כתב מה קרה אחי"כ אם האדמו"ר נתן לו סטירה במקום המלאך או לא מי עשה את הסטירה ומה קרה איתו את כל ההמשך וכן בקובץ ודברת בם (תשסא – תשסד עמ' 11 פסח תשס"ד) כותב הגאון ר' אריה לייב בקשט זצ"ל ראש הישיבה בדטרויט בארה"ב מגדולי תלמידי ישיבת מיר 'כך זכור אני שאירע מעשה מפורסם בב"ב היה ילד קטן ממשפחת חסידי בלז שאמרו עליו שידע את כל התורה כולה על פה ואמרו שבכל מקום בש"ס שהתחילו באיזה מימרא הילד מסיים אותה למשל אם אחד היה מתחיל לפניו הכל שוחטין במסכת חולין היה הילד אומר שחיטתן כשרה וכו' י כנראה הוא לא שכח שום דבר מכל התורה שלימד אותו המלאך במעי אמו כמו שאמרו חז"ל מלמדין אותו כל התורה כולה במעי אמו וכר אולי כנראה הילד הזה שכח המלאך לסטור אותו זה לא מתקבל על הדעת אבל כך הוא כותב שלחתי מכתב אל הגאון רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל שהיה גר אז בבני ברק כתבתי שקשה לי להאמין לסיפור הזה מה יכול להיות שמלאך ישכח לסטור ילד מישראל ואם אכן וזה ככה כדאי להראות את זה לכל העולם אם יש דבר כזה תפרסמו את הדבר נביא את הילד פה לאמריקה ונראה לפרסם את זה לעין כל ובזה תתברר אמיתת דתנו לכל העולם יש הוכחה ברורה ילד קטן שיודע את כל התורה כולה איפה נשמע דבר כזה במכתב וכך כתב העובדא היא אמת בתי וחתני גרים סמוך שתי דירות לאותה משפחה בתי ראתה את הדבר וספרה לי אודותיו וכבר חשבתי לילך בעצמי לראות את זה הפלא אמנם חזרתי בי נו מה אתם יכולים לחשוב למה הוא לא הלך לראות את זה תשמעו דבר מעניין הילד גר בבני ברק לא רחוק ממני שמעתי לבת שלי ואני מאמין לבת אבל מה עלה לי לראות בעצמי זה עצת יצר הרע כי כל יסוד האמונה שלנו זה אבותינו ספרו לנו איך אנחנו יודעים על מעמד הר סיני ויציאת להאמין ואס אעיז פני לומר שאני מסתפק בזה ששמעתי מבתי ומבקש אני לבדוק ולראות בעצמי אם אמת הוא הרי יוכח מנה שהאמונה עדיין אינה ברורה אצלי באופן מוחלטת ואם כן הולכים ודורשים ראיות לאמת קבלתנו הרי הוא כהרמת ראש בעזות מצח גד מסורת אבותינו והרי הוא כאילו מחוש על המשך הדורות מאבותינו שקבלו את התורה שאולי טפשים היו ורימו אותם לקבל דבר כזה ח"ו יאנו היה חכמים ונבדוק ונראה אם יש בה ממש ולכן עצם הרעיון לילך לראות הוא מוגר לי ולפיכך מנעתי עצמי מלכתי עכת"ד.
ועכ"פ לא הזכירו את הענין שהשכיחו מאותו ילד הלימוד ואין שום סברא שעישו כן. וכ"כ לפקפק בסוף הסיפור בשערי יצחק (ויקהל פיקודי עמ' קצג) דוכי לא היה כדאי שהיה ממשיך לדעת ככה בלי עמל, למה היה צריך להתערב במה שהקב"ה עשה הקב"ה עשה את זה עכשיו שיבוא מישהוא לבטל זה מה שאני רוצה לדעת הכל יכול להיות הדברים שגבו ממני יש פה משהו שאינו ברור לנו והוסיף שפגש את אחיו לפני כמה שנים ושאלתי אותו עליו הוא אמר לי שהיום הוא אדם רגיל פקיד פשוט בבנק בכלל לא ת"ח ע"ש. וכן ראיתי בספר נחלי בא גד (ח"ב עמ' 924) שכתב שידע את הכל רק האדמו"ר מבלעז אסר עליו לגלות את ידיעותיו אלא שמש"כ שהשסע מתחת לאף זה מהכאת המלאך ע"ש. וכן במאמר שהתפרסם בעיתון "שעה טובה" (698,) כתב הרב בן ציון גרוסמן ששמע מהרב בעריש רוזנברג (מחבר ספרים בנתניה) שהוא לומד בחברותא יומית עם ישראל משה, ובאמת הוא עדיין זוכר את כל התורה, אלא שאינו מדבר על כך לאור ציוויו של האדמו"ר מבעלזא. ועיין בספר הרי"ח הטוב (עמ' 58) שמביא מעשה זה קצת בהרחבה וכתב ששמע מעשה זה עם כל פרטיו מפי אחיו הגדול של אותו ילד שגר כאן בשכונתינו בבני ברק ע"ש.
וראיתי בספר זכרון לדוד (של הרב דוד פרנקל, בהוצאת יצחק פרנקל שנת ה'תש"ס, ח"ב עמ' רמ) שהביא הסיפור הנ"ל וכתב ששאל מר' דוד אם נודע לו מה היה התיקון שנעשה להילד כי השמועה אומרת שהרבי מבעלז סטרו על פיו כמו המלאך, וענה שזה שמועה בעלמא בלי יסוד כלל אבל הוא שמע על התיקון הנפלא מפי הרב מנדלזון זצ"ל שסיפר לו מה ששמע מאבי הילד עצמו שאחר שהילד הובא לפני הרבי מבעלז ושהה אצלו זמן מה פקד האדמו"ר על אביו לקחת את הילד שיטבול טבילה אחת במקוה חסירה היינו במקוה שיש שם ארבעים סאה חסר אחת וכך עשה והועיל וסיים ר' דוד שתיקון כזה אינו כלל לפי השגת אנוש וכי אין זה אלא גילוי מן השמים ע"ש. ובגיליון תשורה (תשפא ילקוט סיפורים עמ' 360 הביא בשם הרב ברוך אבוחצירה (הבבא ברוך) שמביא גרסה אחרת, ולפיה האדמו"ר שלח את הילד אל אביו, הבאבא סאלי, שהעביר את ידו על פיו של הילד, ומיד שכח הכל והחל ללמוד הכל מחדש, ע"ש. ובספר אש התורה (בראשית עמ' לג) כתב שמעתי שאומרים שהמלאך לא השכיח ממנו את התורה שלמד עמו ואח"כ הביאו לפני כ"ק האדמו"ר הקדוש ר' אהרן מבעלז זיע"א ועשה לו תיקון לנשמתו, ובספר בנימין הצדיק (עמ' 427) אחד מילדי הירושלים התהלכה שמועה דמיונית הוא בקי בכל התורה כולה כך שחו תושבי ירושלים הידענים הוסיפו מהרגע שלמד לדבר הראה ידע בכל התנ"ך והש"ס והמדרשים והראשונים ואף קצת מספרי האחרונים ושהרב יהודה צדרה בחנו מפסקי הבא"ח והילד ידע בצורה מדוייקת את כל ההלכות של הבא"ח וכו' ולבסוף הסתיים הסיפור שהביאו אותו לאדמו"ר מגור והאדמו"ר סטר לו על פניו את אותה סטירת מלאך שמשום מה לא ניתנה לו ומיד שב להיות כאחד התינוקות, ע"ש.
ואנכי לא ידעתי אנה אני בא מרוב שמעות וגירסאות בהאי עובדא, עד שאנה ה' בידי בספר צנצנת המן עבודות והנהגות (ממהר"א מבלעז ח"ב עמ' רכט) שכתב המחבר שלקראת הופעת ספר זה נפגשנו עם ילד הפלא' דאז הרה"ח רבי ישראל משה הי"ו לאחר הפצרות מרובות במשך שעה ארוכה של שיחה הוא התמיד בשתיקתו לא נידב פרטים חדשים כי חזקה עליו מצוות מרן האדמו"ר מבלעז זצ"ל לדום, אך נאות להזים ולנפות שמועות משמועות שונות חלקם הגדול דברי הבאי, הביא שנפ עם בעל המעשה מעדות בעל המעשה עצמו עולה כי סיפור הטבילה לא היה ולא נברא כמו סיפור הסתירה על פיו באשר למה שהתחולל בחדר מרן כנראה שהדברים יוותרו בלשכת חשאין לנצח כי מרן פקד לא לבחון עוד את הילד ולא לשוחח על הקורות בחדרו עם איש השמועה העיקרית הייתה שמרן סתרו על פניו כמו המלאך אך זאת כבר התברר מעדות אביו שזו שמועה משוללת יסוד ע"ש. וע"ע סיפור המלא בספר "בקודש פנימה" חלק ב', על ידי המשב"ק ר' יצחק לאנדא.
ועתה ראיתי בקובץ עץ חיים (שנה טו ניסן תשפ"א עמ' תקלט) שעמד על מקור דברי העולם שאומרים שהשקע שמתחת האף זה מהכאת המלאך וציין לספר חצי מנשה (פירושים על התורה מחכמי ספרד צרפת ואשכנז נעתקו מכתבי יד לונדן אקספרד ליידען ומנכען עם הערות מאת מנשה גראסבערג מטרעסטינא מחבר ספרי אלפי מנשה דגל מנשה מטה מנשה שו"ת שבט מנשה ושו"ת ראש מנשה גבול מנשה ושו"ת לבני משנה לשון שער הספר לונדון תרס"א עמ 19) מקור למה שאומרים העולם המקור היותר קדום שידוע לי שמשמע שהשקע מתחת לאף בא מכה המלאך הוא מש"ב בספר חצי מגשה נא ולדבריו יצחק לא שכח תורת מעי אמו דלא כפי שהבאנו למעלה מרבנו יואל אודות אליהו את יצחק' שמעתי את' לרבות תורה שלמד במעי אמו שיצא עם כולה ולא הוצרך ללמוד עם שום רב, ולמה לא הכהו המלאך בצאתו על פיו כמו לשאר בני אדם, לפי שעתיד להיות עולה תמימה, מחכם ספרדי מצאתי בכ"י אקםפרד, כנראה סובר חכם זה שהמכה של המלאך עושה רושם על הוולד ואינו רק נגיעה קלה ויש לעיין מה כוונתו ואיזה מכה מצינו אצל הפה מחמת הכאת המלאך ומסתבר לומר שלדעתו השקע שתחת האף בא מכה סטירת המלאך ובזמנו פתגם זה היה שגור בפי העולם אמנם לא ידענו מי הוא חכם ספרדי זה ובאיזה תקופה היה חי ולא ראיתי הפירוש הנ"ל בספר תוספות השלם ואולי הספר חצי מנשה או הכתב יד שציטט ממנה היה אחד המקורות להתפשטות הפתגם ע"כ. אולם עיין בקובץ הנ"ל שכתב שם בהערה כד מחבר הספר הוסיף עוד חידושים מעצמו ובל עוד שלא מצאנו הכתב יד הזה ויש עדיין קצת אפשרות שיש טעות בנדפס והדברים הם מה ששמע מבני זמנו (כי ניכר שחסר שם קטעים ע"ש ובפרט שהדברים לכשעצמם תמוהים דצ"ב הטעם שיהיה זה נחשב כמום שהרי שקע זה נמצא גם בבקר ובצאן ובעיזים מינים שהם כשרים לקרבן ואם כן למה זה נחשב כמום, ועכ"פ אחר המציאות שהוכח בזמנינו שהוכח בזמנינו א"א לומר שהדברים כפשוטן ובודאי שהיה חוזר בו אותו חכם מפירוש זה אילו ידע את המציאות. ומכאן תימה אקרא על מה שהביא בספר אחד היה אברהם (עמ' 11) שסיפר על האדמו"ר מסטריקוב רבי אברהם אביגדור נחום לנדא זיע"א בידו את בגד ככיסוי לראשו סדר הא' ב' ידע מעצמו כאילו המלאך שכח לסטרו על פיו ואכן שפתו העליונה היתה חלקה כמצחו בחדר לא למד כי תוך כמה ימים ראו שהוא החכים את רבותיו ע"ש.
ואין להקשות לפי מש"כ שהשקע שבשפה אינה מחמת המלאך אמאי קאמר שמכה אותו דוקא על פיו ולא על אבר אחר בגוף, דכבר ביאר בספר יוסף דעת הנ"ל על מה שאמרו בא מלאך וסטרו על פיו' דלשון זו מצינו בתלמוד פעמיים גבי אחשורוש שהתחיל לכעוס על אסתר המלכה ובא מלאך וסטרו על פיו וכדאיתא במגילה (טז:), וגבי נבוכדנצאר שהתחיל לשבח את הקב"ה ובא מלאך וסטרו על פיו וכדאיתא בסנהדרין (צב:), הרי שבשניהם הוא מעשה המלאך למניעת הדיבור ומזה למדים שגם כאן הוא למניעת הדיבור דהיינו שכל התורה נשארת בקרבו רק משכחים אותה ממנו לענין שאין בכוח שכלו להורות לפה להוציא החוצה ע"ש. ועוד נראה הטעם שמכה אותו דוקא על פיו לרמוז לך שע"י שינון בפה דווקא תוכל להשיב את הלימוד שלך, וע"ע בספר על התלמוד הנ"ל עוד טעמים בענין.
ובספר על התלמוד עוד העיר (עמ' 103) שמה מקובל לייחס לגמרא את הציטוט שמלאך מלמדו תורה ציטוט זה אינו מדויק דבגמרא לא מוזכרת זהותו של המלמד ואין בה כי אם אמיר יתכן שאין הכוונה לדרך לימוד קונבציונאלית המועברת מפי המורה לאזני התלמיד אלא ללימוד מופשט וספיגת התורה בדרך ניסית למה הדבר דומה להשלכת אדם למים כולו נרטב לגמרי אפילו שאף אחד לא שפך עליו מים ה כללית מלמדים אותו כל התורה' אדרבה לשון רבים של מלמדים' מצביעה על יותר ממורה אחד, וע"ע באוצר הקונטרסים מריח ניחוח (עמ' נז) שחקר בארוכה בדברי הגמרא בנדה הנ"ל כמה חקירות אם גם לנקבה מלמדין התורה בבטן או רק לזכר וכן האם עובר שנוצר ממעשה עבירה גם לומד תורה במעי אמו וכן האם מלמדין גוי במעי אמו וכן מתי מלמד המלאך תורה מתחילת התשע חודשיים או משהוכר עוברה, ובספר אש התורה (בראשית עמ' לג) כתב ששאל את מרן הגר"ח קנייבסקי זצ" מה שמבואר במסכת נדה דעובר במעי אמו יש מלאך שמלמדו תורה האם זה רק לעובר זכר דיש עליו אח"כ חיוב בתלמוד תורה או גם עובר נקיבה בחיובים שהיא תהיה חייבת במצוות וענה בזה אולי. וע"ע מש"כ בזה החיד"א בפתח עינים (נדה שם) שבספר ירחים מבורכים (עמ' נא) וע"ע בהמבשר התורני (348).
שקע שפת התינוק - מה שהעולם אומר שהסימן שיש בפה השקע שבשפה העליונה, זה בא מהמלאך, מאותה סטירה שסוטר המלאך על פיו של העובר בשעת יציאתו לאויר העולם, אינו נכון כלל, שבאמצעים הטכנולוגיים שבימינו ניתן לראות בודאות שגומה זו נוצרת כבר בחודש השני של העיבור והשערה שגויה היא, ואין כוונת חז"ל להכאה פיזית אלא רוחנית.
הנה איתא במסכת נדה (ל:) שמלמדים את העובר כל התורה כולה וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה ע"כ. המתבונן בדברי הגמרא יראה שלא כתוב שכתוצאה מהכאת המלאך נהיה שקע בשפה וכד' אלא רק שמכה אותו, וחיפשתי חיפוש אחר חיפוש במפרשים ראשונים גם אחרונים ואף אחד לא כתב כן שהשקע שבשפה נהיה כתוצאה מההכאה, ואיני יודע מהיכן המציאו זאת, עד שיש שהגדילו להמציא ולומר שאם יש שני שקעים בלחיים זה מחמת שהתינוק ניסה לסרב למלאך שלא יכה אותו בפיו ותפסו המלאך בלחיים ומחמת כן נהיה הגומות.
וכנראה שהעולם כשלמדו גמרא זו שיערו כן שכיון שסוטר המלאך על פיו של העובר בשעת יציאתו לאויר העולם כנראה שהגומה שמעל לשפה העליונה נגרמת מאותה סטירה, אבל השערה זו טעות היא, חדא שהרי גם לגוים ונשים יש שקע בשפה, וגם את"ל שהמלאך מלמד אותם מצוות השייכות אליהן, ודאי שא"א לומר כן, שהמציאות אינו כן, שהאידנא רואין שקע זה בפי התינוק בחודשים הראשונים של התינוק, ועיני ראו ולא זר מה שידיד הראה לי צילום סקירת מערכות של אשתו בחודש החמישי של הולד ורואים בחוש אז כבר את שקע זה בשפה, ואם איתא שזה מהכאת המלאך הרי כתוב שבשעת יציאת הולד מכה אותו על פיו אלא ודאי שהכאת המלאך היא הכאת רוחנית, תדע שכתוב קודם לכן בגמרא ונר דלוק בראשו וכי ס"ד שזה נר כפשוטו אלא ודאי שזהו נר רוחני ה"נ הכאה רוחנית, וכה"ג מצינו במדרש (ב''ר י ו) 'אין לך כל עשב למטה שאיך לו מזל מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל' ע"ש. והיינו הכאה רוחנית. ועיין בן יהוידע בזבחים (קב.) בביאור סטרו שם. וכ"ז דלא כמו שנראה שהבין בספר תורת רפאל (הופמן עמ' 283) שכתב "וכאשר מגיע זמנו לצאת לאויר העולם הוא מקבל מכה מתחת לאפו ושוכח את הכל ע"ש.
שו"ר שכבר כתב להעיר כן בספר על התלמוד (ח"ב עמ' 107) שאחר שהביא את הגמרא בנדה (ל:) מלמדים את העובר כל התורה כולה וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כתב בזה"ל: דמאמר חז"ל זה משמש כביכול מקור להשערה השגויה השגורה בפי רבים שהגומה האנכית שמעל לשפה העליונה נגרמת מאותה סטירה שסוטר המלאך על פיו של העובר בשעת יציאתו לאויר העולם באמצעים הטכנולוגיים שבימינו ניתן לראות בודאות שגומה זו נוצרת בחורש השני של העיבור ע"ש. וכ"כ להעיר בספר יוסף דעת על מסכת נדה (ל:) 'ושמעתי שמה שאומרים ההמון שהמלאך עושה השקע שבשפה העליונה אין לזה שום סמך' ע"כ. וכן בספר דרך שיחה (ח"ב עמ' שנה) נשאל הגרח"ק זצ"ל אם יש מקור לזה שמה שיש שקע תחת האף הוא ממה שהמלאך סוטר לעובר ביציאתו שישכח תלמודו, כיום הרופאים רואים כבר בצילום מהחדשים הראשונים של יצירת הולד שיש כבר כן תשובה הנשים אומרות כך שזהו השקע ומה שהיום רואים הרופאים אין ראייה שלא כן הוא כי היום כולם גלגולים וכבר נקבע בבריאה שכך צורתו אכן אצל נשים גם יש כן ואפשר זה ראייה שגם עמם לומד המלאך תורה שלהם או שזה סותר למה שהנשים אומרות שזה מסטירת המלאך ואמנם גם אצל הגויים כן הוא אך י"ל שמעתה כבר כך היא צורת הבריאה לכולם ומה שילד בוכה בחדשיו הראשונים אומרים שזהו משום ששכח תורתו
ועתה ראיתי בספר שערי יצחק (שיעור השבועי של הרב יצחק רצאבי שליט"א אדר תשע יתרו עמ קלח) שמתחילה העיר בזה כמש"כ ואמר 'העולם אומר שהסימן שיש בפה השקע שבשפה העליונה זה בא מהמלאך, יש אומרים שזו סתם ליצנות כתוב בגמרא בנדה שהמלאך סוטרו על פיו יש אומרים שזהו זה הסימן שבשפה העליונה אבל לכאורה קשה ראשית אין את זה רק לבנים גם לבנות יש שקע בפה וגם לגויים יש ומה שייך אצל גוי או אשה שכחת התורה וכי גם הגויים שכחו את כל התורה למה שילמדו אותם בכלל תורה, גם גויים בוכים מסתמא אלא צריכים להגיד שהרי גם לגויים יש שבע מצוות בני נח והם חייבים לקיים אותם וגם להם יש חלק לעולם הבא אמנם צריך לדעת החלק שלהם הוא לא איתנו הוא ליד אבל לא ממש איתנו חסידי אומות העולם שקיימו שבע מצוות בני נח כמו שהרמב"ם כותב בהלכות מלכים אלה שעשו את שבע מצוות בני נח מתוך שזה צווי של הקב"ה ולא משיקול הדעת הם זוכים שגם להם יש חלק לעולם הבא אותו דבר גם הנשים הרי יש להם דינים ומצוות שלהם ופשיטא שיש גם להן גן עדן וגיהנם ממילא מובן שכולם מקבלים את המכה הזאת ואח"כ אמר 'אבל חשבתי לשקע שיש בשפה יש מקור במהר"ל לא ממש מפורש אבל אפשר כך להבין המהר"ל כותב (בדרשות דף ע"ה) המלאך סוטרו על פיו המלאך צריך לעשות אותו חסר ותאב תינוק שנולד מיד צריך לאכול הוא מיד רעב ומביאים לו לינק מהאם המלאך נותן לו את החסרון הזה שאם לא כן לא היה יונק והיה מת וסוטרו על פיו למה מי שסוטר אותו במקום שסוטר אותו הוא חסר כמו מי שמכה על דבר נעשה חסרון אם נותנים מכה על משהו הדבר שוקע אולי אח"כ זה יחזור אבל הסטירה מורידה, אני חושב שזה המשמעות של השקע הזה שהוא נשאר רק בתורת סימן,
אולם אינו מחוור וכמש"כ, שבהמשך דבריו של המהר"ל נראה שהוא מפרש שמה שהמלאך סוטרו על פיו בצורת משל לא הכוונה שסוטר ממש אלא שעושה לו כח של חסרון דהיינו זה במליצה אבל יכול להיות לפי הרעיון שלו שהדבר מראה על חסרון ע"כ. וכ"כ בשערי יצחק (עמ' קעז) הרמב"ם בכלל לא מסכים לכך שהמלאך שבבטן אימו הכוונה למלאך ממש הרמב"ם אומר זה שיגעון מי שמפרש וחושב כך להגיד שמלאך נכנס לתוך הבטן של האמא ושם הוא מלמד אותו תורה זה עוורון וסכלות ודבר מזיק מאוד להבין כך שיש לו מלאך ונר דלוק בתוך הבטן שלה היא תשרף רח"ל לכן הרמב"ם מפרש וגם מהמהר"ל מפראג כך נראה שמה שכתוב פה מלאך זה לא מלאך כפשוטו הוא אומר שלמלה מלאך יש ארבעה פירושים אחד הפירושים זה מלשון כח דהיינו שהקב"ה נתן כח ביצירה שלו שהוא עושה כך וכך וזה לא כפשוטו והכל רק משל ומליצה
ושו"ר שהניף ידו שנית לדבר בנד"ד בשערי יצחק (שיעורי מוצש"ק פרשת תרומה תשע עמ' קסט) , טוענים כי רואים דרך האולטרא סאונד בצילום תלת מימד שיש שקע בשפה עוד כשהתינוק בבטן בחדשים הראשונים צר, וכתב שהחברים פה הביאו תמונות אולטרא סאונד של עוברים בחדש שלישי שכבר יש להם את השקע הזה, ואח"כ הסתכלתי בספר המהפך גם שם יש תמונה כזאת רואים תינוק בשבועות הראשונים ויש לו את השקע ומאידך הרי יש בספר סדר יצירת הולד שם כתוב מפורש שהוא מכה אותו מתחת חוטמו.
וכתב ליישב יש הרבה דברים שאומרים לגביהם השתנו הטבעים למשל כתוב בגמרא יולדת לשבעה יולדת למקוטעין יולדת לתשעה לא יולדת למקוטעים דהיינו כשתינוק נולד בחדש שביעי הוא בר קיימא לפני כן הוא לא בר קיימא והכלל הוא שבשבעה לא חייבים שבעה מלאים יכול להיות ששה חדשים ויום אחד והוא יתקיים אבל תשעה צריך להיות תשעה חדשים מלאים על זה כתוב בספרים השתנו הטבעים ובזמנינו זה לא כך ולא רק בזמנינו אלא כבר כמה דורות אותו הדבר גם בנושא התינוק בדורות הראשונים המלאך היה מלמד אותו תורה כל התשעה חדשים כל בוקר לוקח אותו לגן עדן וכל לילה לוקח אותו לגיהנם ומראה לו היום בזמנינו כנראה כבר בבטן לא רוצים ללמוד המלאך מתחיל ללמד אותו יום יומיים פעם אחת הראה לו גן עדן פעם אחת הראה לו גיהנום והוא רואה שהוא לא רוצה טראח נותן לו מכה וגמר איתו אם מישהוא יביא לי תמונה מהדורות ההם שהשקע הוא כך יהיה שייך לדון בזה אבל כיום הטבע השתנה. עכ"ד. אולם דבריו אלו תמוהים דאטו אין צדיקים בזמנינו שרצו ללמוד תורה בבטן אימם וכן אטו בדורות הקודמים לא היו רשעים שמסתמא לא רצו ללמוד תורה בבטן אמם, ואיני יודע למה צריך לדחוק הדברים, מאחר ואין שום מקור להמצאה של האימהות ששקע זה נהיה כתוצאה מהמכאת המלאך, ומש"כ בשם ספר יצירת האדם חיפשתי ספר כזה ולא מצאתי וכן לא מצאתי מחבר שהזכיר שם ספר כזה ואיני יודע מה התכוון ועכ"פ ערבך ערבא צריך.
אולם שוב ראיתי בקובץ עץ חיים (שנה טו ניסן תשפ"א עמ' תקלט) שציין לסדר יצירת הולד הנ"ל וכתב שהובא בתוך בית המדרש ח"א עמ' -5 153 4 איתא וביציאתו מכה אותו תחת חוטמו ומכבה הנר אשר על ראשו ומוציאו על כרחו ושוכח כל אש ע"ש. אלא זשכתב שם שגם ממנו אין ראיה לדברי העולם שי"ל שכמו שמובן לנו שמה שאמרו חז"ל בנדה ובסדר יצירת הולד שיש נר דלוק על ראש העובר במעי אמו שאין הכוונה על נר גשמי כך אפשר להבין כל הענין הזה בענין רוחני ע"ש. וכ"כ בשו"ת תבואות שמש (חאהע"ז בהקדמה) ובשמש ומגן (ח"ב ענינים שונים סי' א' וח"ג ענינים שונים סי' א') שהגמ' בנדה הנ"ל היא רק דרך רמז ומשל בעלמא עיי"ש.
והנה יש סיפור אגדה על תינוק אחד שלא היה לו את הסימן הזה והוא התחיל לדבר ואמר את כל התורה בעל פה עד שעשו עליו תפילות ושכח הרי שלכאורה שקע זה תלוי בהכאת המלאך, אולם אחר הבירור על אמיתות סיפור זה יש דברים לא מדוייקים בזה דהן אמת דעובזא זו כבר הזכיר הסטייפלר בחיי עולם (פי"ד עמ' כא) שכותב בארץ הקודש התפרסם בשנת תשט"ו ילד בן ארבע שנים שהיה מגיד על פה ש"ס וראשונים דברים שלא שמעו עד כה לאזניו וכו' ע"ש. אבל הוא לא כתב מה קרה אחי"כ אם האדמו"ר נתן לו סטירה במקום המלאך או לא מי עשה את הסטירה ומה קרה איתו את כל ההמשך וכן בקובץ ודברת בם (תשסא – תשסד עמ' 11 פסח תשס"ד) כותב הגאון ר' אריה לייב בקשט זצ"ל ראש הישיבה בדטרויט בארה"ב מגדולי תלמידי ישיבת מיר 'כך זכור אני שאירע מעשה מפורסם בב"ב היה ילד קטן ממשפחת חסידי בלז שאמרו עליו שידע את כל התורה כולה על פה ואמרו שבכל מקום בש"ס שהתחילו באיזה מימרא הילד מסיים אותה למשל אם אחד היה מתחיל לפניו הכל שוחטין במסכת חולין היה הילד אומר שחיטתן כשרה וכו' י כנראה הוא לא שכח שום דבר מכל התורה שלימד אותו המלאך במעי אמו כמו שאמרו חז"ל מלמדין אותו כל התורה כולה במעי אמו וכר אולי כנראה הילד הזה שכח המלאך לסטור אותו זה לא מתקבל על הדעת אבל כך הוא כותב שלחתי מכתב אל הגאון רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל שהיה גר אז בבני ברק כתבתי שקשה לי להאמין לסיפור הזה מה יכול להיות שמלאך ישכח לסטור ילד מישראל ואם אכן וזה ככה כדאי להראות את זה לכל העולם אם יש דבר כזה תפרסמו את הדבר נביא את הילד פה לאמריקה ונראה לפרסם את זה לעין כל ובזה תתברר אמיתת דתנו לכל העולם יש הוכחה ברורה ילד קטן שיודע את כל התורה כולה איפה נשמע דבר כזה במכתב וכך כתב העובדא היא אמת בתי וחתני גרים סמוך שתי דירות לאותה משפחה בתי ראתה את הדבר וספרה לי אודותיו וכבר חשבתי לילך בעצמי לראות את זה הפלא אמנם חזרתי בי נו מה אתם יכולים לחשוב למה הוא לא הלך לראות את זה תשמעו דבר מעניין הילד גר בבני ברק לא רחוק ממני שמעתי לבת שלי ואני מאמין לבת אבל מה עלה לי לראות בעצמי זה עצת יצר הרע כי כל יסוד האמונה שלנו זה אבותינו ספרו לנו איך אנחנו יודעים על מעמד הר סיני ויציאת להאמין ואס אעיז פני לומר שאני מסתפק בזה ששמעתי מבתי ומבקש אני לבדוק ולראות בעצמי אם אמת הוא הרי יוכח מנה שהאמונה עדיין אינה ברורה אצלי באופן מוחלטת ואם כן הולכים ודורשים ראיות לאמת קבלתנו הרי הוא כהרמת ראש בעזות מצח גד מסורת אבותינו והרי הוא כאילו מחוש על המשך הדורות מאבותינו שקבלו את התורה שאולי טפשים היו ורימו אותם לקבל דבר כזה ח"ו יאנו היה חכמים ונבדוק ונראה אם יש בה ממש ולכן עצם הרעיון לילך לראות הוא מוגר לי ולפיכך מנעתי עצמי מלכתי עכת"ד.
ועכ"פ לא הזכירו את הענין שהשכיחו מאותו ילד הלימוד ואין שום סברא שעישו כן. וכ"כ לפקפק בסוף הסיפור בשערי יצחק (ויקהל פיקודי עמ' קצג) דוכי לא היה כדאי שהיה ממשיך לדעת ככה בלי עמל, למה היה צריך להתערב במה שהקב"ה עשה הקב"ה עשה את זה עכשיו שיבוא מישהוא לבטל זה מה שאני רוצה לדעת הכל יכול להיות הדברים שגבו ממני יש פה משהו שאינו ברור לנו והוסיף שפגש את אחיו לפני כמה שנים ושאלתי אותו עליו הוא אמר לי שהיום הוא אדם רגיל פקיד פשוט בבנק בכלל לא ת"ח ע"ש. וכן ראיתי בספר נחלי בא גד (ח"ב עמ' 924) שכתב שידע את הכל רק האדמו"ר מבלעז אסר עליו לגלות את ידיעותיו אלא שמש"כ שהשסע מתחת לאף זה מהכאת המלאך ע"ש. וכן במאמר שהתפרסם בעיתון "שעה טובה" (698,) כתב הרב בן ציון גרוסמן ששמע מהרב בעריש רוזנברג (מחבר ספרים בנתניה) שהוא לומד בחברותא יומית עם ישראל משה, ובאמת הוא עדיין זוכר את כל התורה, אלא שאינו מדבר על כך לאור ציוויו של האדמו"ר מבעלזא. ועיין בספר הרי"ח הטוב (עמ' 58) שמביא מעשה זה קצת בהרחבה וכתב ששמע מעשה זה עם כל פרטיו מפי אחיו הגדול של אותו ילד שגר כאן בשכונתינו בבני ברק ע"ש.
וראיתי בספר זכרון לדוד (של הרב דוד פרנקל, בהוצאת יצחק פרנקל שנת ה'תש"ס, ח"ב עמ' רמ) שהביא הסיפור הנ"ל וכתב ששאל מר' דוד אם נודע לו מה היה התיקון שנעשה להילד כי השמועה אומרת שהרבי מבעלז סטרו על פיו כמו המלאך, וענה שזה שמועה בעלמא בלי יסוד כלל אבל הוא שמע על התיקון הנפלא מפי הרב מנדלזון זצ"ל שסיפר לו מה ששמע מאבי הילד עצמו שאחר שהילד הובא לפני הרבי מבעלז ושהה אצלו זמן מה פקד האדמו"ר על אביו לקחת את הילד שיטבול טבילה אחת במקוה חסירה היינו במקוה שיש שם ארבעים סאה חסר אחת וכך עשה והועיל וסיים ר' דוד שתיקון כזה אינו כלל לפי השגת אנוש וכי אין זה אלא גילוי מן השמים ע"ש. ובגיליון תשורה (תשפא ילקוט סיפורים עמ' 360 הביא בשם הרב ברוך אבוחצירה (הבבא ברוך) שמביא גרסה אחרת, ולפיה האדמו"ר שלח את הילד אל אביו, הבאבא סאלי, שהעביר את ידו על פיו של הילד, ומיד שכח הכל והחל ללמוד הכל מחדש, ע"ש. ובספר אש התורה (בראשית עמ' לג) כתב שמעתי שאומרים שהמלאך לא השכיח ממנו את התורה שלמד עמו ואח"כ הביאו לפני כ"ק האדמו"ר הקדוש ר' אהרן מבעלז זיע"א ועשה לו תיקון לנשמתו, ובספר בנימין הצדיק (עמ' 427) אחד מילדי הירושלים התהלכה שמועה דמיונית הוא בקי בכל התורה כולה כך שחו תושבי ירושלים הידענים הוסיפו מהרגע שלמד לדבר הראה ידע בכל התנ"ך והש"ס והמדרשים והראשונים ואף קצת מספרי האחרונים ושהרב יהודה צדרה בחנו מפסקי הבא"ח והילד ידע בצורה מדוייקת את כל ההלכות של הבא"ח וכו' ולבסוף הסתיים הסיפור שהביאו אותו לאדמו"ר מגור והאדמו"ר סטר לו על פניו את אותה סטירת מלאך שמשום מה לא ניתנה לו ומיד שב להיות כאחד התינוקות, ע"ש.
ואנכי לא ידעתי אנה אני בא מרוב שמעות וגירסאות בהאי עובדא, עד שאנה ה' בידי בספר צנצנת המן עבודות והנהגות (ממהר"א מבלעז ח"ב עמ' רכט) שכתב המחבר שלקראת הופעת ספר זה נפגשנו עם ילד הפלא' דאז הרה"ח רבי ישראל משה הי"ו לאחר הפצרות מרובות במשך שעה ארוכה של שיחה הוא התמיד בשתיקתו לא נידב פרטים חדשים כי חזקה עליו מצוות מרן האדמו"ר מבלעז זצ"ל לדום, אך נאות להזים ולנפות שמועות משמועות שונות חלקם הגדול דברי הבאי, הביא שנפ עם בעל המעשה מעדות בעל המעשה עצמו עולה כי סיפור הטבילה לא היה ולא נברא כמו סיפור הסתירה על פיו באשר למה שהתחולל בחדר מרן כנראה שהדברים יוותרו בלשכת חשאין לנצח כי מרן פקד לא לבחון עוד את הילד ולא לשוחח על הקורות בחדרו עם איש השמועה העיקרית הייתה שמרן סתרו על פניו כמו המלאך אך זאת כבר התברר מעדות אביו שזו שמועה משוללת יסוד ע"ש. וע"ע סיפור המלא בספר "בקודש פנימה" חלק ב', על ידי המשב"ק ר' יצחק לאנדא.
ועתה ראיתי בקובץ עץ חיים (שנה טו ניסן תשפ"א עמ' תקלט) שעמד על מקור דברי העולם שאומרים שהשקע שמתחת האף זה מהכאת המלאך וציין לספר חצי מנשה (פירושים על התורה מחכמי ספרד צרפת ואשכנז נעתקו מכתבי יד לונדן אקספרד ליידען ומנכען עם הערות מאת מנשה גראסבערג מטרעסטינא מחבר ספרי אלפי מנשה דגל מנשה מטה מנשה שו"ת שבט מנשה ושו"ת ראש מנשה גבול מנשה ושו"ת לבני משנה לשון שער הספר לונדון תרס"א עמ 19) מקור למה שאומרים העולם המקור היותר קדום שידוע לי שמשמע שהשקע מתחת לאף בא מכה המלאך הוא מש"ב בספר חצי מגשה נא ולדבריו יצחק לא שכח תורת מעי אמו דלא כפי שהבאנו למעלה מרבנו יואל אודות אליהו את יצחק' שמעתי את' לרבות תורה שלמד במעי אמו שיצא עם כולה ולא הוצרך ללמוד עם שום רב, ולמה לא הכהו המלאך בצאתו על פיו כמו לשאר בני אדם, לפי שעתיד להיות עולה תמימה, מחכם ספרדי מצאתי בכ"י אקםפרד, כנראה סובר חכם זה שהמכה של המלאך עושה רושם על הוולד ואינו רק נגיעה קלה ויש לעיין מה כוונתו ואיזה מכה מצינו אצל הפה מחמת הכאת המלאך ומסתבר לומר שלדעתו השקע שתחת האף בא מכה סטירת המלאך ובזמנו פתגם זה היה שגור בפי העולם אמנם לא ידענו מי הוא חכם ספרדי זה ובאיזה תקופה היה חי ולא ראיתי הפירוש הנ"ל בספר תוספות השלם ואולי הספר חצי מנשה או הכתב יד שציטט ממנה היה אחד המקורות להתפשטות הפתגם ע"כ. אולם עיין בקובץ הנ"ל שכתב שם בהערה כד מחבר הספר הוסיף עוד חידושים מעצמו ובל עוד שלא מצאנו הכתב יד הזה ויש עדיין קצת אפשרות שיש טעות בנדפס והדברים הם מה ששמע מבני זמנו (כי ניכר שחסר שם קטעים ע"ש ובפרט שהדברים לכשעצמם תמוהים דצ"ב הטעם שיהיה זה נחשב כמום שהרי שקע זה נמצא גם בבקר ובצאן ובעיזים מינים שהם כשרים לקרבן ואם כן למה זה נחשב כמום, ועכ"פ אחר המציאות שהוכח בזמנינו שהוכח בזמנינו א"א לומר שהדברים כפשוטן ובודאי שהיה חוזר בו אותו חכם מפירוש זה אילו ידע את המציאות. ומכאן תימה אקרא על מה שהביא בספר אחד היה אברהם (עמ' 11) שסיפר על האדמו"ר מסטריקוב רבי אברהם אביגדור נחום לנדא זיע"א בידו את בגד ככיסוי לראשו סדר הא' ב' ידע מעצמו כאילו המלאך שכח לסטרו על פיו ואכן שפתו העליונה היתה חלקה כמצחו בחדר לא למד כי תוך כמה ימים ראו שהוא החכים את רבותיו ע"ש.
ואין להקשות לפי מש"כ שהשקע שבשפה אינה מחמת המלאך אמאי קאמר שמכה אותו דוקא על פיו ולא על אבר אחר בגוף, דכבר ביאר בספר יוסף דעת הנ"ל על מה שאמרו בא מלאך וסטרו על פיו' דלשון זו מצינו בתלמוד פעמיים גבי אחשורוש שהתחיל לכעוס על אסתר המלכה ובא מלאך וסטרו על פיו וכדאיתא במגילה (טז:), וגבי נבוכדנצאר שהתחיל לשבח את הקב"ה ובא מלאך וסטרו על פיו וכדאיתא בסנהדרין (צב:), הרי שבשניהם הוא מעשה המלאך למניעת הדיבור ומזה למדים שגם כאן הוא למניעת הדיבור דהיינו שכל התורה נשארת בקרבו רק משכחים אותה ממנו לענין שאין בכוח שכלו להורות לפה להוציא החוצה ע"ש. ועוד נראה הטעם שמכה אותו דוקא על פיו לרמוז לך שע"י שינון בפה דווקא תוכל להשיב את הלימוד שלך, וע"ע בספר על התלמוד הנ"ל עוד טעמים בענין.
ובספר על התלמוד עוד העיר (עמ' 103) שמה מקובל לייחס לגמרא את הציטוט שמלאך מלמדו תורה ציטוט זה אינו מדויק דבגמרא לא מוזכרת זהותו של המלמד ואין בה כי אם אמיר יתכן שאין הכוונה לדרך לימוד קונבציונאלית המועברת מפי המורה לאזני התלמיד אלא ללימוד מופשט וספיגת התורה בדרך ניסית למה הדבר דומה להשלכת אדם למים כולו נרטב לגמרי אפילו שאף אחד לא שפך עליו מים ה כללית מלמדים אותו כל התורה' אדרבה לשון רבים של מלמדים' מצביעה על יותר ממורה אחד, וע"ע באוצר הקונטרסים מריח ניחוח (עמ' נז) שחקר בארוכה בדברי הגמרא בנדה הנ"ל כמה חקירות אם גם לנקבה מלמדין התורה בבטן או רק לזכר וכן האם עובר שנוצר ממעשה עבירה גם לומד תורה במעי אמו וכן האם מלמדין גוי במעי אמו וכן מתי מלמד המלאך תורה מתחילת התשע חודשיים או משהוכר עוברה, ובספר אש התורה (בראשית עמ' לג) כתב ששאל את מרן הגר"ח קנייבסקי זצ" מה שמבואר במסכת נדה דעובר במעי אמו יש מלאך שמלמדו תורה האם זה רק לעובר זכר דיש עליו אח"כ חיוב בתלמוד תורה או גם עובר נקיבה בחיובים שהיא תהיה חייבת במצוות וענה בזה אולי. וע"ע מש"כ בזה החיד"א בפתח עינים (נדה שם) שבספר ירחים מבורכים (עמ' נא) וע"ע בהמבשר התורני (348).
נושאים דומים בפורום
