אושרי רביב
Well-known member
מישהו ענה לי על דברים אלו:הנה דוגמא:
בהליכות שבת ח"ב פרק י"א אות י"ד (עמ' תכ"ה) כתב: "אסור ליתן שקיות ועלי תה בכלי שני דיש לחוש שהם קלי הבישול ומתבשלים בכלי שני, וק"ו שאין לערות עליהם רותחים מכלי ראשון. (משנ"ב סי' שי"ח ס"ק ל"ט, חזו"ע שבת ד' עמוד שע"ח, ואור לציון ח"ב פ"ל תשובה ג')".
[ובהמשך כתב: "מיהו דעת האגרות משה (ח"ד סי' ע"ד דיני בישול אות ט"ו), החזו"ע (שם) והאור לציון (שם) שבכלי שלישי מותר"].
והרואה את הנ"ל מבין מדבריו שלפי דעת החזו"ע אסור לתת שקית תה בכלי שני.
והנה בחזו"ע הנ"ל כתב: "מותר לתת שקית של תה לתוך כוס של מים חמים, שהוא כלי שני, אף על פי שהיד סולדת בו. ויש חולקים, וטוב להחמיר. אבל מותר לכתחלה לערות מכלי שני (של מים חמים)".
ואמנם החזו"ע כתב שטוב להחמיר, אבל התחיל בלשון מותר. והרואה בהליכות שבת מבין באופן גורף שלדעת החזו"ע הדבר אסור.
כבודו לא למד דרכו של מר"ן זצ"ל שכותב וכן כתב פלוני ואינו מדבר על כל העניין אלא על חלק מדבריו!?
גם כאן פשטות כוונתו ולא צריך להיות תלמיד חכם להבין שמדבר על הק"ו לכלי ראשון שאסור שזוהי גם דעת הרב זצ"ל.
ועוד הרב בעצמו בהערה דעתו להחמיר וכמו שסיים בעמוד שעט שנכון להחמיר!
וגם בזה יש שיאמרו שדעת הרב לאסור וזהו ונכון להחמיר רק אם עבר ועשה האם צריך בתשובה בזה נאמר שיש לסמוך על החולקים.