תוצאות חיפוש

ז"ל הטור לפי רש"י היה לו לכתוב, ואם הוא דר בעלייה "שאין לו מקום בחצרו" מניחה בחלון.

אחרי שעבר זמן עיכול הברכה אזלא גריש הוא את הברכה ואיננה. הברכה אחת לך הביא וכל המוסיף גורע.

לא ראיתי שם (מצ"ב) הסכמה של הרב שך

חולין ע:

פעמים שהרב מביא עוד נידון שקשור להלכה למעלה. [והמקור הוא כבר הזכיר בהלכה עצמה].

וע"ע כאן. ועוד חזון למועד

א. אנשים מהרחוב עוברים דרך החניה הזו או דרך הכניסה השנית?

ובבנין זה מול הרחוב?

פתח הבית הוא מול רשות הרבים או שלא?

כונת הרב בנימין לוריא היא, שלא צריך שילך לישון אחרי צאת הכוכבים בשביל שיהיה הפסק, אלא די במה שהוא במצב של שינה מזמן צאת הכוכבים בשביל להיחשב הפסק.

לענ"ד שאין הפרש כל שהיה ישן בזמן צאת הכוכבים נחשב הפסק לברכות התורה. צורף לזה שגם בשינה ביום יש פוסקים שסוברים שצריך לברך ברכות התורה.

איזה דברי יעקב?

שאלה: כיצד יש לנהוג עם פירורי לחם שנשארו לאחר ארוחה? כתב הרמב"ם (מלכים פ"ו ה"ח,י), אין קוצצין אילני מאכל וכו', שנאמר: "לא תשחית את עצה". וכו', ומאבד מאכלות דרך השחתה (ללא שום צורך), עובר בלא תשחית. בזמן רבותינו ז"ל דרכם היה, שאם הסבו לאכול על גבי קרקע מכבדים את הקרקע, ואם הסבו על השלחן מכבדין...

זה מה שעלה לי בזמנו שכתבתי בזה. (התשובה מוגבלת בגלל שהיא לעלון ולא היתה לי אפשרות להרחיב במקורות ומו"מ, השתדלתי לקפל את כל מה שראיתי בפנים כפי השגת ידי יד כהה).

אחד שבירך בניסן בארץ ישראל ובאותה שנה (דהיינו בתשרי שעדיין לא הגיע ט"ו בשבט או עדיין לא היתה התחדשות חדשה, דהיינו נשירה של העלים וצמיחה חדשה) טס לברזיל וברך שם שוב ברכת האילונות

אחד שבירך בירך בארץ ומברך שוב בברזיל

ברמה של במדבר סיני?

וע"ע מה שכתב בזה הרה"ג בנימין חותה כמדומני בשם מרן הגרע"י זצוק"ל.

חזק וברוך על השאלה, מחילה על העיכוב, הייתי טרוד ולא היה לי זמן להשיב. ראשית נקדים ונאמר, שקושיא זו אינה קושיא על עיקר הראיה של מרן, שכן עיקר הראיה ממה שמקשה ומתרץ הירושלמי, דמשמע שההיתר הוא היתר גמור וכנ"ל. ועוד נקדים שז"ל היפה מראה (דף קנה דפוס ונציא ש"ן) שהביא מרן הגרע"י וכן בערוך לנר...

להשלמת הענין פסחים נד: