תוצאות חיפוש

השולחן גבוה שם מדבר במקרה שיש חולקים.

לכאורה אם אדם יבטח בהשם שלא ימות אז לא ימות כשיגיע זמנו? ואולי ביטחון בהשם זה שמה שהוא עושה זה לטובה גם אם לא יקבל?

אם דבריו תמוהים למה מרן לא כתב זאת בסתם? וזה ההכרח שלו לומר דלא סבירא ליה.

אם יש מקום לטענה זה מחמת שחולק לפעמים מסברא או דיוק מה שאין כן שחולק מראיה כמו שמרן ביביא אומר הביאו בח"ח לגבי לוטו וענה על דבריו כדרכה של תורה. וכדומה.

הרב משה לוי לא חולק שיטתית אלא במקום שנראה לו אחרת לא נמנע מלחלוק.. מה שאין כן לפי מה שנראה מהקונטרס הנ"ל..

כדי גם לעיין במ"ש מרן פה. https://tablet.otzar.org/#/book/60067/p/10/t/827980/fs/0/start/0/end/0/c

הנותן לעיף כח הרב עובדיה פסק כן מכח מנהג ומה גם שכן דעת האר"י ולא בגלל הרמ"א זה שזה מסכים עם הרמא לא אומר שהוא פסק כהרמ"א נגד מרן ויש להעיר על עוד דוגמאות שכתב.

לאחר שראיתי דברי כת"ר עיינתי שוב ביחוה דעת שם והאמת עם כבודו. יישר כח על הדברים.

לגבי מש"כ שלא קבלנו הוראות מרן היכא שלא ירדו לסוף דעתו. כמדומני שבהקדמת שו"ת יחוה דעץ ח"ז חולק בזה עם החזון איש שלדעת מרן הרב אפילו בכהאי גוונא קיבלנו הוראות מרן הש"ע.

כמדומני שהרב משאש כותב שהאידנא שהמנהג להשהות את הבשר זמן רב במליחה (חצי שעה) יש ס"ס שגם לפי התימנים לא צריך לעשות חליטה.

שמעתי שבן גוריון נתן פטור בגלל שבאו"ם הערבים רצו תשובות למה הוא משתלט על המדינה "שלהם" והוא טען שה"קושאן" שלו זה התנך אם כן הוא היה צריך את החרדים במפלגה שלו..