תוצאות חיפוש

מתוך ה'מגדלות מרקחים': ויגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו (לב טז) יש לעיין שהרי לבני גד ובני ראובן היה מקנה רב בין של צאן ובין של בקר, כדאיתא במדרש קהלת רבה פרשה ב' "ריב"ל פתר קריה בישראל בכניסתן לארץ, גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי, שנאמר ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן"...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': עטרות ודיבון ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען (לב ג) בספר צמח צדקה כאן ובברכי יוסף או"ח סי' רפ"ה סק"א, כתבו להקשות איך מותר לומר את התרגום של פסוקים אלו "מכללתא ומלבשתא" וכו', הרי שמות אלו הם שמות של עבודה זרה, כמו שכתב רש"י לקמן פסוק ל"ח שהיו האמוריים קורין את...

איתא בגמ' בב"ב (קכ.) שאיסור זה נוהג רק בדור זה, ודרשינן לה "זה הדבר" – דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה. ובפשטות הכוונה כיון ש"זה" הוא לשון מיעוט. ובבעל הטורים כתב ש"זה הדבר" – בגימטרייה "בדור זה", והיינו עם הכולל כיון שהן אותן אותיות, ורק במקום ה-ה' יש ו'. ויל"ד שאפשר להחליף את ה-ה' ב-ו'...

כמדומה בלקט יושר כתב, שהעולה לתורה בסוף מסעי - חזק - הוא כעין מסיים התורה, כיון שחומש דברים הוא כעין דבר בפני עצמו, עי' תוס' (גיטין ב, א ד"ה המביא), ואולי זה קשור לשם. ואשמח אם יביאו המקור לכך.

מתוך ה'מגדלות מרקחים': ויבואו בני גד ובני ראובן (לב ב) הקשה הרמב"ן, מדוע הקדים בני גד לבני ראובן, הלא ראובן הוא הבכור. ותירץ, שבני גד נתנו עצה זו תחילה, כיון שהיו גיבורים יותר מבני ראובן, כמו שנאמר בבני גד "וטרף זרוע אף קדקד", ולפיכך לא היו יראים לשבת לבדם בארץ הזאת. והאלשיך כתב ליישב, שלבני...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה (לא כא) בספרי פיסקא קנ"ז, ר' יאשיה אומר שהיה אומר דבר בשם אומרו, כענין שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. וכעי"ז פירש רש"י בקצרה. וקשה, דהנה ביבמות צו: איתא דרבי אלעזר אמר שמעתתא דרבי יוחנן ולא אמרה...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו (לא יז) פירש רש"י, לפני הציץ העבירום והראויה להבעל פניה מוריקות. והקשה בפענח רזא, דהנה ביבמות עט. ביקשו הגבעונים שינתנו להם שבעה אנשים מבני שאול לתלות אותם על מה שהמית שאול את הגבעונים, ואמר רב הונא שם שבחירת בני שאול היתה על ידי שהעבירום...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': בעיקר הדין המבואר במשנה בסנהדרין כ: וברמב"ם שם, שהמלך נוטל חלקו בראש, דהיינו שקודם נוטל הוא את המחצה שלו ממה שיבחר, ואחר כך חולקים שאר העם את המחצה הנשארת, כתב בפירוש רבינו יהונתן מלוניל וז"ל "והוא נוטל חלק בראש, כלומר נוטל מחצה מאותו עיר שהוא יפה יותר, כדכתיב בפרשת המלך...

חכמינו אמרו, שלפיכך נקראת ארץ ישראל "ארץ הצבי", כי כשם שהצבי הזה משהופשט עורו מעליו שוב אינו יכול לחזור ולכסות את גופו מאחר שהוא מתכווץ, כך גם ארץ ישראל בזמן שישראל יושבים עליה הריהי מתכווצת (גטין נ"ז). משמע איפוא כי לפני שנכנסו ישראל לארץ היה שטחה מצומצם מאד, כך שלא הספיק לכל שבט השטה שניתן לו...

לשכים בעיניכם פירש רש"י, ליתדות המנקרות עיניכם. תרגום של יתדות, שיכיא. וי"ג ברש"י "סכיא". ומעניין שאותיות ת' ד' של יתדות – מתחלף באח"ס בט"ע בש' כ', וה-י' שנשארה מיתד – יש במילה "שכים".

ועכשיו נדפס באהלי טהרות (פר' מטו"מ גל' 226, חקרי פרה עמ' ז') מר' ישראל אדלשטיין כתב בשם הגר"מ שמואלביץ ממש כפי שנכתב ביתר ביאור, עיי"ש ותמצא נחת.

אכן בסוף דבריו חזר בו החמדת שלמה.

הקשה החמדת שלמה (יבמות מז, א) מה כוונת הגמ' (לפי' התוס') שאדם האומר על עצמו שהוא גוי נאמן לאסור עצמו בבת ישראל מדין שוויה אנפשיה חתכיה דאיסורא, והרי לכאורה כל האיסור הוא על הבת ישראל, ולגוי אין איסור. ותירץ וז"ל: ורציתי לומר דוקא היכא שחבירו יודע שהוא אסור ואפ"ה רוצה לאכלו, דבכגון זה צותה התורה...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': וחצית את המלקוח בין תופשי המלחמה היוצאים לצבא ובין כל העדה (לא כז) הקשה הג"ר מאיר סולוביצי'ק זצ"ל, דהנה ברמב"ם מלכים (פ"ד ה"ט) מבואר, שכאשר בוזזים במלחמה נותנין את כל השלל תחילה לפני המלך והוא נוטל מחצה, ואחר כך את מחצית הביזה הנשאר חולקים אנשי הצבא ביחד עם העם היושבים על...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה: הרמב"ן שם השיג על הרמב"ם שלא מנה מצוה זו במנין המצוות, ולכאורה י"ל בדעת הרמב"ם דמצוה זו לא נאמרה בתורה בלשון ציווי, רק נאמר ויצבאו כאשר צוה, וכאן מרומז שנצטוה משה רבינו על כך בעל פה, אך כיון דבתורה שבכתב לא נאמר לשון ציווי י"ל דהוי בכלל הלכה למשה מסיני שאינה נמנית...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה (לא ז) כתב הרמב"ם (מלכים פ"ו ה"ז) "כשצרין על עיר לתפשה, אין מקיפין אותה מארבע רוחותיה אלא משלש רוחותיה, ומניחין מקום לבורח ולכל מי שירצה להמלט על נפשו, שנאמר ויצבאו על מדין כאשר צוה ה' את משה, מפי השמועה למדו שבכך צוהו". ומקורו מספרי...

בכתובות (עד, א) מבואר בגמ' שלומדים דיני תנאים מבני גד ובני ראובן, ולכן צריך שיהיה איתיה בשליחות [ומשא"כ חליצה א"א לעשותה בתנאי], ורש"י מפרש, שהכוונה שלנתינת הארץ משה שלח את יהושע. אכן השטמ"ק הביא בשם רש"י מהדו"ק כעי"ז, ומוסיף שאם בני גד ובני ראובן היו שולחים את שליחיהם לארץ ישראל – היה מתקיים...

ועי' בשער העזרה (לבעל ה'מגדלות מרקחים', סו"ס סי' תקד) מש"כ בזה. ועולה מדבריו, שבפשוטו יש ראיה מהגמ' בקידושין (נו, ב) וב"ק (מא, א-ב) שמבואר בהו"א שאם שחט השור בצור – התקיים בזה סקילה, וס"ד שרק אז ייאסר השור, וא"כ מוכח שברגימה לבד מתקיים סקילה, אלא שהשער העזרה כתב שיתכן להעמיד שגם דחפו את השור...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה: והגר"י חוז'וק שליט"א העיר, דכיון דבנסקלים אם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו ממיתין בכל מיתה (עי' תוס' סנהדרין מה:), א"כ בודאי חשיב שמת ע"י בי"ד, ויש להם איסור לאכול על הדם, וגם חיוב תליה יהיה בו. אמנם לשיטת תוס' מכות ב. דדוקא במיתה אחרת משאר ד' מיתות הורגין...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה: אמנם הרמ"ה בסנהדרין לז: פירש בדעת הבבלי דהא דחיה דורסתו היינו שמכה אותו באבריו ודומה לסקילה באבנים, וכ"נ מדברי התוס' בסוטה שם, שהקשו לגבי והאלקים אנה לידו שאם הרג במזיד וברח, מזדמן לפונדק אחד וזה שהרג בשוגג נופל עליו והורגו, והקשו תוס' הרי לא נתחייב סקילה, משמע דמה...