אפשר לומר עוד שאין כוונתו כלל לסדרים אלא למסכתות, מסכת נזיקין [שכוללת ג' בבות עיין תוס' ריש ב"ב ועוד] ומסכת זבחים הנקראת ברש"י פעמים רבות "שחיטת קדשים" וכן משמע מלשונו אח"כ שכתב שסידרו המסכתות
בגמ' כתובות [ל:] מבואר שמי שנתחייב סקילה בזה"ז נופל מן הגג או חיה דורסתו ופירש"י ארי מפילו לארץ והורגו בדריסה ומשמע שמכת האריה היא הסקילה ומוכח לכאורה שא"צ דווקא אבנים, מאידך גיסא בגמ' ב"ק [מא:] מבואר שרק שחיטה בצור היא כמו סקילה ולא שחיטה בסכין, וצ"ע,
עיין בחולין סוף פרק השוחט ובע"ז דף נג. לענין המשתחווה לבהמת חבירו וברמב"ן שם
עיין תוס' יבמות סו"פ הערל שהלכה זו נאמרה רק בדבר התלוי גם במחשבה ולא בדבר התלוי רק במעשה
ועיין ביה"ל בסי' רנג מרע"א לענין המוריד קדירת חבירו מהכירה ע"מ שלא להחזיר האם נאסרה בחזרה
אבל כאן מדובר בטלית שבוודאי נמצאת באקראי, אגב יש להעיר ע"ד רש"י שהבאת "לחפש סימא בקרקע" דמשמע שאם מצא מותר לקחת ומדוע הרי הוא דרך הינוח כמבואר בפרק המפקיד שכספים אין להם שמירה אלא בקרקע
פשוט שיש בושה בקבלת צדקה [בפרט בסכום מועט של פרוטה] ועיין בגמ' כתובות פרק מציאת האשה כמה טרח מר עוקבא שלא ידעו העניים מיהו וע"ע בגמ' נדרים פרק ארבעה נדרים לאו כלבא אנא דאנא מיתהני מינך ואנת לא מיתהני מינאי
אפשר לבאר שגם בשטר יש הנאה לצור ע"פ צלוחיתו [עיין ב"ב פרק הספינה וב"מ פרק שנים אוחזין] אלא דכיון שנוסח השטר קצר מאוד א"כ אינו ראוי אלא לצלוחית קטנה מאוד
יתכן שכוונתו של רשב"ם משום שיש מ"ד בגמ' חולין שטריפה אינה חיה יותר מי"ב חודש ולכן עד י"ב חודש יכול להיות שמת מחמת המכה, ובדברי רש"י אפשר לבאר ע"פ מ"ד בגמ' סוטה שיש זכות תולה לג' שנים,