• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

'אבינו, מלכנו, רחם עלינו' - אולי נאמר כבר די!!! למנגינות ה'מלרע'יות שבסליחות?!

מלעיל ומלרע בפיוטים רק כשמשנה המשמעות
כשאומרים כגודל חסדך, רוב הציבור אומר במלרע הוא שינוי משמעות, שמשמע שהחסדים גדלים, למרות גודל במלעיל שמשמעות כמו החסדים הגדולים
 
בפיוטים אין צורך לדקדק כ"כ, כמ"ש אשכול של סליחות ממרן תשמע שמה.הרב @מנשה , ופעמים הפייטנים כתבו השירים שבכוונה מילה נחצית ל2:
למשל ב"לך אלי" בנוסחים מדויקים:


וְאִם תָּבִיא בְּמִשְׁפָּט עַבְ-דְּךָ מַה הִיא גְבוּרָתִי
ספר הכוזרי מאמר ב

. אמר הכוזרי: היש לעברית מעלה על לשון הערב, היא יותר שלמה ורחבה ממנה, ואנחנו רואים את זה בעינינו.

סח. אמר החבר: מצא אותה מה שמצא נושאיה, נתדלדלה בדלותם וצרה במיעוטם. והיא בעצמה החשובה שבלשונות מקבלה וסברא. הקבלה, שהיא הלשון אשר דבר בה ה' ית' עם אדם וחוה, ובה דברו שניהם, כאשר יורה על זה הגזר, אדם מאדמה, ואשה מאיש, וחוה מחי, וקין מקניתי, ושת משת, ונח מינחמנו, עם עדות התורה וקבלת דור אחר דור עד עבר עד נח עד אדם, ושהיא לשון עבר ובעבורו נקראת עברית, מפני שנשאר עליה עת הפלגה ובלבול הלשונות, וכבר היה אברהם מדבר בארמית באור כשדים שהארמית היא לשון כשדים, והיתה לו העברית לשון מיוחדת לשון הקדש, והארמית לשון חול, לכן נשא אותה ישמעאל אל הערב, והיו אלו שלש לשונות משותפות מתדמות, הארמית והערבית והעברית, בשמותיהם ובתהלוכותיהם ובשמושיהם. ומעלתה מדרך הסברא לפי העם המשתמשים בה, במה שהיה צריך אליו מהמליצה כ"ש עם הנבואה הפושטת ביניהם, והצורך אל האזהרה ואל הנגונים והזמירות ומלכיהם משה ויהושע ודוד ושלמה היתכן שיחסר להם מליצה בעת שהיו צריכים אליה לדבר, כאשר תחסר לנו היום בעבור שאבד הלשון ממנו? הראית ספור התורה, המשכן והאפוד והחשן וזולתם כשהוצרכו אל שמות נכריות היאך מצאו אותם עד תומם, וכמה נאה סדר הספור ההוא, וכן שמות העמים ומיני העופות והאבנים, וזמירות דוד, והתרעם איוב והתוכחו עם רעיו ותוכחות ישעיה ונחמותיו, וזולתם.

סט. אמר הכוזרי: תכליתך בזה ובזולתו שתשוה אותה עם זולתה מהלשונות בשלמות, ואיה המעלה היתירה בה, אבל יש יתרון לזולתה עליה בשירים המחוברים הנבנים על הנגונים.

ע. אמר החבר: כבר התבאר לי כי הנגונים אינם צריכים אל משקל הדבור, ושבריק והמלא יכולים לנגן: הודו לה' כי טוב בנגון לעושה נפלאות גדולות. זה בנגונים בעלי המעשים, אבל בשירים הנקראים אנשאדי"א אשר בהם הוא נאה החבור, לא הרגישו עליהם, בעבור המעלה שהיא מועילה ומעולה יותר.

עא. אמר הכוזרי: ומה הוא?

עב. אמר החבר: כי המכוון מן הלשון, הכנס מה שיש בנפש המדבר בנפש השומע, וזאת הכונה לא תגמר על תומה אלא פנים אל פנים, מפני שלדברים הנאמרים מעלה על הדברים שבכתב, וכאשר אמרו: "מפי סופרים ולא מפי ספרים", מפני שנעזרים בדברים שבעל פה בעמידה במקום ההפסקה, ובהתמדה במקום הסמוך, ובחוזק הדבור ורפיונו. וברמיזות ובקריצות מתמיהא ושאלה והגדה ויחול והפחד ותחנה, ותנועות, שמקצרת מהם המליצה הפשוטה. ואפשר שיעזר המדבר בתנועות עיניו וגבותיו ובכל ראשו ובידיו להבין הכעס והרצון והתחנון והגאוה על השיעור שהוא רוצה. ובשארית הזאת אשר נשארה מלשוננו הנוצרת הברואה ענינים דקים ועמוקים, נטבעו בה להבין הענינים ולהיותם במקום המעשים ההם שהם פנים בפנים, והם הטעמים אשר יקרא בהם המקרא, מציירין בהם מקום ההפסק והסמוך, ומפריד מקום השאלה מן התשובה, וההתחלה מן ההגדה, והחפזון מן המתון, והצווי מן הבקשה, שיחובר בהם חבורים. ומי שזה כוונתו מבלי ספק שהוא דוחה המחובר, כי המחובר לא יתכן לאמרו אלא על דרך אחת, והוא סומך ברוב במקום הנפרד ועומד במקום הסמוך, ולא יתכן להזהר מזה אלא בטורח גדול.

עג. אמר הכוזרי: באמת נדחתה מעלה שמעית בעבור מעלה ענינית, כי החבור מהנה הנשמע, והמסורת הזאת הענינים. אבל אני רואה אתכם קהל היהודים שאתם טורחים להגיע אל מעלת הסדור ולחקות זולתכם מהאומות, ותכניסו העברית במשקליהם.

עד. אמר החבר: וזה מתעותנו ומריינו. לא די לנו הנחתנו המעלה הזאת, אלא שאנחנו מפסידים תוכן לשוננו, שהוא מושם לחברה ונשיבהו למחלוקת.


עה. אמר הכוזרי: ואיך הוא זה?

עו. אמר החבר: הלא ראית מאה אנשים קוראים במקרא כאלו הם איש אחד, פוסקים בעת אחת ומחברים קריאתם כאחד.

עז. אמר הכוזרי: כבר התבוננתי בזה ולא ראיתי כמוהו לא באדום ולא בערב, ולא יתכן זה במקרא השירים. הודיעני, מאין היתה המעלה הזאת ללשון הזאת, ואיך תפסיד אותו המשקל.

עח. אמר החבר: מפני שקבצו בה בין שני נחים ולא קבצו בין שלש תנועות אלא על ידי הדחק, ובא הדבור נוטה אל הנח, והועילה זאת המעלה ר"ל החברה והחריצות על הקריאה, והקל בעבורה הזכרון והכנס הענינים בנפש. ותחלת מה שיפסיד במקצב השיר ענין אלה השני נחים, ויניח המלעיל והמלרע וישוב אוכלה ואכלה שוה, ואמרו ואמרו, שוה במשקל אומר ואומר, וכן יהיה שבתי ושבתי שוה על מה שיש ביניהם מן ההפרש העובר והעתיד. וכבר היה לנו רוחב בדרכי הפיוט אשר איננו מפסיד לשון כשנשמר החרוז, אבל השיגנו באמירת המחובר מה שהשיג את אבותינו, במה שנאמר עליהם: +תהלים ק"ו ל"ה+ "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם". עכ"ל


הרי שר' יהודה הלוי בספר הכוזרי כתב מפורש שתורת המשקל גורמת לערבב את המלעיל עם המלרע וזכור לי שקראתי שבגלל זה לא רצה לפייט עוד
אז לכאורה זאת מחלוקת האם אפשר לשנות את הבהרת המלה או לחלוק אותה לשנים משום המנגינה ועמא דבר להקל בזה ואע"פ שאין ראיה ממנהג העולם שהרי אין בקיאות כ"כ בדקדוק
אלא שהרב עובדיה כותב מפורש בענין אתאנו לבקש ממך כפרה וכו' שאין להקל בזה וצריך להזהר לא לשנות ואי אפשר לחלוק על מה שכתוב בספר מפורש והספר הוא העקר הקובע
וכן מה שכבודו אמר
והאמת, תשמע את מרן זיע"א אומר סליחות בהרבה מקומות לא קפיד בזה כלל, כמו "אליך ה' נשאתי עי---ני" ועוד הרבה.
שמעתי ואם נשים לב טוב הוא מאריך גם ב ני שבסוף המלה עיני והופך אותה למלרע בזה שהוא מאריך גם בסוף

מיהו אפשר לפרש דבריו שהוא התכוון איפה שאפשר לשנות בקלות כמו שם שאפשר בקלות לומר כפרה במלרע וזה לא הורס את המנגינה יש לומר כהוגן אבל איפה שקשה לומר כהוגן שזה הורס את המנגינה אפשר להקל אלא שזה דוחק לומר כך
 
כשאומרים כגודל חסדך, רוב הציבור אומר במלרע הוא שינוי משמעות, שמשמע שהחסדים גדלים, למרות גודל במלעיל שמשמעות כמו החסדים הגדולים
תשמע את מרן כאן

ואפרט:
בדקה 52.20 בברירות מרן אומר "כגו-דל" במלרע, תשמע ידידי בכבוד.
עו-די", "עד מ-תי" וכו' וכו'.

בקש ממך כפרה וכו' שאין להקל בזה וצריך להזהר לא לשנות ואי אפשר לחלוק על מה שכתוב בספר מפורש והספר הוא העקר הקובע
וכן מה שכבודו אמר
שמעתי ואם נשים לב טוב הוא מאריך גם ב ני שבסוף המלה עיני והופך אותה למלרע בזה שהוא מאריך גם בסוף
מיהו אפשר לפרש דבריו שהוא התכוון איפה שאפשר לשנות בקלות כמו שם שאפשר בקלות לומר כפרה במלרע וזה לא הורס את המנגינה יש לומר כהוגן אבל איפה שקשה לומר כהוגן שזה הורס את המנגינה אפשר להקל אלא שזה דוחק לומר כך
מחילה לא שמעת טוב בכלל:
תשמע בדקה 52.14 מרן לא מאריך ב "ני" כלל וכלל.

אני ממליץ לכם לשמוע את כל הסליחות, עשרות פעמים מרן משנה מלעיל מלרע לפי המנגינה. אבל באמת תשמעו אל תשקרו את עצמכם.
רק בפיוט "אליך ה'" ספרתי יותר מ15.
והכל בסדר זה הלכתחילה של הלכתחילה, אם מרן מלכא זיע"א עשה את זה אתה יכול להיות רגוע.
נכון יש דברים מסוימים שמרן הקפיד עליהם יותר, וכנראה זה שינוי משמעותי מדי וכדו', אולי "כפרה" במלעיל נשמע "כמו פרה", לא יודע, אבל סתם כך עשה כן בעצמו אינספור פעמים, והוא ע"פ כל המקורות שהבאנו לעיל.
חברים, מאוד חשוב באלול להיות בלי "נרווים" ,הסטייפלר דיבר על זה הרבה, לא לחפש בעיות בכח.
 
נערך לאחרונה:
חזור
חלק עליון