• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

ליל 'ניטל', דעת הפוסקים

ותחזינה עינינו בשו"ת חתם סופר (קובץ תשובות סי' לא) [והובא גם בשו"ת באר משה (ד,סט)] שכתב שמה שנהגו איסור תלמוד תורה בלילה זה, אפשר שנהגו קדמונינו כן משום שלא ליתן מקום לבע"ד לחלוק ולשטן לקטרג, בהיות באותה הלילה כל העמים נועדים בבית אלהיהם מחצות ואילך כידוע, ועם ה' אלו ישנים על מטותיהם, אפילו לומדי חורה רובם ככולם נעורים תחילת הלילה וישנים אחר חצות וכו', על כן בהשכל מנעו הלימוד קודם חצות לגמרי, וממילא כל תלמיד חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות. ומכ"ש בעלי משא ומתן הקובעים עתים לתורה בכל יום מסתמא בתחילת הלילה, ואותה הלילה נמנעים מפני המנהג ע"כ יעמדו אמר חצות לשלם חובתם דבר יום ביומו, וממילא יהיו כמה וכמה עוסקים בעבודת ה' אלו מפה ואילו מפה וחמת המלך שככה. עכ"ל.

ושמעתי שנוהגים בחצרות האדמו"רים החל משעה שש עד קצת לאחר חצות, שלא ללמוד שום דבר קדושה כדי לא לתת כח לסיטרא אחרא. ומקפידים בחצרות הצדיקים אפילו חל בליל שבת שלא לומר דברי תורה עד חצות. ע"כ.

אולם, עינינו צופיה בשו"ת יבי"א (ח"ז, חיו"ד סי' כ) שכתב דאין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל. ומעולם לא נמנעו רבותינו, וגם אנו בעקבותיהם, מללמוד תורה בלילה ההוא וכמו שרגילים בכל הלילות שבשנה. ע"ש.

וע"ע בספר פסקים ותשובות (סי' רמו, הע' 663) שהחזו"א זצ"ל אמר שלא יתבטלו כלל מלימוד בלילה זה.
 
וראו בספר ''רבנו", שמרן מלכא הזכיר נידון זה ואמר שהוא שמח שלספרדים אין את כל החומרות של האשכנזים. לערך לשונו הקדושה.
ואגב אזכיר מעשה בדידי הוה עובדה, ובשנת תשע''ו בערב יום אידם, למדתי באיזה מקום בארץ באיזה בית מדרש עם הרבה אברכים .
והגיע לשם איזה רב ספרדי חסידי ודיבר זמן קצר בעניין הנ''ל, ואיני זוכר בדיוק מה אמר אבל הכיוון היה להזהר בנ''ל, ושהוא נוהג לישון מוקדם בלילה הזה (כנ''ל בחת''ס)
ואז הוא אמר "וגם מה שהרב עובדיה התיר בזה, זה היה אחרי כאבי בטן ופיק ברכיים..." לערך לשונו. וכמובן שעיקר כוונתו הייתה על הקושי הגדול בהיתר, כי הוא לא מהמתנגדים למרן מלכא, אך היה לי מאוד קשה לעקל את ההתבטאות שלו, מלבד מה שהוא סקרן אותי לעיין בתשובה של מרן מלכא שהיה משמע כאילו אין ולאו ורפיה בידו של מרן מלכא.
ולכן הייתי מוכרח לראות מש''כ מרן מלכא בעניין שהיה צריך לכאו' לעקור עליו סלעים ולטוחנם זה בזה, ואכן ראיתי את התשובה ביבי''א ח''ז סי' כ' יו''ד. והתפלאתי שבעתיים שההיתר היה היתר הגמור ודליכא למיחש למידי. ולכן הבנתי מאותו רגע שאותו רב שהרשה לעצמו להתבטא כך, עדיין לא השכיל להבין מגדלותו של מרן מלכא (כפי שקבלתי מפי קודשו של מורי ורבי הגה''צ רבנו יורם מיכאל אברג'יל זצ''ל, על אחד שהתבטא על מרן מלכא שלא מכבודו וגדלותו, שכדי לכפר על זה הוא יהיה חייב לעבור 1000 שנה של תעניות) ולכן מאז נמנעתי מלשומעו אפ' באקראי.
ורק הוסיף בנידו''ד שמצאתי שגם בטה''ב ח''ב (תש''ן שקדם ליבי''א הנ''ל מתשנ''ג) עמ' תס' הזכיר בדרך אגב את מש''כ החת''ס הנ''ל, לעניין הנוהגים לסגור את בתי הטבילה בליל אידם, שזה מעשה שטות ושיש למחות בידם. וכתב עליו מרן מלכא שאין דבריו צריכים חיזוק, ואצל הספרדים וכל עדות המזרח לא נשמע מעולם מנהג כזה ושבודאי שהרוצות לנהוג כן יש למחות בידיהן.עכל''ק.
 

המנהגים​

המנהגים שונים מקהילה לקהילה והם פשטו בעיקר בקהילות החסידיות במזרח אירופה. המנהג העיקרי הוא להימנע מלימוד תורה ביום חג המולד מהשקיעה ועד חצות הלילה. תלמידי החתם סופר הלכו לישון מוקדם ולמדו אחר זמן חצות. מנהג נוסף הוא כאמור קריאה בקול של תפילת "עלינו לשבח" ובכלל זאת המשפט "שהם משתחווים להבל וריק", שהיה נאמר בדרך כלל בלחש, מפני זעם הנוצרים

בחלק מן החסידויות קיימות פעילויות מאורגנות, כגון הרצאות בנושאי חולין שונים; באחרות משחקים שחמט או משחק קלפים. בחסידות מטרסדורף נוהגים לטגן מאכלים הנודפים ריח חזק ומרתיע במיוחד, "רמז לסירחונם". האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר מגור נהג ביום זה לחתוך רצועות נייר טואלט לשבת עבור כל השנה שהוא גם עיסוק סמלי – מתוך ראיית הנצרות כפסולת אשר הופרשה מגוף העם היהודי .

מסופר על המהרש"א שחישב בלילה זה את הוצאותיו והכנסותיו והפריש מעשר לעניים. כך מנצלים רבים את הניטל לטפל בחשבונות, לתייק מסמכים או לעסוק בעבודות בית שונות היו ששקעו בקריאת סיפורי צדיקים.

בנוסף, בחלק מקהילות החסידים נוהגים על פי מאמר הבעל שם טוב שאסר לקיים מצוות עונה, וטבילה במקווה בלילה זה, ויש מתירים לאחר חצות ויש שהתירו לגמרי. וכן נהגו להימנע מלהינשא בלילה זה.

יש שנהגו לקרוא ביום זה את ספר תולדות אותו האיש, ספר עברי מימי הביניים המוקדמים שגם תורגם ליידיש, המציג את קורותיו של אותו האיש בצורה לעגנית. כמו כן הופיע במאה ה-19 "מגילת ניטל", המגוללת את קורות אותו האיש, ומיוחסת לאחד מתלמידי החת"ם סופר שהעתיק אותה מכתבים שהיה מונחים אצל רבו

בעבר נהגו בחסידות ויז'ניץ לקרוא סיפורי צדיקים בשעות אלו, אך האדמו"ר הרב ישראל הגר ביטל זאת, באמרו ששאל את זקינו האמרי חיים האם מותר לספר סיפורי צדיקים והשיב לו בשלילה, מכיון שיש לסיפורי צדיקים את הכח הטמון בלימוד התורה.

בחסידות גור וליובאוויטש נוהגים ניטל ב-24 בדצמבר, ובחסידות בעלזא נוהגים ניטל ב-5 בינואר מהשעה 12:00 בצהריים ועד ל00:00 בלילה, בהרבה חסידויות נוהגים ניטל ב-6 בינואר, ובחסידות ויז'ניץ נוהגים לעשות גם "ניטל גדול" וגם "ניטל קטן" - גם בערב חג המולד של הכנסיות המערביות (ה-24 בדצמבר), מהשקיעה עד חצות הלילה, וגם בערב חג המולד של הכנסיות המזרחיות (ה-6 בינואר), מחצות היום עד חצות הלילה, וישנם חסידים ה"בוחרים" בין שני מועדי חג המולד, בדרך כלל לפי מנהג הרוב הנוצרי באותה מדינה

טעמים​

רבי נתנאל וייל, שחי בקרלסרוהה במאה ה-17, כתב כי הטעם שאסור בלימוד התורה בליל ניטל הוא משום אבילות שנולד בו אותו האיש. אולם החת"ם סופר דוחה את טעם האבלות כי גם בעת אבלות ישנם לימודים המותרים ללמוד, וכן הוא תמה מה ההבדל בין קודם חצות לאחר חצות. לפיכך הוא מציין שהאיסור ללמוד תורה נועד כדי למנוע מתלמידי החכמים ללמוד וממילא מחוסר מעש יילכו לישון מוקדם בלילה, ויקומו בחצות כאשר קמים הנוצרים לתפילתם, וזאת כדי למנוע מצב הפוך ומעורר קטרוג שבו היהודים ישנים בשעה שהנוצרים כבר קמו.

בספר טעמי המנהגים ומקורי הדינים, מסוף המאה ה-19, מצוטט בין היתר הסבר המיוחס לספרו של רש"י "לקוטי הפרדס", לפיו בליל חג המולד היו נפוצות התגרויות והצקות ליהודים שיצאו לרחוב, ולפיכך החליטו רבנים שלא לקיים לימודים בליל זה. ההסבר אינו מופיע בספר לקוטי הפרדס, אך ייתכן שהושמט כחלק מהצנזורה על ספרים עבריים. נימוק זה התקבל על ידי חוקרים אחדים כמקור למנהג חלקם אף סברו שהחסידים, מחוסר רצון לקבל את ההסבר הפשוט, הגו בדעתם הסברים שונים. לעומתם יש הסבורים כי ההסבר אודות הסכנה תלוש, שהרי ניתן ללמוד בבית וכן לא ידוע שבוטלה תפילה בציבור. לפי טענה זו הסיבה המקורית טמונה בתורת הנסתר, והיא עברה כ"תורה שבעל פה" מדור לדור ולא הופיעה בספרי הקודש עד המאה ה-19 מפחד הנוצרים.

חשש זה מהסביבה הנוצרית בא לידי ביטוי בנימה האפולוגטית ולעיתים המתכחשת של רבנים, כאשר הללו נדרשו להשיב לנוצרים מלומדים אם אמיתית הטענה שיהודים אינם לומדים תורה כדי לטרוד את מנוחתו של אותו האיש. דוגמה אחת מני רבים לכך ניתן לראות בהתכתבות בין צנזור הספרים היהודיים בפראג, קארל פישר, לרבי אלעזר פלקלס (ה'תשובה מאהבה', 1754-1826), שמתאמץ להניח את דעת השואל על ידי זלזול בנוהגים כן ובהסברים מפולפלים על מקור השם "ניטל"

פראג יום ד' כ״א תמות תקע״ב לפ־ק שלום, וכל טוב והצלחה תמידית להרב הגדול ר' אלעזר פלעקלש, רבן של כל ישראל במדינת בעהמען!... הנה תמול נשאלתי... להודיע דעתי אם אמת שהיהודים בליל ארוכה הנקרא ניטל או ניתל וכבר קודם ליל ההיא (ההוא) אינם עוסקים בתורה, כי אם מצחקים ומשחקים ואוכלים שום ברב, כדי שלא תהיה מנוחה לאותו רשע — אבל לא יצטרך להאריך. שאלה: אם מנהיג (מנהג) ההוא יוסד בדת ודין תורת משה או בדת ודין תורה שבעל פה או בתקוני הרבנים? ומי אותו רשע אשר נידון בגיהנם? ולמה נקרא ניטל? גם נשאלתי... אם אני אוהב היהודים או אם אנכי מליץ היהודים? אמרתי: כל מי שמדבר אמת, ואוהב ערקה והולך בררך ישרים יהיה יהודי או מערי או יוני או ישמעלי הוא חשוב וראוי לאהבה. הלא נודע לכל אדם מה שאמר המלך החכם פרידריך השני? אמר: כל תושבי מדינותי יאמינו כרצונם ובחפצם וואן זיא נור עהרליכע לייטע זינד (=כל עוד אנשים ישרים המה)
לחץ כדי להרחיב...
משיב לו רבי אלעזר פלקלס:

...ועל שאלת איש נכבד אה"ט (אדוני הטוב) יחי', אם נקח מועד לבאר המלות זרות השגורות בפי האספסוף אבל תכלה העת והן לא תכלנה. ואצלי יסוד המוסד: כל דבר שאינו מובא בתלמוד גדול ובהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור לא אשיב עליהם דבר והצי דבר. כי המון עם לא בינות מכל אום ואום ממציאים ומאמינים מה שלבם חפץ. והנה לא נמצא בספרים הנזכרים שקראו ליל ארוכה בשם ניטל. ואפשר שעם הארץ היו מכנים ליל ארוכה בשם ניטל נאכט, בעבור שהיא בתכלית ארוכה וכבדה על האדם וחשבו לומר בשווערליכע נאכט (=לילה כבד). ובדו מלבם ניטל נאכט, ומלת ניטל מלשון נטל חול שאמר שלמה. או שרצו לומר עמפפאנג נאכט (=ליל הנטילה או העיבור) כי לשון זו רגילה על מילדתיהן... והעתיקו הבורים בלשון ניטל, אשר בלשון המשנה והתלמוד פירושו נעמן (=לקחת) עמפפאנגן (=ליטול) וקראו ניטל נאכט. והוא כמו עמפפאנג נאכט ודעת לנבון נקל.

...ומה שכתב שאינם עוסקים בתורה בליל ארוכה, מעיד אני עלי שמים וארץ, אני, ורבותי, וחברי ותלמידי למדנו מעולם בליל זה כשאר לילות. ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? אנחנו בני ישראל נצטוינו והגית בו יום ולילה. ומאכילת שום לא שמעתי ולא ראיתי מאבותי ומאבות אבותי. ועל דברות הראשונות אני חוזר: בכל אום ולשון בארץ ערב רב עלה אתם הנוהגים מנהגים הישרים בלבותם. זכור אני, בהיותי בילדותי ישבתי לכיסא שופט צדק במדינת מעהרין, ראיתי נשים זקנות היו מקלפות שומין במספר שנות בניהם ובנותיהם הקטנים והניחו בתשעה באב על מצבות בבית הקברות. ומי יודע החלומות וההבלים שחלמו להם. וזה הדבר אשר דברתי, מי יובל לבאר ולפרש מלות ומנהגי חסרי דעת. לכן כלל גדול בתורה, מה שלא נמצא בתלמוד ובהרי"ף והרמב"ם כנ"ל אין לו יסוד ואין להשיב.
לחץ כדי להרחיב...
הנימוקים הקבליים התייחסו לכך שהלילה נחשב לטמא בשל לידתו של אותו האיש, ולכוחות הטומאה מיוחסים כוחות מיוחדים באותו ליל. לפי האדמו"ר מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון, הטעם לאי לימוד התורה הוא כדי שלא להחיות את אותו האיש ואת המאמינים בו על ידי הזרמת "חיות דקדושה" באמצעות לימוד התורה. הסבר אחר, אותו נתן רבי שלום רוקח, האדמו"ר מבעלז, הוא על פי דבריו של רבי דוב בער ממזריטש האומר כי בשעת לימוד התורה, קשה על האדם הדביקות המחשבתית באלוקים, אלא שדבר זה מותר. ביום זה, הוסיף הרב מבעלז, בו פושטת הטומאה בעולם, לא ניתן לסמוך על כך, ולכן יש לעסוק בדביקות מחשבתית

נימוק נוסף הוא כי יום ט' בטבת, שחל בסמוך לחג המולד, מוזכר כיום צום ברשימה של כ-20 ימי צרה המופיעה בספר הלכות גדולות והועתקה ממנו לשולחן ערוך. אולם בניגוד לשאר הימים ברשימה לא מובאת בשולחן ערוך סיבה לצום זה, אלא מצוין: "לא נודע איזו היא הצרה שאירע בו". מפרשים שונים כתבו שהטעם לצום הוא יום לידתו של אותו האיש והוא לא נכתב במפורש מטעמי צנזורה עצמית: "ולפי זה מובן מדוע יראו רבותינו ז"ל לכתוב במפורש שגזרו תענית על יום ט' טבת" עם זאת, לא ידוע על מנהג כלשהו לצום בחג נוצרי זה.

התנגדות​

חלק מפוסקי ההלכה התנגדו לחלק מהמנהגים שנכרכו ליום זה. החת"ם סופר כתב כי "מנהג העולם שאוסרים גם תשמיש וסוגרים שערי טבילה, ולדעתי מנהג שטות הוא ויש למחות ביד הנוהגים כן". בקרב עדות ספרד כלל לא התקבל המנהג לא ללמוד תורה. הרב עובדיה יוסף פסק על עניין זה ש"אין ממש בדברי האומרים כן, ואין לדבריהם כל יסוד כלל". לטענתו הייתה גזירה על הלומדים לא לשוטט ולצאת לבית המדרש וכך השתרבבה הטעות שאין ללמוד כלל. גם לפי הרב מרדכי אליהו "כל המנהג הזה היה בחוץ לארץ, ואצל האשכנזים. אבל הספרדים בכל מקום, וגם האשכנזים הבאים לארץ ישראל לא קיבלו מנהג זה, וממילא ביטלו מנהג זה". אכן, בחסידות סלונים בארץ ישראל הורה האדמו"ר ללמוד כרגיל. גם רבי יוסף צבי דושינסקי (הראשון) מכשעלה לארץ ישראל לימד כרגיל לתלמידיו, וכך נוהגים היום בחסידות דושינסקי. חסידי חב"ד ממשיכים במנהג גם בארץ. הרב צבי יהודה קוק ביטל מכל וכל את המנהג וגער במתבטלים מלימוד בנימוק שלא ראוי לפעול לפי מנהגי הנוכרים ובמיוחד במדינת ישראל שאין ממה לחשוש.

נוסף לכך, יש הסבורים שבארץ ישראל אין כל סיבה לציין את הניטל, בשל קדושת הארץ. רבי מרדכי חיים סלאנים קבע כי אין בארץ ישראל שליטה לקליפות אפילו לא בירושלים שבה מצויות הרבה כנסיות, מפני שארץ ישראל אינה תחת השפעת המזלות ושרי השמים, אלא עיני ה' בה. לטענתו גדולי האדמו"רים שבאו לארץ המשיכו לקיים את מנהג הניטל, וחסידיהם חיקו אותם. אמנם יש שדייקו שרבי שמואל הלר אמר זאת דווקא בעירו - צפת שהיא ללא כנסיות. לעומת זאת היו כאלו ששימרו בכל זאת את המנהג גם בארץ ישראל ולכן הם נוהגים ניטל אחד קצר מהשעה 18:00 בערב של ה-5 בינואר כמו בחסידות דאראג. הליטאים והספרדים, לעומת זאת, אינם מתייחסים כלל לניטל.

ויקפדיה
 
חזור
חלק עליון