מי שהקל בצומות כי סבר שבדבר של מנהג (רצו מתענין וכ') אף שהעובר פורץ גדר וכו' (כמ"ש מרן) מכל מקום אין שייך בזה לפני עור (אלא אם כן אינו יודע שצום היום)..
וכן כל כיוצא בו ויש דברים שאינם ברורים לגמרי אם נחשבים כמנהג או כתקנה דרבנן ונ"מ להנ"ל כגון שומנו של גיד הנשה וחומרא דרבי זירא ועוד.
וואו
ואם התברר בסוף שאכל איסור אינו אונס אלא שוגג (ואילו היה חלב ודם מביא קרבן חטאת).
ויש הרבה דברים שהם מיעוט המצוי לפי כל דעה ושיעור ובכל זאת הן רבים עתה עם הארץ, ולא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, השמן לב העם הזה ועיניו השע פן יראה בעיניו.
ויש דברים רבים שבחנות מסויימת או סוג מסויים מצוי בהן...
מי שלא בודק לא מוצא פעם תאנים פעם תותים פעם קשיו פעם גרעינים שחורים ואינו שוגג אלא פושע
מי שמסתכל מה הוא אוכל לפעמים מוצא וכשלא הרי הוא בין שוגג לאונס.
זה כן מוכיח ולכן באמת אסור להתענות בו (וק"ו בר"ח ניסן וסיון) והשו"ע הביא דעת הרמב"ם שזה דאורייתא.
וברשימה אולי סברו כמ"ד מראש חדש נוהג אבלות וסברו שדוחה ר"ח (כמו שקריאתו דוחה קריאה של ר"ח) וצ"ע.
מכל מקום לדידן דקיי"ל אין אבלות מדינא אלא משבוע שחל בו אסור להתענות בר"ח
חזקה על הלכות המובאות בעלונים שהם משובשים (במקרה שלא. זה החריג)
וק"ו בדברים שיש בהם פרטים מסובכים.
וכבר אמרו אין למדין הלכה לא מפי וכו' [ולא מפי עלון]....
תודה
למות על ידי גוים זה עונש נורא כמובן שלפחות שזה יהיה על קידוש השם
אבל אם למרות מה שנגזר עליו ריחמו עליו מן השמים והצילוהו מכך והאריכו ימיו ושנותיו.
מה לכם כי תלינו
לפי איך שלכאורה נראה כוונתו היא
שניסה לדמות סוחט לטוחן שהתיר הרשב"א לאלתר
ואילו בסוחט מפורש בגמרא (כתובות דף ס) ושו"ע שאסור אפילו בפיו דרך אכילה.
כאן זה קטן לצורך עצמו (ספיה שכביכול התיר הרשב"א....) וכנראה גם חצי שיעור (שאסור מדרבנן לפחות)
ולא באתי אלא להעיר על ההשוואה ואכן להלן הסביר שלא זו...