אני זוכר שהיה לי קושיה עליו לגבי מצות רטובות שכ' לברך עליהם המוציא גם בשאר ימות השנה כי עכשיו הם לא נכססות וקשה מצנימים ובמהדורה בתרא כנראה העירו לו וניסה לתרץ כמדומה שבמצות אין לברך רק על מה שנהגו ולא נראה דמ"מ היינו הך שאם היה שינוי ולא הקטן או צד ספק לא היו מברכים על צנימים המוציא.
אכן כתבו את זה לעיל וכ"כ בהליכות ברכות וזה כיוון יפה משהו יכול להביא דוגמאות מאחרונים קדמונים?
בלחם גמור במקום לברך שהכל על המשקה לפני הסעודה אפשר פשוט לכווין לא להוציא.
בלחם גמור במקום להיכנס לספקות בפהב"כ בסעודה לכווין שלא לפטור.
ולא כתבו כן.