תוצאות חיפוש

א) בבא מציעא מ: מתני' המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה בעלים מקום כו' ובגמרא מא. תרגמה רבי יעקב בר אבא קמיה דרב שנטלה על מנת לגוזלה תרגמה ר' נתן בר אבא קמיה דרב שנטלה ע"מ לשלוח בה יד במאי קמיפלגי בשליחות יד צריכה חסרון מאן דאמר לגוזלה קסבר שליחות יד צריכה חסרון ומ"ד לשלוח בה יד קסבר שליחות יד...

שאלה יפה שאלת ועיין במצורף:

חכ״א ציין שבכת״י ליתא תיבת ״בניהם״

עיין ישא ברכה

עיין רש״י שם שמתעפשים ״בקרקע״

דף לח: רש״י ד״ה אלא מלמד שנשיהם מבקשות לינשא כו' - שילכו בשבי ולא ידעו ״בניהם״ אם חיים אם מתים ויהיו נשיהם אלמנות לעולם שאין ב"ד מניחין אותן לינשא ובניהם כיתומים שלא ירשו נכסיהם ושתי קללות הן אחת של חרב ואחת של שבי שמע מינה יש להעיר מדוע נקט רש״י דלא ידעו בניהם אם חיים כו׳ ולא כתב נשיהם ובניהם...

א] בפשטות לישנא דקרא נקט וע״י חידושי המפקיד לרב יהושע לייב דיסקין ז״ל

יישר כח הרב איש מבית לוי!

יפה מאוד. ומה טעם בסדר הגמרא?

דף לה. זבנה אורתא ויהבה במתנה כו׳ רש״י ד״ה זבנה אורתה כו' - בעל חוב ששמו לו קרקע ומכרה או שנתנה או הוריש יש לעיין מדוע שינה רש״י מסדר הגמרא ונקט מתנה קודם ירושה ועיין רש״י ד״ה הני - אחרונים או לוקח או יורש או מקבל מתנה, וצ״ב

בבא מציעא לד. אלא מהא ליכא למשמע מינה בגליון הש״ס ציין לנדה לג: וצ״ע בכוונתו שהרי כבר ציין המסורת הש״ס לברכות כה וש״נ. ועוד, מדוע לא ציין כן לעיל דף כ״ו ודף ל׳ דאיתא האי לישנא. ועיינתי בדפוס פראג ולא מצאתי גליון הנ״ל ואולי ט״ס הוא.

0בכ״מ שמצינו אמר פלוני אמר פלוני יש לעיין מי הוא עיקר בעל המימרא. יש הרבה דוגמאות ואדרבה אשמח בעוד מראי מקומות הנה עיין גיטין עא. אמר רב כהנא אמר רב כו׳ ועיין רש״י שבתחילה נקט ״רב״ ובהמשך נקט ״רב כהנא״ וצ״ע מדוע שינה באמצע פירושו. רש״י ד״ה חרש - שהיה פיקח כשכנסה וקדושיו קידושין גמורין ותנן...

דף לג: רש״י ד״ה בימי רבי נשנית משנה זו כו׳ וסידרו המסכתות דברי נזיקין לבדם ודברי יבמות לבדם ודברי קדשים לבדם וכו׳ יש להעיר, מדוע אצל נזיקין וקדשים נקט שם הסדר ואצל יבמות נקט שם המסכתא. מדוע דילג על סדר מועד. מדוע הקדים נזיקין לנשים.

דף כ. רש״י ד״ה יחזירם - מוצאם צ״ע בכוונתו, הרי פשוט שהמוצאו הוא שיחזיר. וביותר יש לתמוה מדוע מיד אח״כ חזר וכפל פירושו בד״ה יחזירם - המוצאם (גם הוסיף ה׳ וצ״ע)

דף יז. רש״י ד״ה ואמר - לאחר זמן פרעתי - ע"פ ב"ד ובסמוך ד״ה ואמר פרעתי - לאחר זמן ע"פ ב"ד יש להעיר מדוע חזר וכפל פירושו ועוד מדוע לעיל חילק לשתי דיבורים וכאן דיבור אחד

דף טו: הכיר בה שאינה שלו ולקחה אמר רב מעות יש לו שבח אין לו ושמואל אמר אפי' מעות אין לו במאי קמיפלגי רב סבר אדם יודע שקרקע אין לו וגמר ונתן לשום פקדון ונימא ליה לשום פקדון סבר לא מקבל ושמואל סבר אדם יודע שקרקע אין לו וגמר ונתן לשום מתנה ונימא ליה לשום מתנה כסיפא ליה ק״ק איזה בושה יש בקבלת...

בבא מציעא ב: מציאה לאו מידי חסר ועיין רש״י ד״ה לאו מידי חסר - אינו מפסיד כלום בחנם באה לו ואף בלא טורח. ויש להעיר מרש״י כתובות סו. ומשני אמר רב פפא מציאתה כהעדפה שעל ידי הדחק היא - דרוב מציאות צריך לחזר אחריהם כגון דגים שנשארו ביבשה או צבי שבור או לחפש סימא בקרקע

בבא קמא קיט. ת"ר לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל אבל לא יינות ושמנים וסלתות ולא מן העבדים ולא מן התינוקות אבא שאול אומר מוכרת אשה בארבעה וחמשה דינר כדי לעשות כפה לראשה יש להעיר, השתא חמשה מוכרת ארבעה מיבעיא, וכאן אי אפשר לומר ״ואפילו טובא״ וצ״י. ועיין לעיל קיח: שהגמרא הקשה כה״ג...

בבא קמא קיז. חזא דפרטיה שפוותיה רש״י ד״ה פריטא שפתיה - נקרעה שפתו על ידי מכה מנא ליה לרש״י שנקרעה ע״י מכה ולא שנולד כן

בבא קמא קיג. רש״י ד״ה הורגים - רוצחים. מה כוונתו לפרש בזה?