ספר ישמח משה פרשת קדושים דף כד ע"א
והנה לרב יהודה נפרש אמור אל הכהנים, ר"ל מצורף לתיבת הכהנים תאמר בני אהרן, שזה הוא הסימן שאם הם בני אהרן מתדמין לו הם כהנים, ואם לאו אלא שהם עזי פנים, אינם מהם. ולדברי ר' אלעזר יתפרש אמור אל הכהנים, אף שהם בעלי מריבה בטבע כמ"ש ועמך כמריבי כהן, מכל מקום יהיה בני אהרן ויגברו על טבעם ויהיו מתדמין לאהרן אוהבי שלום ורודפי שלום וגומלי חסדים, כי מי שהוא עושה מריבה עם כל ושונא לכל, אינו רוצה לגמול חסד אם לא שמצפה לתשלום גמול. והנה כבר פירש רש"י (בפרשת ויחי [בראשית מז כט, ד"ה חסד]) דחסד שעושים עם המתים, הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול, והנה השונא אינו רוצה לגמול חסד להשונא אף אחר מותו, כדמצינו בפרק הפועלים ([ב"מ] דף פ"ד ע"ב) ברבי אלעזר ב"ר שמעון דפקד לדביתהו, עיין שם. והנה אם מצא מוטל בדרך, אפשר דבעל כרחו מטפל עמו, אבל בעיר לא ירצה להטפל. ועוד דבדרך חושב מה אנקום במי ששנאתו וקנאתו כבר אבדה, אבל בעיר אינו רוצה להראות לקרוביו חבה ואהבה, אם כן לפי טבען של הכהנים שהם בעלי מריבה, לא היו צריכין כל כך לאזהרה זו לנפש לא יטמא, כי בלא זה לא רצו לעשות גמילות חסד אף לחיים מחמת שנאתם לכל, וכל שכן למתים שאינו מצפה לתשלום גמול, לכך ציוה יתברך שיהיו אוהבי גמילות חסדים ושלום עד שיהיו צריכין לאזהרה זו לנפש לא יטמא. וכך הוא שיעור הכתוב אמור אל הכהנים בני אהרן, ר"ל שיהיו בני אהרן אוהבי שלום ורודפי שלום וגמילות חסדים, רק ואמרת אליהם לנפש לא יטמא, ר"ל שתהיו צריך להזהירם בכך וימנעו משום מצות ה' אשר לא תעשנה, הא בלאו הכי היו מטמאין כדי לגמול חסד של אמת אף בעמיו, דהיינו בעיר שיש לו מתעסקים יהיו צריכין לאזהרה זו, וגם באמת לא הוזהרו על מת המוטל בדרך כמו שקבלו רז"ל (תו"כ כ"א ד'), והבן. ועל פי פשוט יש ליישב הכפל אמור ואמרת, על דרך האמור כי ציוה ית"ש לאמר להם שיהיו בני אהרן גומלי חסדים ורודפי שלום עבדין עובדיה דאהרן ומתייחסין אחריו, והנה בכלל גמילות חסדים חסד של אמת הוא שעושין עם המתים, לכך ואמרת אליהם לנפש לא יטמא, שמצות גמילות חסד זה יניחו לישראל ולא יעסקו בו הם כל זמן שהוא בעמיו, יצא מת מצוה שיעסקו בו כיון שאין לו מתעסקים כמו שדרשו רז"ל, והבן.
