תוצאות חיפוש

פד. רש״י ד״ה כי כאיש גבורתו - לשון אחר שלהן גדול תאוה של אשה מרובה משל איש צ״ע מכתובות סד: אמר ליה צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי

שאלה יפה. אולי מייירי שקנה בית שיש עמה זיז והרי הוא בחזקתה כמבואר בסוף המשנה. וע״ע קול דודי כאן.

פ. המוכר שפחה לחבירו ואמר לו שפחה זו שוטה היא ניכפית היא משועממת היא כו׳ מה החילוק בין שוטה למשועממת?

בבא מציעא פ. אמר רבי יוחנן המוכר פרה לחבירו ואמר לו פרה זו נגחנית היא נשכנית היא בעטנית היא רבצנית היא כו׳ צ״ע מה השייכות לסוגיין?

בבא מציעא עח. השוכר את החמור והבריקה כו׳ פירש״י והבריקה - בגמרא מפרש משמע מדבריו שאינו דבר פשוט וצריך לעיין בגמרא, ועיין בגמרא לקמן עמוד ב ״והבריקה הכא תרגימו נהוריתא רבא אמר אבזקת״ ולכאורה זהו כוונת רש״י שלא פירש הכוונה ב״הבריקה״ משום שבמחלוקת שנויה. אולם צ״ע דעיין ברש״י ד״ה הרי שלך לפניך...

האם בימי ספירה מותר לרקוד אחרי קידוש לבנה?

עיין רש״ש וטל תורה. ועיין אבני זכרון (איגר)

בבא מציעא סו: אמר רב פפא כו׳ אשכחיה דקא שתי ״שכרא״ קני כו׳ דלמא לפכוחי פחדיה קא שתי כו׳ רש״י לפכוחי פחדיה - להפיג דאגתו שדואג על המעות דכתיב ״ויין״ ישמח יש לעיין מדוע לא הביא רש״י הפסוק במשלי תנו ״שכר״ לאובד וצ״ב

עיין עוד בספר נחלת ישראל

עיין ד״ה הוי מחילה

א) בבא מציעא נב. מבואר בגמרא שאסור למכור מטבע שנפסלה לתגר או לחרם (אנס) או להרג. וכתב רש"י שמרמין בני אדם "ומיראה" קבלוה כו' ולכאורה טעם זה שייך רק אצל אנס והרג ולא לגבי תגר. ובאמת בכמה ראשונים לא גרסו תגר בגמרא (עיין רמב"ם הלכות גניבה ובאבן האזל שם) אולם עיין רש"י שמבואר להדיא שהיה בגירסתו...

לא הבנתי השאלה, הרי מעשה שהיה כך היה ומעשה דרבא היה קודם מעשה דר׳״ח

מאירי: יין נמוקי יוסף: חמור

בבא מציעא מט: ההוא גברא דיהיב זוזי אחמרא כו׳ חמור או יין?

עיין רש״י בבא קמא מ. שהכיר בו שהוא נגחן - אבל לא ידע שנגח ג' נגיחות הלכך נטירותא [דתם] נגח קביל עליה והוה לי' לנטורי:

רש״י כתב רגיל בכך - ובאמת יש לעיין מה הכוונה ברגיל. וכעין זה יש להסתפק אצל הרגיל בזית, הרגיל בנר, וכו׳ ועיין בהמצורף.

מגיד משנה פרק ד שאלה ופקדון ה״ח

לכאורה צ״ל שאמו גרה אצלו וכ״כ בספר נקודות אור.

ע״ע חסדי דוד תוספתא פרק ח סוף הלכה ז

כן דרך הגמרא להביא זאב קודם משום ששכיח יותר.