אין רואים נגעים ברגל תיפו"ל שאסור להטמא

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בעיקר הדבר המבואר במו"ק שם שהטעם שאין רואים את הנגעים במועד הוא משום דכתיב "וביום הראות בו" דיש יום שאי אתה רואה, וממתינין מלראות משום מצות שמחת הרגל, הקשה בספר זכר ישעיהו טומאת אוכלין פט"ז, תיפוק ליה משום דכתיב "ובנבלתם לא תגעו" ולפי הרמב"ם שם משמע דהוי איסור דאורייתא רק אין לוקין על זה, אם כן מצד איסור זה אי אפשר לטמאותו ברגל.

ונראה לתרץ, לפי מה שכתב בשאגת אריה סי' ס"ו שאם כבר קיים מצות עולת ראיה ושלמי חגיגה, אין לו איסור להטמא, וא"כ משכחת לה בכה"ג.

עוד נפק"מ, היכא שהוא כבר טמא בלאו הכי בטומאת מגע וכיוצא בזה, דאז אין שייך בו האיסור של ובנבלתם לא תגעו כיון דהוא כבר טמא, וס"ד דבאופן זה יטמאו ברגל, וקמ"ל דממתינין לדבר מצוה.​

 

[פלוני אלמוני]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בעיקר הדבר המבואר במו"ק שם שהטעם שאין רואים את הנגעים במועד הוא משום דכתיב "וביום הראות בו" דיש יום שאי אתה רואה, וממתינין מלראות משום מצות שמחת הרגל, הקשה בספר זכר ישעיהו טומאת אוכלין פט"ז, תיפוק ליה משום דכתיב "ובנבלתם לא תגעו" ולפי הרמב"ם שם משמע דהוי איסור דאורייתא רק אין לוקין על זה, אם כן מצד איסור זה אי אפשר לטמאותו ברגל.

ונראה לתרץ, לפי מה שכתב בשאגת אריה סי' ס"ו שאם כבר קיים מצות עולת ראיה ושלמי חגיגה, אין לו איסור להטמא, וא"כ משכחת לה בכה"ג.

עוד נפק"מ, היכא שהוא כבר טמא בלאו הכי בטומאת מגע וכיוצא בזה, דאז אין שייך בו האיסור של ובנבלתם לא תגעו כיון דהוא כבר טמא, וס"ד דבאופן זה יטמאו ברגל, וקמ"ל דממתינין לדבר מצוה.​

איפה הרמבם

 

[אבי רביבו]

איפה הרמבם

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
הקשה בספר זכר ישעיהו טומאת אוכלין פט"ז, תיפוק ליה משום דכתיב "ובנבלתם לא תגעו" ולפי הרמב"ם שם ​

 

[אבי רביבו]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בעיקר הדבר המבואר במו"ק שם שהטעם שאין רואים את הנגעים במועד הוא משום דכתיב "וביום הראות בו" דיש יום שאי אתה רואה, וממתינין מלראות משום מצות שמחת הרגל, הקשה בספר זכר ישעיהו טומאת אוכלין פט"ז, תיפוק ליה משום דכתיב "ובנבלתם לא תגעו" ולפי הרמב"ם שם משמע דהוי איסור דאורייתא רק אין לוקין על זה, אם כן מצד איסור זה אי אפשר לטמאותו ברגל.

ונראה לתרץ, לפי מה שכתב בשאגת אריה סי' ס"ו שאם כבר קיים מצות עולת ראיה ושלמי חגיגה, אין לו איסור להטמא, וא"כ משכחת לה בכה"ג.

עוד נפק"מ, היכא שהוא כבר טמא בלאו הכי בטומאת מגע וכיוצא בזה, דאז אין שייך בו האיסור של ובנבלתם לא תגעו כיון דהוא כבר טמא, וס"ד דבאופן זה יטמאו ברגל, וקמ"ל דממתינין לדבר מצוה.​

בפשטות לק"מ, דהאיסור הוא 'לטמאות' בידים, ולא ע"י הדיבור.
ועוי"ל דהאיסור הוא שמטמא עצמו בעצמו, אבל הכא אינו מטמא ע"י עצמו אלא ע"י אחר-הכהן.

 

[אד יעלה]

נפק''מ לנגעי בתים.

 

[אד יעלה]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בעיקר הדבר המבואר במו"ק שם שהטעם שאין רואים את הנגעים במועד הוא משום דכתיב "וביום הראות בו" דיש יום שאי אתה רואה, וממתינין מלראות משום מצות שמחת הרגל, הקשה בספר זכר ישעיהו טומאת אוכלין פט"ז, תיפוק ליה משום דכתיב "ובנבלתם לא תגעו" ולפי הרמב"ם שם משמע דהוי איסור דאורייתא רק אין לוקין על זה, אם כן מצד איסור זה אי אפשר לטמאותו ברגל.

ונראה לתרץ, לפי מה שכתב בשאגת אריה סי' ס"ו שאם כבר קיים מצות עולת ראיה ושלמי חגיגה, אין לו איסור להטמא, וא"כ משכחת לה בכה"ג.

עוד נפק"מ, היכא שהוא כבר טמא בלאו הכי בטומאת מגע וכיוצא בזה, דאז אין שייך בו האיסור של ובנבלתם לא תגעו כיון דהוא כבר טמא, וס"ד דבאופן זה יטמאו ברגל, וקמ"ל דממתינין לדבר מצוה.​

נפק''מ לנגעי בתים.
וא''י אם דין זה נוהג גם בבתים שלא לראות ברגל.

 

[אד יעלה]

ו אלא ע"י אחר-הכהן

א''כ שלכהן יהיה אסור.

 

[אבי רביבו]

א''כ שלכהן יהיה אסור.

האיסור לטמאות עצמו, לא אחרים.

 

[אד יעלה]

האיסור לטמאות עצמו, לא אחרים.

בפשטות אתה צודק
אבל יכול להיות שאסור גם לטמאות דמאי שנא
וצריך בדיקה