חדשות ועדכונים חוק הגיוס וכיוצ"ב

[נשיא מועצת חכמי התורה]

האם גם לכם לא נפתחים סרטונים, או רק לי?

 

[איש מאוד פשוט]

יואלי ברים עם תיעוד בלעדי: נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק מכריז אתמול - "בחורי ישיבה שתורתם אמנותם שרוצים ללמוד תורה, צריך לתת להם פטור, ללא הגבלה, כמה שזה לא יהיה". ברק הוא האיש שחתום על ערך השוויון בסוגיית גיוס החרדים, אמירה מעניינת מאוד במהלך הדלקת נר חנוכה עם הרב עידו ובר ארליך.

ממש התגשמות של המשל האשכנזי עם מושק'ה ....
או שהפריץ ימות או שהכלב ימות.
או שהפריץ נכנע....
במהרה בימינו אמן !!!!

עד שיפסל נרוויח זמן.
כמו המשל האשכנזי הידוע על הפריץ והכלב.
מושק'ה חזר הבייתה עם הרבה כסף שקיבל מהפריץ תמורת הבטחתו ללמד את הכלב של הפריץ לדבר בשפת בני אדם תוך 7 שנים.
אשתו נזעקה מה יהיה בעוד 7 שנים הפריץ ידרוש את הכסף בחזרה.
מושק'ה השיב עד אז או שהפריץ ימות או שהכלב ימות.

 

[איש מאוד פשוט]

היא מבינה שביעדים כלליים על הציבור וחוק שפונה בעיקר לראשי הישיבות, קשה מאוד להגיע לפרט....
לעומת זאת כעת צו המעצר הוא על הפרט.
הדתלי"ם הכי מסוכנים.....


ד״ר עליזה בלוך ברשת ב: ״הטיפול בגיוס חייב לעבור מהעסקנים החרדים אל הפרט. אין שום סיבה שנעבוד מול פוליטיקאים וישיבות. שכל אדם יהיה אחראי למעשיו ולא הישיבה שמקבלת כסף. כל פרט יעשה את הבחירה שלו ויהיו לכך השלכות. כל עוד נעבוד מול עסקנים הבעיה לא תפטר, זה נכון בגיוס ונכון בחינוך ובתעסוקה שהפקרנו״.

כמובן שאדגיש שוב ושוב שאיני מביע דעה לגופו של חוק שאומרים בשם מרן שליט"א שהוא מתנגד לחוק.
רק מסביר את הצד שאומר שחייבים חוק והמצב שיש צו מעצר על הבחור הפרטי מסוכן יותר מיעד כללי.
אבל זה לחלוטין לא אומר שהיעדים שבחוק הנוכחי בסדר.

 

[רוצה בחיי]

ד״ר עליזה בלוך ברשת ב: ״הטיפול בגיוס חייב לעבור מהעסקנים החרדים אל הפרט. אין שום סיבה שנעבוד מול פוליטיקאים וישיבות. שכל אדם יהיה אחראי למעשיו ולא הישיבה שמקבלת כסף. כל פרט יעשה את הבחירה שלו ויהיו לכך השלכות. כל עוד נעבוד מול עסקנים הבעיה לא תפטר, זה נכון בגיוס ונכון בחינוך ובתעסוקה שהפקרנו״.

כמובן שאדגיש שוב ושוב שאיני מביע דעה לגופו של חוק שאומרים בשם מרן שליט"א שהוא מתנגד לחוק.
רק מסביר את הצד שאומר שחייבים חוק והמצב שיש צו מעצר על הבחור הפרטי מסוכן יותר מיעד כללי.
אבל זה לחלוטין לא אומר שהיעדים שבחוק הנוכחי בסדר.

יש אנשים שמפחידים ומביאים כל הציטוטים כדי להביא ראיה שצריכים חוק

 

[איש מאוד פשוט]

דביר ג'ברה: יו"ר יהדות התורה, חה"כ יצחק גולדקנופף למימרן בקול חי על חוק הפטור מגיוס של ביסמוט: "אנחנו צריכים לעמוד על כך שלא ניתן לפגוע בלומדי תורה, כל הציבור החרדי בפה אחד. החוק הנוכחי הוא זוועה"
יואלי ברים: ח"כ יצחק גולדקנופף במתקפה רבתי על מתווה הפטור של ביסמוט: "החוק הזה הוא זוועה. מי שאומר שהוא רוצה ללמוד תורה נפגע בלפחות 8 נושאים, ללא נסיעות לחו"ל, בלי מחיר למשתכן וסבסוד למעונות. הוא הופך להיות סוג ג', יותר גרוע ממחבלים"

 

[איש חיל]

נתי קאליש: הבחור יצחק רביבו שחולץ ממעצר צבאי לפני כ-3 שבועות ע"י המונים שהגיעו למחות בביתו בגבול בני ברק, נעצר ע"י המשטרה הצבאית מתחת לביתו. מדובר בתלמיד ישיבת חיים עוזר בב"ב.

 

[איש מאוד פשוט]

לגזור ולשמור לפעם הבאה שידברו על גוש הימין....
שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ לסגל וליאל ב״פגוש את העיתונות״: ״כמו שהצלחתי התחבורה ובכלכלה ומהפיכה ביהודה ושומרון אני נחוש להצליח להוביל שינוי דרסטי באחריות של החרדים על מדינת ישראל. לא רק בצבא. אני רוצה אותם מפקדים ואלופים בצבא ואני נחוש להצליח בזה" - רח"ל.

עוד משר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ לסגל וליאל ב״פגוש את העיתונות״: "אני רוצה שהחרדים יקחו אחריות על מדינת ישראל כמו שהציונות הדתית עושה כבר עשרות שנים והופכת את המדינה. שילוב של הציונות הדתית והחרדים זה לקחת את מדינת ישראל למקום אחר לחלוטין" - רח"ל.

 

[נשיא מועצת חכמי התורה]

שמעתי היום ווארט לחג החנוכה, הסכיתו ושמעו:

אחת מגזירות היוונים היתה "כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק באלוקי ישראל" ויש לתמוה מדוע גזרו לכתוב כן דווקא על קרן אחת ולא על ב' הקרניים?

וי"ל דליוונים הספיק 50% בכדי להביא כלייה על ישראל, ובדעתם אחזו וצעדו יד ביד המתיוונים המשתפי פעולה,

ועל 50% אלו נלחמו החשמונאים בכל כוחם, ביודעם שהדבר ימיט חורבן על הכלל ישראל! (והנמשל פשוט!)

 

[מתלמידי מרן הראש"ל]

העלון ותתענג בדשן בו דברים חוצבי להבות אש בעניני חוק הגיוס בכלל ובפרט

 

[יוסי בן יעקב]

מתוך עלון "עזרם ומגינם"


כסלו תשפ"ו
יו"ל ע"י 'עזרם ומגינם'
מערך הסברה ותמיכה בנושא הגיוס לצבא בהכוונת גדולי ישראלבראשות מרן ראש הישיבה הגאון רבי יהושע אייכנשטיין שליט"א
עזרם ומגינם | מערך הסברה ותמיכה בנושא הגיוס לצבא מייל: e025000110@gmail.com | טל :'02.5000-110



בדברי ימיה של המדינה היהודית צרוב נידון משפטי מייגע שעבר תהפוכות שינויים ופסיקות. עצם העמדת הנושא כנידון הדורש דיון שיקול והכרעה, מצביע על מידת היציבות של יסודות המדינה. אולי זה יישמע מוזר אבל נושא הוויכוח הוא - הגדרת הזהות של מדינת ישראל .
כלומר: מי אנחנו? שאלת זהות בסיסית, שתשובתה התגבשה במשך עשרות שנים ועדיין שנויה במחלוקת.
הקמת המדינה מתוארכת ליום שישי ה' באייר תש"ח, ובו עמד ב"ג בראש מועצה שהורכבה מאישי ציבור והקריא הצהרה ובה ניסו המשתתפים להגדיר את המדינה המגיחה לאוויר העולם. הצהרה זו כונתה לאחמ"כ מגילת העצמאות ונחתמה באותו מעמד ע"י הנוכחים וכך 'נולדה 'המדינה.
המתעניינים בהיסטוריה יודעים כי לנוסח שהתקבל קדמו מספר גרסאות שנכתבו בחמש טיוטות שונות המשקפות את המחלוקות על אופייה של המדינה שבדרך, ומהן נגזר הנוסח הסופי. אולם הנחת יסוד אחת לא נמחקה ולא שונתה בכל אותן טיוטות השמורות עד היום בארכיון המדינה, ומופיעה בבירור במגילת העצמאות זה לשונה - "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל ."לאמור:
מדינת ישראל הוקמה על ידי יהודים להיות בית יהודי לכל היהודים והיא מדינה יהודית. מכוח הגדרה זו נחקקו חוקים רבים כדוגמת חוק השבות המקנה זכות לכל יהודי בעולם לעלות לארץ ישראל ולהתאזרח במדינה, ועוד .
חד משמעי? לא כל כך.
במהלך השנים עם התעוררותן של דילמות מורכבות ביחס המדינה לנושאים מסוימים, התברר שלא תמיד עולה הגדרת המדינה כ'יהודית' בקנה אחד עם אופייה החילוני-ליברלי. משפטנים נדרשו לסוגיה, ולאחר עשרות שנים עם חקיקת חוק "כבוד האדם וחירותו" נוספה הגדרה יסודית בשורת הכותרת של מדינת ישראל ומני אז היא "מדינה יהודית-דמוקרטית". גם בזאת לא תמו תלאותיה של זהות המדינה, אלא מעת לעת מתחדשות תהיות סביב הצוותא של שתי ההגדרות, המתגוששות ונלחמות על העליונות של זו על זו.
על פניו, על אף שהוסכם להוסיף את ה'דמוקרטית 'להגדרת המדינה, לא חל שינוי מהותי במהותה של המדינה. 'דמוקרטיה' אינה אלא שיטת שילטון המאפיינת ממשל מודרני הדוגל בחופש הפרט, ואינה משנה את אופייה וצורתה של האומה. האומה הצרפתית על מנהגיה וההווי הייחודי המאפיין אותה, לא איבדה את דמותה ואת זהותה בעקבות הדמוקרטיה הנהוגה בה. הגם שהמתירנות שהדמוקרטיה נושאת עימה, משפיעה על צביון המדינה ועל חוקיה, אך ערכיה סמליה וייחודיותו של העם אינם מתנגשים חזיתית עם היותה מדינה דמוקרטית .
אליבא דאמת, מדינה יהודית יכולה ואולי מחויבת להתנהל ע"פ רצון העם. על אף שהדמוקרטיה עשויה להתנגש עם המדינה היהודית, אין בה מרכיב המגדיר את זהותה של המדינה ואת ייחודיותו של העם. צורת הניהול הדמוקרטית אינה סותרת את מציאותה כמדינה יהודית .
לעומת זאת, כוונת המחוקק בהוספת המונח המרשים 'דמוקרטיה' לשורת הכותרת של המדינה, אינה לשיטת הממשל הנהוגה בארץ, אלא להסוות החדרת רעיונות פרוגרסיביים מיובאים מחוץ, אל ליבת הזהות היהודית והפיכתה למדינה הדוגלת בחופש לשם חופש - קרי פורקן יצרים ללא גבולות כנהוג במדינת תל אביב. נושאי דגל החילוניות מנסחים בחסות הדמוקרטיה עקרונות יסודיים מחייבים המגדירים מושגי יסוד מחדש, בניגוד גמור לרצונו של רוב העם שאינו מעונין לחתוך ולהתנתק משורשיו ומזהותו .
הניסיונות לצייר ולתאר את המדינה בצורה מסוימת שלא תושפע מנושאי דגל הזהות האמיתית לא צלחו ,המדינה היתה וגם תישאר זהות יהודית. אזרחי המדינה אינם אלא יהודים שהורחקו משורשם ומכור מחצבתם ,וככל שעובר הזמן, הם תוהים על הראשונות ומגלים את המורשת האמיתית הצרובה בנשמתם - תורה ציוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב - ומבקשים לממש את התקווה האמיתית בת שנות אלפיים של אלפי בני ישראל כל הדורות, להיות עם השם בארצנו.
• • •
נוסיף ונדייק את ההגדרה העצמית שלנו בדיוק נחוץ ומשמעותי.
היהדות המקורית, אינה רק 'זהות' אלא היא גם ובעיקר - 'מהות'. הזהות עונה על שאלת 'מי', המהות עונה על שאלת 'מה', אולם ישנה הנחת יסוד הקודמת לשאלות אלו.
האדם אינו אינדיבידואל המתהלך לעצמו בתוך חלל העולם, חווה חויות ומשתנה לפי מזג האויר ומצב הרוח ,אלא הוא חלק ופרט בתוך המציאות הרחבה של כל היקום והבריאה, שהכין ופעל הבורא, וממשיך להשגיח ולהוביל לתכלית גדולה לאין שיעור מאשר המימדים המצומצמים של האדם הפרטי.
שאלת הזהות מבקשת לידע 'מי אתה' בכדי להכיר את סממניך החיצוניים ואת השתייכותך לעם ולתרבות מסוימת. 'זהות' מבטאת את הקו הכללי של הסביבה ,הערכים ודפוסי החיים שאליהם האדם משתייך ולאורם הוא גדל וחי את מאה ועשרים שנותיו. שייכות זו משפיעה על אופיו ועל מהלך חייו של האדם בעולמו אולם אינה נוגעת בעצמותו של האדם ולא בתפקידו במרחב העולמי אע"פ שיש לה ביטוי חיצוני ברור עד שהרואה יאמר 'כי הוא זה'. בעולם הרחב, ניתן להתנתק מזהות לאומית בתוך דור או שנים.
לעומתה, ה'מהות' מבטאת את השייכות הפנימית של האדם לעצם מציאותו, ועומדת כיסוד איתן לזהותו .שאלת המהות תובעת הגדרה עמוקה יותר - 'מה
אתה'. מהי ההגדרה העצמית שלך, מה מקומך בעולם הזה כנברא בעל תפקיד ושליחות ומהן שאיפותיך הטבעיות הנובעות מנשמת חייך .המהות כוללת את היעד הפרטי בעולמך שלך המשתלב בתכלית הכללית אליה נוסע העולם כולו, היא זורמת בעורקיך ותמשיך דרכך הלאה לצאצאיך.
הכותרת 'יהודי' עונה בדיוק רב על שאלת המהות ומעניקה משמעות אמיתית ונצחית לזהות הציבורית היהודית ולכל יחיד המהוה אבר מאבריה. מעתה, איננו משותפים רק בזהות מדינית וברוח לאומית אחידה, אלא במהות פנימית של שליחות ואחוה עליהם באנו לעולם.
לכשנתבונן מהיכן נובעת החיות התוססת והפעילה של הזהות היהודית המשפיעה ומקרינה לכל שכבות העם במעגלים קרובים ורחוקים ,נמצא אותה במקום מאד מסוים. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. תלמיד חכם הוא איש של צורה המביע ומייצג את המהות היהודית המתוארת בלשון הרמב"ם "אומה היודעת את השם" בעצם מציאותו ובכוח תורתו המנחה את דרכיו. כמוהו, נושאים תלמידיו ותלמידי תלמידיו את הרוח הזאת בקרבם, המשקפת את צורת החיים היהודיים, וממנה ישקו כל העדרים.
מקום גידולו ויניקתו של תלמיד חכם, בערוגה של עולם הישיבות. אמנם, בפני בן ישיבה מוטלת הבחירה אם הוא מסתפק בזהות ציבורית של 'בן ישיבה' המתבטאת רק בצורת לבוש, שפה וסגנון חברתי, או שהוא מאמץ לעצמו זהות ישיבתית הנשאבת ממהותו כבן בעלת עבר עשיר ועתיד מזהיר של התפתחות וצמיחה של כוחותיו לשליחותו ותפקידו בעולמו. בן ישיבה חי במודעות רחבה לאישיותו, שמלבד פריחתו הרוחנית האישית והישגיו בתורה ובקנייניה בשנותיו בישיבה, הוא גם נושא את הגן היהודי עבור הכלל. אחריותו להיות תואם לזהותו ולמהותו שלו ושל צאצאיו, ושל כלל בני אברהם יצחק ויעקב הנאותים לאורו.


המסלול של החילוניות המתפתחת
החל מהתקופה המכונה ע"י ההיסטוריונים 'העת החדשה', השתנה המצב של עם ישראל. האמנציפציה )שוויון זכויות( ושאר ההסכמות שנתקבלו ע"י האומות לפני כמאתיים שנה, שינו את מצבם של היהודים שיצאו מחומות הגטו ונחשפו אל העולם הגויי שבחוץ, והחלה תופעה של התחלנות בעם ישראל. בהמשך, עם ייסוד התנועה הציונית החילונית שעשתה שמות בנוער היהודי ,התרחבה התופעה והביאה לחילון נרחב של צעירים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.
כיום מסלול התנועה הזאת ממשיך ומתפתח, ובמקביל לו חלו שינויים נוספים בעולם היהודי שיש לתת עליהם את הדעת.


המלחמה הראשונה
המסלול הראשון הוא המסלול של תנועת החילוניות וההתבוללות, שמניעה את הרצון להיות ככל הגויים .מסלול זה עבר כמה וכמה תנודות לפי התהפוכות של הגויים עצמם שמשתנים ויורדים כל העת. בזמן שהאידיאל של הלאומיות היה חזק ובעל משיכה רבה אצל הגויים, הלכו אחריהם גם היהודים החילוניים וקידשו את הלאום היהודי ואת הרעיונות הציוניים כהנושא המרכזי והעיקרי. בהמשך וגם כיום, השתלט הרעיון הליברלי והפרוגרסיבי על החילוניות העולמית, ואותם אלו שרוצים תמיד ללכת עם הגויים, אימצו לעצמם את השיטות והדרכים הללו .
הרעיון הולך ומקצין ומשנה את הזהות של הקבוצות החילוניות, הן מבחינת האידיאולוגיות הגויות עצמן, הן מצד ההתדרדרות המתגברת והולכת בעולם, והן מצד הנתק והריחוק של האנשים מהמקור היהודי ומהיסודות היהודיים שלהם.
בדור הראשונים של התייסדות הציונות ואח"כ בהקמת המדינה, החילוניות היתה מיליטנטית ואגרסיבית ונלחמה ביהדות השורשית בתוקף, אולם הרקע של הזהות היהודית היה נוכח וקיים עם הערכים והזיכרונות מבית אבא, ועוצמת הרקע הזה השפיעה רבות על כל העם היהודי. אי לכך גם אלו שביצעו העברה על הדת בקיבוצים בחסות השלטון וניסו להתנתק בכוח מהעבר היהודי ע"י אימוץ הרעיונות הקומוניסטיים ושיטות דומות, היו תחת מורא כלשהו שלא לחתוך את כל המושגים עליהם גדלו אל מול הציבור הכללי. החילוני הפשוט, וכ"ש העולים מעדות המזרח שלא עברו את כל המהפכה האירופית, לא קיבלו את הדרך הקיצונית של תנועות השלטון, והמלחמה נגד היהדות נערכה בהסתרה ולא נתפרסמה באותה תקופה.
לצערינו הרב, הרעיון החילוני המשיך והידרדר והוסיף להקצין, ועד היום הקבוצה החילונית השיטתית השולטת ברוב המערכות כאן בארץ, היא אנטי-יהודית ממש .התנועה הזאת רוצה ופועלת לקחת את עם ישראל לכיוון אחר, ומנסה לתת צורה אחרת לעם היהודי, שיהיה עם ככל הגויים. המציאות היא שיהודים שמנסים להתנתק מהיהדות ולבולל את עצמם בין האומות, עושים זאת באדיקות ובפנאטיות ומאמצים את הרעיונות הזרים בקיצוניות-על, יותר מהגויים עצמם. הסיבה לקיצוניות זו היא התנגדות פנימית של הטבע השורשי של כל יהודי לאיבוד הזהות העצמית שלו ולהתנתקות מהעבר שלו ,שכנגדה יוצאים נושאי דגל החילוניות להילחם בקיצוניות.
לכן, כאשר הם מזהים בעם כיוונים של חיפוש דרך ושיבה לשורשים, הם מרגישים צורך לחדש את המלחמה כנגד היהדות האותנטית. בעקבות האסון הנורא שקרה בשמחת תורה והמלחמה שלאחר מכן, העם משנה כיוון ונעשה יותר יהודי, כתוצאה מכך מתגברת ההקצנה של החילוניות והם נלחמים בכל הכלים שברשותם כנגד לומדי התורה ושומרי המצוות שלא יחזירו את המדינה לצורתה היהודית.
זהו הכיוון של התנועה החילונית המסכן את קיומו של העם היהודי. כנגדו הוקמו הישיבות הקדושות במאמץ רב ובהשקעה כבירה של חכמי ישראל, והם המענה להמשך קיום התורה והיהדות בישראל כנגד החילוניות המודרנית .לומדי התורה בישיבות ובכוללים ההולכים בדרכם של גדולי הדורות, שומרים על הזהות היהודית והם המצפן המדריך ומנווט את דרכו של העם כולו לעמוד תחת הדגל של צורת יהודי שחי סביב התורה ומחנך את עצמו ואת ילדיו בדרכה של תורה.


המלחמה הקודמת למלחמת הצלת נפשות
המסלול הנוסף אותו סללה ההשגחה העליונה, הביא את רבבות עמך בית ישראל לארץ הקודש, וכאן הוא עיקר מקום התורה בישראל. החיים בארץ ישראל מלאים בסכנות מפני האויבים הרבים מסביב, כלל הציבור - ואנו בתוכם - נתונים בהתמודדות מול הסכנות ובס"ד במשך שנות הישוב היהודי בארץ ישראל זכינו פעמים רבות לניסים רבים. צרכי ההגנה מפני האויבים עוררו כלפינו תביעה לשאת בעול ההגנה של עם ישראל, ועלינו להשיב דבר בענין זה .
למענה נכון עלינו לראות את המציאות של כלל ישראל במבט רחב יותר. הגם שהצרכים הציבוריים של עם ישראל גדלו, אין להצטמצם ולראות רק את הצורך במישור הבטחוני, אלא הצורך הציבורי של כלל ישראל לשמור על היהדות כצורתה, גדל והתרחב אף הוא עד מאד. במישור הזה אנו עומדים כנגד האויבת היותר משמעותית של עם ישראל - החילוניות .
החילוניות עוינת את העם היהודי ומסכנת את הקיום ואת ההמשכיות של העם היהודי, בערעור שהיא מערערת על היותנו עם השם, ולכן המלחמה הקודמת שלנו, לפני החובות הציבוריות הגשמיות, היא מלחמה מהותית ,קיומית, על היותנו עם השם. אם נבוא לדון בגדרי ההלכה אם מלחמת פיקוח-נפש כנגד החמאס קודמת למלחמה כנגד החילוניות שקמה על העם היהודי, פשוט מכמה צדדים שהמלחמה על החילוניות קודמת למלחמת פיקוח נפש, היות והם אויבי הקיום היהודי .
היעוד של כלל ישראל מפורש בתורה - "ונקדשתי בתוך בני ישראל" ומחויבים למסור על כך את הנפש. הגם שאין דבר העומד בפני פיקוח נפש, אולם הקיום של היהדות עצמה תלוי בשמירת צורתם של ישראל שיהיו מקדשי השם, וקודם במהותו לקיום הנפשות של כלל ישראל .
אין סיבה והצדקה להילחם רק למען ההגדרה העצמית של היהודי בארץ ישראל בדומה לשאר לאומים, כיון שאין זה הדגל הנכון של הלאום היהודי. הלאום היהודי ללא היהדות אינו לאום כלל וכלל. הזהות היהודית נשענת על מציאות הברית של עם ישראל עם הקב"ה, וקיום הזהות הזאת קודמת למציאותם בארץ ישראל והיא היא מציאות העם היהודי בכלל.


הקמת הישיבות -
מלחמת הקיום של היהדות

מלחמת הקיום המוקדמת של היהדות מול החילוניות ,נותנת את המשמעות למלחמה הנוספת להצלת נפשות .במציאות שבה אנו חיים, איננו יכולים להיות שותפים במלחמה מול האויבים, כיון שהדרך והמסלול של המלחמה על הקיום היהודי, עוברת בכך שאנשים גדלים מסביב למרכזי היהדות הגדולים של הישיבות. הישיבות מעמידות את מלחמת הקיום הראשונית של העם היהודי ,כשהן נושאות בשורה יסודית לחיינו כי תורת השם - היינו ההכוונה שהקב"ה כיוון ולימד את עם ישראל - תופסת מקום עיקרי בחיים ובמושגים, דבר השם הוא הדבר המרכזי בחיים, והוא המכוון את כל אורחות החיים .
בדורינו, התפקיד העיקרי שלנו להרבות קידוש השם כמו שגדולי ישראל בדור האחרון חזרו ואמרו שוב ושוב. קיום הישיבות מגדיר את מהותו של עם ישראל, ומנחה את דרכם של כל העם החונים במעגלים ומושפעים ממרכזי התורה עד למקומות הרחוקים ביותר, הוא קידוש השם הגדול ביותר. האחריות שלנו היא כלפי כל העם כמו שכתב מרן הגרא"מ שך זצ"ל במכתביו לחשוב גם על המון העם שבשדות, ועל העתיד של ילדיהם.
אין דרך להתמודד במלחמה כנגד החילוניות בלי המציאות של הישיבות ושל עולם התורה. מסיבה זו לומדים כל הצעירים בישיבות, שלא כנהוג בעבר קודם מלחמת העולם הראשונה, שרק מי שרצה ללמוד תורה הגיע ללמוד בישיבה. הישיבות מעמידות מרכז חזק של קיום יהודי שכל אדם מישראל יכול להשתייך אליו בכל מצב, וככל שמגדלים ומחזקים את הישיבות כך המציאות של היהדות קיימת ומתחזקת, ומתווסף כוח בעם ישראל לעמוד כנגד מלחמת החילוניות .
מסקנה זאת אינה שייכת רק לבעלי השקפה השוללת את המדינה, אלא אפי' אלו הקרויים חרד"ל, הבינו שאם הם רוצים לשמור את ילדיהם ולהמשיך את הקיום של עם ישראל, עליהם להקים ישיבות שבהם לא מתגייסים עד אחרי שמגיעים לבגרות ולאחר כמה שנות אברכות בגיל .26-27


התועלת של עולם הישיבות לעמלי תורה ולכל הנספחים אליהם
יש להוסיף כי הצורה והבסיס של היהדות כיום תלויה בהנהגה שהנהיגו גדולי הדורות שבגיל ההתחנכות של הבחורים, גיל הצמיחה ובניין החיים יהיו דבוקים בתורה ועסוקים בעלייה במקסימום האפשרי, וזה יהיה עיקר עסקם והתעניינותם כל שנות ההתבגרות. צורת ההתפתחות של אדם מישראל אינה אלא במסגרת הישיבות, וגם אלו שאינם דבוקים בלימוד כל הזמן, מ"מ הם נספחים ומצטרפים לאווירה ולהווי שבו עניין החיים הוא עסק התורה, והם חיים וגדלים במסגרת האקלים והתרבות היהודית שבה ההגדרות של הזהות היהודית - הזהות התורנית, ברורות וישרות .
הגם שהבטלה פסולה מאוד והשפעתה אינה טובה לאדם, וכאשר בחור אינו מנצל את זמנו בישיבה הוא יורד מדרגתו הרוחנית, מכל מקום יש חשיבות עליונה למסגרת שבתוכה הוא נמצא. הישיבה אינה רק מסגרת לימודית אלא - במטבע הלשון 'שלהם' - הישיבה היא המסגרת הלאומית שנושאת בתוכה את השקפת הלאום. בישיבה בחור תופס את הזהות שלו כיהודי השייך לדביקות בהשם ובתורה, ועל הסקאלה הזאת הוא בוחן ומגדיר את עצמו - אם הוא חלש או חזק ,חרוץ או עצלן וכדומה. אולם ההגדרה של הזהות עצמה היא הזהות התורנית היהודית.


הנעדרים מהישיבות - משתמטים מהתפקיד העיקרי
ממילא, כיון שהמלחמה העיקרית המוטלת על עם ישראל היא על המציאות שלו ועל הזהות שלו, ואת התפקיד הזה נטלו הישיבות על עצמם, כל מי שנעדר משם משתמט מהתפקיד העיקרי שלו כיהודי. אדרבה ,יש חוסר שוויון בנטל של החילוניים וגם של המסורתיים שבאמצע בצורה משמעותית מאוד, שאינם לוקחים חלק במאמץ המלחמתי להחזיק את היהדות .
ציבור אנשי ה'מזרחי' שעסוקים בשילובים, ומושפעים גם מישיבות וגם מהצבא, הבינו שגם הם מצליחים לשרוד מבחינה רוחנית, אין זה אלא מכוח החיבור לעולם התורה. אין אפשרות להגיע לבניין של תורה ולהחזיק את אלה שנמצאים באיזשהו מקום באמצע ,בלי להקים ישיבות כדוגמת הישיבות החרדיות. אעפ"כ פשיטא שגם אלו שמצליחים לשרוד בתוך הסביבה ,בוודאי אינם יכולים לשמש כבסיס במלחמה כנגד החילוניות. אם לא יישענו על עולם התורה, יהיו הם ובניהם טרף קל מאוד לחילוניות .
זאת הסיבה שאיננו מעלים כלל כאפשרות לחשוב ולמצוא כיצד נוכל להשתלב עם השירות הצבאי, כיון שכחלק מהמלחמה שלנו יש לנו עניין חשוב להדגיש ,שהגיוס לצבא אינו יכול לקיים אותנו כיהודים. ההדגשה השיטתית שלנו היא שאיננו רואים כלל אפשרת להשתלב במערך הצבאי, מאחר וזאת התעלמות מחשיבות התפקיד שלנו. אם לא נתעסק בהקמת הישיבות והעצמתן והוסיף עוד כהנה וכהנה, אנו מועלים בתפקיד העיקרי שלנו .


הקלקול היסודי של הצבא
שנוהג כמוסד חינוכי ומשפיע

הדברים האמורים נכונים לגבי שירות צבאי בכל צורה שתהיה, גם אם הצבא אינו מוסד חילוני בעל השפעה חינוכית. ההחמצה של שנות הישיבה בגיל ההתפתחות וההתבגרות של בחור, קריטית לקיום היהודי שלו, ואין לאף בחור חובה למסור את שנות נעוריו שבהם הוא מעצב את כל חייו, ולחיות במנותק ממרכזי התורה .אולם המציאות של הצבא כיום שונה לגמרי וזהו שלב חמור הרבה יותר .
יש קולות של אנשים שסבורים שאדם שיוצא לעסוק לפרנסתו אחרי שנות הלימוד בישיבה, יכול לעבור דרך יחידות צבאיות ייעודיות, ולהימנע בכך מסנקציות ושאר קשיים וכמובן תועלת כלכלית, ובכך ימלא גם את החובות שלו לקהילה. ראשית, פשוט שהשירות באפיקים כלכליים אינו שייך כלל לצורכי המלחמה של הצבא, אולם גם בשירות שיש בו סיוע למאמץ המלחמתי, ישנה נקודה מאוד משמעותית שצריך לדעת ולקחת בחשבון.
לא מספיק ידוע עד כמה הממסד הצבאי בכל ההתנהלות שלו, נוהג כמוסד חינוכי הפועל עם השפעה חזקה על כל מי שנמנה על שורותיו. סגנון העבודה והאוירה תחת הרשות הצבאית אינו דומה כלל לסגנון העבודה במקומות אזרחיים. לצבא יש צורה וייחודיות שמטביעים את האופי החילוני בחוזק ובעוצמה.
כך שמעתי מכמה אנשים שהצטרפו לצבא בגיל מבוגר אחרי החתונה, ותיארו את המרחק והניגוד הקיצוני בין צורת החיים של שומר תורה ומצוות לבין האוירה וההתנהלות במסגרת הצבא. סיפר לי אחד מהם שנתפס כעריק, ובלית ברירה הסכים לשרת בצבא, והצבא הרגיש שבאו לקראתו באופן מיוחד עד שהמפקד שלו אמר - אחרי כל מה שעשינו למענך, מה תאמר למי שישאל אותך אם כדאי להגיע לכאן? והוא אמר - אומר להם שכשתפסו אותי כעריק, עשיתי טעות שלא נאסרתי בכלא עד שישחררו אותי, כיון שהשירות בצבא היה עבורי אסון גדול .
המפקד ממש כעס ואמר - אתה לא מתבייש? אחרי שבאנו לקראתך כ"כ הרבה? ואז אמר אותו חייל למפקד - אני לא יודע מה רציתם לעשות, אני רק יכול להגיד שאין לכם שום מושג איך נראים חיים של חרדי, חיים של שומר מצוות, כל ההתנהלות, רוח הצבא וכל הסדרים ממש הפוכים. ואין לכם הבנה ולא יכולת לבוא באמת לקראת אדם חרדי. והדברים פשוטים לכל מי שקצת מתבונן. קשה מאוד שמוסד חילוני שראשיו ומפקדיו הם אנשים חילוניים יכול להתאים לאדם שומר תורה ומצוות .
ובאמת יש כאן קושי אמיתי שנובע ככל הנראה מכך שהחילונים בניגוד לגויים אינם פשרנים, אלא הם אנשים שחיים את העולם שלהם ואת המושגים שלהם בצורה חזקה, וחשוב להם לחנך את כולם שיצטרפו אליהם ויהיו כמוהם. וכבר התפרסמו דבריו של המייסד של גדוד נצח יהודה של הנח"ל החרדי שטען, שבמשך 25 שנה שהוא עובד עם הצבא, לא היה סיכום שסוכם עם הצבא שלא הופר.
ההפרה הסדרתית של ההבטחות, מגלה כי המגמה של הגיוס אינה אלא להכניס אותנו לרשותם ולשנות את הצביון שלנו להיות כמותם. שמעתי ממישהו מטעם הצבא, שאמר בזמן המלחמה שעד המלחמה של שמחת תורה לא היה שום צד של גיוס מלבד הרעיון של 'נהפוך אותם לחילונים'. במלחמה נבקע משהו בתפיסת העולם שלהם, והבינו שיש גם צורך בטחוני בגיוס חרדים ,וממילא על הצבא לוותר מעט על הציפיה לשנות לגמרי את האופי החרדי. אבל הוסיף ואמר שאינו יודע כמה זמן שינוי זה יחזיק מעמד...
ננסה לחשוב - לו יצויר שתוקם מסגרת ע"י גופים חרדיים ובראשה יעמדו תלמידי חכמים שינהלו את רוח הדברים, והצבא יוותר על הפיקוד הערכי של המערכת וינהל רק את הפיקוד הטכני של הלחימה -וזהו מבנה אחר לגמרי מהמבנים הקיימים היום-, ומסגרת זו תהיה מיועדת רק לאלו שכבר נבנו והתבגרו ולא לצעירים ,ותהיה כעין מיליציה פרטית חרדית -שאולי תוכל לקבל אליה גם מהמזרחי או מסורתיים ולקרב אותם-, האם הצבא יסכים לזה?
אם היתה עולה הצעה שכזו, היו גדולי ישראל נדרשים אליה, אלא שכרגע איננו אוחזים שם כלל, אלא עומדים על התפקיד הראשון של הקמת הישיבות והשמירה על היהדות .

ההסתמכות על ניהול הצבא בידיים חילוניות אינה אפשרית ביסודה.
אחד הכוחות החזקים של אויבי היהדות שעומד כנגדנו במאבק מול החילוניות וההתבוללות המאיימת על המשכיות הקיום היהודי בארץ ישראל, טמון בעובדה שהשלטון נמצא בידיים חילוניות .
הכוח השלטוני הוא כוח עוצמתי בעל עמדת עליונות בתחומים רבים, ואף מעניק מעמד של חשיבות כביכול, המשפיע רבות על מי שתחת שליטתם. מדהים לפעמים לראות כיצד אנשים חרדים ואפילו בחורי ישיבה מתייחסים בנחיתות מול העוצמה של השילטון ,שמשווים לעצמם כאילו הם העולם, הם המציאות, והם המוצלחים .
החינוך שלנו בנוי על ההנחה היסודית שאי אפשר לסמוך ולתת את הניהול של עם ישראל לידיים חילוניות ,בין בעניינים הגשמיים שלו, ובין בהתמודדויות שלו מול האויבים. מרשעים יצא רשע ואי אפשר לסמוך עליהם בניהול ענייני פיקוח נפש ואפילו בניהול ועד הבית. הם פסולים לכל משימות )רמב"ם פ"א מהל' מלכים ה"ד.(
ההגנה שלנו מול העוצמה של שלטון חילוני, היא בהתנגדות לקבל אותו בעצם. אנו רואים בו שלטון פסול ורקוב שלא רק שאינו מקדם את עם ישראל מבחינת היהדות שלו, אלא מזיק לעם ישראל בכל המישורים .ההשתתפות שלנו בשלטון במיסים וארנוניות היא מחוסר ברירה, היות ואנו צריכים להתנהל מבחינהכלכלית ולחיות במקום הזה עם השילטון, אך מאחר ועכ"פ מדובר ב'דבר שבממון' השפעתם אינה מכרעת כ"כ. אך בוודאי כאשר מדובר על תחומים המחייבים מסירות נפש, הרי שהעוצמה של האימון בשלטון החילוני המופקד על עניני נפשות מעצימה מאד את החיבור ואת האמון בכל מערכת ההנהגה החילונית, ומסכנת אותנו במלחמת העמדת היהדות במדינה. לענ"ד החילונים מבינים זאת היטב, ולכן לוחצים מאד בנקודה זו של הגיוס לצבא, שתגדיר את ההגמוניה החילונית כשולטת על כל הציבור בארץ, כולל הציבור החרדי.
יתן השם שנזכה להצליח במלחמה שלנו, המוטלת עלינו, והוא יצילנו גם מהמלחמות של האויבים הקמים עלינו מבחוץ, ונבוא לציון ברינה במהרה.



פה פעור | הרב צבי וינגרטן
יומני היקר ...
היום היה לי אירוע ממש מעצבן! כך הטחתי את עצבי בדף יומני, היומן שכבר למוד לראות הכל ולסבול הכל בשקט.
יומני היקר, היום הרגשתי את מה שאתה מרגיש כל יום:
סופג את טענותי מבלי יכולת להגיב...
ובכן לא אלאה אותך בדברים, היום הייתי בטיפול שיניים סתמי במרפאה בתל אביב, מה כבר יכול להיות מעצבן בטיפול שיניים? אתה בטח שואל... ובכן טיפול שיניים הוא תמיד דבר מעצבן, אבל הפעם מרוב שהייתי עצבני, אפילו לא שמתי לב לטיפול עצמו דווקא מי שהיה מעצבן כאן בסיפור - וממש השקיע בזה היה רופא השיניים, הוא והאסיסטנטית שלו .
משום מה, ואני חושב שאני גם יודע למה, ממש כאשר סיימו לדחוף בתוך פי מכשירים שונים ומשונים, ולאחר שווידאו שאין לי יכולת תגובה, הם התחילו להחליף מעל ראשי תרתי משמע... הערות עוקצניות וביקורת מפורשת על בחורי הישיבות, ועל "חוסר ההגינות" שיש לדעתם - בכך שהם אינם תורמים את חייהם הצעירים למדינה.
לא זו בלבד, אלא שהרופא המלומד שכיפה סרוגה עיטרה את ראשו, אף טען בתוקף לאזני, שלדעתו זה בכלל לא לענין שמתמקדים בישיבות בלימוד גמרא ,הרבה יותר לענין שילמדו תנ"ך או מחשבת ישראל...
ממש כעסתי, רציתי להטיח בו, בד"ר המלומד ,שלדעתי בכלל צריך לשנות מהיסוד את מערך רפואת השיניים בישראל, וכי רופאי השיניים כולם פשוט טועים בכל הגישה השיננית שלהם... איך הוא מעז לטעון דברים על החינוך של תורה כנגד מי שתורתו אומנתו!?
אלא שמהר מאד הבנתי שהפה שלי "חסום", וגם אם אני רוצה להגיב ולהשחיל מילה - לא אוכל להגיב .ואז תפסתי כי זאת שיטת עבודה. השתקה במקום דיון. כל המתייפייפים המלאים בטענות על דרכו של העולם החרדי, האם באו פעם אחת ברצינות לשמוע מה מפריע לנו, מה אנחנו רוצים, לאן אנחנו חותרים? או שהם תמיד חוסמים לנו את הפה כך או כך, ומרצים את המחשבות שלהם ואת ה'מוסר' שלהם!
לאחר שסוף סוף הסתיים הסיוט, לא היה לי כבר כוח לענות להם, פשוט ארזתי את עצמי ויצאתי מהחדר ,נדמה לי שאפילו לא אמרתי שלום. כל כך כעסתי.
וכעת אמור לי יומני הטוב, למה? ריבונו של עולם? למה הם בחרו את הרגע בו אינני יכול להשיב כדי לתקוף אותי? מה זו החוצפה הזו? מה אני כלבלב? אפילו זכות תגובה לא נותנים לי?
ובכלל, מה פשר החוצפה וההגמוניה הזו של התל'אביבים האלו? מה הם חושבים לעצמם? שהם באים לתקן את העולם? שהם ילמדו אותנו מה זה נקרא לתרום לעם היהודי? וכיצד נכון ללמוד תורה? מי הם בכלל? מה ההשכלה היהודית שלהם? מה הם כבר יודעים בדברי ימי עם ישראל?
אני מהרהר לעצמי, האם גם גויים בחו"ל היו מתייחסים כך? או שהיו מתעניינים לפני שמתקיפים? מנסים לפחות להבין נגד מה הם טוענים... אני יודע שאצל הגויים זה נימוס מזויף, אבל למה אצל השמאלנים האלו אין אפילו את הנימוס הזה? וחוצ'מזה גם לערבים הם היו מתנהגים כך? גם להם הם היו מחווים דעה - איך לדעתם צריך ללמוד נכון יותר את הקוראן? שם הם פחדנים... אז למה עלינו הם גיבורים???
אתה יודע מה? אני חושב לעצמי... לדעתי זו יהירות חלולה שעוד נשארה אצל החברה האלו מאבותיהם הציונים, "העגלה הריקה" מחפש. להצדיק את הישרדותה בניסיון אווילי "לחנך" את הציבור המחונך ביותר במדינה ובעולם בכלל, הם באים להטיף מוסר לציבור המוסרי ביותר בעולם, והם מנצלים את ההגמוניה, את השליטה ,להשיג עליונות חלולה על "העגלה המלאה ."
ואז קלטתי איך מתנהל כאן כל השיח. שיח של צד אחד... שעות על שעות של דיונים, תוכניות תקשורת מלאות, אלפי טורי עיתונים, ובכולם - רק אמירה דיבור וזעקה. רגע אחת של הקשבה אין שם. אם תפנה לאדם ש'התמקצע' ב'בעיית החרדים', ותשאל אותו בשקט אם הוא יכול להסביר מה מפריע לחרדים, האם הוא יידע לענות ?
וכאן באה השיטה ה'חכמה' של דיונים מלאי טענות צד אחד, עם ניצול אותה עליונות שיש להם במסדרונותיהם ועוסקים עוסקים עוסקים ...
אבל אתה יודע מה יומן יקר? הרי בקרוב ממש יום אחד זה יתהפך עליהם, אנחנו נרכב על הסוס, אנחנו נשלוט כאן במדינה. ואז... האם לדעתך "ננצל" את העליונות שתהיה לנו בשביל להשתלט עליהם ולתקן אותם בכוח?
אני בטוח שלא, ולא כי אנחנו יותר מוסריים מהם, אלא כי אנחנו לא נצטרך את הכוח כדי להפעיל עליונות מדומה ,אנחנו נבוא עם האמת, בשם כל הספרים הקדושים שלנו מכל הדורות, בשם התורה הקדושה וערכי הנצח שלנו ,והאמת - כבר אמרו הקדמונים מדברת בשקט, היא לא צריכה דיונים וועדות וצעקות, היא פשוט מדברת את עצמה, ומתוך תוכה יהיה ה' אחד ושמו אחד.
כן... זה יקרה בקרוב ממש... ובינתיים למדתי על בשרי שלא כדאי לי לצאת לתל אביב, כי זה עולם מקביל של אנשים הזויים וחסרי נימוס בסיסיים, שההגמוניה מעבירה אותם על דעתם, ואפילו על נימוסי השולחן המזויפים שלהם .
ואני יהודי עם זקן עבות זקן ושבע ימים עוד מימי האבות מצולק מרוב קרבות מותש מרוב מאורעות עייף, עייף מסחרור האירועים והתהפוכות צמא, ממש צמא לישועות אך - עיני מלאות דעה ובינה עיניים ששבעו הרפתקאות 3000 שנה וראו אירוע גם שניים בחיזיון החכימו. אין חכם כבעל ניסיון כאבו גם כאבו ניסיונות יצרבו בבשר החי מרטו את אבר י חבטו בנשמתי אך העשירו את דעתי
וכך הגעתי עד הנה אחר רוב שנים זקן ושבע ימים מצולק מרוב קרבות מותש מרוב מאורעות אך צברתי טעם זקנים ודעת מיושבת ברוב חכמה ומפותחת
משתקפת בעיני העדה עיני גדולי התורה
וסביבי חוגגים הנערים בכתפיים בוטחותמביטים בי בעיניים חשובותטוענים לי ברוב הגיון ובמלוא אוניםהן אנחנו בני שמוניםהיסטוריה לנו ארוכהחכמתינו ברוב ניסיון נחקקהההיסטוריה שלנו מאד מרחיקה"חזוננו" החל לפני מאתיים שנה....
אוי, ילדים צעיריםאוי ואוי לכם פזיזיםחבל שאינכם שומעיםאך דעתי בת אלפיים שניםואת"ל בת שלושת אלפים ושלושיםמאז ניתנה תורה לבני שעשועים
אחים יקרים, עגלה ריקה אתם טוענים צעירים לימים בני שמונים הן כשהייתם בני ארבעים הזדעזעתם ביום הכיפורים לכשנעשיתם בני שמונים ב"שביעי אוקטובר" חוויתם זעזועים. שמא תטו אוזן לשמוע דברי חכמים?


הן כשהייתי כבן חמישים בגלות כבר נלחמתי במדרונות ביתר בלא התרשלות ומאז עד עתה ספגתי כמה מיני מלקות עברתי ייסורים והתעמרות גירושים והריגות התעללויות ורדיפות ועדיין - אין לי שיור כתורה הזאת מה לכם ילדים צעירים דרדקים בני שמונים
אם ה' לא ישמור עיר - שווא שקד השומר הנלחם
הזהרו מטעותו של בן כוזיבא, אל תבעטו בחכם לבל תיבש זרועכם לבל תכהה עיניכם
ע"פ ירושלמי תענית פ"ד, ה
שמרו על יבנה וחכמיה - עבורכם!
הן הישיבות כחומות בצורות תורתן פורחת ועולה בחידושים וסברות צעירי הצאן דבקים בפילפוליה וחלשי הדעת חונים בפנימיותיה שאר העם מגובש לחופיה עמלי הפרנסה מעריכים את חכמיה והאומה כולה נושאת עיניים לגדוליה הוי, אנשי בליעל חסרי מצפון חובלי פצעי חושבים אתם שתוכלו לי, לנערי, לבני?
הן יוונים וגם רומאים פרצו חומות מגדליעל עמינו הערימו סוד והתייעצו על צפוניולמה תדמו שתצליחו יותר מקודמיכם שצרו עלי?
הכי כי אחינו אתם ותחקו את אדום להפיק את זממותצליח דרככם יותר מעשיו בעצמו?




על מכחישי
הזהות

שיח סוער ופתוח
על הזיית שוויון בנטל


הרה"ג ר' רפאל
גריינימן שליט"א


הצבא: 'ועד בית' או מוסד מהותי? / 'הזהות היהודית' – סקירה הסטורית / בין חילוניות אישית להשתלטות על ה'לאום' / "אבל אנחנו הקמנו!" / מלחמתו של צבא – למען הזהות / כאז כן היום – צה"ל כמחנך ומעצב זהות / שתי אומות תחת דגל אחד?! שילוב או מחיקה? / ומה עם האזרחות במדינה? / הבלוף של 'חופש הפרט' מול האמת של שוד הזהות הלאומית / קדושי כל הדורות - על מה נשפך דמם? / התנגשות הספינות – מדיבורים למעשים / משמעות התקופה האחרונה / מול כל זה... / אתה בחור הישיבה...
לפני זמן לא רב השתתפנו כולנו ב'עצרת המיליון' בירושלים עיה"ק. היהדות התורתית יצאה למאבק מול היד שהונפה על לומדי התורה. היא נעמדה על רגליה והתייצבה מול פרסות האבירים השועטים לעברה בפראות ובגרונם צמד המילים - 'שוויון בנטל!.'
אבל, בנושא-ליבה שכזה מן הראוי היה, לשים את הדברים על השולחן ולשאול - על מה בעצם מתנהל המאבק? על מה נטושה המערכה ?
ננסה לדון בדברים באופן פתוח, ולשים אצבע על היסודות הבסיסיים של הנושא, בשפה השווה לכל נפש .

הצבא: 'ועד בית' או מוסד מהותי?

הבה נצנח ישר אל העניין עצמו ונפתח בדוגמא מחדדת: נניח שהיתה קמה כאן בארץ ישראל 'מדינת הלכה'. – החוק היחיד הקובע בה היה חוק התורה ,והחלטות הקבינט היו מתקבלות במשאל פנימי של מועצת גדולי התורה ...
עכשיו, היינו באים לנער חילוני ממודיעין, נקרא לו אלון, ודורשים ממנו להתגייס לצבא של המדינה הזו .אמנם, היינו מבינים שהוא 'אחר' מאיתנו ולכן היינו מציעים לו: "תשמע חבר, אנחנו מבינים את מצוקתך .לכן אנחנו מקימים לך ולחבריך פלוגה 'על טהרת החילוניות'. פלוגה שבנויה על עקרונות דמוקרטיים ,עם אוכל טרף, ללא חשש שמירת שבת, וללא חשש חזרה בתשובה ."
האם אלון היה הולך על זה, האם היה מתגייס לצבא שכזה?
אתם דוחים אותי בבוז – 'נו, זו סתם שאלה דמיונית! .'אבל לא בדיוק. ממש לא מזמן קרה כאן משהו ממש דומה לזה: בימי המאבק ברפורמה המשפטית, עמד כאן ציבור גדול של אנשי שמאל, ואמר בתוקף: 'אם תהיה הפיכה משטרית - אנחנו לא נתגייס לצבא! .'רגע רגע. ומה עם 'שוויון בנטל'?! לאיפה נעלם הערך הזה??
התשובה שהם היו עונים לנו, חדה וברורה: 'אם המדינה איננה 'דמוקרטית' )לשיטתנו(, אנחנו לא נשרת בצבא שלה! לא נהיה חלק ממדינה כזאת! .'
ולכאורה, מה הבעיה? מה אכפת לך מהשקפת העולם של הצבא ושל המדינה שעומדת מאחוריו? הרי באופן אישי תוכל להמשיך לחיות כאוות נפשך, איש לא יפריע לך. אז מה הסיפור? לאן הלך השוויון, ומה עם הנטל?
על הקושיות האלה, השמאלנים היו עונים לך בצורה פשוטה מאד: צבא ומדינה - הם לא 'ועד בית !'ונבאר: כאשר עשרה שכנים מתגוררים בבנין אחד והם מקימים להם ועד בית - באמת אין כל משמעות לשאלה 'מהי תפיסת העולם של הועד'. הם שכנים, הם חיים בבנין משותף ויש להם כמה עניינים שעליהם הם צריכים להחליט יחד. בביתו – חי כל אחד מהם על פי השקפת עולמו האישית, בעניינים הקשורים לבנין – מי ישלם על המעלית ואיזה מנקה יביאו - הם מקבלים החלטה יחד. ובמידה שיש ויכוח - מחליטים לפי הרוב, והכל טוב.
כאשר מדברים על מדינה וצבא - זה סיפור אחר לחלוטין.
הצבא הוא לא התארגנות משותפת לצורכי בטחון ,איזה 'מועדון צרכנים' משודרג: יש איום בטחוני, יש אויב, וכל תושבי המקום מתאגדים יחד כדי לבלום אותו. לא ולא .
הצבא - כל צבא - הוא במהותו מוסד 'לאומי'. מוסד של 'העם' אשר בו מקבל העם את צורתו. ולכן, מעל הדבר הזה המכונה 'צבא' - תמיד יתנופף 'דגל' כלשהו .לא דגל פיזי, אלא דגל ערכי. כי הצבא הוא תמיד גוף שקיים למען משהו, למען ערך כלשהו. כללו של דבר:
הצבא הוא מוסד 'מהותי' מאד, בכלל לא טכני .
והנה, אנשי השמאל דנן, הרואים ב"דמוקרטיה" את 'צורתה' הנכונה של המדינה, את תוכנה הפנימי
- מבינים היטב, כי ברגע שהדגל המתנופף מעל המוסדות הלאומיים שלהם - יוחלף, ברגע שעל הדגל שם למעלה ייכתב ערך אחר - הם לא בסיפור! כי 'אם אין שם דמוקרטיה - זו לא המדינה שלי! .'ובחזרה לבחורצ'יק ממודיעין - ברגע שהצבא יהיה שייך למדינה ההיא, למדינת ההלכה, הוא לא יסכים ,לעולם, להיות חלק מזה. למה? כי זו לא שאלה אישית של 'להסתדר עם הדוסים שמנהלים עכשיו ת'עניינים ,'לחיות עם אנשים מסוג אחר – את זה כבר פתרו לו .השאלה היא עקרונית, מהותית – מהו הדגל המתנופף למעלה, מהי הזהות של הצבא הזה, למען מה נלחמים פה?
ושהוא, אלון, ילד טוב מודיעין, יילחם בשורותיה של 'מדינת הלכה'? תגיד לי, השתגעת!?
יש לו ערכים, יש לו עולם, המדינה שהוא גדל בה עד היום היא בעלת זהות חילונית, פתוחה ומשוחררת .והוא ילחם בחירוף נפש נגד מדינה אשר פסקה מלהיות חילונית והפכה למדינת הלכה!
דומה כי הדברים ברורים היטב: הדבר האחרון שניתן לומר על הצבא הוא - שזו איזו התאגדות טכנית ושקבוצה אחת החליטה פתאום לפרוש ממנה.
'הזהות היהודית' – סקירה היסטורית
כעת, אחרי הצניחה הראשונית, נחזור אחורה ונעיין לעומק, ובעיקר לרוחב, בנושא הזה של 'זהות העם היהודי.'
ר' ברוך בער זצ"ל, ה'ברכת שמואל', אמר פעם משפט שנחרת לנצח. בגלל תוכנו, ובגלל מי שאמר אותו .
"אומרים" אמר, "שהתורה היא ה'חמצן' של החיים .האמת היא, שהמשפט הזה לא נכון. התורה – איננה החמצן של החיים. היא החיים בעצמם."המשפט הזה, הוא לא איזה אמרת כנף חביבה. זהו משפט אמיתי, עמוק ומהותי .
הבה נתבונן ונרחיב בתוכן הדברים:
לכל עם בעולם ישנו 'זהות' מסויימת שמגדירה אותו .הזהות הזו היא תמהיל של דברים: החל מהטריטוריה )השטח הפיזי, אזור המחיה שלו(, עבור בשפה ,בהיסטוריה המשותפת שמגבשת ומכנסת אותו יחד ,וכלה בסגנון החיים המשותף. במדינות שמתמודדות עם עימות צבאי יש גם את הצבא שמגבש את העם .לעיתים, יכול גם השליט, המנהיג - להיות דמות שמחברת את העם יחד, והעם מגדיר ומזהה את עצמו - דרכה.
עכשיו שאלה: היהודים קיימים כעם מזה 3337 שנים .במשך השנים הללו, מאז ניתנה לנו תורה - מה היתה הזהות של העם היהודי, מה הגדיר אותו?
כאן עשויה להיות לנו הפתעה. כי גם בזה, בנושא הזהותי - העם היהודי שונה מכל העמים. שונה ממש בדי-אן-איי שלו, מההתחלה. ואלה לא רגשות, ולא תובנות, אלא פשוט עובדות:
בקרב הגויים, ישנן שתי קטגוריות אשר בדרך כלל בני אדם משייכים את עצמם אליהן: 'עם' ו'דת'. והקשר בין

השתיים – הוא כלל לא מוכרח. אתה יכול להשתייך לדת הנוצרית כאמריקאי, להיות 'נוצרי אמריקאי ,'וכאנגלי – 'נוצרי-אנגלי'. אתה יכול להיות בודהיסט הודי או בודהיסט סיני. והנה, כפי שאמרנו קודם, בעוד שה'מגדיר' של השייכות לעם, היא הדבר הבסיסי ביותר, כלומר - מערכת החיים בעצמם: טריטוריה משותפת, שפה, סגנון חיים. ה'דת' לעומתה, איננה ה'זהות' הבסיסית של האדם, היא האמונה שלו .והיא קיימת אצלו ברובד מופשט יותר, חיצוני יותר ,שלו. אתה יכול למצוא שני אנשים שמקדישים את חייהם לנצרות, ועדיין יהיו בעלי זהות בסיסית שונה לגמרי: הוא יהיה אנגלי והוא צרפתי. ]ה'אנגליות' או ה'צרפתיות' שלו ממלאת את כל ישותו[ העולמות שבהם הם חיים – שונים לחלוטין.
בעולם, אין דבר כזה 'עם' ללא טריטוריה משותפת .לא יתכן עם צרפתי שאיננו גר בצרפת. הזהות היא הטריטוריה, היא המבנה הבסיסי של עם, ועם שאינו משותף בטריטוריה - איננו עם אלא אוסף של אנשים.
והנה, לעומת כל העמים הללו, לעומת הנורמה העולמית - העם היהודי התקיים אלפי שנים ללא טריטוריה! וגם היום - רוב העם היהודי חי בכלל בתפוצות. אז אני שוב חוזר לשאלה, והפעם בצעקה:
מה מגדיר את העם הזה? מה מחבר אותו יחד?
אכן, בניגוד לכל העמים – הדבר שמגדיר אותו זה ה'דת' שלו. היהדות. התורה. – זוהי ההגדרה הבסיסית שלנו. והיחידה שמלווה אותנו מאז היותנו.
ככה זה היה: העם היהודי נוצר כעם לפני שהייתה לו טריטוריה ]- "היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך"[. דבר שלא קיים ולא ייתכן בשום עם אחר. משום שזהותם הלאומית נוצרת, כפי שראינו - מתוך התנאים המציאותיים.
אנחנו חייבים להבין זאת הדק היטב: לעם היהודי אין קומה בסיסית של 'עם' ומעליה – קומה נוספת של 'דת', 'תפקיד' או 'שליחות .'
העם היהודי הוא בעצם 'תנועה' של יהדות. יש לו ארץ, נכון. אבל לארץ אין כל משמעות עצמית! אלא רק כמקום שבו התנועה מגשימה את רעיונה ,את תפיסתה, ובעניינינו – את תורתה. לארץ אין כל משמעות לפני התוכן היהודי המוכנס בה. נקודה. זה לוז ההבדל בין כלל עמי האנושות לבין העם היהודי .
היהודי הצרפתי והיהודי העירקי - לא אכלו את אותו סגנון אוכל, לא דיברו אותה שפה, לא חיו באותה תרבות. והכי חשוב – במשך השנים הללו – שהם רוב שנות קיומו של העם – הם גם לא חיו באותו חבל ארץ. אז מה הגדיר אותם כיהודים, מה חיבר אותם באופן מתמשך, לאורך הדורות, אחד לשני?
דבר אחד ויחיד - התורה.
דוד מפאריז ואשר מבגדד - מה חיבר ביניהם, מה גרם להם לחוש קשר עז זה לזה, חיבור שהיה דומיננטי אצלם יותר מכל חיבור אחר? מה הציב אותם באותו צד מול עולם שלם? הם בקושי יכלו לתקשר אחד עם השני, תחומי הענין שלהם היו שונים, אבל הם היו נאמנים לאותה תורה והיו מחויבים למצוות הכתובות בה. כן, היהדות שלהם - היא שקשרה ביניהם ברית דמים .
ולכן, בגלל העובדה הזו, הדרך היחידה להצטרף מבחוץ למועדון הזה שנקרא "העם היהודי" – עברה ועוברת דרך התחייבות לשמור תורה ומצוות על-מלא, כך ורק כך .
אתה יכול לאכול צ'ולנט וקישקע כל סוף שבוע ;אתה יכול לדבר עברית רהוטה של ש"י עגנון; אתה אפילו יכול לגור בארץ היהודים, להתחיל לחשוב כמו יהודי ולהגן בנשק על חיי יהודים. בואו נלך יותר רחוק – אתה יכול גם ליישם את כל הלכות הגרות ,לטבול לשם גרות, לעבור ברית מילה – אבל! אם לא קיבלת עליך: א. תורה. ב. מצוות – אתה בחוץ. נקודה! הדבר הזה הוא טאבו כבר למעלה מ 3000 שנה. אתם מכירים עַם עִם 'תנאי קבלה' כאלו?
בגלל זה, הבנתם טוב - העם היהודי הוגדר כ'עם 'דוקא בזמן מתן תורה, במעמד הר סיני ולא רגע אחד קודם לכן או אחר כך. כי אז ניתנה לו הזהות שלו.
בקיצור, היותנו עם שאינו ככל העמים, היא גם עובדה היסטורית. ה-די-אן-איי הלאומי של עם ישראל הוא אחר במהות. זהו לא עם 'שיש לו גם תורה'. להבדיל אלפי הבדלות - יש עוד אומות שיש להם ספר חוקים מחייב. התורה היא לא משהו צדדי ש'נוסף' לזהות של האומה. היא המגדיר היחיד של האומה היהודית.
אם נחזור למימרתו של ר' ברוך בער איתה פתחנו את הקטע, הרי שהתורה – היא האומה עצמה!
וזה מוביל אותנו אל המשפט הידוע של רבינו סעדיה גאון: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה". המשפט הזה של רס"ג הוא לא רק 'שיחת חיזוק' עתיקה בת אלף שנה למען הדבקות בלימוד התורה. זוהי קביעה היסטורית, מהותית, בשאלה 'מהו יהודי .'
העם ה'ישראלי' - גניבת הזהות הגדולה בהיסטוריה
על המצע העובדתי הזה, שעד לפני כ - 80 שנה היה מציאות פשוטה, שלא היה צורך להכביר עליה מילים - באה אלינו הציונות ולאחר מכן, מדינת ישראל.
הקמת המדינה בצביונה הנוכחי, לא היתה אירוע טכני. אם נשתמש במילים שהובאו בקטע הקודם הרי ש - לא הקימו כאן ועד בית. ממש לא.
מה שהיה כאן, זה ניסיון להמיר זהות של עם שלם.
מקימי המדינה, יצרו זהות חדשה לעם היהודי. הם אמרו 'חבר'ה, התבלבלתם, אנחנו לא עם של תורה ומצוות, אלא עם רגיל, ככל העמים'. פשוט רוצים להיות 'עם חופשי בארצנו', זה הכל.
מאיפה היומרה? איך אפשר לשנות תודעה בת 3000 שנה? ומדוע שזה יצליח? התשובה היא, שזה אכן היה דבר מורכב. אבל הם עבדו קשה, קשה מאד. הם השקיעו מאמצים אדירים .
מחיקת הזהות הישנה נעשתה בראש ובראשונה - ע"י יצירה של זהות חדשה. ומדינת ישראל התגייסה ,כולה, על כל זרועותיה השלטוניות, כל אחד בתחומו ,כדי להמציא, מאפס את ה'זהות' הזו.
דבר ראשון – החליפו את השם. 'יהדות' – אאוט ,'ישראליות' - אין. במקום יהודי אמור 'ישראלי.'
"אנשים שלא יודעים מה זה תורה... הם המחריבים את ארץ ישראל. לא הבונים של ארץ ישראל!
אנו נושאים כבר אלפיים שנה את הדגל של ארץ ישראל.. והם מנסים לכפות עלינו לתלות את הדגל שלהם, וכי לנסוע בשבת אין זה פגיעה בלאומיות"!?
ואז עיצבו אומה. יצקו אליה תוכן חדש. לאומה הזו יש צבא, זוהי אומה שיש לה מדינה. מעתה ואילך – זה יהיה התוכן המהותי של זהות היהודי: מדינת ישראל, צבא ההגנה לישראל וכו'. אבל זה הרבה יותר רחב ממה שניתן לחשוב; בתוך המסגרות הללו, הלך ונוצר עולם שלם של 'זהות' כביכול. למדינה החדשה שהיתה זקוקה נואשות לתוכן פנימי יצרו דגל ישראלי והמנון ישראלי, יצרו תרבות ישראלית ובידור ישראלי ,תיאטרון ושירה, אמנות ושפה. וכך גם בצבא הישראלי שהוקם. כלי מרכזי בעיצוב הישראליות – היה עצם המצב הבטחוני המעורער. צה"ל הצעיר נלחם מול האויב הערבי, מה שהביא בכנפיו שורה של 'מעצבי זהות': תהילת לוחמים, פיאור הקרבות, תיאור ה'גבורה', עידוד של 'גאוות יחידה' בכל סיירת, שייטת ומשוטטת. והבה לא נטעה – האם לצבא הצעיר הזה היו רק רובים וטנקים ופלוגות לוחמות? לא הבנתם כלום. הכל היה שם )ועדין ישנו(: 'להקות צבאיות ,'שירי חטיבות, המנוני גדודים, 'חיל חינוך' ועולם 'תרבותי' שלם שנוצר בהשראה צבאית.
רגע, רגע, ומה עם התורה? הרי עד אתמול היתה היא המהות המגדירה של העם היהודי?! איפה היא בכל הסיפור הזה?
כאן בא ה'קטש': ב'זהות' החדשה שנוצרה, היהדות ,התורה - כבר לא היו עצם האומה.
מעתה ואילך – הפכה היהדות לעניינו האישי של כל אחד ואחד!
כן... בשלב הזה, אני אישית כבר בוכה... אבל אין ברירה, אנחנו חייבים להמשיך, כי זה רק קצה הקרחוןבין חילוניות בבית
להשתלטות על ה'לאום'
כך קמה לה האומה הישראלית, כך הוחלפה הזהות .אין ספק – זאת היתה ועודנה הפקה מרשימה. ישנה רק בעיה מצערת, שולית למדי, בכל הגרנדיוזה הזאת: הכל פייק. כי אין באמת דבר כזה 'עם ישראלי', כשם שאין מוצר כזה 'ארץ ישראל' ללא תורה, וכפי שאין 'היסטוריה' בלי מעמד הר סיני, וכמו שאין שיור רק התורה הזאת. הכל מאד מרשים, רק פשוט לא אמיתי .
איך אומרים ב'ישראלית'? 'אין חיה כזאת!'חשוב להבהיר: אנחנו לא מדברים כעת על החילוני כ'פרט' – כיצד הוא נוהג ברמה האישית, בביתו פנימה .חילונים כבר היו למכביר גם באירופה, גם חילוניות היתה. זה לא הנושא של מאמר זה. אבל מה עשתה החילוניות כשהיא עלתה לארץ, האם היא הקימה את 'איגוד פורשי היהדות'? לא. מה פתאום. היא אמרה אנחנו היהדות! אנחנו הלאום!
באיזו זכות !?
זאת, הייתה זעקתו של מרן הרב שך בזמנו "במה אתם יהודים "!?
וזאת היתה ההתבטאות של מרן הגרי"ז שלאחר הקמת המדינה אמר 'הקימו כאן בא"י את האומה השבעים ואחת .'
אז כמובן שישראל אע"פ שחטא - ישראל הוא, וכל יהודי באופן פרטי עדיין נשאר יהודי, אבל לזהות הלאומית החדשה, ל'ישראליות' - אין כל קשר לאומה היהודית, לאומת התורה של רס"ג .
"אבל אנחנו הקמנו!"
וכאן בא טיעון פטרוני ומוכר: "הרי אנחנו הקמנו את המדינה, אנחנו הפרחנו את הישוב כאן בארץ – אם כן, אנחנו גם אלה שנקבע את זהותו!". נשמע טוב ...אבל מי שקרא את הקטע לעיל 'הזהות היהודית – סקירה היסטורית', יודע היטב שהארץ הזאת, שייכת לישראלים רק במידה שהם יהודים... כי ארץ ישראל היא הכלי של התנועה ששמה 'יהדות .'
כן חברים. ארץ ישראל, איננה 'כביש ללא שם'; והעם אשר בשמו היא קרויה - לא ביקש אימוץ! העובדה שנבנתה כאן מדינה יפהפייה ומשוכללת, על אדמת הארץ הזאת – לא נותנת לבוניה כל בעלות על הגדרת העם, השתלטות 'חומלת' והפרחת שממה - אינן מאפשרות המרת זהות!
למה הדבר דומה? שאחרי מלחמת ששת הימים יבואו החילונים ויגידו: "רבותי, אנחנו אלה ששחררנו את הכותל המערבי. לכן אנחנו אלה שננהל אותו. לפיכך – החלטנו להפוך אותו למסעדה..."כל אחד מבין שהרעיון הזה מופרך. כי הכותל הוא דבר יהודי וכך הוא מוכרח להתנהל, נקודה. גם החילונים הבינו את זה אז.
והשאלה נשאלת: 'עם ישראל' הוא לא דבר יהודי? וכי אותו אפשר לשנות? האם אפשר לספר את הסיפור שלו מחדש, להעלים תורה, להסתיר מצוות ולספר על חשמונאים ומכבים, רק בלי ההקשר ?
מלחמתו של צבא – למען הזהות
מן הראוי לחזור לרגע אחורה, ולשאול שאלת עומק: מי אומר ששירות צבאי הוא 'מגדיר זהות'? מה ההבדל בין שירות בצבא לבין שירות ב'אינטל' שהוא מקום עבודה ותו לא?
צריך להבין: צבא במהותו בנוי ועומד לקראת מלחמה, ומלחמה בעצם - היא תמיד מלחמה על הזהות הלאומית, על הדגל.
כאשר הבחור האוקראיני נלחם בעומק השטח הרוסי - הוא לא נלחם על מנת להציל חיי אוקראינים. להיפך ,הוא עוד מוכן לשלם מחיר כבד - לשלם בחייו – גם הוא אוקראיני - בשביל שהמקום ששמו 'אוקראינה 'ימשיך להתקיים, בשביל שהעם יישאר אוקראיני ולא רוסי .
הבחור הזה, ספק גדול אם יתרום כליה בכדי להציל אדם אחר מבני עמו, לעומת זאת הוא ימסור בשמחה את חייו במלחמה מול רוסיה, כי הוא נהרג למען הקיום הלאומי של עמו. במילים אחרות – הוא נהרג למען הזהות שלו שהיא הלאום האוקראיני .
אלה היו דוגמאות מחו"ל, עכשיו נפנה למתרחש אצלינו .
הלא כאן בארץ מתמודדים כל העת עם מלחמה, חיים מול איום בטחוני מתמיד. ועדיין, גם כאן – הצבא הינו
בעל משמעות עמוקה יותר מאשר מענה בטחוני גרידא; הצבא איננו פרויקט הצלה שיתופי, הוא חלק מהמערכת ה'לאומית', הוא מקום שבונה אצל חייליו זהות, שעליה ניתן יהיה להילחם .
אילו היתה באה הצעה מהאו"ם לשלטון רב לאומי בארץ, באופן שמעניק ביטחון, היא לא הייתה מתקבלת למרות שהיו נחסכים חיי החילים. נלחמים על הזהות העצמית.
אחרי שהתברר שהצבא במהותו מחנך לזהות, נותרה רק השאלה – לאיזו זהות? כאן אנו מתחברים להחלפת הזהות שביצעה המדינה. מובן מאליו ש'צה"ל' נוטל חלק מרכזי באותה המרת זהות.
הבה ניתן את הבמה לראשי הציונות שיספרו לנו על כך:
"אחר הקמת צה"ל, התווה דוד בן-גוריון עקרונות אלה: לצבא נועדו תפקידים חברתיים וחינוכיים והוא שותף מרכזי בתהליך של בניין האומה". )אנצי' ערך 'מודל צבא העם.('
אף אחד לא היה אומר את זה טוב יותר מב.ג. עצמו .
'הצבא הוא שותף מרכזי בבניין האומה', ובעברית פשוטה: 'אנחנו עוסקים פה בהחלפת זהות של אומה ,ב'חינוך מחדש' של עם עתיק - הצבא הוא שחקן קריטי במגרש הזה!.'והנה עוד:
"בישראל ייעדה הממשלה לצבא משימות נוספות ,בנוסף למשימתו הצבאית.. באמצעות שילובם של כל מגזרי החברה הישראלית ביחידותיו. השירות בצה"ל ,וטיבו – הן של פרטים והן של קבוצות אוכלוסייה – הוא חלק מכריע בהגדרת הזהות הישראלית. ישנה זיקה בין ישראליות לבין שירות בצה"ל" )שם.(שתי אומות תחת דגל אחד?! 'שילוב' או 'מחיקה?'אחרי כל מה שנכתב עד כאן, ברור אפוא, שיש כאן עימות יסודי בין שתי זהויות, הפוכות זו מזו ,המתמודדות על אותה אומה: זהות 'יהודית' - עתיקה וותיקה, ימיה כימי העם, ומולה - זהות ישראלית ,אליה הצליחו ראשי המדינה להעביר את רוב העם - זהות חדשה, נטולת עבר, מנותקת ממקורות, ומעל הכל - חסרת זכות.
מלחמת הזהויות מלמדת אותנו עוד, שהשירות
כל האומות הם במקום, בשטח ...
עם ישראל לא כך .
כלל ישראל זה אומה רק בתורה ,בלי זה אין אומה ..
בלי לקיים את התורה ,זה לא אומה!
בצבא איננו בעיה טכנית שהתעוררה במקרה, אלא לוז העימות בין היהדות והישראליות, שתי הזהויות המתקיימות כשתי אומות שונות.
כאשר מדברים שם על כך שהחרדים צריכים 'להשתלב' בחברה הישראלית, 'להשתלב' בצבא ,כמובן – הכל עם 'התאמה' ו'התחשבות', מהי המשמעות ?
ה'שילוב' הזה - פירושו מחיקה. מחיקה מוחלטת .היטמעות מלאה בזהות האומה ה'ישראלית'. אין פירוש אחר .
בואו נצייר לעצמינו באופן תיאורטי שמגייסים חלילה את בחורי הישיבות, והחרדיות מתחילה להיות דומיננטית ומשפיעה על אופי הצבא והמדינה .כהמשך לתהליך זה – תבוא דרישה שבדגל הלאומי ,

או הצבאי יצויר גם ה'שולחן ערוך'. למה לא? הרי הצבא מאחד את 'כלל שכבות החברה הישראלית ,'מדוע שהדגל לא ייצג גם את הצורה בה אנחנו רואים את האומה ?
לא. הם לא ייתנו לזה לקרות, לעולם. דם יישפך על הדבר הזה!
'צרכי דת' פרטיים, למה לא, אבל התורה כמהות האומה? אין אופציה כזו מבחינתם! לא יהיה זכר לאופציה כזו!
ברגע שה'שילוב' יהיה יותר מדי, ברגע שהדגל ה'ישראלי' יהיה נתון בסכנה – המלחמה תתהפך לגמרי. הם יזרקו אותך מהצבא, יוקיעו אותך, או במקרה שזה כבר לא יעזור להם, אזי כפי שהבאנו בתחילת המאמר – הם פשוט ישתמטו ויסרבו. ולמה?
כי שילוב הוא לא באמת אפשרי, יש כאן שתי זהויות סותרות מן היסוד. זה 'או - או .'
אין שתי אומות תחת דגל אחד! הדרישה ל'שוויון ,'משמעותה למחוק את האומה היהודית, להוציא את התורה באופן סופי ממהות האומה, ולשים תחתיה את הלאומיות הישראלית .
ומה עם האזרחות במדינה?
במפת היחסים בין הציבור החרדי למדינת ישראל ,אנחנו יכולים לפגוש בדבר שעשוי לבלבל אותנו: הרי הציבור החרדי מתנהל עם מוסדות המדינה ברמה הטכנית. משלם מיסים ומקבל הקצבות, משתתף בבחירות לכנסת ומיוצג בה. ומה עם מלחמת הזהות שתוארה כאן כ"כ יפה? איך אנחנו מרשים לעצמינו שותפות עם מוחקי הכלל ישראל? למה חיבור טכני כן וצבא לא?
נושא רחב זה, חורג הוא מתחומה של יריעה זו. בכל זאת נציין רק את העובדה הברורה, שלמרות שליחת הנציגים לכנסת וכו' - הציבור עצמו נשאר מובדל .החיבור הטכני לא יצר חיבור מהותי בין שומרי המצוות לציבור הכללי .
חשוב להבין: השותפות הטכנית שבה נוהג רוב הציבור החרדי למול המדינה - איננו מקרי. זוהי ראִיה ארוכת טווח של רועי ישראל בעת קום המדינה ובראשם מרן החזו"א: בעוד שסאטמר הגיבה לשואה הרוחנית שהמיטה המדינה - במלחמה, ובשלילה מתמדת של המדינה והציונות, הגיב החזון איש בדרך אחרת: הוא הקים 'עולם' מקביל – תלמודי תורה ,ישיבות וכוללים, שמירת ההלכה בדקדוק והקפדה על המצוות התלויות בארץ. לשם הוא הפנה את האנרגיות של הישוב החדש בארץ ישראל .
למול 'בנין האומה' של בן גוריון, עסקו גדולי ישראל בלהקים, מחדש, 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'. מול מפעל הכחשת הזהות הגדול ביותר בהיסטוריה, הם טרחו להחיות עצמות יבשות, ומתוך אפר המשרפות - להקים שוב - אומה יהודית שלמה, נאמנה לאלוקיה ,דבקה בתורתו, שומרת כלביאה על זהותה מקדם.
כאן נמצא ההבדל הברור בין השותפות הטכנית עם המדינה, אותה אנחנו מקיימים לאורך השנים ,לבין ההשתתפות בצבא. בשאלת הצבא - אין מקום לשותפות. שם, כפי שהתבאר בהרחבה - עומדת למבחן הזהות הלאומית עצמה. להתכנס תחת דגל האומה הישראלית, זוהי התאבדות של האומה היהודית. אין מציאות של אומה המשרתת תחת דגלה של אומה אחרת. ובוודאי לא תחת זהות של 'אומה 'המזייפת ומוחקת את האומה המקורית עצמה .
הבלוף של 'חופש הפרט' מול האמת של שוד הזהות הלאומית
יתכן והדברים שנכתבים כאן, נראים לוחמניים מדי ,'סיסמתיים' משהו. הקורא סבור כי הוא אוחז בסך הכל עוד איזה פשקוויל קנאי - עם עברית טובה של מטה הסברה...
והוא ממשיך לטוות את חוט המחשבות: 'על איזה "החלפת זהות" הוא מדבר בכזה להט? על איזו מלחמת תרבות? הרי החיים שלי, הפרטיים, כיהודי חרדי בתוך המדינה ה'נוראה' הזו – מתנהלים על מי־מנוחות. יש לי בית כנסת ובית מדרש חיים יהודיים מלאים, יש לי משפחה שגדלה כאן, בתוך המדינה הזאת, משפחה שומרת מצוות קלה כבחמורה ועוד ועוד, אז על מה מדברים פה?! משהו פה - קצת מנותק'...
אז נכון. יש כאן עוד עובדה שצריך להתייחס אליה: העובדה שהמדינה, כיום, מאפשרת לנו לחיות כאן כיהודים שומרי מצוות, בבית פנימה.
לכן, ישנה הרגשה כביכול השלטון ה'כללי' הוא חסר פניות, והוא מוצא לפניו שתי גישות, שהוא נותן לשתיהן להתבטא - אתה יכול להיות חילוני )רח"ל( ,ואתה יכול להיות חרדי .
אבל יש פה טעות חמורה: הסיפור עליו נסובה היריעה הזו, הוא לא 'חירות הפרט', הסיפור פה הוא 'זהות הכלל', והזהות הזו היא שנשדדה על ידי המערכת הישראלית, המבקשת כעת להמשיך את התהליך ולמחוק לחלוטין את זהות 'האומה היהודית 'המקורית.
אם ישתלטו גורמים כל שהם על צרפת ויחליטו שמהיום אין דבר כזה צרפת, זוהי מדינה גלובלית סתמית ניטרלית – ברור כי זהו רצח האומה. לא תועיל העובדה שהם יאפשרו וייתנו חופש מלא ל'צרכי צרפתיות' לכל אחד.. אדרבה, הם אומרים ,שיהיו כאן גם צרפתים יחד עם כל הלאומים, 'בכיף ,'למה לא.. זה בדיוק מה שקורה כאן. מוציאים את היהדות מהזהות הבסיסית של העם היהודי.
זוכרים את הדוגמא עם הכותל שהפך למסעדה ?אנחנו מדברים עכשיו על גרסה 'משודרגת', חלק מהכותל למסעדה וחלק לתפילה, 'ניטרלי'. 'מאפשר 'את כל הסגנונות.. מצטערים. הכותל הוא יהודי, הוא לא יכול להיות 'ניטרלי'. זוהי בדיוק הבעיה .
כאשר מדברים על 'לאפשר צרכי דת' בצבא זהו אותו רעיון. כפי שראינו עד כה הצבא הוא לא סוג של מד"א, הוא לוז הלאומיות. הדרישה להכניס את היהדות החרדית תחת דגל הצבא היא תביעה להתאבדות של ה'אומה היהודית', להשתלטות טוטאלית של הלאום הישראלי.
מובן אם כן, כי הנושא הוא לא 'לחלן', גם כאשר לא מחלנים, עצם ההתמזגות עם הלאום הישראלי מוחקת את התורה מזהות האומה. היהדות נהפכת ל'צרכי דת' גרידא של חלק מהישראלים. זוהי בדיוק הבעיה. זהו רצח הזהות .
כל הדיבורים הללו על 'התאמות' בצבא, ועל השיקולים הטכניים עד כמה זה מתאפשר - הם בלבול מוחלט! אנו לא 'מגזר' שיש לו 'צרכי דת'.. אנו נאבקים על עצם זהותה של האומה, על דגל האומה .
זוהי מלחמת קיום.


קדושי כל הדורות - על מה נשפך דמם ?
"פעם קראו לפניו - לפני הח"ח- מהעיתון "המליץ" מה שכתב אחד המשכילים, כי מקווים כי נהיה במשך הימים כמו בולגריא שהרימה ראשה משפל מצבה תחת הטורקים והינה ממלכה בין הממלכות. ובכה אבי ,באמרו, וכי בשביל זה נשפך דמנו במשך 1800 שנים כדי להגיע למעלת בולגריא "?
תולדות הח"ח" עמוד ס"ח. נכתב ע"י בנו

תומכי השילוב וחסידי השוויון משתמשים רבות במציאות הנוראה שיהודים רבים הי"ד נהרגו במלחמותיה של המדינה .
השימוש נעשה במגוון צורות רגשיות, כאשר מול הכאב והשכול, מול הדם שנשפך, מול הצעירים שקיפדו את חייהם – קשה לעמוד. החוסן, זקיפות הקומה ההשקפתית והטיעונים הערכיים – עלולים להיחלש באופן אוטומטי מול מצב רגשי כזה.
ועלינו להבין היטב: עם כל הכאב והצער על אותם יהודים שמתו כאן בארץ במאבק על קיומה של המדינה – במאבק למען קיומו של העם היהודי - נהרגו מאות אלפים, מיליונים, לאורך הדורות!
כן, אותה תפילה הנאמרת בבתי הכנסיות ביום שבת קודש, תפילת 'אב הרחמים' – על מי היא נאמרת ?מי הם אותם הקדושים ועבור איזו זהות הם מסרו את חייהם ?
יהודים אלו נאבקו מול אויבים שניסו לשנות את העם היהודי, שבקשו להמיר אותו לאחר. הם עמדו מול כאלה אשר הציעו להם הצעה, והיא סורבה על ידם בתוקף, והסירוב היה כזה נחרץ - שהם אמרו 'כדאי למות בשביל זה!'. אותם אויבים, בדרך כלל ,רצו רק דבר אחד – להחליף את הזהות. שנתייוון ,שנתנצר, שנכתוב על קרן השור .
אותם קדושים שבכל הדורות – נהרגו ונטבחו ,נחנקו ונשרפו בדיוק על הערך העליון הזה שעליו אנחנו נאבקים: המשך קיומו של עם ישראל כעם ה .'"מנשרים קלו ומאריות גברו" עבור מה? – "לעשות רצון קונם וחפץ צורם ."
והנה, דמם של הקדושים - זועק, אף שקולם אינו נשמע. כנסת ישראל, אשר הרוגה עליך, ונחשבת כצאן טבחה. כמו עומדת היא, ובשמם של הקדושים ,מתוך שתיתת דמם של ההרוגים והטבוחים שבכל דור ודור, זועקת אלינו באלם קול: על זהותו של העם היהודי, היאבקו אף במחיר חייכם! כי עם שאיננו יודע מהיכן בא, לא יוכל גם ללכת לשום מקום .
אל יהי דמם נשפך לשוא!
איך אמר הכהן הגדול מראדין? וכי בשביל זה נשפך דמנו במשך 1800 שנים, כדי להגיע למעלת בולגריא!?
התנגשות הספינות – מדיבורים למעשים
בשעה שבא רה"מ הראשון אל מרן החזו"א, הוא שאל 'כיצד נוכל להסתדר ולחיות ביחד', והחזו"א השיב לו ,יודעים כולנו, במשל הידוע מדברי הגמרא על שתי ספינות המבקשות לעבור, אחת טעונה ואחת שאינה טעונה, והמעבר צר - אין מקום לשתי הספינות, הדין הוא ש - "תידחה שאינה טעונה מפני טעונה". ואמר החזו"א "אנחנו, נושאים את משא התורה, משא העם ,לכן צריכים האחרים לפנות לנו את הדרך."
הנה, במשך 80 שנה עוד הצליחו שתי הספינות להסתדר, איכשהו. אך עכשיו הן הגיעו להתנגשות החזיתית: מיהו עם ישראל האמיתי? ושני המוסדות עומדים זה מול זה - הצבא מול הישיבות, כור ההיתוך הישראלי אל מול כור ההיתוך היהודי. כעת הסתיימו השיחות והדיבורים, והדברים הגיעו לידי מעשים. ההתנגשות בין הספינות, שאת דינה חרץ החזו"א בפגישה ההיא – כבר כאן.

משמעות התקופה האחרונה
כן, בתקופה האחרונה נפל דבר בישראל. שלטונות המדינה, החליטו לשלוח יד בישיבות עצמן, והפכו את לומדי התורה לעבריינים. אבל מהי האמירה הניצבת מאחורי הפעולות הללו? הנה המונולוג המלא:
'התורה היא לא אירוע לאומי, היא לא חלק מהסיפור של האומה. אתה רוצה ללמוד תורה? בבקשה! איש לא יפריע לך, אבל עשה זאת בזמנך הפרטי, עשה זאת בתוך ביתך, בחדר משכבך. היכנס לשם ועשה את ענייניך הדתיים! כאן יש מדינה, פה ישנו צבא ובהם תקשור את זהותך!.'
המקום הזה שהקמנו, בכוחנו, והעם הזה - הוא לא 'יהודי' בהגדרתו. ההתאגדות המדינתית הזו היא אפילו לא 'בנין משותף', כשבכל קומה אמונות ותפיסות שונות.
מעל המקום הזה מתנופף דגל, הדגל הישראלי, והוא יהיה הדגל היחיד שיונף. חלק מהדיירים הצטופפו תחתיו ברצון כבר מההתחלה; חלק אחר הוכרח להיכנס תחתיו, וציית. נותרה עוד קבוצה אחת ,עקשנית כפרד, לקבוצה הזו יש טיעון 'הזוי' - היא טוענת בתוקף, שהדגל האמיתי – הוא כלל לא הדגל הזה, שהדגל שלנו הוא המצאה. הם מדברים על איזה דגל ישן ומאובק שאנו אפילו לא יודעים מה משמעותו. את הקבוצה הזו הגיע הזמן להכניע ,עכשיו, ולתמיד! '
זוהי האמירה, עפרא לפומם. זוהי בדיק המשמעות של הכפפת היהדות החרדית ללאומיות הישראלית.
תופסי התורה, נשמת העם היהודי? תמצית הווייתו אלפי שנים? הצחקתם אותם! "אנחנו עמך בני בריתך ,בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה"? - מה זה בכלל !?

מול כל זה...
בשעה זו של התנגשות אדירים ומול אותה ספינה בלתי טעונה, מתייצבת לה ספינת היהדות במעבר הצר ובקול בוטח היא מכריזה: "תידחה שאינה טעונה מפני טעונה". הספינה הריקה היא זו שתפנה את הדרך! עם יהודי שהחל מאבינו אברהם ועבר דרך האבות הקדושים ושבטי קה, משה רבינו ויהושע ,דוד המלך, וכל קדושי ישראל, הזקנים והנביאים ,תנאים ואמוראים גאונים ראשונים ואחרונים. תורה שנמסרה לנו מהר סיני, ומאות אלפים של 'מלאכים הדרים עם בני תמותה' שמסרו אותה מדור לדור עד ימינו אנו – כל אלה ניצבים הם באותה ספינה טעונה:
כן, בהחלט! תידחה שאינה טעונה!
כל אחד מאיתנו, בני הציבור החרדי, בחור כאברך – הוא חייל של 'צו 8' במערכה הזו, על קיומו של העם היהודי, על שמירת הברית שלו עם אלוקיו .זוהי מערכה קיומית, גורלית מאין כמוה, וכל מליצה שתמצאו – תהיה קטנה יותר מגודלה האמיתי של המערכה .
ולמען האמת – גם אם קשה לעכל את גודל התפקיד שההשגחה העליונה הטילה עלינו, בני הדור הזה .אך עלינו להפנים זאת. שאנו נושאי התורה בכלל ישראל, נושאי ארון ברית ה .'
ככל שניטיב להבין את המציאות האמיתית, ככל שנעמיק לחוות את גודל תפקידנו – כך נעמוד באופן בוטח יותר. וכמו אז, כאשר עמד אותו רשע-עולם למולו של קדוש ישראל החזו"א, ובסופו של דבר פינה את הדרך. כך, יפנו גם יורשיו, מחזיקי הישראליות ,את הדרך. ספינת היהדות תמשיך במסע הנצח. אין בכך כל ספק; אין אפשרות אחרת.
ומהו תפקידנו בחיי הישוב כאן ?
פשוט מאד .אנו הזכות לקיומו של הישוב בארץ ישראל ; אנו הסיבה לקיומו. בלעדינו אין עם להילחם עליו, אין בשביל מה להילחםמי שמופקד על המנוע של הרכב, איננו מתחרה כלל עם מי שמתחזק את השילדה, או את הריפוד המפואר, או את המזגנים... הוא מחזיק בלב של הרכב .
הוא הלב בעצמו.
אתה בחור הישיבה...
כן, אתה...! שמתמודד, שלפעמים לא מצליח ,שחושב שכל הדברים שנכתבו כאן נוגעים בעיקר לשטייגעניסט שבחבורה, לא אליך שבקושי שורד את סדר א ...'
אתה ששואל את עצמך 'מה לי ולכל המהומה הזו ,'שלפעמים יש לך גם שאלות, שלפעמים חושב 'אולי יש איזה צדק בדרישה שלהם .'
האם אתה קולט שיחד עם ההתמודדות שלך, ובלי להעלים אף כשלון שחווית – הנך היצור הנבחר של הבריאה! שייך לקבוצה מצומצמת של אנשים הממלאים תפקיד כלל ישראלי בעולמו של הקב"ה ?
אם קראת את המאמר הזה, אם האזנת לדברים, אתה מן הסתם כבר מבין: אתה חייל מן המנין בחזית הזאת, הרבה יותר מכפי שאתה חושב. עצם היותך בין נושאי התורה, עצם התמודדותך – היא ניצחון הרבה יותר גדול מכל הכשלונות שהספקת להכיר!
איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. זה הזמן לעמוד יחד, לצופף שורות, להישאר יחד נאמנים לתורת השם ולמצוותיו בכל הכוח .
ולכל אלו הנלחמים והמסיתים כנגדנו אנו עונים בלשון הנביא שנאמר בזמן חזקיהו המלך "בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון.. את מי חרפת וגידפת ועל מי הרימות קול ותישא מרום עיניך על קדוש ישראל ."
ואליו ית' נפנה ונאמר בקול גדול:
הושע נא חבוקה ודבוקה בך, הושע נא טוענת עולך ,הושע נא .







חיים היה גמור, סחוט, מרוט. מעולם הוא לא חשב למצוא את עצמו בכזה מצב.
תירגעו, ומהר! לא תפסה אותו משטרה צבאית ,לא פורסמה תמונה שלו אוכל ארטיק ברחוב, והוא בהחלט לא שובץ במיטת קומתיים בחדר של הצולי"ם בקומה שלוש. פשוט, המזגן בחדר, אחרי חודשיים של פעולה רציפה, הלך לגן עדן של מזגנים )או לכל מקום אחר אליו הולכים מזגנים מתים(. זה נורא, מזעזע ,והתאריך – כ"ג תמוז – הפך את המצב לאיום כל כך ,שאין מספיק סופרלטיבים בשפה העברית כדי לתאר אותו. חיים לא ידע את נפשו.
לגודל הנס, ישיבת "נתיבות ישעיהו" ["נתיבֶת", כמו שמקובל בציבור] מחזיקה מנהל תחזוקה מתפקד ;מהסוג שמכיר בעלי מקצוע, ולא מנסה לתקן לבד או ממליץ להחליף בטריות בשלט. קשריו החמים של חיים, שכבר חווה שנה או שנתיים בישיבה, לא הזיקו ,ואיש המזגנים נחת בחדר עוד טרם תשעת הימים.
לזהֹותֶ זהּות | דב בן דוד
חיי םם שיש ב הם
לא עבר רגע וחיים התחרט על ההזמנה. איש המזגנים התברר כסובל מ"תסביך המתמיד". למי שלא מכיר את השם )את התופעה כולם מכירים(, הסובלים מתסביך המתמיד נתקפים בדחף בלתי נשלט "לרבּן "על בחורי ישיבה אומללים. תמיד הם ישאלו אותך איפה אוחזים בישיבה ומה בדיוק למדת היום בסדר א'. המהדרין ימשיכו וישאלו אם "רק עד שם הגעתם ;"?המהדרין מן המהדרין יעלו זיכרונות מהישיבה, איך אז הם למדו ברצינות, לא כמו בחורי הישיבות של היום.
איש המזגנים לא היה "מהדר", בכל זאת איש פשוט ,אבל למרר את חייו של חיים הוא הצליח. אחרי "מה למדת היום בסדר א'?", "איפה בדיוק אתה אוחז בסדר שלישי?", "למה אין לך חברותא משנה ברורה?" ו"איך זה שברבע לארבע אתה לא נמצא בסדר שני?" – כשל כוח הסבל, וחיים החליט להשיב מלחמה.
אני מגלה לכם כעת את המפתחות לחיים טובים, את הדרך המקובלת להתמודד עם אותם טרחנים. השיטה היא להחזיר להם באותו המטבע. "ובאיזה סוגיא אתם אוחזים?" יפתח חיים. במקרה הבלתי סביר שהם עדיין עומדים שם, ניתן להמשיך: "ומה דעתכם באמת על הכנת קפה עם חלב סויה שחומם בכלי שני, ביום טוב שחל להיות בערב שבת, למי ששכח עירוב תבשילין ויעלה ויבוא?". אין צורך בהמשך והסברים; הם ימצאו כבר מה לעשות, ובזריזות.
חיים, לצערו, היה עייף, עצבני ומזיע. לא היה לו את המרץ למתקפה מעודנת. במקום זאת הוא הגיב בפשטות: "אנחנו אוחזים ב'תופס לבעל חוב'. ובאיזו פלוגה אתה משרת במילואים."?
"?????", הייתה תגובתו המעודנת להפליא של איש המזגנים – להלן יוסי שם בדוי – וחיים נאלץ להבהיר .
"אתה לא בחור ישיבה, לא אברך, בהחלט לא 'תורתו אומנתו'. מן הסתם הלכת לצבא, אני רק שואל באיזה גדוד. זה מסווג."?
יוסי טיפוס חכם בדרך כלל, אמון על הכלל ש"הלקוח תמיד צודק" ותפקידו של העובד להנהן, אבל מאחר שחיים אינו זה שמשלם את משכורתו, הרשה יוסי לעצמו להגיב בעדינות טיפוסית. "על מה אתה מדבר?" התעצבן יוסי, "אני לצבא? ככה אני נראה לך ?
אין לך בושה."?
חיים חש מעט חרטה על התהליך, אבל היה מאוחר מכדי לסגת. "אני לא מבין, מה התירוץ שלך לא לשרת? מילא אני, בחור ישיבה, 'תורה מגנא ומצלא ,'תלמידי חכמים 'לא בעי נטירותא', כל שורה - חטוף ,כל סברא - מחבל. אבל אתה? לך לצבא, תרום את חלקך. איך הרב שך אמר? אתה רודף."
תדונו את חיים לכף זכות, הוא באמת היה עצבני .אבל עם כל הכבוד לכף, אי אפשר להאכיל את יוסי בכזה דבר ולצפות שהוא יסתום את הפה. "תקשיב טוב חתיכת חוצפן," ירה יוסי, "לא יודע מי אתה חושב שאתה, אבל פעם הבאה שאתה מדבר אלי ככה - אתה נשאר בלי מזגן עד החתונה, אם מישהי אי פעם תיקח אותך. אני לא איזה חבר שלך, ואת הג'יפה שלך תשפוך על מישהו אחר. ברור."?
חיים היה מופתע מעט. הוא התכוון להטריל מעט ,לעצבן, אבל להר געש מתפרץ הוא לא ציפה. מה כל כך מרגיז במה שהוא שאל? זה לא שהוא שאל אותו אם יש לו סמארטפון ומה הוא בדיוק רואה שם. מה מציק ליוסי במילה 'צבא'? חיים לא העז להמשיך את הדיון, ויוסי המשיך לעבוד בשתיקה.
יוסי ושתיקה לא עובד ביחד. תוך חצי דקה יוסי נשבר והתחיל להמהם ניגון מוזר, שילוב של 'מלאכי רחמים' ו'תדבר איתו'. אחרי דקה נוספת החל יוסי לדבר: "סליחה על העצבים, פשוט הצבא נמצא אצלי במקום כואב. קשה לי להיזכר בזה".
חיים המתין, ויוסי המשיך: "לפני שתים עשרה שנה, כשכל הנושא הזה של הגיוס ובג"ץ עוד היה בחיתולים, אני כבר ישבתי בכלא. לא עשרים יום כמו המפונקים של היום; ישבתי מאה עשרים וארבע יום, כולל פסח באמצע. "הייתי בחור, איך לומר, לא השפיץ של עולם הישיבות. נסתפק בזה שלא למדתי ב'נתיבות', למעשה נשרתי בדיוק מ'מחסה לשפנים ')'מחסה', כמו שקוראים לה בעולם הישיבות(. זה קשה לנשור מ'מחסה', עד בלתי אפשרי הייתי אומר ,אבל אני מיוחד. יחד עם עוד חבר נשרתי, חיפשתי את עצמי.
"היו הרבה הבדלים ביני ובין החבר שלי, אבל ההבדל הגדול ביותר היה במוח. הוא היה גאון, ואני הייתי מתקין מזגנים בפוטנציה, אפילו לא מתקין אמיתי. כשנשרנו איבדנו את הדיחוי. יש כאלה שידעו להסתדר על קומבינות, אבל שני בוגרי 'מחסה' הם לא האנשים. היינו תקועים באמת. לא שהיינו מקולקלים או משהו, פשוט לא למדנו. זה לא שחלמנו להתגייס, לא ידענו מה לעשות.
"חבר שלי החליט ללכת על זה. הם הציעו לו הכל בצבא: יחידה טכנולוגית, סביבה חרדית, מקצוע מפרנס, פטור מדים, שכר של חייל בודד... כל מה שבחור צריך כדי להתקדם בחיים. לא הייתה לו אף סיבה לסרב. אני לעומת זאת, לא חכם כמוהו .
המכתבים של הרבנים נגד הצבא הפחידו אותי .הלכתי לשאול את הרב שלי. מה שהוא אמר לי נשאר חרות אצלי בעצמות.
"ישבתי מולו ככה, כזה מרחק שאתה מולי. בכיתי לו: 'אני לא עשוי מחומר של מעצרים, בחיים לא התעסקתי עם משטרות וכאלה, לא מתאים לי הסרט הזה'. הרב הסתכל עליי ושאל שאלה אחת:
'תגיד לי? מה זה חרדי? יש הרי חסידים וליטאים ,ספרדים ואשכנזים, מודרנים ושמרנים, בחורי ישיבות ועובדים. מה המכנה המשותף של כולם שאין לאף מגזר אחר? מה מגדיר את השם חרדי ?
צבע הכיפה? זקן'?
חיים הִמהם כתגובה, ויוסי צחק. "כן, גם אני הִמהמתי ככה. לא הבנתי מה הוא נפל עליי, אבל תכלס' – לא מצאתי תשובה בקלות. לשמור מצוות? יש דתיים ששומרים יותר מצוות ממני. כובע וחליפה? מזמן אין לי מושג מה זה. אז אני לא חרדי? 'תקשיב לי טוב', רכן יוסי אל חיים, 'חרדי שונה מכולם בדבר אחד: חרדי חי סביב ריבונו של עולם. כל החיים שלו הם סביב אותה נקודה. לא משנה מה הדרגה הרוחנית שלו, כמה הוא נופל, איך הוא מתנהג - הכל סביב בורא עולם'.
"נראה לך מוגזם? ממש לא. מאז שאתה ילד, מה הסבירו לך? למה אתה אוכל? שיהיה לך כוח לעבודת הבורא. למה יוצאים לטיול? להתחזק לקראת ה'שטייגען' של הזמן. למה אמא עובדת? להחזיק בית של תורה. מה הדבר הכי חשוב בחיים? תורה ,ותורה, ותורה. אתה מסתפר כי בן תורה לא יכול להיראות ככה; אתה קונה חליפה כי תלמיד חכם שיש רבב על בגדו... אתה ישן שיהיה לך כוח ללמוד .לומד כי ככה ה' רוצה. "זה לא רק סביב הגשמיות ,זה כל ההתנהגות שלך. למה לא לחצות כביש באור אדום? 'ונשמרתם'. למה לא לגנוב? 'לא תגנוב'. למה לא ללכלך את הרחוב? 'חילול ה', זו לא התנהגות של בן תורה'. כל מערכת החיים כפופה לקב"ה .כפופה להתנהגות הראויה ליהודי. זו המשמעות של להיות חרדי.
"גם אם אני לא מתמיד, גם אם אני חי בתוך המזגנים ,וגם אם אני מרשה לעצמי חופשה בחו"ל עם הילדים ,אנחנו כולנו מעריצים את מי שמצליח ללמוד כמו שצריך. אני נרדם על הסטנדר בשיעור דף היומי ,אבל אני תומך בכולל בקצת "מעשר" שלי. אני חי את הקב"ה בכל החיים שלי אם ארצה ואם לא, ככה מתנהלים החיים שלנו, השירים הכי פתוחים בציבור שלנו הם סביב הקב"ה. אין לנו אופציה אחרת.
"אבל יש מי שיש לו דרך שונה. אדם שיכול לשמור תורה ומצוות, לקיים הכל – אבל לא לחיות את אלוקים. הוא יחיה, ולצד זה יקיים את המצוות. הוא
אולי יחשוב שהוא מעריך תלמידי חכמים, אבל הילדים שלו מלכתחילה ילמדו מקצוע. זה משהו אחר לגמרי לגמרי. ותכל'ס, מי שעובר צבא, זה מה שהוא. מעריך את התורה כשהיא מרחוק... לא בטוח שהצבא ייקח ממך את המצוות, זה קורה לרבים, לאו דווקא לכולם. את החרדי שאתה – הוא בטוח ייקח ממך. זה לא יישאר לך".
"הצבא לא ויתר בקלות. הכלא היה סיוט. בשונה מהיום, אף רב לא הגיע לבקר אותי בכלא. המשפחה שלי לא קיבלה משלוחים מפנקים ,לא הדפיסו את התמונה שלי על כובע מצחייה צהוב, לא שילמו לי עורך דין. הייתי ל-ב-ד. יום ועוד יום, חודש אחרי חודש. אבל כמה שהצבא עקשן – אני עקשן יותר. אני נצר לתימני חטוף כנראה, אין לי הסבר אחר לעקשנות שלי. אחרי ארבעה חודשים הצבא נשבר ואני יצאתי. חבוט, מושפל, בלי סיכוי לשידוך, אבל גם בלי צבא".
"עברו הרבה מים בירדן. למדתי תיקון מזגנים, התחתנתי, נולדו לי ילדים, ואני עדיין בקשר עם החבר שלי מפעם. גם הוא עם כיפה שחורה, גם הוא התחתן, גם לו יש ילדים. ואין רגע שאני לא מודה לקב"ה על זה שלא התגייסתי. נשארנו חברים הכי טובים, שנינו מרוויחים כסף טוב, שנינו לא הלכנו במסלול הרגיל. בהתחלה היינו נפגשים המון - המשפחות, הילדים הרגישו בני דודים, סעודות שבת ביחד, הכל. לאט לאט התחלנו להתרחק. זה כאב לי מאד, אבל לא הייתי מסוגל לתת לילדים שלי לשחק עם הילדים שלו, במבט שטחי אנחנו דומים, אבל הפער ענק, והוא בכלל לא מבין את זה. הוא איש מרשים, מעניין, מוצלח, שנון אבל, לצערי, מנותק. אני, כמו עכשיו ,הייתי איש נחמד, לא משהו מעבר, אבל מחובר. הוא מפטפט עם חברים שלו על דברים שאני מתחרט שהכרתי אי פעם; אני מדבר עם אנשים על איפה הם אוחזים בתורה. הילדים שלו לומדים בממ"ח ,רואים מה שמתחשק להם וחולמים על 'החיים הטובים' ושירות צבאי. הילדים שלי לומדים בחיידר וחולמים להתקבל ל'נתיבֶת .'אולי נראים קצת אחרת ממך, בכל זאת בית שונה, אבל זה ממש לא משמעותי בחיים שלהם. זו הסיבה שאני עושה לישיבה מחיר על התיקונים, קצת קשרים לא יזיקו.
"לכן נעלבתי כשחשבת שהלכתי לצבא, שלדעתך אני נראה כמוהם ,"סיים יוסי. "ללכת לצבא זה לשנות את הלב שלך, "את הליבה שלך "– להפוך אותך לישראלי בן דת משה. הם לא לוקחים לך את המצוות
– הם לוקחים לך את הזהות .ואני, חרדי הייתי וחרדי אשאר".

 

[NKC]

ראש הישיבה הגר"ד כהן: "הגזירה חמורה רוצים לחלן את כלל ישראל" - כל רגע

הגר’’ד כהן במשא בהיכל ישיבת 'ברכת שמואל' שבנשיאותו: "כיום בדורינו הגזירה חמורה ממה שהיתה ביוון, כיוון שהיונים רצו להשכיחם תורתך, ועתה יהודים רוצים להשכיח תורת אחיהם". ’המלחמה זה לא על יותר או פחות חיילים המלחמה היא על תרבות יוון לחלן את כלל ישראל ולהוציאם מבתי המדרשות". צפו בגלריה מהמסיבה

www.kore.co.il

 

[פשוט]

מתוך עלון "עזרם ומגינם"


כסלו תשפ"ו
יו"ל ע"י 'עזרם ומגינם'
מערך הסברה ותמיכה בנושא הגיוס לצבא בהכוונת גדולי ישראלבראשות מרן ראש הישיבה הגאון רבי יהושע אייכנשטיין שליט"א
עזרם ומגינם | מערך הסברה ותמיכה בנושא הגיוס לצבא מייל: e025000110@gmail.com | טל :'02.5000-110



בדברי ימיה של המדינה היהודית צרוב נידון משפטי מייגע שעבר תהפוכות שינויים ופסיקות. עצם העמדת הנושא כנידון הדורש דיון שיקול והכרעה, מצביע על מידת היציבות של יסודות המדינה. אולי זה יישמע מוזר אבל נושא הוויכוח הוא - הגדרת הזהות של מדינת ישראל .
כלומר: מי אנחנו? שאלת זהות בסיסית, שתשובתה התגבשה במשך עשרות שנים ועדיין שנויה במחלוקת.
הקמת המדינה מתוארכת ליום שישי ה' באייר תש"ח, ובו עמד ב"ג בראש מועצה שהורכבה מאישי ציבור והקריא הצהרה ובה ניסו המשתתפים להגדיר את המדינה המגיחה לאוויר העולם. הצהרה זו כונתה לאחמ"כ מגילת העצמאות ונחתמה באותו מעמד ע"י הנוכחים וכך 'נולדה 'המדינה.
המתעניינים בהיסטוריה יודעים כי לנוסח שהתקבל קדמו מספר גרסאות שנכתבו בחמש טיוטות שונות המשקפות את המחלוקות על אופייה של המדינה שבדרך, ומהן נגזר הנוסח הסופי. אולם הנחת יסוד אחת לא נמחקה ולא שונתה בכל אותן טיוטות השמורות עד היום בארכיון המדינה, ומופיעה בבירור במגילת העצמאות זה לשונה - "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל ."לאמור:
מדינת ישראל הוקמה על ידי יהודים להיות בית יהודי לכל היהודים והיא מדינה יהודית. מכוח הגדרה זו נחקקו חוקים רבים כדוגמת חוק השבות המקנה זכות לכל יהודי בעולם לעלות לארץ ישראל ולהתאזרח במדינה, ועוד .
חד משמעי? לא כל כך.
במהלך השנים עם התעוררותן של דילמות מורכבות ביחס המדינה לנושאים מסוימים, התברר שלא תמיד עולה הגדרת המדינה כ'יהודית' בקנה אחד עם אופייה החילוני-ליברלי. משפטנים נדרשו לסוגיה, ולאחר עשרות שנים עם חקיקת חוק "כבוד האדם וחירותו" נוספה הגדרה יסודית בשורת הכותרת של מדינת ישראל ומני אז היא "מדינה יהודית-דמוקרטית". גם בזאת לא תמו תלאותיה של זהות המדינה, אלא מעת לעת מתחדשות תהיות סביב הצוותא של שתי ההגדרות, המתגוששות ונלחמות על העליונות של זו על זו.
על פניו, על אף שהוסכם להוסיף את ה'דמוקרטית 'להגדרת המדינה, לא חל שינוי מהותי במהותה של המדינה. 'דמוקרטיה' אינה אלא שיטת שילטון המאפיינת ממשל מודרני הדוגל בחופש הפרט, ואינה משנה את אופייה וצורתה של האומה. האומה הצרפתית על מנהגיה וההווי הייחודי המאפיין אותה, לא איבדה את דמותה ואת זהותה בעקבות הדמוקרטיה הנהוגה בה. הגם שהמתירנות שהדמוקרטיה נושאת עימה, משפיעה על צביון המדינה ועל חוקיה, אך ערכיה סמליה וייחודיותו של העם אינם מתנגשים חזיתית עם היותה מדינה דמוקרטית .
אליבא דאמת, מדינה יהודית יכולה ואולי מחויבת להתנהל ע"פ רצון העם. על אף שהדמוקרטיה עשויה להתנגש עם המדינה היהודית, אין בה מרכיב המגדיר את זהותה של המדינה ואת ייחודיותו של העם. צורת הניהול הדמוקרטית אינה סותרת את מציאותה כמדינה יהודית .
לעומת זאת, כוונת המחוקק בהוספת המונח המרשים 'דמוקרטיה' לשורת הכותרת של המדינה, אינה לשיטת הממשל הנהוגה בארץ, אלא להסוות החדרת רעיונות פרוגרסיביים מיובאים מחוץ, אל ליבת הזהות היהודית והפיכתה למדינה הדוגלת בחופש לשם חופש - קרי פורקן יצרים ללא גבולות כנהוג במדינת תל אביב. נושאי דגל החילוניות מנסחים בחסות הדמוקרטיה עקרונות יסודיים מחייבים המגדירים מושגי יסוד מחדש, בניגוד גמור לרצונו של רוב העם שאינו מעונין לחתוך ולהתנתק משורשיו ומזהותו .
הניסיונות לצייר ולתאר את המדינה בצורה מסוימת שלא תושפע מנושאי דגל הזהות האמיתית לא צלחו ,המדינה היתה וגם תישאר זהות יהודית. אזרחי המדינה אינם אלא יהודים שהורחקו משורשם ומכור מחצבתם ,וככל שעובר הזמן, הם תוהים על הראשונות ומגלים את המורשת האמיתית הצרובה בנשמתם - תורה ציוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב - ומבקשים לממש את התקווה האמיתית בת שנות אלפיים של אלפי בני ישראל כל הדורות, להיות עם השם בארצנו.
• • •
נוסיף ונדייק את ההגדרה העצמית שלנו בדיוק נחוץ ומשמעותי.
היהדות המקורית, אינה רק 'זהות' אלא היא גם ובעיקר - 'מהות'. הזהות עונה על שאלת 'מי', המהות עונה על שאלת 'מה', אולם ישנה הנחת יסוד הקודמת לשאלות אלו.
האדם אינו אינדיבידואל המתהלך לעצמו בתוך חלל העולם, חווה חויות ומשתנה לפי מזג האויר ומצב הרוח ,אלא הוא חלק ופרט בתוך המציאות הרחבה של כל היקום והבריאה, שהכין ופעל הבורא, וממשיך להשגיח ולהוביל לתכלית גדולה לאין שיעור מאשר המימדים המצומצמים של האדם הפרטי.
שאלת הזהות מבקשת לידע 'מי אתה' בכדי להכיר את סממניך החיצוניים ואת השתייכותך לעם ולתרבות מסוימת. 'זהות' מבטאת את הקו הכללי של הסביבה ,הערכים ודפוסי החיים שאליהם האדם משתייך ולאורם הוא גדל וחי את מאה ועשרים שנותיו. שייכות זו משפיעה על אופיו ועל מהלך חייו של האדם בעולמו אולם אינה נוגעת בעצמותו של האדם ולא בתפקידו במרחב העולמי אע"פ שיש לה ביטוי חיצוני ברור עד שהרואה יאמר 'כי הוא זה'. בעולם הרחב, ניתן להתנתק מזהות לאומית בתוך דור או שנים.
לעומתה, ה'מהות' מבטאת את השייכות הפנימית של האדם לעצם מציאותו, ועומדת כיסוד איתן לזהותו .שאלת המהות תובעת הגדרה עמוקה יותר - 'מה
אתה'. מהי ההגדרה העצמית שלך, מה מקומך בעולם הזה כנברא בעל תפקיד ושליחות ומהן שאיפותיך הטבעיות הנובעות מנשמת חייך .המהות כוללת את היעד הפרטי בעולמך שלך המשתלב בתכלית הכללית אליה נוסע העולם כולו, היא זורמת בעורקיך ותמשיך דרכך הלאה לצאצאיך.
הכותרת 'יהודי' עונה בדיוק רב על שאלת המהות ומעניקה משמעות אמיתית ונצחית לזהות הציבורית היהודית ולכל יחיד המהוה אבר מאבריה. מעתה, איננו משותפים רק בזהות מדינית וברוח לאומית אחידה, אלא במהות פנימית של שליחות ואחוה עליהם באנו לעולם.
לכשנתבונן מהיכן נובעת החיות התוססת והפעילה של הזהות היהודית המשפיעה ומקרינה לכל שכבות העם במעגלים קרובים ורחוקים ,נמצא אותה במקום מאד מסוים. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. תלמיד חכם הוא איש של צורה המביע ומייצג את המהות היהודית המתוארת בלשון הרמב"ם "אומה היודעת את השם" בעצם מציאותו ובכוח תורתו המנחה את דרכיו. כמוהו, נושאים תלמידיו ותלמידי תלמידיו את הרוח הזאת בקרבם, המשקפת את צורת החיים היהודיים, וממנה ישקו כל העדרים.
מקום גידולו ויניקתו של תלמיד חכם, בערוגה של עולם הישיבות. אמנם, בפני בן ישיבה מוטלת הבחירה אם הוא מסתפק בזהות ציבורית של 'בן ישיבה' המתבטאת רק בצורת לבוש, שפה וסגנון חברתי, או שהוא מאמץ לעצמו זהות ישיבתית הנשאבת ממהותו כבן בעלת עבר עשיר ועתיד מזהיר של התפתחות וצמיחה של כוחותיו לשליחותו ותפקידו בעולמו. בן ישיבה חי במודעות רחבה לאישיותו, שמלבד פריחתו הרוחנית האישית והישגיו בתורה ובקנייניה בשנותיו בישיבה, הוא גם נושא את הגן היהודי עבור הכלל. אחריותו להיות תואם לזהותו ולמהותו שלו ושל צאצאיו, ושל כלל בני אברהם יצחק ויעקב הנאותים לאורו.


המסלול של החילוניות המתפתחת
החל מהתקופה המכונה ע"י ההיסטוריונים 'העת החדשה', השתנה המצב של עם ישראל. האמנציפציה )שוויון זכויות( ושאר ההסכמות שנתקבלו ע"י האומות לפני כמאתיים שנה, שינו את מצבם של היהודים שיצאו מחומות הגטו ונחשפו אל העולם הגויי שבחוץ, והחלה תופעה של התחלנות בעם ישראל. בהמשך, עם ייסוד התנועה הציונית החילונית שעשתה שמות בנוער היהודי ,התרחבה התופעה והביאה לחילון נרחב של צעירים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.
כיום מסלול התנועה הזאת ממשיך ומתפתח, ובמקביל לו חלו שינויים נוספים בעולם היהודי שיש לתת עליהם את הדעת.


המלחמה הראשונה
המסלול הראשון הוא המסלול של תנועת החילוניות וההתבוללות, שמניעה את הרצון להיות ככל הגויים .מסלול זה עבר כמה וכמה תנודות לפי התהפוכות של הגויים עצמם שמשתנים ויורדים כל העת. בזמן שהאידיאל של הלאומיות היה חזק ובעל משיכה רבה אצל הגויים, הלכו אחריהם גם היהודים החילוניים וקידשו את הלאום היהודי ואת הרעיונות הציוניים כהנושא המרכזי והעיקרי. בהמשך וגם כיום, השתלט הרעיון הליברלי והפרוגרסיבי על החילוניות העולמית, ואותם אלו שרוצים תמיד ללכת עם הגויים, אימצו לעצמם את השיטות והדרכים הללו .
הרעיון הולך ומקצין ומשנה את הזהות של הקבוצות החילוניות, הן מבחינת האידיאולוגיות הגויות עצמן, הן מצד ההתדרדרות המתגברת והולכת בעולם, והן מצד הנתק והריחוק של האנשים מהמקור היהודי ומהיסודות היהודיים שלהם.
בדור הראשונים של התייסדות הציונות ואח"כ בהקמת המדינה, החילוניות היתה מיליטנטית ואגרסיבית ונלחמה ביהדות השורשית בתוקף, אולם הרקע של הזהות היהודית היה נוכח וקיים עם הערכים והזיכרונות מבית אבא, ועוצמת הרקע הזה השפיעה רבות על כל העם היהודי. אי לכך גם אלו שביצעו העברה על הדת בקיבוצים בחסות השלטון וניסו להתנתק בכוח מהעבר היהודי ע"י אימוץ הרעיונות הקומוניסטיים ושיטות דומות, היו תחת מורא כלשהו שלא לחתוך את כל המושגים עליהם גדלו אל מול הציבור הכללי. החילוני הפשוט, וכ"ש העולים מעדות המזרח שלא עברו את כל המהפכה האירופית, לא קיבלו את הדרך הקיצונית של תנועות השלטון, והמלחמה נגד היהדות נערכה בהסתרה ולא נתפרסמה באותה תקופה.
לצערינו הרב, הרעיון החילוני המשיך והידרדר והוסיף להקצין, ועד היום הקבוצה החילונית השיטתית השולטת ברוב המערכות כאן בארץ, היא אנטי-יהודית ממש .התנועה הזאת רוצה ופועלת לקחת את עם ישראל לכיוון אחר, ומנסה לתת צורה אחרת לעם היהודי, שיהיה עם ככל הגויים. המציאות היא שיהודים שמנסים להתנתק מהיהדות ולבולל את עצמם בין האומות, עושים זאת באדיקות ובפנאטיות ומאמצים את הרעיונות הזרים בקיצוניות-על, יותר מהגויים עצמם. הסיבה לקיצוניות זו היא התנגדות פנימית של הטבע השורשי של כל יהודי לאיבוד הזהות העצמית שלו ולהתנתקות מהעבר שלו ,שכנגדה יוצאים נושאי דגל החילוניות להילחם בקיצוניות.
לכן, כאשר הם מזהים בעם כיוונים של חיפוש דרך ושיבה לשורשים, הם מרגישים צורך לחדש את המלחמה כנגד היהדות האותנטית. בעקבות האסון הנורא שקרה בשמחת תורה והמלחמה שלאחר מכן, העם משנה כיוון ונעשה יותר יהודי, כתוצאה מכך מתגברת ההקצנה של החילוניות והם נלחמים בכל הכלים שברשותם כנגד לומדי התורה ושומרי המצוות שלא יחזירו את המדינה לצורתה היהודית.
זהו הכיוון של התנועה החילונית המסכן את קיומו של העם היהודי. כנגדו הוקמו הישיבות הקדושות במאמץ רב ובהשקעה כבירה של חכמי ישראל, והם המענה להמשך קיום התורה והיהדות בישראל כנגד החילוניות המודרנית .לומדי התורה בישיבות ובכוללים ההולכים בדרכם של גדולי הדורות, שומרים על הזהות היהודית והם המצפן המדריך ומנווט את דרכו של העם כולו לעמוד תחת הדגל של צורת יהודי שחי סביב התורה ומחנך את עצמו ואת ילדיו בדרכה של תורה.


המלחמה הקודמת למלחמת הצלת נפשות
המסלול הנוסף אותו סללה ההשגחה העליונה, הביא את רבבות עמך בית ישראל לארץ הקודש, וכאן הוא עיקר מקום התורה בישראל. החיים בארץ ישראל מלאים בסכנות מפני האויבים הרבים מסביב, כלל הציבור - ואנו בתוכם - נתונים בהתמודדות מול הסכנות ובס"ד במשך שנות הישוב היהודי בארץ ישראל זכינו פעמים רבות לניסים רבים. צרכי ההגנה מפני האויבים עוררו כלפינו תביעה לשאת בעול ההגנה של עם ישראל, ועלינו להשיב דבר בענין זה .
למענה נכון עלינו לראות את המציאות של כלל ישראל במבט רחב יותר. הגם שהצרכים הציבוריים של עם ישראל גדלו, אין להצטמצם ולראות רק את הצורך במישור הבטחוני, אלא הצורך הציבורי של כלל ישראל לשמור על היהדות כצורתה, גדל והתרחב אף הוא עד מאד. במישור הזה אנו עומדים כנגד האויבת היותר משמעותית של עם ישראל - החילוניות .
החילוניות עוינת את העם היהודי ומסכנת את הקיום ואת ההמשכיות של העם היהודי, בערעור שהיא מערערת על היותנו עם השם, ולכן המלחמה הקודמת שלנו, לפני החובות הציבוריות הגשמיות, היא מלחמה מהותית ,קיומית, על היותנו עם השם. אם נבוא לדון בגדרי ההלכה אם מלחמת פיקוח-נפש כנגד החמאס קודמת למלחמה כנגד החילוניות שקמה על העם היהודי, פשוט מכמה צדדים שהמלחמה על החילוניות קודמת למלחמת פיקוח נפש, היות והם אויבי הקיום היהודי .
היעוד של כלל ישראל מפורש בתורה - "ונקדשתי בתוך בני ישראל" ומחויבים למסור על כך את הנפש. הגם שאין דבר העומד בפני פיקוח נפש, אולם הקיום של היהדות עצמה תלוי בשמירת צורתם של ישראל שיהיו מקדשי השם, וקודם במהותו לקיום הנפשות של כלל ישראל .
אין סיבה והצדקה להילחם רק למען ההגדרה העצמית של היהודי בארץ ישראל בדומה לשאר לאומים, כיון שאין זה הדגל הנכון של הלאום היהודי. הלאום היהודי ללא היהדות אינו לאום כלל וכלל. הזהות היהודית נשענת על מציאות הברית של עם ישראל עם הקב"ה, וקיום הזהות הזאת קודמת למציאותם בארץ ישראל והיא היא מציאות העם היהודי בכלל.


הקמת הישיבות -
מלחמת הקיום של היהדות

מלחמת הקיום המוקדמת של היהדות מול החילוניות ,נותנת את המשמעות למלחמה הנוספת להצלת נפשות .במציאות שבה אנו חיים, איננו יכולים להיות שותפים במלחמה מול האויבים, כיון שהדרך והמסלול של המלחמה על הקיום היהודי, עוברת בכך שאנשים גדלים מסביב למרכזי היהדות הגדולים של הישיבות. הישיבות מעמידות את מלחמת הקיום הראשונית של העם היהודי ,כשהן נושאות בשורה יסודית לחיינו כי תורת השם - היינו ההכוונה שהקב"ה כיוון ולימד את עם ישראל - תופסת מקום עיקרי בחיים ובמושגים, דבר השם הוא הדבר המרכזי בחיים, והוא המכוון את כל אורחות החיים .
בדורינו, התפקיד העיקרי שלנו להרבות קידוש השם כמו שגדולי ישראל בדור האחרון חזרו ואמרו שוב ושוב. קיום הישיבות מגדיר את מהותו של עם ישראל, ומנחה את דרכם של כל העם החונים במעגלים ומושפעים ממרכזי התורה עד למקומות הרחוקים ביותר, הוא קידוש השם הגדול ביותר. האחריות שלנו היא כלפי כל העם כמו שכתב מרן הגרא"מ שך זצ"ל במכתביו לחשוב גם על המון העם שבשדות, ועל העתיד של ילדיהם.
אין דרך להתמודד במלחמה כנגד החילוניות בלי המציאות של הישיבות ושל עולם התורה. מסיבה זו לומדים כל הצעירים בישיבות, שלא כנהוג בעבר קודם מלחמת העולם הראשונה, שרק מי שרצה ללמוד תורה הגיע ללמוד בישיבה. הישיבות מעמידות מרכז חזק של קיום יהודי שכל אדם מישראל יכול להשתייך אליו בכל מצב, וככל שמגדלים ומחזקים את הישיבות כך המציאות של היהדות קיימת ומתחזקת, ומתווסף כוח בעם ישראל לעמוד כנגד מלחמת החילוניות .
מסקנה זאת אינה שייכת רק לבעלי השקפה השוללת את המדינה, אלא אפי' אלו הקרויים חרד"ל, הבינו שאם הם רוצים לשמור את ילדיהם ולהמשיך את הקיום של עם ישראל, עליהם להקים ישיבות שבהם לא מתגייסים עד אחרי שמגיעים לבגרות ולאחר כמה שנות אברכות בגיל .26-27


התועלת של עולם הישיבות לעמלי תורה ולכל הנספחים אליהם
יש להוסיף כי הצורה והבסיס של היהדות כיום תלויה בהנהגה שהנהיגו גדולי הדורות שבגיל ההתחנכות של הבחורים, גיל הצמיחה ובניין החיים יהיו דבוקים בתורה ועסוקים בעלייה במקסימום האפשרי, וזה יהיה עיקר עסקם והתעניינותם כל שנות ההתבגרות. צורת ההתפתחות של אדם מישראל אינה אלא במסגרת הישיבות, וגם אלו שאינם דבוקים בלימוד כל הזמן, מ"מ הם נספחים ומצטרפים לאווירה ולהווי שבו עניין החיים הוא עסק התורה, והם חיים וגדלים במסגרת האקלים והתרבות היהודית שבה ההגדרות של הזהות היהודית - הזהות התורנית, ברורות וישרות .
הגם שהבטלה פסולה מאוד והשפעתה אינה טובה לאדם, וכאשר בחור אינו מנצל את זמנו בישיבה הוא יורד מדרגתו הרוחנית, מכל מקום יש חשיבות עליונה למסגרת שבתוכה הוא נמצא. הישיבה אינה רק מסגרת לימודית אלא - במטבע הלשון 'שלהם' - הישיבה היא המסגרת הלאומית שנושאת בתוכה את השקפת הלאום. בישיבה בחור תופס את הזהות שלו כיהודי השייך לדביקות בהשם ובתורה, ועל הסקאלה הזאת הוא בוחן ומגדיר את עצמו - אם הוא חלש או חזק ,חרוץ או עצלן וכדומה. אולם ההגדרה של הזהות עצמה היא הזהות התורנית היהודית.


הנעדרים מהישיבות - משתמטים מהתפקיד העיקרי
ממילא, כיון שהמלחמה העיקרית המוטלת על עם ישראל היא על המציאות שלו ועל הזהות שלו, ואת התפקיד הזה נטלו הישיבות על עצמם, כל מי שנעדר משם משתמט מהתפקיד העיקרי שלו כיהודי. אדרבה ,יש חוסר שוויון בנטל של החילוניים וגם של המסורתיים שבאמצע בצורה משמעותית מאוד, שאינם לוקחים חלק במאמץ המלחמתי להחזיק את היהדות .
ציבור אנשי ה'מזרחי' שעסוקים בשילובים, ומושפעים גם מישיבות וגם מהצבא, הבינו שגם הם מצליחים לשרוד מבחינה רוחנית, אין זה אלא מכוח החיבור לעולם התורה. אין אפשרות להגיע לבניין של תורה ולהחזיק את אלה שנמצאים באיזשהו מקום באמצע ,בלי להקים ישיבות כדוגמת הישיבות החרדיות. אעפ"כ פשיטא שגם אלו שמצליחים לשרוד בתוך הסביבה ,בוודאי אינם יכולים לשמש כבסיס במלחמה כנגד החילוניות. אם לא יישענו על עולם התורה, יהיו הם ובניהם טרף קל מאוד לחילוניות .
זאת הסיבה שאיננו מעלים כלל כאפשרות לחשוב ולמצוא כיצד נוכל להשתלב עם השירות הצבאי, כיון שכחלק מהמלחמה שלנו יש לנו עניין חשוב להדגיש ,שהגיוס לצבא אינו יכול לקיים אותנו כיהודים. ההדגשה השיטתית שלנו היא שאיננו רואים כלל אפשרת להשתלב במערך הצבאי, מאחר וזאת התעלמות מחשיבות התפקיד שלנו. אם לא נתעסק בהקמת הישיבות והעצמתן והוסיף עוד כהנה וכהנה, אנו מועלים בתפקיד העיקרי שלנו .


הקלקול היסודי של הצבא
שנוהג כמוסד חינוכי ומשפיע

הדברים האמורים נכונים לגבי שירות צבאי בכל צורה שתהיה, גם אם הצבא אינו מוסד חילוני בעל השפעה חינוכית. ההחמצה של שנות הישיבה בגיל ההתפתחות וההתבגרות של בחור, קריטית לקיום היהודי שלו, ואין לאף בחור חובה למסור את שנות נעוריו שבהם הוא מעצב את כל חייו, ולחיות במנותק ממרכזי התורה .אולם המציאות של הצבא כיום שונה לגמרי וזהו שלב חמור הרבה יותר .
יש קולות של אנשים שסבורים שאדם שיוצא לעסוק לפרנסתו אחרי שנות הלימוד בישיבה, יכול לעבור דרך יחידות צבאיות ייעודיות, ולהימנע בכך מסנקציות ושאר קשיים וכמובן תועלת כלכלית, ובכך ימלא גם את החובות שלו לקהילה. ראשית, פשוט שהשירות באפיקים כלכליים אינו שייך כלל לצורכי המלחמה של הצבא, אולם גם בשירות שיש בו סיוע למאמץ המלחמתי, ישנה נקודה מאוד משמעותית שצריך לדעת ולקחת בחשבון.
לא מספיק ידוע עד כמה הממסד הצבאי בכל ההתנהלות שלו, נוהג כמוסד חינוכי הפועל עם השפעה חזקה על כל מי שנמנה על שורותיו. סגנון העבודה והאוירה תחת הרשות הצבאית אינו דומה כלל לסגנון העבודה במקומות אזרחיים. לצבא יש צורה וייחודיות שמטביעים את האופי החילוני בחוזק ובעוצמה.
כך שמעתי מכמה אנשים שהצטרפו לצבא בגיל מבוגר אחרי החתונה, ותיארו את המרחק והניגוד הקיצוני בין צורת החיים של שומר תורה ומצוות לבין האוירה וההתנהלות במסגרת הצבא. סיפר לי אחד מהם שנתפס כעריק, ובלית ברירה הסכים לשרת בצבא, והצבא הרגיש שבאו לקראתו באופן מיוחד עד שהמפקד שלו אמר - אחרי כל מה שעשינו למענך, מה תאמר למי שישאל אותך אם כדאי להגיע לכאן? והוא אמר - אומר להם שכשתפסו אותי כעריק, עשיתי טעות שלא נאסרתי בכלא עד שישחררו אותי, כיון שהשירות בצבא היה עבורי אסון גדול .
המפקד ממש כעס ואמר - אתה לא מתבייש? אחרי שבאנו לקראתך כ"כ הרבה? ואז אמר אותו חייל למפקד - אני לא יודע מה רציתם לעשות, אני רק יכול להגיד שאין לכם שום מושג איך נראים חיים של חרדי, חיים של שומר מצוות, כל ההתנהלות, רוח הצבא וכל הסדרים ממש הפוכים. ואין לכם הבנה ולא יכולת לבוא באמת לקראת אדם חרדי. והדברים פשוטים לכל מי שקצת מתבונן. קשה מאוד שמוסד חילוני שראשיו ומפקדיו הם אנשים חילוניים יכול להתאים לאדם שומר תורה ומצוות .
ובאמת יש כאן קושי אמיתי שנובע ככל הנראה מכך שהחילונים בניגוד לגויים אינם פשרנים, אלא הם אנשים שחיים את העולם שלהם ואת המושגים שלהם בצורה חזקה, וחשוב להם לחנך את כולם שיצטרפו אליהם ויהיו כמוהם. וכבר התפרסמו דבריו של המייסד של גדוד נצח יהודה של הנח"ל החרדי שטען, שבמשך 25 שנה שהוא עובד עם הצבא, לא היה סיכום שסוכם עם הצבא שלא הופר.
ההפרה הסדרתית של ההבטחות, מגלה כי המגמה של הגיוס אינה אלא להכניס אותנו לרשותם ולשנות את הצביון שלנו להיות כמותם. שמעתי ממישהו מטעם הצבא, שאמר בזמן המלחמה שעד המלחמה של שמחת תורה לא היה שום צד של גיוס מלבד הרעיון של 'נהפוך אותם לחילונים'. במלחמה נבקע משהו בתפיסת העולם שלהם, והבינו שיש גם צורך בטחוני בגיוס חרדים ,וממילא על הצבא לוותר מעט על הציפיה לשנות לגמרי את האופי החרדי. אבל הוסיף ואמר שאינו יודע כמה זמן שינוי זה יחזיק מעמד...
ננסה לחשוב - לו יצויר שתוקם מסגרת ע"י גופים חרדיים ובראשה יעמדו תלמידי חכמים שינהלו את רוח הדברים, והצבא יוותר על הפיקוד הערכי של המערכת וינהל רק את הפיקוד הטכני של הלחימה -וזהו מבנה אחר לגמרי מהמבנים הקיימים היום-, ומסגרת זו תהיה מיועדת רק לאלו שכבר נבנו והתבגרו ולא לצעירים ,ותהיה כעין מיליציה פרטית חרדית -שאולי תוכל לקבל אליה גם מהמזרחי או מסורתיים ולקרב אותם-, האם הצבא יסכים לזה?
אם היתה עולה הצעה שכזו, היו גדולי ישראל נדרשים אליה, אלא שכרגע איננו אוחזים שם כלל, אלא עומדים על התפקיד הראשון של הקמת הישיבות והשמירה על היהדות .

ההסתמכות על ניהול הצבא בידיים חילוניות אינה אפשרית ביסודה.
אחד הכוחות החזקים של אויבי היהדות שעומד כנגדנו במאבק מול החילוניות וההתבוללות המאיימת על המשכיות הקיום היהודי בארץ ישראל, טמון בעובדה שהשלטון נמצא בידיים חילוניות .
הכוח השלטוני הוא כוח עוצמתי בעל עמדת עליונות בתחומים רבים, ואף מעניק מעמד של חשיבות כביכול, המשפיע רבות על מי שתחת שליטתם. מדהים לפעמים לראות כיצד אנשים חרדים ואפילו בחורי ישיבה מתייחסים בנחיתות מול העוצמה של השילטון ,שמשווים לעצמם כאילו הם העולם, הם המציאות, והם המוצלחים .
החינוך שלנו בנוי על ההנחה היסודית שאי אפשר לסמוך ולתת את הניהול של עם ישראל לידיים חילוניות ,בין בעניינים הגשמיים שלו, ובין בהתמודדויות שלו מול האויבים. מרשעים יצא רשע ואי אפשר לסמוך עליהם בניהול ענייני פיקוח נפש ואפילו בניהול ועד הבית. הם פסולים לכל משימות )רמב"ם פ"א מהל' מלכים ה"ד.(
ההגנה שלנו מול העוצמה של שלטון חילוני, היא בהתנגדות לקבל אותו בעצם. אנו רואים בו שלטון פסול ורקוב שלא רק שאינו מקדם את עם ישראל מבחינת היהדות שלו, אלא מזיק לעם ישראל בכל המישורים .ההשתתפות שלנו בשלטון במיסים וארנוניות היא מחוסר ברירה, היות ואנו צריכים להתנהל מבחינהכלכלית ולחיות במקום הזה עם השילטון, אך מאחר ועכ"פ מדובר ב'דבר שבממון' השפעתם אינה מכרעת כ"כ. אך בוודאי כאשר מדובר על תחומים המחייבים מסירות נפש, הרי שהעוצמה של האימון בשלטון החילוני המופקד על עניני נפשות מעצימה מאד את החיבור ואת האמון בכל מערכת ההנהגה החילונית, ומסכנת אותנו במלחמת העמדת היהדות במדינה. לענ"ד החילונים מבינים זאת היטב, ולכן לוחצים מאד בנקודה זו של הגיוס לצבא, שתגדיר את ההגמוניה החילונית כשולטת על כל הציבור בארץ, כולל הציבור החרדי.
יתן השם שנזכה להצליח במלחמה שלנו, המוטלת עלינו, והוא יצילנו גם מהמלחמות של האויבים הקמים עלינו מבחוץ, ונבוא לציון ברינה במהרה.



פה פעור | הרב צבי וינגרטן
יומני היקר ...
היום היה לי אירוע ממש מעצבן! כך הטחתי את עצבי בדף יומני, היומן שכבר למוד לראות הכל ולסבול הכל בשקט.
יומני היקר, היום הרגשתי את מה שאתה מרגיש כל יום:
סופג את טענותי מבלי יכולת להגיב...
ובכן לא אלאה אותך בדברים, היום הייתי בטיפול שיניים סתמי במרפאה בתל אביב, מה כבר יכול להיות מעצבן בטיפול שיניים? אתה בטח שואל... ובכן טיפול שיניים הוא תמיד דבר מעצבן, אבל הפעם מרוב שהייתי עצבני, אפילו לא שמתי לב לטיפול עצמו דווקא מי שהיה מעצבן כאן בסיפור - וממש השקיע בזה היה רופא השיניים, הוא והאסיסטנטית שלו .
משום מה, ואני חושב שאני גם יודע למה, ממש כאשר סיימו לדחוף בתוך פי מכשירים שונים ומשונים, ולאחר שווידאו שאין לי יכולת תגובה, הם התחילו להחליף מעל ראשי תרתי משמע... הערות עוקצניות וביקורת מפורשת על בחורי הישיבות, ועל "חוסר ההגינות" שיש לדעתם - בכך שהם אינם תורמים את חייהם הצעירים למדינה.
לא זו בלבד, אלא שהרופא המלומד שכיפה סרוגה עיטרה את ראשו, אף טען בתוקף לאזני, שלדעתו זה בכלל לא לענין שמתמקדים בישיבות בלימוד גמרא ,הרבה יותר לענין שילמדו תנ"ך או מחשבת ישראל...
ממש כעסתי, רציתי להטיח בו, בד"ר המלומד ,שלדעתי בכלל צריך לשנות מהיסוד את מערך רפואת השיניים בישראל, וכי רופאי השיניים כולם פשוט טועים בכל הגישה השיננית שלהם... איך הוא מעז לטעון דברים על החינוך של תורה כנגד מי שתורתו אומנתו!?
אלא שמהר מאד הבנתי שהפה שלי "חסום", וגם אם אני רוצה להגיב ולהשחיל מילה - לא אוכל להגיב .ואז תפסתי כי זאת שיטת עבודה. השתקה במקום דיון. כל המתייפייפים המלאים בטענות על דרכו של העולם החרדי, האם באו פעם אחת ברצינות לשמוע מה מפריע לנו, מה אנחנו רוצים, לאן אנחנו חותרים? או שהם תמיד חוסמים לנו את הפה כך או כך, ומרצים את המחשבות שלהם ואת ה'מוסר' שלהם!
לאחר שסוף סוף הסתיים הסיוט, לא היה לי כבר כוח לענות להם, פשוט ארזתי את עצמי ויצאתי מהחדר ,נדמה לי שאפילו לא אמרתי שלום. כל כך כעסתי.
וכעת אמור לי יומני הטוב, למה? ריבונו של עולם? למה הם בחרו את הרגע בו אינני יכול להשיב כדי לתקוף אותי? מה זו החוצפה הזו? מה אני כלבלב? אפילו זכות תגובה לא נותנים לי?
ובכלל, מה פשר החוצפה וההגמוניה הזו של התל'אביבים האלו? מה הם חושבים לעצמם? שהם באים לתקן את העולם? שהם ילמדו אותנו מה זה נקרא לתרום לעם היהודי? וכיצד נכון ללמוד תורה? מי הם בכלל? מה ההשכלה היהודית שלהם? מה הם כבר יודעים בדברי ימי עם ישראל?
אני מהרהר לעצמי, האם גם גויים בחו"ל היו מתייחסים כך? או שהיו מתעניינים לפני שמתקיפים? מנסים לפחות להבין נגד מה הם טוענים... אני יודע שאצל הגויים זה נימוס מזויף, אבל למה אצל השמאלנים האלו אין אפילו את הנימוס הזה? וחוצ'מזה גם לערבים הם היו מתנהגים כך? גם להם הם היו מחווים דעה - איך לדעתם צריך ללמוד נכון יותר את הקוראן? שם הם פחדנים... אז למה עלינו הם גיבורים???
אתה יודע מה? אני חושב לעצמי... לדעתי זו יהירות חלולה שעוד נשארה אצל החברה האלו מאבותיהם הציונים, "העגלה הריקה" מחפש. להצדיק את הישרדותה בניסיון אווילי "לחנך" את הציבור המחונך ביותר במדינה ובעולם בכלל, הם באים להטיף מוסר לציבור המוסרי ביותר בעולם, והם מנצלים את ההגמוניה, את השליטה ,להשיג עליונות חלולה על "העגלה המלאה ."
ואז קלטתי איך מתנהל כאן כל השיח. שיח של צד אחד... שעות על שעות של דיונים, תוכניות תקשורת מלאות, אלפי טורי עיתונים, ובכולם - רק אמירה דיבור וזעקה. רגע אחת של הקשבה אין שם. אם תפנה לאדם ש'התמקצע' ב'בעיית החרדים', ותשאל אותו בשקט אם הוא יכול להסביר מה מפריע לחרדים, האם הוא יידע לענות ?
וכאן באה השיטה ה'חכמה' של דיונים מלאי טענות צד אחד, עם ניצול אותה עליונות שיש להם במסדרונותיהם ועוסקים עוסקים עוסקים ...
אבל אתה יודע מה יומן יקר? הרי בקרוב ממש יום אחד זה יתהפך עליהם, אנחנו נרכב על הסוס, אנחנו נשלוט כאן במדינה. ואז... האם לדעתך "ננצל" את העליונות שתהיה לנו בשביל להשתלט עליהם ולתקן אותם בכוח?
אני בטוח שלא, ולא כי אנחנו יותר מוסריים מהם, אלא כי אנחנו לא נצטרך את הכוח כדי להפעיל עליונות מדומה ,אנחנו נבוא עם האמת, בשם כל הספרים הקדושים שלנו מכל הדורות, בשם התורה הקדושה וערכי הנצח שלנו ,והאמת - כבר אמרו הקדמונים מדברת בשקט, היא לא צריכה דיונים וועדות וצעקות, היא פשוט מדברת את עצמה, ומתוך תוכה יהיה ה' אחד ושמו אחד.
כן... זה יקרה בקרוב ממש... ובינתיים למדתי על בשרי שלא כדאי לי לצאת לתל אביב, כי זה עולם מקביל של אנשים הזויים וחסרי נימוס בסיסיים, שההגמוניה מעבירה אותם על דעתם, ואפילו על נימוסי השולחן המזויפים שלהם .
ואני יהודי עם זקן עבות זקן ושבע ימים עוד מימי האבות מצולק מרוב קרבות מותש מרוב מאורעות עייף, עייף מסחרור האירועים והתהפוכות צמא, ממש צמא לישועות אך - עיני מלאות דעה ובינה עיניים ששבעו הרפתקאות 3000 שנה וראו אירוע גם שניים בחיזיון החכימו. אין חכם כבעל ניסיון כאבו גם כאבו ניסיונות יצרבו בבשר החי מרטו את אבר י חבטו בנשמתי אך העשירו את דעתי
וכך הגעתי עד הנה אחר רוב שנים זקן ושבע ימים מצולק מרוב קרבות מותש מרוב מאורעות אך צברתי טעם זקנים ודעת מיושבת ברוב חכמה ומפותחת
משתקפת בעיני העדה עיני גדולי התורה
וסביבי חוגגים הנערים בכתפיים בוטחותמביטים בי בעיניים חשובותטוענים לי ברוב הגיון ובמלוא אוניםהן אנחנו בני שמוניםהיסטוריה לנו ארוכהחכמתינו ברוב ניסיון נחקקהההיסטוריה שלנו מאד מרחיקה"חזוננו" החל לפני מאתיים שנה....
אוי, ילדים צעיריםאוי ואוי לכם פזיזיםחבל שאינכם שומעיםאך דעתי בת אלפיים שניםואת"ל בת שלושת אלפים ושלושיםמאז ניתנה תורה לבני שעשועים
אחים יקרים, עגלה ריקה אתם טוענים צעירים לימים בני שמונים הן כשהייתם בני ארבעים הזדעזעתם ביום הכיפורים לכשנעשיתם בני שמונים ב"שביעי אוקטובר" חוויתם זעזועים. שמא תטו אוזן לשמוע דברי חכמים?


הן כשהייתי כבן חמישים בגלות כבר נלחמתי במדרונות ביתר בלא התרשלות ומאז עד עתה ספגתי כמה מיני מלקות עברתי ייסורים והתעמרות גירושים והריגות התעללויות ורדיפות ועדיין - אין לי שיור כתורה הזאת מה לכם ילדים צעירים דרדקים בני שמונים
אם ה' לא ישמור עיר - שווא שקד השומר הנלחם
הזהרו מטעותו של בן כוזיבא, אל תבעטו בחכם לבל תיבש זרועכם לבל תכהה עיניכם
ע"פ ירושלמי תענית פ"ד, ה
שמרו על יבנה וחכמיה - עבורכם!
הן הישיבות כחומות בצורות תורתן פורחת ועולה בחידושים וסברות צעירי הצאן דבקים בפילפוליה וחלשי הדעת חונים בפנימיותיה שאר העם מגובש לחופיה עמלי הפרנסה מעריכים את חכמיה והאומה כולה נושאת עיניים לגדוליה הוי, אנשי בליעל חסרי מצפון חובלי פצעי חושבים אתם שתוכלו לי, לנערי, לבני?
הן יוונים וגם רומאים פרצו חומות מגדליעל עמינו הערימו סוד והתייעצו על צפוניולמה תדמו שתצליחו יותר מקודמיכם שצרו עלי?
הכי כי אחינו אתם ותחקו את אדום להפיק את זממותצליח דרככם יותר מעשיו בעצמו?




על מכחישי
הזהות

שיח סוער ופתוח
על הזיית שוויון בנטל


הרה"ג ר' רפאל
גריינימן שליט"א


הצבא: 'ועד בית' או מוסד מהותי? / 'הזהות היהודית' – סקירה הסטורית / בין חילוניות אישית להשתלטות על ה'לאום' / "אבל אנחנו הקמנו!" / מלחמתו של צבא – למען הזהות / כאז כן היום – צה"ל כמחנך ומעצב זהות / שתי אומות תחת דגל אחד?! שילוב או מחיקה? / ומה עם האזרחות במדינה? / הבלוף של 'חופש הפרט' מול האמת של שוד הזהות הלאומית / קדושי כל הדורות - על מה נשפך דמם? / התנגשות הספינות – מדיבורים למעשים / משמעות התקופה האחרונה / מול כל זה... / אתה בחור הישיבה...
לפני זמן לא רב השתתפנו כולנו ב'עצרת המיליון' בירושלים עיה"ק. היהדות התורתית יצאה למאבק מול היד שהונפה על לומדי התורה. היא נעמדה על רגליה והתייצבה מול פרסות האבירים השועטים לעברה בפראות ובגרונם צמד המילים - 'שוויון בנטל!.'
אבל, בנושא-ליבה שכזה מן הראוי היה, לשים את הדברים על השולחן ולשאול - על מה בעצם מתנהל המאבק? על מה נטושה המערכה ?
ננסה לדון בדברים באופן פתוח, ולשים אצבע על היסודות הבסיסיים של הנושא, בשפה השווה לכל נפש .

הצבא: 'ועד בית' או מוסד מהותי?

הבה נצנח ישר אל העניין עצמו ונפתח בדוגמא מחדדת: נניח שהיתה קמה כאן בארץ ישראל 'מדינת הלכה'. – החוק היחיד הקובע בה היה חוק התורה ,והחלטות הקבינט היו מתקבלות במשאל פנימי של מועצת גדולי התורה ...
עכשיו, היינו באים לנער חילוני ממודיעין, נקרא לו אלון, ודורשים ממנו להתגייס לצבא של המדינה הזו .אמנם, היינו מבינים שהוא 'אחר' מאיתנו ולכן היינו מציעים לו: "תשמע חבר, אנחנו מבינים את מצוקתך .לכן אנחנו מקימים לך ולחבריך פלוגה 'על טהרת החילוניות'. פלוגה שבנויה על עקרונות דמוקרטיים ,עם אוכל טרף, ללא חשש שמירת שבת, וללא חשש חזרה בתשובה ."
האם אלון היה הולך על זה, האם היה מתגייס לצבא שכזה?
אתם דוחים אותי בבוז – 'נו, זו סתם שאלה דמיונית! .'אבל לא בדיוק. ממש לא מזמן קרה כאן משהו ממש דומה לזה: בימי המאבק ברפורמה המשפטית, עמד כאן ציבור גדול של אנשי שמאל, ואמר בתוקף: 'אם תהיה הפיכה משטרית - אנחנו לא נתגייס לצבא! .'רגע רגע. ומה עם 'שוויון בנטל'?! לאיפה נעלם הערך הזה??
התשובה שהם היו עונים לנו, חדה וברורה: 'אם המדינה איננה 'דמוקרטית' )לשיטתנו(, אנחנו לא נשרת בצבא שלה! לא נהיה חלק ממדינה כזאת! .'
ולכאורה, מה הבעיה? מה אכפת לך מהשקפת העולם של הצבא ושל המדינה שעומדת מאחוריו? הרי באופן אישי תוכל להמשיך לחיות כאוות נפשך, איש לא יפריע לך. אז מה הסיפור? לאן הלך השוויון, ומה עם הנטל?
על הקושיות האלה, השמאלנים היו עונים לך בצורה פשוטה מאד: צבא ומדינה - הם לא 'ועד בית !'ונבאר: כאשר עשרה שכנים מתגוררים בבנין אחד והם מקימים להם ועד בית - באמת אין כל משמעות לשאלה 'מהי תפיסת העולם של הועד'. הם שכנים, הם חיים בבנין משותף ויש להם כמה עניינים שעליהם הם צריכים להחליט יחד. בביתו – חי כל אחד מהם על פי השקפת עולמו האישית, בעניינים הקשורים לבנין – מי ישלם על המעלית ואיזה מנקה יביאו - הם מקבלים החלטה יחד. ובמידה שיש ויכוח - מחליטים לפי הרוב, והכל טוב.
כאשר מדברים על מדינה וצבא - זה סיפור אחר לחלוטין.
הצבא הוא לא התארגנות משותפת לצורכי בטחון ,איזה 'מועדון צרכנים' משודרג: יש איום בטחוני, יש אויב, וכל תושבי המקום מתאגדים יחד כדי לבלום אותו. לא ולא .
הצבא - כל צבא - הוא במהותו מוסד 'לאומי'. מוסד של 'העם' אשר בו מקבל העם את צורתו. ולכן, מעל הדבר הזה המכונה 'צבא' - תמיד יתנופף 'דגל' כלשהו .לא דגל פיזי, אלא דגל ערכי. כי הצבא הוא תמיד גוף שקיים למען משהו, למען ערך כלשהו. כללו של דבר:
הצבא הוא מוסד 'מהותי' מאד, בכלל לא טכני .
והנה, אנשי השמאל דנן, הרואים ב"דמוקרטיה" את 'צורתה' הנכונה של המדינה, את תוכנה הפנימי
- מבינים היטב, כי ברגע שהדגל המתנופף מעל המוסדות הלאומיים שלהם - יוחלף, ברגע שעל הדגל שם למעלה ייכתב ערך אחר - הם לא בסיפור! כי 'אם אין שם דמוקרטיה - זו לא המדינה שלי! .'ובחזרה לבחורצ'יק ממודיעין - ברגע שהצבא יהיה שייך למדינה ההיא, למדינת ההלכה, הוא לא יסכים ,לעולם, להיות חלק מזה. למה? כי זו לא שאלה אישית של 'להסתדר עם הדוסים שמנהלים עכשיו ת'עניינים ,'לחיות עם אנשים מסוג אחר – את זה כבר פתרו לו .השאלה היא עקרונית, מהותית – מהו הדגל המתנופף למעלה, מהי הזהות של הצבא הזה, למען מה נלחמים פה?
ושהוא, אלון, ילד טוב מודיעין, יילחם בשורותיה של 'מדינת הלכה'? תגיד לי, השתגעת!?
יש לו ערכים, יש לו עולם, המדינה שהוא גדל בה עד היום היא בעלת זהות חילונית, פתוחה ומשוחררת .והוא ילחם בחירוף נפש נגד מדינה אשר פסקה מלהיות חילונית והפכה למדינת הלכה!
דומה כי הדברים ברורים היטב: הדבר האחרון שניתן לומר על הצבא הוא - שזו איזו התאגדות טכנית ושקבוצה אחת החליטה פתאום לפרוש ממנה.
'הזהות היהודית' – סקירה היסטורית
כעת, אחרי הצניחה הראשונית, נחזור אחורה ונעיין לעומק, ובעיקר לרוחב, בנושא הזה של 'זהות העם היהודי.'
ר' ברוך בער זצ"ל, ה'ברכת שמואל', אמר פעם משפט שנחרת לנצח. בגלל תוכנו, ובגלל מי שאמר אותו .
"אומרים" אמר, "שהתורה היא ה'חמצן' של החיים .האמת היא, שהמשפט הזה לא נכון. התורה – איננה החמצן של החיים. היא החיים בעצמם."המשפט הזה, הוא לא איזה אמרת כנף חביבה. זהו משפט אמיתי, עמוק ומהותי .
הבה נתבונן ונרחיב בתוכן הדברים:
לכל עם בעולם ישנו 'זהות' מסויימת שמגדירה אותו .הזהות הזו היא תמהיל של דברים: החל מהטריטוריה )השטח הפיזי, אזור המחיה שלו(, עבור בשפה ,בהיסטוריה המשותפת שמגבשת ומכנסת אותו יחד ,וכלה בסגנון החיים המשותף. במדינות שמתמודדות עם עימות צבאי יש גם את הצבא שמגבש את העם .לעיתים, יכול גם השליט, המנהיג - להיות דמות שמחברת את העם יחד, והעם מגדיר ומזהה את עצמו - דרכה.
עכשיו שאלה: היהודים קיימים כעם מזה 3337 שנים .במשך השנים הללו, מאז ניתנה לנו תורה - מה היתה הזהות של העם היהודי, מה הגדיר אותו?
כאן עשויה להיות לנו הפתעה. כי גם בזה, בנושא הזהותי - העם היהודי שונה מכל העמים. שונה ממש בדי-אן-איי שלו, מההתחלה. ואלה לא רגשות, ולא תובנות, אלא פשוט עובדות:
בקרב הגויים, ישנן שתי קטגוריות אשר בדרך כלל בני אדם משייכים את עצמם אליהן: 'עם' ו'דת'. והקשר בין

השתיים – הוא כלל לא מוכרח. אתה יכול להשתייך לדת הנוצרית כאמריקאי, להיות 'נוצרי אמריקאי ,'וכאנגלי – 'נוצרי-אנגלי'. אתה יכול להיות בודהיסט הודי או בודהיסט סיני. והנה, כפי שאמרנו קודם, בעוד שה'מגדיר' של השייכות לעם, היא הדבר הבסיסי ביותר, כלומר - מערכת החיים בעצמם: טריטוריה משותפת, שפה, סגנון חיים. ה'דת' לעומתה, איננה ה'זהות' הבסיסית של האדם, היא האמונה שלו .והיא קיימת אצלו ברובד מופשט יותר, חיצוני יותר ,שלו. אתה יכול למצוא שני אנשים שמקדישים את חייהם לנצרות, ועדיין יהיו בעלי זהות בסיסית שונה לגמרי: הוא יהיה אנגלי והוא צרפתי. ]ה'אנגליות' או ה'צרפתיות' שלו ממלאת את כל ישותו[ העולמות שבהם הם חיים – שונים לחלוטין.
בעולם, אין דבר כזה 'עם' ללא טריטוריה משותפת .לא יתכן עם צרפתי שאיננו גר בצרפת. הזהות היא הטריטוריה, היא המבנה הבסיסי של עם, ועם שאינו משותף בטריטוריה - איננו עם אלא אוסף של אנשים.
והנה, לעומת כל העמים הללו, לעומת הנורמה העולמית - העם היהודי התקיים אלפי שנים ללא טריטוריה! וגם היום - רוב העם היהודי חי בכלל בתפוצות. אז אני שוב חוזר לשאלה, והפעם בצעקה:
מה מגדיר את העם הזה? מה מחבר אותו יחד?
אכן, בניגוד לכל העמים – הדבר שמגדיר אותו זה ה'דת' שלו. היהדות. התורה. – זוהי ההגדרה הבסיסית שלנו. והיחידה שמלווה אותנו מאז היותנו.
ככה זה היה: העם היהודי נוצר כעם לפני שהייתה לו טריטוריה ]- "היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך"[. דבר שלא קיים ולא ייתכן בשום עם אחר. משום שזהותם הלאומית נוצרת, כפי שראינו - מתוך התנאים המציאותיים.
אנחנו חייבים להבין זאת הדק היטב: לעם היהודי אין קומה בסיסית של 'עם' ומעליה – קומה נוספת של 'דת', 'תפקיד' או 'שליחות .'
העם היהודי הוא בעצם 'תנועה' של יהדות. יש לו ארץ, נכון. אבל לארץ אין כל משמעות עצמית! אלא רק כמקום שבו התנועה מגשימה את רעיונה ,את תפיסתה, ובעניינינו – את תורתה. לארץ אין כל משמעות לפני התוכן היהודי המוכנס בה. נקודה. זה לוז ההבדל בין כלל עמי האנושות לבין העם היהודי .
היהודי הצרפתי והיהודי העירקי - לא אכלו את אותו סגנון אוכל, לא דיברו אותה שפה, לא חיו באותה תרבות. והכי חשוב – במשך השנים הללו – שהם רוב שנות קיומו של העם – הם גם לא חיו באותו חבל ארץ. אז מה הגדיר אותם כיהודים, מה חיבר אותם באופן מתמשך, לאורך הדורות, אחד לשני?
דבר אחד ויחיד - התורה.
דוד מפאריז ואשר מבגדד - מה חיבר ביניהם, מה גרם להם לחוש קשר עז זה לזה, חיבור שהיה דומיננטי אצלם יותר מכל חיבור אחר? מה הציב אותם באותו צד מול עולם שלם? הם בקושי יכלו לתקשר אחד עם השני, תחומי הענין שלהם היו שונים, אבל הם היו נאמנים לאותה תורה והיו מחויבים למצוות הכתובות בה. כן, היהדות שלהם - היא שקשרה ביניהם ברית דמים .
ולכן, בגלל העובדה הזו, הדרך היחידה להצטרף מבחוץ למועדון הזה שנקרא "העם היהודי" – עברה ועוברת דרך התחייבות לשמור תורה ומצוות על-מלא, כך ורק כך .
אתה יכול לאכול צ'ולנט וקישקע כל סוף שבוע ;אתה יכול לדבר עברית רהוטה של ש"י עגנון; אתה אפילו יכול לגור בארץ היהודים, להתחיל לחשוב כמו יהודי ולהגן בנשק על חיי יהודים. בואו נלך יותר רחוק – אתה יכול גם ליישם את כל הלכות הגרות ,לטבול לשם גרות, לעבור ברית מילה – אבל! אם לא קיבלת עליך: א. תורה. ב. מצוות – אתה בחוץ. נקודה! הדבר הזה הוא טאבו כבר למעלה מ 3000 שנה. אתם מכירים עַם עִם 'תנאי קבלה' כאלו?
בגלל זה, הבנתם טוב - העם היהודי הוגדר כ'עם 'דוקא בזמן מתן תורה, במעמד הר סיני ולא רגע אחד קודם לכן או אחר כך. כי אז ניתנה לו הזהות שלו.
בקיצור, היותנו עם שאינו ככל העמים, היא גם עובדה היסטורית. ה-די-אן-איי הלאומי של עם ישראל הוא אחר במהות. זהו לא עם 'שיש לו גם תורה'. להבדיל אלפי הבדלות - יש עוד אומות שיש להם ספר חוקים מחייב. התורה היא לא משהו צדדי ש'נוסף' לזהות של האומה. היא המגדיר היחיד של האומה היהודית.
אם נחזור למימרתו של ר' ברוך בער איתה פתחנו את הקטע, הרי שהתורה – היא האומה עצמה!
וזה מוביל אותנו אל המשפט הידוע של רבינו סעדיה גאון: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה". המשפט הזה של רס"ג הוא לא רק 'שיחת חיזוק' עתיקה בת אלף שנה למען הדבקות בלימוד התורה. זוהי קביעה היסטורית, מהותית, בשאלה 'מהו יהודי .'
העם ה'ישראלי' - גניבת הזהות הגדולה בהיסטוריה
על המצע העובדתי הזה, שעד לפני כ - 80 שנה היה מציאות פשוטה, שלא היה צורך להכביר עליה מילים - באה אלינו הציונות ולאחר מכן, מדינת ישראל.
הקמת המדינה בצביונה הנוכחי, לא היתה אירוע טכני. אם נשתמש במילים שהובאו בקטע הקודם הרי ש - לא הקימו כאן ועד בית. ממש לא.
מה שהיה כאן, זה ניסיון להמיר זהות של עם שלם.
מקימי המדינה, יצרו זהות חדשה לעם היהודי. הם אמרו 'חבר'ה, התבלבלתם, אנחנו לא עם של תורה ומצוות, אלא עם רגיל, ככל העמים'. פשוט רוצים להיות 'עם חופשי בארצנו', זה הכל.
מאיפה היומרה? איך אפשר לשנות תודעה בת 3000 שנה? ומדוע שזה יצליח? התשובה היא, שזה אכן היה דבר מורכב. אבל הם עבדו קשה, קשה מאד. הם השקיעו מאמצים אדירים .
מחיקת הזהות הישנה נעשתה בראש ובראשונה - ע"י יצירה של זהות חדשה. ומדינת ישראל התגייסה ,כולה, על כל זרועותיה השלטוניות, כל אחד בתחומו ,כדי להמציא, מאפס את ה'זהות' הזו.
דבר ראשון – החליפו את השם. 'יהדות' – אאוט ,'ישראליות' - אין. במקום יהודי אמור 'ישראלי.'
"אנשים שלא יודעים מה זה תורה... הם המחריבים את ארץ ישראל. לא הבונים של ארץ ישראל!
אנו נושאים כבר אלפיים שנה את הדגל של ארץ ישראל.. והם מנסים לכפות עלינו לתלות את הדגל שלהם, וכי לנסוע בשבת אין זה פגיעה בלאומיות"!?
ואז עיצבו אומה. יצקו אליה תוכן חדש. לאומה הזו יש צבא, זוהי אומה שיש לה מדינה. מעתה ואילך – זה יהיה התוכן המהותי של זהות היהודי: מדינת ישראל, צבא ההגנה לישראל וכו'. אבל זה הרבה יותר רחב ממה שניתן לחשוב; בתוך המסגרות הללו, הלך ונוצר עולם שלם של 'זהות' כביכול. למדינה החדשה שהיתה זקוקה נואשות לתוכן פנימי יצרו דגל ישראלי והמנון ישראלי, יצרו תרבות ישראלית ובידור ישראלי ,תיאטרון ושירה, אמנות ושפה. וכך גם בצבא הישראלי שהוקם. כלי מרכזי בעיצוב הישראליות – היה עצם המצב הבטחוני המעורער. צה"ל הצעיר נלחם מול האויב הערבי, מה שהביא בכנפיו שורה של 'מעצבי זהות': תהילת לוחמים, פיאור הקרבות, תיאור ה'גבורה', עידוד של 'גאוות יחידה' בכל סיירת, שייטת ומשוטטת. והבה לא נטעה – האם לצבא הצעיר הזה היו רק רובים וטנקים ופלוגות לוחמות? לא הבנתם כלום. הכל היה שם )ועדין ישנו(: 'להקות צבאיות ,'שירי חטיבות, המנוני גדודים, 'חיל חינוך' ועולם 'תרבותי' שלם שנוצר בהשראה צבאית.
רגע, רגע, ומה עם התורה? הרי עד אתמול היתה היא המהות המגדירה של העם היהודי?! איפה היא בכל הסיפור הזה?
כאן בא ה'קטש': ב'זהות' החדשה שנוצרה, היהדות ,התורה - כבר לא היו עצם האומה.
מעתה ואילך – הפכה היהדות לעניינו האישי של כל אחד ואחד!
כן... בשלב הזה, אני אישית כבר בוכה... אבל אין ברירה, אנחנו חייבים להמשיך, כי זה רק קצה הקרחוןבין חילוניות בבית
להשתלטות על ה'לאום'
כך קמה לה האומה הישראלית, כך הוחלפה הזהות .אין ספק – זאת היתה ועודנה הפקה מרשימה. ישנה רק בעיה מצערת, שולית למדי, בכל הגרנדיוזה הזאת: הכל פייק. כי אין באמת דבר כזה 'עם ישראלי', כשם שאין מוצר כזה 'ארץ ישראל' ללא תורה, וכפי שאין 'היסטוריה' בלי מעמד הר סיני, וכמו שאין שיור רק התורה הזאת. הכל מאד מרשים, רק פשוט לא אמיתי .
איך אומרים ב'ישראלית'? 'אין חיה כזאת!'חשוב להבהיר: אנחנו לא מדברים כעת על החילוני כ'פרט' – כיצד הוא נוהג ברמה האישית, בביתו פנימה .חילונים כבר היו למכביר גם באירופה, גם חילוניות היתה. זה לא הנושא של מאמר זה. אבל מה עשתה החילוניות כשהיא עלתה לארץ, האם היא הקימה את 'איגוד פורשי היהדות'? לא. מה פתאום. היא אמרה אנחנו היהדות! אנחנו הלאום!
באיזו זכות !?
זאת, הייתה זעקתו של מרן הרב שך בזמנו "במה אתם יהודים "!?
וזאת היתה ההתבטאות של מרן הגרי"ז שלאחר הקמת המדינה אמר 'הקימו כאן בא"י את האומה השבעים ואחת .'
אז כמובן שישראל אע"פ שחטא - ישראל הוא, וכל יהודי באופן פרטי עדיין נשאר יהודי, אבל לזהות הלאומית החדשה, ל'ישראליות' - אין כל קשר לאומה היהודית, לאומת התורה של רס"ג .
"אבל אנחנו הקמנו!"
וכאן בא טיעון פטרוני ומוכר: "הרי אנחנו הקמנו את המדינה, אנחנו הפרחנו את הישוב כאן בארץ – אם כן, אנחנו גם אלה שנקבע את זהותו!". נשמע טוב ...אבל מי שקרא את הקטע לעיל 'הזהות היהודית – סקירה היסטורית', יודע היטב שהארץ הזאת, שייכת לישראלים רק במידה שהם יהודים... כי ארץ ישראל היא הכלי של התנועה ששמה 'יהדות .'
כן חברים. ארץ ישראל, איננה 'כביש ללא שם'; והעם אשר בשמו היא קרויה - לא ביקש אימוץ! העובדה שנבנתה כאן מדינה יפהפייה ומשוכללת, על אדמת הארץ הזאת – לא נותנת לבוניה כל בעלות על הגדרת העם, השתלטות 'חומלת' והפרחת שממה - אינן מאפשרות המרת זהות!
למה הדבר דומה? שאחרי מלחמת ששת הימים יבואו החילונים ויגידו: "רבותי, אנחנו אלה ששחררנו את הכותל המערבי. לכן אנחנו אלה שננהל אותו. לפיכך – החלטנו להפוך אותו למסעדה..."כל אחד מבין שהרעיון הזה מופרך. כי הכותל הוא דבר יהודי וכך הוא מוכרח להתנהל, נקודה. גם החילונים הבינו את זה אז.
והשאלה נשאלת: 'עם ישראל' הוא לא דבר יהודי? וכי אותו אפשר לשנות? האם אפשר לספר את הסיפור שלו מחדש, להעלים תורה, להסתיר מצוות ולספר על חשמונאים ומכבים, רק בלי ההקשר ?
מלחמתו של צבא – למען הזהות
מן הראוי לחזור לרגע אחורה, ולשאול שאלת עומק: מי אומר ששירות צבאי הוא 'מגדיר זהות'? מה ההבדל בין שירות בצבא לבין שירות ב'אינטל' שהוא מקום עבודה ותו לא?
צריך להבין: צבא במהותו בנוי ועומד לקראת מלחמה, ומלחמה בעצם - היא תמיד מלחמה על הזהות הלאומית, על הדגל.
כאשר הבחור האוקראיני נלחם בעומק השטח הרוסי - הוא לא נלחם על מנת להציל חיי אוקראינים. להיפך ,הוא עוד מוכן לשלם מחיר כבד - לשלם בחייו – גם הוא אוקראיני - בשביל שהמקום ששמו 'אוקראינה 'ימשיך להתקיים, בשביל שהעם יישאר אוקראיני ולא רוסי .
הבחור הזה, ספק גדול אם יתרום כליה בכדי להציל אדם אחר מבני עמו, לעומת זאת הוא ימסור בשמחה את חייו במלחמה מול רוסיה, כי הוא נהרג למען הקיום הלאומי של עמו. במילים אחרות – הוא נהרג למען הזהות שלו שהיא הלאום האוקראיני .
אלה היו דוגמאות מחו"ל, עכשיו נפנה למתרחש אצלינו .
הלא כאן בארץ מתמודדים כל העת עם מלחמה, חיים מול איום בטחוני מתמיד. ועדיין, גם כאן – הצבא הינו
בעל משמעות עמוקה יותר מאשר מענה בטחוני גרידא; הצבא איננו פרויקט הצלה שיתופי, הוא חלק מהמערכת ה'לאומית', הוא מקום שבונה אצל חייליו זהות, שעליה ניתן יהיה להילחם .
אילו היתה באה הצעה מהאו"ם לשלטון רב לאומי בארץ, באופן שמעניק ביטחון, היא לא הייתה מתקבלת למרות שהיו נחסכים חיי החילים. נלחמים על הזהות העצמית.
אחרי שהתברר שהצבא במהותו מחנך לזהות, נותרה רק השאלה – לאיזו זהות? כאן אנו מתחברים להחלפת הזהות שביצעה המדינה. מובן מאליו ש'צה"ל' נוטל חלק מרכזי באותה המרת זהות.
הבה ניתן את הבמה לראשי הציונות שיספרו לנו על כך:
"אחר הקמת צה"ל, התווה דוד בן-גוריון עקרונות אלה: לצבא נועדו תפקידים חברתיים וחינוכיים והוא שותף מרכזי בתהליך של בניין האומה". )אנצי' ערך 'מודל צבא העם.('
אף אחד לא היה אומר את זה טוב יותר מב.ג. עצמו .
'הצבא הוא שותף מרכזי בבניין האומה', ובעברית פשוטה: 'אנחנו עוסקים פה בהחלפת זהות של אומה ,ב'חינוך מחדש' של עם עתיק - הצבא הוא שחקן קריטי במגרש הזה!.'והנה עוד:
"בישראל ייעדה הממשלה לצבא משימות נוספות ,בנוסף למשימתו הצבאית.. באמצעות שילובם של כל מגזרי החברה הישראלית ביחידותיו. השירות בצה"ל ,וטיבו – הן של פרטים והן של קבוצות אוכלוסייה – הוא חלק מכריע בהגדרת הזהות הישראלית. ישנה זיקה בין ישראליות לבין שירות בצה"ל" )שם.(שתי אומות תחת דגל אחד?! 'שילוב' או 'מחיקה?'אחרי כל מה שנכתב עד כאן, ברור אפוא, שיש כאן עימות יסודי בין שתי זהויות, הפוכות זו מזו ,המתמודדות על אותה אומה: זהות 'יהודית' - עתיקה וותיקה, ימיה כימי העם, ומולה - זהות ישראלית ,אליה הצליחו ראשי המדינה להעביר את רוב העם - זהות חדשה, נטולת עבר, מנותקת ממקורות, ומעל הכל - חסרת זכות.
מלחמת הזהויות מלמדת אותנו עוד, שהשירות
כל האומות הם במקום, בשטח ...
עם ישראל לא כך .
כלל ישראל זה אומה רק בתורה ,בלי זה אין אומה ..
בלי לקיים את התורה ,זה לא אומה!
בצבא איננו בעיה טכנית שהתעוררה במקרה, אלא לוז העימות בין היהדות והישראליות, שתי הזהויות המתקיימות כשתי אומות שונות.
כאשר מדברים שם על כך שהחרדים צריכים 'להשתלב' בחברה הישראלית, 'להשתלב' בצבא ,כמובן – הכל עם 'התאמה' ו'התחשבות', מהי המשמעות ?
ה'שילוב' הזה - פירושו מחיקה. מחיקה מוחלטת .היטמעות מלאה בזהות האומה ה'ישראלית'. אין פירוש אחר .
בואו נצייר לעצמינו באופן תיאורטי שמגייסים חלילה את בחורי הישיבות, והחרדיות מתחילה להיות דומיננטית ומשפיעה על אופי הצבא והמדינה .כהמשך לתהליך זה – תבוא דרישה שבדגל הלאומי ,

או הצבאי יצויר גם ה'שולחן ערוך'. למה לא? הרי הצבא מאחד את 'כלל שכבות החברה הישראלית ,'מדוע שהדגל לא ייצג גם את הצורה בה אנחנו רואים את האומה ?
לא. הם לא ייתנו לזה לקרות, לעולם. דם יישפך על הדבר הזה!
'צרכי דת' פרטיים, למה לא, אבל התורה כמהות האומה? אין אופציה כזו מבחינתם! לא יהיה זכר לאופציה כזו!
ברגע שה'שילוב' יהיה יותר מדי, ברגע שהדגל ה'ישראלי' יהיה נתון בסכנה – המלחמה תתהפך לגמרי. הם יזרקו אותך מהצבא, יוקיעו אותך, או במקרה שזה כבר לא יעזור להם, אזי כפי שהבאנו בתחילת המאמר – הם פשוט ישתמטו ויסרבו. ולמה?
כי שילוב הוא לא באמת אפשרי, יש כאן שתי זהויות סותרות מן היסוד. זה 'או - או .'
אין שתי אומות תחת דגל אחד! הדרישה ל'שוויון ,'משמעותה למחוק את האומה היהודית, להוציא את התורה באופן סופי ממהות האומה, ולשים תחתיה את הלאומיות הישראלית .
ומה עם האזרחות במדינה?
במפת היחסים בין הציבור החרדי למדינת ישראל ,אנחנו יכולים לפגוש בדבר שעשוי לבלבל אותנו: הרי הציבור החרדי מתנהל עם מוסדות המדינה ברמה הטכנית. משלם מיסים ומקבל הקצבות, משתתף בבחירות לכנסת ומיוצג בה. ומה עם מלחמת הזהות שתוארה כאן כ"כ יפה? איך אנחנו מרשים לעצמינו שותפות עם מוחקי הכלל ישראל? למה חיבור טכני כן וצבא לא?
נושא רחב זה, חורג הוא מתחומה של יריעה זו. בכל זאת נציין רק את העובדה הברורה, שלמרות שליחת הנציגים לכנסת וכו' - הציבור עצמו נשאר מובדל .החיבור הטכני לא יצר חיבור מהותי בין שומרי המצוות לציבור הכללי .
חשוב להבין: השותפות הטכנית שבה נוהג רוב הציבור החרדי למול המדינה - איננו מקרי. זוהי ראִיה ארוכת טווח של רועי ישראל בעת קום המדינה ובראשם מרן החזו"א: בעוד שסאטמר הגיבה לשואה הרוחנית שהמיטה המדינה - במלחמה, ובשלילה מתמדת של המדינה והציונות, הגיב החזון איש בדרך אחרת: הוא הקים 'עולם' מקביל – תלמודי תורה ,ישיבות וכוללים, שמירת ההלכה בדקדוק והקפדה על המצוות התלויות בארץ. לשם הוא הפנה את האנרגיות של הישוב החדש בארץ ישראל .
למול 'בנין האומה' של בן גוריון, עסקו גדולי ישראל בלהקים, מחדש, 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'. מול מפעל הכחשת הזהות הגדול ביותר בהיסטוריה, הם טרחו להחיות עצמות יבשות, ומתוך אפר המשרפות - להקים שוב - אומה יהודית שלמה, נאמנה לאלוקיה ,דבקה בתורתו, שומרת כלביאה על זהותה מקדם.
כאן נמצא ההבדל הברור בין השותפות הטכנית עם המדינה, אותה אנחנו מקיימים לאורך השנים ,לבין ההשתתפות בצבא. בשאלת הצבא - אין מקום לשותפות. שם, כפי שהתבאר בהרחבה - עומדת למבחן הזהות הלאומית עצמה. להתכנס תחת דגל האומה הישראלית, זוהי התאבדות של האומה היהודית. אין מציאות של אומה המשרתת תחת דגלה של אומה אחרת. ובוודאי לא תחת זהות של 'אומה 'המזייפת ומוחקת את האומה המקורית עצמה .
הבלוף של 'חופש הפרט' מול האמת של שוד הזהות הלאומית
יתכן והדברים שנכתבים כאן, נראים לוחמניים מדי ,'סיסמתיים' משהו. הקורא סבור כי הוא אוחז בסך הכל עוד איזה פשקוויל קנאי - עם עברית טובה של מטה הסברה...
והוא ממשיך לטוות את חוט המחשבות: 'על איזה "החלפת זהות" הוא מדבר בכזה להט? על איזו מלחמת תרבות? הרי החיים שלי, הפרטיים, כיהודי חרדי בתוך המדינה ה'נוראה' הזו – מתנהלים על מי־מנוחות. יש לי בית כנסת ובית מדרש חיים יהודיים מלאים, יש לי משפחה שגדלה כאן, בתוך המדינה הזאת, משפחה שומרת מצוות קלה כבחמורה ועוד ועוד, אז על מה מדברים פה?! משהו פה - קצת מנותק'...
אז נכון. יש כאן עוד עובדה שצריך להתייחס אליה: העובדה שהמדינה, כיום, מאפשרת לנו לחיות כאן כיהודים שומרי מצוות, בבית פנימה.
לכן, ישנה הרגשה כביכול השלטון ה'כללי' הוא חסר פניות, והוא מוצא לפניו שתי גישות, שהוא נותן לשתיהן להתבטא - אתה יכול להיות חילוני )רח"ל( ,ואתה יכול להיות חרדי .
אבל יש פה טעות חמורה: הסיפור עליו נסובה היריעה הזו, הוא לא 'חירות הפרט', הסיפור פה הוא 'זהות הכלל', והזהות הזו היא שנשדדה על ידי המערכת הישראלית, המבקשת כעת להמשיך את התהליך ולמחוק לחלוטין את זהות 'האומה היהודית 'המקורית.
אם ישתלטו גורמים כל שהם על צרפת ויחליטו שמהיום אין דבר כזה צרפת, זוהי מדינה גלובלית סתמית ניטרלית – ברור כי זהו רצח האומה. לא תועיל העובדה שהם יאפשרו וייתנו חופש מלא ל'צרכי צרפתיות' לכל אחד.. אדרבה, הם אומרים ,שיהיו כאן גם צרפתים יחד עם כל הלאומים, 'בכיף ,'למה לא.. זה בדיוק מה שקורה כאן. מוציאים את היהדות מהזהות הבסיסית של העם היהודי.
זוכרים את הדוגמא עם הכותל שהפך למסעדה ?אנחנו מדברים עכשיו על גרסה 'משודרגת', חלק מהכותל למסעדה וחלק לתפילה, 'ניטרלי'. 'מאפשר 'את כל הסגנונות.. מצטערים. הכותל הוא יהודי, הוא לא יכול להיות 'ניטרלי'. זוהי בדיוק הבעיה .
כאשר מדברים על 'לאפשר צרכי דת' בצבא זהו אותו רעיון. כפי שראינו עד כה הצבא הוא לא סוג של מד"א, הוא לוז הלאומיות. הדרישה להכניס את היהדות החרדית תחת דגל הצבא היא תביעה להתאבדות של ה'אומה היהודית', להשתלטות טוטאלית של הלאום הישראלי.
מובן אם כן, כי הנושא הוא לא 'לחלן', גם כאשר לא מחלנים, עצם ההתמזגות עם הלאום הישראלי מוחקת את התורה מזהות האומה. היהדות נהפכת ל'צרכי דת' גרידא של חלק מהישראלים. זוהי בדיוק הבעיה. זהו רצח הזהות .
כל הדיבורים הללו על 'התאמות' בצבא, ועל השיקולים הטכניים עד כמה זה מתאפשר - הם בלבול מוחלט! אנו לא 'מגזר' שיש לו 'צרכי דת'.. אנו נאבקים על עצם זהותה של האומה, על דגל האומה .
זוהי מלחמת קיום.


קדושי כל הדורות - על מה נשפך דמם ?
"פעם קראו לפניו - לפני הח"ח- מהעיתון "המליץ" מה שכתב אחד המשכילים, כי מקווים כי נהיה במשך הימים כמו בולגריא שהרימה ראשה משפל מצבה תחת הטורקים והינה ממלכה בין הממלכות. ובכה אבי ,באמרו, וכי בשביל זה נשפך דמנו במשך 1800 שנים כדי להגיע למעלת בולגריא "?
תולדות הח"ח" עמוד ס"ח. נכתב ע"י בנו

תומכי השילוב וחסידי השוויון משתמשים רבות במציאות הנוראה שיהודים רבים הי"ד נהרגו במלחמותיה של המדינה .
השימוש נעשה במגוון צורות רגשיות, כאשר מול הכאב והשכול, מול הדם שנשפך, מול הצעירים שקיפדו את חייהם – קשה לעמוד. החוסן, זקיפות הקומה ההשקפתית והטיעונים הערכיים – עלולים להיחלש באופן אוטומטי מול מצב רגשי כזה.
ועלינו להבין היטב: עם כל הכאב והצער על אותם יהודים שמתו כאן בארץ במאבק על קיומה של המדינה – במאבק למען קיומו של העם היהודי - נהרגו מאות אלפים, מיליונים, לאורך הדורות!
כן, אותה תפילה הנאמרת בבתי הכנסיות ביום שבת קודש, תפילת 'אב הרחמים' – על מי היא נאמרת ?מי הם אותם הקדושים ועבור איזו זהות הם מסרו את חייהם ?
יהודים אלו נאבקו מול אויבים שניסו לשנות את העם היהודי, שבקשו להמיר אותו לאחר. הם עמדו מול כאלה אשר הציעו להם הצעה, והיא סורבה על ידם בתוקף, והסירוב היה כזה נחרץ - שהם אמרו 'כדאי למות בשביל זה!'. אותם אויבים, בדרך כלל ,רצו רק דבר אחד – להחליף את הזהות. שנתייוון ,שנתנצר, שנכתוב על קרן השור .
אותם קדושים שבכל הדורות – נהרגו ונטבחו ,נחנקו ונשרפו בדיוק על הערך העליון הזה שעליו אנחנו נאבקים: המשך קיומו של עם ישראל כעם ה .'"מנשרים קלו ומאריות גברו" עבור מה? – "לעשות רצון קונם וחפץ צורם ."
והנה, דמם של הקדושים - זועק, אף שקולם אינו נשמע. כנסת ישראל, אשר הרוגה עליך, ונחשבת כצאן טבחה. כמו עומדת היא, ובשמם של הקדושים ,מתוך שתיתת דמם של ההרוגים והטבוחים שבכל דור ודור, זועקת אלינו באלם קול: על זהותו של העם היהודי, היאבקו אף במחיר חייכם! כי עם שאיננו יודע מהיכן בא, לא יוכל גם ללכת לשום מקום .
אל יהי דמם נשפך לשוא!
איך אמר הכהן הגדול מראדין? וכי בשביל זה נשפך דמנו במשך 1800 שנים, כדי להגיע למעלת בולגריא!?
התנגשות הספינות – מדיבורים למעשים
בשעה שבא רה"מ הראשון אל מרן החזו"א, הוא שאל 'כיצד נוכל להסתדר ולחיות ביחד', והחזו"א השיב לו ,יודעים כולנו, במשל הידוע מדברי הגמרא על שתי ספינות המבקשות לעבור, אחת טעונה ואחת שאינה טעונה, והמעבר צר - אין מקום לשתי הספינות, הדין הוא ש - "תידחה שאינה טעונה מפני טעונה". ואמר החזו"א "אנחנו, נושאים את משא התורה, משא העם ,לכן צריכים האחרים לפנות לנו את הדרך."
הנה, במשך 80 שנה עוד הצליחו שתי הספינות להסתדר, איכשהו. אך עכשיו הן הגיעו להתנגשות החזיתית: מיהו עם ישראל האמיתי? ושני המוסדות עומדים זה מול זה - הצבא מול הישיבות, כור ההיתוך הישראלי אל מול כור ההיתוך היהודי. כעת הסתיימו השיחות והדיבורים, והדברים הגיעו לידי מעשים. ההתנגשות בין הספינות, שאת דינה חרץ החזו"א בפגישה ההיא – כבר כאן.

משמעות התקופה האחרונה
כן, בתקופה האחרונה נפל דבר בישראל. שלטונות המדינה, החליטו לשלוח יד בישיבות עצמן, והפכו את לומדי התורה לעבריינים. אבל מהי האמירה הניצבת מאחורי הפעולות הללו? הנה המונולוג המלא:
'התורה היא לא אירוע לאומי, היא לא חלק מהסיפור של האומה. אתה רוצה ללמוד תורה? בבקשה! איש לא יפריע לך, אבל עשה זאת בזמנך הפרטי, עשה זאת בתוך ביתך, בחדר משכבך. היכנס לשם ועשה את ענייניך הדתיים! כאן יש מדינה, פה ישנו צבא ובהם תקשור את זהותך!.'
המקום הזה שהקמנו, בכוחנו, והעם הזה - הוא לא 'יהודי' בהגדרתו. ההתאגדות המדינתית הזו היא אפילו לא 'בנין משותף', כשבכל קומה אמונות ותפיסות שונות.
מעל המקום הזה מתנופף דגל, הדגל הישראלי, והוא יהיה הדגל היחיד שיונף. חלק מהדיירים הצטופפו תחתיו ברצון כבר מההתחלה; חלק אחר הוכרח להיכנס תחתיו, וציית. נותרה עוד קבוצה אחת ,עקשנית כפרד, לקבוצה הזו יש טיעון 'הזוי' - היא טוענת בתוקף, שהדגל האמיתי – הוא כלל לא הדגל הזה, שהדגל שלנו הוא המצאה. הם מדברים על איזה דגל ישן ומאובק שאנו אפילו לא יודעים מה משמעותו. את הקבוצה הזו הגיע הזמן להכניע ,עכשיו, ולתמיד! '
זוהי האמירה, עפרא לפומם. זוהי בדיק המשמעות של הכפפת היהדות החרדית ללאומיות הישראלית.
תופסי התורה, נשמת העם היהודי? תמצית הווייתו אלפי שנים? הצחקתם אותם! "אנחנו עמך בני בריתך ,בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה"? - מה זה בכלל !?

מול כל זה...
בשעה זו של התנגשות אדירים ומול אותה ספינה בלתי טעונה, מתייצבת לה ספינת היהדות במעבר הצר ובקול בוטח היא מכריזה: "תידחה שאינה טעונה מפני טעונה". הספינה הריקה היא זו שתפנה את הדרך! עם יהודי שהחל מאבינו אברהם ועבר דרך האבות הקדושים ושבטי קה, משה רבינו ויהושע ,דוד המלך, וכל קדושי ישראל, הזקנים והנביאים ,תנאים ואמוראים גאונים ראשונים ואחרונים. תורה שנמסרה לנו מהר סיני, ומאות אלפים של 'מלאכים הדרים עם בני תמותה' שמסרו אותה מדור לדור עד ימינו אנו – כל אלה ניצבים הם באותה ספינה טעונה:
כן, בהחלט! תידחה שאינה טעונה!
כל אחד מאיתנו, בני הציבור החרדי, בחור כאברך – הוא חייל של 'צו 8' במערכה הזו, על קיומו של העם היהודי, על שמירת הברית שלו עם אלוקיו .זוהי מערכה קיומית, גורלית מאין כמוה, וכל מליצה שתמצאו – תהיה קטנה יותר מגודלה האמיתי של המערכה .
ולמען האמת – גם אם קשה לעכל את גודל התפקיד שההשגחה העליונה הטילה עלינו, בני הדור הזה .אך עלינו להפנים זאת. שאנו נושאי התורה בכלל ישראל, נושאי ארון ברית ה .'
ככל שניטיב להבין את המציאות האמיתית, ככל שנעמיק לחוות את גודל תפקידנו – כך נעמוד באופן בוטח יותר. וכמו אז, כאשר עמד אותו רשע-עולם למולו של קדוש ישראל החזו"א, ובסופו של דבר פינה את הדרך. כך, יפנו גם יורשיו, מחזיקי הישראליות ,את הדרך. ספינת היהדות תמשיך במסע הנצח. אין בכך כל ספק; אין אפשרות אחרת.
ומהו תפקידנו בחיי הישוב כאן ?
פשוט מאד .אנו הזכות לקיומו של הישוב בארץ ישראל ; אנו הסיבה לקיומו. בלעדינו אין עם להילחם עליו, אין בשביל מה להילחםמי שמופקד על המנוע של הרכב, איננו מתחרה כלל עם מי שמתחזק את השילדה, או את הריפוד המפואר, או את המזגנים... הוא מחזיק בלב של הרכב .
הוא הלב בעצמו.
אתה בחור הישיבה...
כן, אתה...! שמתמודד, שלפעמים לא מצליח ,שחושב שכל הדברים שנכתבו כאן נוגעים בעיקר לשטייגעניסט שבחבורה, לא אליך שבקושי שורד את סדר א ...'
אתה ששואל את עצמך 'מה לי ולכל המהומה הזו ,'שלפעמים יש לך גם שאלות, שלפעמים חושב 'אולי יש איזה צדק בדרישה שלהם .'
האם אתה קולט שיחד עם ההתמודדות שלך, ובלי להעלים אף כשלון שחווית – הנך היצור הנבחר של הבריאה! שייך לקבוצה מצומצמת של אנשים הממלאים תפקיד כלל ישראלי בעולמו של הקב"ה ?
אם קראת את המאמר הזה, אם האזנת לדברים, אתה מן הסתם כבר מבין: אתה חייל מן המנין בחזית הזאת, הרבה יותר מכפי שאתה חושב. עצם היותך בין נושאי התורה, עצם התמודדותך – היא ניצחון הרבה יותר גדול מכל הכשלונות שהספקת להכיר!
איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. זה הזמן לעמוד יחד, לצופף שורות, להישאר יחד נאמנים לתורת השם ולמצוותיו בכל הכוח .
ולכל אלו הנלחמים והמסיתים כנגדנו אנו עונים בלשון הנביא שנאמר בזמן חזקיהו המלך "בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון.. את מי חרפת וגידפת ועל מי הרימות קול ותישא מרום עיניך על קדוש ישראל ."
ואליו ית' נפנה ונאמר בקול גדול:
הושע נא חבוקה ודבוקה בך, הושע נא טוענת עולך ,הושע נא .







חיים היה גמור, סחוט, מרוט. מעולם הוא לא חשב למצוא את עצמו בכזה מצב.
תירגעו, ומהר! לא תפסה אותו משטרה צבאית ,לא פורסמה תמונה שלו אוכל ארטיק ברחוב, והוא בהחלט לא שובץ במיטת קומתיים בחדר של הצולי"ם בקומה שלוש. פשוט, המזגן בחדר, אחרי חודשיים של פעולה רציפה, הלך לגן עדן של מזגנים )או לכל מקום אחר אליו הולכים מזגנים מתים(. זה נורא, מזעזע ,והתאריך – כ"ג תמוז – הפך את המצב לאיום כל כך ,שאין מספיק סופרלטיבים בשפה העברית כדי לתאר אותו. חיים לא ידע את נפשו.
לגודל הנס, ישיבת "נתיבות ישעיהו" ["נתיבֶת", כמו שמקובל בציבור] מחזיקה מנהל תחזוקה מתפקד ;מהסוג שמכיר בעלי מקצוע, ולא מנסה לתקן לבד או ממליץ להחליף בטריות בשלט. קשריו החמים של חיים, שכבר חווה שנה או שנתיים בישיבה, לא הזיקו ,ואיש המזגנים נחת בחדר עוד טרם תשעת הימים.
לזהֹותֶ זהּות | דב בן דוד
חיי םם שיש ב הם
לא עבר רגע וחיים התחרט על ההזמנה. איש המזגנים התברר כסובל מ"תסביך המתמיד". למי שלא מכיר את השם )את התופעה כולם מכירים(, הסובלים מתסביך המתמיד נתקפים בדחף בלתי נשלט "לרבּן "על בחורי ישיבה אומללים. תמיד הם ישאלו אותך איפה אוחזים בישיבה ומה בדיוק למדת היום בסדר א'. המהדרין ימשיכו וישאלו אם "רק עד שם הגעתם ;"?המהדרין מן המהדרין יעלו זיכרונות מהישיבה, איך אז הם למדו ברצינות, לא כמו בחורי הישיבות של היום.
איש המזגנים לא היה "מהדר", בכל זאת איש פשוט ,אבל למרר את חייו של חיים הוא הצליח. אחרי "מה למדת היום בסדר א'?", "איפה בדיוק אתה אוחז בסדר שלישי?", "למה אין לך חברותא משנה ברורה?" ו"איך זה שברבע לארבע אתה לא נמצא בסדר שני?" – כשל כוח הסבל, וחיים החליט להשיב מלחמה.
אני מגלה לכם כעת את המפתחות לחיים טובים, את הדרך המקובלת להתמודד עם אותם טרחנים. השיטה היא להחזיר להם באותו המטבע. "ובאיזה סוגיא אתם אוחזים?" יפתח חיים. במקרה הבלתי סביר שהם עדיין עומדים שם, ניתן להמשיך: "ומה דעתכם באמת על הכנת קפה עם חלב סויה שחומם בכלי שני, ביום טוב שחל להיות בערב שבת, למי ששכח עירוב תבשילין ויעלה ויבוא?". אין צורך בהמשך והסברים; הם ימצאו כבר מה לעשות, ובזריזות.
חיים, לצערו, היה עייף, עצבני ומזיע. לא היה לו את המרץ למתקפה מעודנת. במקום זאת הוא הגיב בפשטות: "אנחנו אוחזים ב'תופס לבעל חוב'. ובאיזו פלוגה אתה משרת במילואים."?
"?????", הייתה תגובתו המעודנת להפליא של איש המזגנים – להלן יוסי שם בדוי – וחיים נאלץ להבהיר .
"אתה לא בחור ישיבה, לא אברך, בהחלט לא 'תורתו אומנתו'. מן הסתם הלכת לצבא, אני רק שואל באיזה גדוד. זה מסווג."?
יוסי טיפוס חכם בדרך כלל, אמון על הכלל ש"הלקוח תמיד צודק" ותפקידו של העובד להנהן, אבל מאחר שחיים אינו זה שמשלם את משכורתו, הרשה יוסי לעצמו להגיב בעדינות טיפוסית. "על מה אתה מדבר?" התעצבן יוסי, "אני לצבא? ככה אני נראה לך ?
אין לך בושה."?
חיים חש מעט חרטה על התהליך, אבל היה מאוחר מכדי לסגת. "אני לא מבין, מה התירוץ שלך לא לשרת? מילא אני, בחור ישיבה, 'תורה מגנא ומצלא ,'תלמידי חכמים 'לא בעי נטירותא', כל שורה - חטוף ,כל סברא - מחבל. אבל אתה? לך לצבא, תרום את חלקך. איך הרב שך אמר? אתה רודף."
תדונו את חיים לכף זכות, הוא באמת היה עצבני .אבל עם כל הכבוד לכף, אי אפשר להאכיל את יוסי בכזה דבר ולצפות שהוא יסתום את הפה. "תקשיב טוב חתיכת חוצפן," ירה יוסי, "לא יודע מי אתה חושב שאתה, אבל פעם הבאה שאתה מדבר אלי ככה - אתה נשאר בלי מזגן עד החתונה, אם מישהי אי פעם תיקח אותך. אני לא איזה חבר שלך, ואת הג'יפה שלך תשפוך על מישהו אחר. ברור."?
חיים היה מופתע מעט. הוא התכוון להטריל מעט ,לעצבן, אבל להר געש מתפרץ הוא לא ציפה. מה כל כך מרגיז במה שהוא שאל? זה לא שהוא שאל אותו אם יש לו סמארטפון ומה הוא בדיוק רואה שם. מה מציק ליוסי במילה 'צבא'? חיים לא העז להמשיך את הדיון, ויוסי המשיך לעבוד בשתיקה.
יוסי ושתיקה לא עובד ביחד. תוך חצי דקה יוסי נשבר והתחיל להמהם ניגון מוזר, שילוב של 'מלאכי רחמים' ו'תדבר איתו'. אחרי דקה נוספת החל יוסי לדבר: "סליחה על העצבים, פשוט הצבא נמצא אצלי במקום כואב. קשה לי להיזכר בזה".
חיים המתין, ויוסי המשיך: "לפני שתים עשרה שנה, כשכל הנושא הזה של הגיוס ובג"ץ עוד היה בחיתולים, אני כבר ישבתי בכלא. לא עשרים יום כמו המפונקים של היום; ישבתי מאה עשרים וארבע יום, כולל פסח באמצע. "הייתי בחור, איך לומר, לא השפיץ של עולם הישיבות. נסתפק בזה שלא למדתי ב'נתיבות', למעשה נשרתי בדיוק מ'מחסה לשפנים ')'מחסה', כמו שקוראים לה בעולם הישיבות(. זה קשה לנשור מ'מחסה', עד בלתי אפשרי הייתי אומר ,אבל אני מיוחד. יחד עם עוד חבר נשרתי, חיפשתי את עצמי.
"היו הרבה הבדלים ביני ובין החבר שלי, אבל ההבדל הגדול ביותר היה במוח. הוא היה גאון, ואני הייתי מתקין מזגנים בפוטנציה, אפילו לא מתקין אמיתי. כשנשרנו איבדנו את הדיחוי. יש כאלה שידעו להסתדר על קומבינות, אבל שני בוגרי 'מחסה' הם לא האנשים. היינו תקועים באמת. לא שהיינו מקולקלים או משהו, פשוט לא למדנו. זה לא שחלמנו להתגייס, לא ידענו מה לעשות.
"חבר שלי החליט ללכת על זה. הם הציעו לו הכל בצבא: יחידה טכנולוגית, סביבה חרדית, מקצוע מפרנס, פטור מדים, שכר של חייל בודד... כל מה שבחור צריך כדי להתקדם בחיים. לא הייתה לו אף סיבה לסרב. אני לעומת זאת, לא חכם כמוהו .
המכתבים של הרבנים נגד הצבא הפחידו אותי .הלכתי לשאול את הרב שלי. מה שהוא אמר לי נשאר חרות אצלי בעצמות.
"ישבתי מולו ככה, כזה מרחק שאתה מולי. בכיתי לו: 'אני לא עשוי מחומר של מעצרים, בחיים לא התעסקתי עם משטרות וכאלה, לא מתאים לי הסרט הזה'. הרב הסתכל עליי ושאל שאלה אחת:
'תגיד לי? מה זה חרדי? יש הרי חסידים וליטאים ,ספרדים ואשכנזים, מודרנים ושמרנים, בחורי ישיבות ועובדים. מה המכנה המשותף של כולם שאין לאף מגזר אחר? מה מגדיר את השם חרדי ?
צבע הכיפה? זקן'?
חיים הִמהם כתגובה, ויוסי צחק. "כן, גם אני הִמהמתי ככה. לא הבנתי מה הוא נפל עליי, אבל תכלס' – לא מצאתי תשובה בקלות. לשמור מצוות? יש דתיים ששומרים יותר מצוות ממני. כובע וחליפה? מזמן אין לי מושג מה זה. אז אני לא חרדי? 'תקשיב לי טוב', רכן יוסי אל חיים, 'חרדי שונה מכולם בדבר אחד: חרדי חי סביב ריבונו של עולם. כל החיים שלו הם סביב אותה נקודה. לא משנה מה הדרגה הרוחנית שלו, כמה הוא נופל, איך הוא מתנהג - הכל סביב בורא עולם'.
"נראה לך מוגזם? ממש לא. מאז שאתה ילד, מה הסבירו לך? למה אתה אוכל? שיהיה לך כוח לעבודת הבורא. למה יוצאים לטיול? להתחזק לקראת ה'שטייגען' של הזמן. למה אמא עובדת? להחזיק בית של תורה. מה הדבר הכי חשוב בחיים? תורה ,ותורה, ותורה. אתה מסתפר כי בן תורה לא יכול להיראות ככה; אתה קונה חליפה כי תלמיד חכם שיש רבב על בגדו... אתה ישן שיהיה לך כוח ללמוד .לומד כי ככה ה' רוצה. "זה לא רק סביב הגשמיות ,זה כל ההתנהגות שלך. למה לא לחצות כביש באור אדום? 'ונשמרתם'. למה לא לגנוב? 'לא תגנוב'. למה לא ללכלך את הרחוב? 'חילול ה', זו לא התנהגות של בן תורה'. כל מערכת החיים כפופה לקב"ה .כפופה להתנהגות הראויה ליהודי. זו המשמעות של להיות חרדי.
"גם אם אני לא מתמיד, גם אם אני חי בתוך המזגנים ,וגם אם אני מרשה לעצמי חופשה בחו"ל עם הילדים ,אנחנו כולנו מעריצים את מי שמצליח ללמוד כמו שצריך. אני נרדם על הסטנדר בשיעור דף היומי ,אבל אני תומך בכולל בקצת "מעשר" שלי. אני חי את הקב"ה בכל החיים שלי אם ארצה ואם לא, ככה מתנהלים החיים שלנו, השירים הכי פתוחים בציבור שלנו הם סביב הקב"ה. אין לנו אופציה אחרת.
"אבל יש מי שיש לו דרך שונה. אדם שיכול לשמור תורה ומצוות, לקיים הכל – אבל לא לחיות את אלוקים. הוא יחיה, ולצד זה יקיים את המצוות. הוא
אולי יחשוב שהוא מעריך תלמידי חכמים, אבל הילדים שלו מלכתחילה ילמדו מקצוע. זה משהו אחר לגמרי לגמרי. ותכל'ס, מי שעובר צבא, זה מה שהוא. מעריך את התורה כשהיא מרחוק... לא בטוח שהצבא ייקח ממך את המצוות, זה קורה לרבים, לאו דווקא לכולם. את החרדי שאתה – הוא בטוח ייקח ממך. זה לא יישאר לך".
"הצבא לא ויתר בקלות. הכלא היה סיוט. בשונה מהיום, אף רב לא הגיע לבקר אותי בכלא. המשפחה שלי לא קיבלה משלוחים מפנקים ,לא הדפיסו את התמונה שלי על כובע מצחייה צהוב, לא שילמו לי עורך דין. הייתי ל-ב-ד. יום ועוד יום, חודש אחרי חודש. אבל כמה שהצבא עקשן – אני עקשן יותר. אני נצר לתימני חטוף כנראה, אין לי הסבר אחר לעקשנות שלי. אחרי ארבעה חודשים הצבא נשבר ואני יצאתי. חבוט, מושפל, בלי סיכוי לשידוך, אבל גם בלי צבא".
"עברו הרבה מים בירדן. למדתי תיקון מזגנים, התחתנתי, נולדו לי ילדים, ואני עדיין בקשר עם החבר שלי מפעם. גם הוא עם כיפה שחורה, גם הוא התחתן, גם לו יש ילדים. ואין רגע שאני לא מודה לקב"ה על זה שלא התגייסתי. נשארנו חברים הכי טובים, שנינו מרוויחים כסף טוב, שנינו לא הלכנו במסלול הרגיל. בהתחלה היינו נפגשים המון - המשפחות, הילדים הרגישו בני דודים, סעודות שבת ביחד, הכל. לאט לאט התחלנו להתרחק. זה כאב לי מאד, אבל לא הייתי מסוגל לתת לילדים שלי לשחק עם הילדים שלו, במבט שטחי אנחנו דומים, אבל הפער ענק, והוא בכלל לא מבין את זה. הוא איש מרשים, מעניין, מוצלח, שנון אבל, לצערי, מנותק. אני, כמו עכשיו ,הייתי איש נחמד, לא משהו מעבר, אבל מחובר. הוא מפטפט עם חברים שלו על דברים שאני מתחרט שהכרתי אי פעם; אני מדבר עם אנשים על איפה הם אוחזים בתורה. הילדים שלו לומדים בממ"ח ,רואים מה שמתחשק להם וחולמים על 'החיים הטובים' ושירות צבאי. הילדים שלי לומדים בחיידר וחולמים להתקבל ל'נתיבֶת .'אולי נראים קצת אחרת ממך, בכל זאת בית שונה, אבל זה ממש לא משמעותי בחיים שלהם. זו הסיבה שאני עושה לישיבה מחיר על התיקונים, קצת קשרים לא יזיקו.
"לכן נעלבתי כשחשבת שהלכתי לצבא, שלדעתך אני נראה כמוהם ,"סיים יוסי. "ללכת לצבא זה לשנות את הלב שלך, "את הליבה שלך "– להפוך אותך לישראלי בן דת משה. הם לא לוקחים לך את המצוות
– הם לוקחים לך את הזהות .ואני, חרדי הייתי וחרדי אשאר".

אפשר סיכום הדברים ב5 שורות בבקשה?

 

[איש חיל]

אכזריות לשמה
(הפרגוד) אתמול נעצר תלמיד ישיבת 'כסא רחמים’ - הבחור החשוב יאיר סעדה בביתו שבבאר שבע, ע"י המשטרה הצבאית. שעתיים קודם המעצר חזר תלמיד הישיבה מהישיבה לביתו כשהוא קודח מחום. למרות פניות הוריו לשוטרים דבר לא עזר והוא נעצר בברוטליות והועבר למעצר צבאי.