תוצאות חיפוש

כולכם צודקים רק שיש 'בעיה' אחת. זה לא איסור, זה עדיפות, ואם התורם החליט כך-זכותו המלאה, למרות שאם היה שואל אותי הייתי אומר לו לתרום לעמלי תורה. והא לך מקורו: בית יוסף יורה דעה סימן רמט ובשורש קכ"ח (נ.ב מהרי"ק) (ענף ג, ד) כתב שמתוך מה שכתב התשב"ץ (תשב"ץ קטן סי' תקלג) בשם הר' שמואל מתוך הירושלמי...

אחר המחילה הרבה, אבל כבודו 'התבלבל' בהבנת דברי הגמ'. כוונת הגמ' 'רבותא למיחשב גברי' דהיינו שאינך יכול להביא ראיה מזה, כיון שיש רבים אחרים שחולקים ע"ז. אין כוונת הגמ' כלל לומר שלא הולכים אחר רוב הפוסקים. ופשוט.

אין זה ראיה, דדוקא בסלטים עצמם יש צד שצריך לברך עליהם אחר הסעודה, משא"כ בשהכל על בשר אין צד שיברך עליהם.

חידשת לי! יישר כח! הם התכוונו לענות על ברכה, לא על סתם אמירה.

קשור לשאלה? מ"מ יישר כח.

זה גופא הספק, האם הולכים על עצם הברכה, והיא עצמה ראויה לברך מחמת הספק, וכדבריך. או שהולכים אחר המאכל, ובזה לגבי המאכל הוי ברכה שא"צ, כיון דליכא כלפיו ספק. גם אני בפשטות הבנתי כדבריך, אך מ"מ אין לי הכרח ממש.

נשמח למקורות, מימי לא שמעתי על השיטות הללו, למדתי את הסוגיא, אמנם לא בעיון כמוך, אך בכ"ז נשמח. היחיד שראיתי שחולק זה כף החיים, לפי ביאור בספר חסידים, אך כל האחרונים הבינו אחרת בדברי ספר חסידים וכשיטת המג"א. רק את הראב"ן ראיתי, ותסתכל היטב בדברי פתח הדביר כבודו לא עיין טוב בפתה"ד.

כידוע, טוב לשתות מעט קודם נטילה והמוציא, כדי לפטור המשקים שבסעודה. השאלה היא, האם יכול לברך שהכל על כל דבר, אפי' דודאי נפטר בסעודה (כגון בשר), ויפטור את השתייה בסעודה, או שרק על שתייה שמסופקת יכול לברך, אך על דבר דודאי נפטר, אם יברך הוי ברכה שא''צ. אשמח לסברות, ויותר אשמח למקורות.

גם אם יש יתום? או אפילו סתם. כי בזיכרוני מכמה פעמים בתפילה בשבת אצל מרן זצוק''ל במוסף, הש''צ לא אמר קדיש בסוף.

מנלן? ואכתי, הוי אמן יתומה. שהציבור חושבים שעונים על ברכה. וכן הוי הפסק לציבור, שאסור להפסיק האמן כזאת בפסוקד''ז

ראיתי זאת לאחר שכתבתי ... התגובות לוקח להם זמן לעלות....

לא ברור כ''כ על מה יצא הקצף..... זה לא החלטה של הישיבה בלבד, זה התורם החליט לתרום.... ברור שעדיף לתרום זאת ללימוד תורה, אבל אם התורם החליט, וכ''ש שהוא התחייב לתרום כנגד זה לישיבה, לא רואה בזה בעיה.

ח''ו שיוכל לומר!! אמן יתומה, והפסק בדיבור.ולפני עור לציבור. אינני יודע מה הצד שמותר....

סיפור מעניין מהרב ניסים יגן: ביום שבת יצא בחור מראשון לציון עם חבר שלו לאילת, בדרך חזרה הם לקחו שתי בנות טרמפיסטיות בנות 16 ו-20 באמצע הדרך הוציאה הטרמפיסטית בת ה-16 את תפילת הדרך והחלה להתפלל, אפילו שזה היה בשבת ותוך כדי חילול שבת היא רצתה לומר את תפילת הדרך, כשהחלה למלמל שאל אותה הנהג מראשון...

אפשר מקור?

היחיד דס''ל הכי הוא הכף החיים, וזה דעה יחידאה.

יש בחזו"ע שבת א עמ' קלו-קמו כמה אזכורים לזה.

אולי זה? שו"ת יביע אומר חלק י - אורח חיים סימן נה אולם אם צריכים להדליק נר לחולה שיש בו סכנה, או ליולדת, ויש לפנינו שתי מנורות נפט, האחת יש בה נפט שיעור הצריך לחולה, והשניה יש בה נפט הרבה שיספיק להרבה שעות שלא לצורך החולה. כתב הגרצ"פ פרנק בשו"ת הר צבי (חאו"ח סי' קעז) שיש להחמיר להדליק מנורת הנפט...

יכול, אך טוב יותר שיוציא וימסרנה לבדיקה ויקבענה שוב בברכה. ילקו"י חופה וקידושין תריז, עיי"ש במקורות מהיביע אומר.

יבי"א יעזור? ח"ב או"ח יז ד ח"ג או"ח סי' יז וסי' יח האריך בזה