מתוך ה'מגדלות מרקחים':
הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב החרם אותה ואת כל אשר בה (יג טז)
הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פ"ד ה"ו כתב, שהורגים גם את הטף של עיר הנדחת, וכן הוא דעת רבי אליעזר בתוספתא סנהדרין פי"ד ה"א. והרמ"ה באגרותיו הקשה, הרי קטן פטור מעונשים. ובתשובת רבינו אהרן בן משולם מלוניל השיב לו, שזה בתורת עונש לאב.
אמנם בתשובת רבינו שמשון משאנץ שם כתב, דמיירי דוקא בקטנים בני דעת ופקחים שעבדו עבודה זרה בעדים והתראה, והוי גזירת הכתוב דלענין עיר הנדחת חשיב כבן דעת, וכמו דאשכחן בנדה מו. לדעת רב הונא דקטן מופלא הסמוך לאיש שעבר על נדרו חייב מלקות, דהתורה החשיבתו לענין נדרים כגדול, וה"נ קטן בן דעת חשיב גדול ובר עונשים לענין דין עיר הנדחת. וכן הוא במרדכי סנהדרין תשט"ז בשם ר"י, דהתוספתא איירי בגדולים קצת ועבדו עבודה זרה, עי"ש.
ונתבאר דנחלקו רבינו אהרן והר"ש משאנץ האם החיוב מיתה של הטף הוא מדין עונש לאב, או עונש לקטן עצמו. ונפק"מ האם מיירי רק כאשר הקטן עצמו עבד עבודה זרה. עוד נפק"מ בקטן שהגדיל, דאם הריגתו היא מחמת עונש לאב, זה שייך רק בעודו קטן, אבל אם הגדיל קודם גמר דין אין שייך לומר שימות בעון האב, אחר שעכשיו בשעת העונש הוא גדול. עוד נפק"מ לענין ממונו של הקטן שיש לו במתנה ע"י דעת אחרת מקנה וכיוצא בזה, ואינו שייך להאב, שאם נוהג דין עיר הנדחת בקטן עצמו דהו"ל בר עונש לענין זה, א"כ כמו שמיתתו בסייף כך גם ממונו אבד, אבל אם הוי בתורת עונש להאב, העונש הוא מיתת הבן עצמו, אבל ממונו של הבן אינו בכלל. ועוד נפק"מ היכן קוברים אותו, דאם הוא חייב מיתת בי"ד בעצמותו א"כ נקבר בקברות המתוקנין להרוגי בית דין עי' סנהדרין מו. אבל אם הוא נהרג בתורת עונש לאב גרידא, יקבר בקברות אבותיו.
והנה לכאורה אם חיוב הקטן הוא משום שהוא עצמו עבד ע"ז, א"כ גם קטן בן של צדיקי עיר הנידחת, דהיינו שאביו לא היה מהמודחים שעבדו ע"ז, ג"כ יהיה נהרג, שהרי לגבי דין עיר הנדחת הוי כמו גדול. אמנם באמת מפורש ברמב"ם דלא כן, שכתב דרק הטף של אותם שהודחו נהרג, ודברי הר"ש משאנץ נאמרו בדעת הרמב"ם, ועוד דכן מפורש בלשון התוספתא לפי הנוסח שהביא הר"ש שם "קטני בני רשעי עיר הנידחת", הרי דרק בני הרשעים נהרגים. וצ"ל שגם לפי דברי הר"ש משאנץ דאיכא עונש עיר הנדחת על קטנים, היינו דוקא בטפילות לאביהם אבל לא בפני עצמם.
ומעתה יש לדון בהנפק"מ הנ"ל, די"ל דגם להרשב"א משאנץ, בקטן בשעת העבודה והגדיל קודם גמר דין לא יהיה חיוב מיתה, כיון דעתה אינו טפל לאביו, וכיון דצריך ג"כ דין בני רשעים, כשהגדיל אפשר דאינו נהרג, וצ"ע בזה.
הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב החרם אותה ואת כל אשר בה (יג טז)
הרמב"ם בהלכות עבודה זרה פ"ד ה"ו כתב, שהורגים גם את הטף של עיר הנדחת, וכן הוא דעת רבי אליעזר בתוספתא סנהדרין פי"ד ה"א. והרמ"ה באגרותיו הקשה, הרי קטן פטור מעונשים. ובתשובת רבינו אהרן בן משולם מלוניל השיב לו, שזה בתורת עונש לאב.
אמנם בתשובת רבינו שמשון משאנץ שם כתב, דמיירי דוקא בקטנים בני דעת ופקחים שעבדו עבודה זרה בעדים והתראה, והוי גזירת הכתוב דלענין עיר הנדחת חשיב כבן דעת, וכמו דאשכחן בנדה מו. לדעת רב הונא דקטן מופלא הסמוך לאיש שעבר על נדרו חייב מלקות, דהתורה החשיבתו לענין נדרים כגדול, וה"נ קטן בן דעת חשיב גדול ובר עונשים לענין דין עיר הנדחת. וכן הוא במרדכי סנהדרין תשט"ז בשם ר"י, דהתוספתא איירי בגדולים קצת ועבדו עבודה זרה, עי"ש.
ונתבאר דנחלקו רבינו אהרן והר"ש משאנץ האם החיוב מיתה של הטף הוא מדין עונש לאב, או עונש לקטן עצמו. ונפק"מ האם מיירי רק כאשר הקטן עצמו עבד עבודה זרה. עוד נפק"מ בקטן שהגדיל, דאם הריגתו היא מחמת עונש לאב, זה שייך רק בעודו קטן, אבל אם הגדיל קודם גמר דין אין שייך לומר שימות בעון האב, אחר שעכשיו בשעת העונש הוא גדול. עוד נפק"מ לענין ממונו של הקטן שיש לו במתנה ע"י דעת אחרת מקנה וכיוצא בזה, ואינו שייך להאב, שאם נוהג דין עיר הנדחת בקטן עצמו דהו"ל בר עונש לענין זה, א"כ כמו שמיתתו בסייף כך גם ממונו אבד, אבל אם הוי בתורת עונש להאב, העונש הוא מיתת הבן עצמו, אבל ממונו של הבן אינו בכלל. ועוד נפק"מ היכן קוברים אותו, דאם הוא חייב מיתת בי"ד בעצמותו א"כ נקבר בקברות המתוקנין להרוגי בית דין עי' סנהדרין מו. אבל אם הוא נהרג בתורת עונש לאב גרידא, יקבר בקברות אבותיו.
והנה לכאורה אם חיוב הקטן הוא משום שהוא עצמו עבד ע"ז, א"כ גם קטן בן של צדיקי עיר הנידחת, דהיינו שאביו לא היה מהמודחים שעבדו ע"ז, ג"כ יהיה נהרג, שהרי לגבי דין עיר הנדחת הוי כמו גדול. אמנם באמת מפורש ברמב"ם דלא כן, שכתב דרק הטף של אותם שהודחו נהרג, ודברי הר"ש משאנץ נאמרו בדעת הרמב"ם, ועוד דכן מפורש בלשון התוספתא לפי הנוסח שהביא הר"ש שם "קטני בני רשעי עיר הנידחת", הרי דרק בני הרשעים נהרגים. וצ"ל שגם לפי דברי הר"ש משאנץ דאיכא עונש עיר הנדחת על קטנים, היינו דוקא בטפילות לאביהם אבל לא בפני עצמם.
ומעתה יש לדון בהנפק"מ הנ"ל, די"ל דגם להרשב"א משאנץ, בקטן בשעת העבודה והגדיל קודם גמר דין לא יהיה חיוב מיתה, כיון דעתה אינו טפל לאביו, וכיון דצריך ג"כ דין בני רשעים, כשהגדיל אפשר דאינו נהרג, וצ"ע בזה.