עי' מאירי ר''ה כ''ט שהיה נידון אם יכול הש''ץ לומר את כל ישתבח בשביל הציבור אבל מסתמא מיירי שהיה ציבור שיוצא ממנו יד''ח. לגבי מה שכתב הרב רביבו. במחשבה ראשונה גם אני חשבתי להגיב כן. אבל חשבתי שאולי יש מקום להתיר מצד מה שכתב
א- אמן יתומה- כיון שאמירת קל ההודאות יש כאן שם שבח לעצמו אפשר שחשוב כמו אמן על הרחמנים שמותר (או שכיון שהציבור חושב שעונה על ברכה יש בזה אמן יתומה לפי דעת השו''ע בסי' קכ''ד שיש חילוק בדעתו של העונה בין מקום שיוצא יד''ח למקום שלא וצ''ע הדימוי אם קשור לזה)
ב- הפסק בדיבור - לדידן שאנו מתירים לומר שיר המעלות בעשי''ת אנו סוברים שדברים שהם משבח התפילה אין חשש הפסק.
ג- לפני עור זהו הטענה באות א'
שו"ת יביע אומר חלק ב - אורח חיים סימן ד
(יד) המורם מכל האמור שמצד הדין מותר ללמוד (ולהוציא בשפתיו) בין ישתבח ליוצר. אכן טוב לחוש ולהחמיר שיעיין בס' בהרהור לבד. וכן זה בין ישתבח ליוצר
ועוד חשבתי דהוא צריךליזהר לא לענות אמן כיון דאין כאן שתי ברכות
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רטו
אין עונה אמן אחר ברכותיו, אלא אחר שתי ברכות או יותר שהם סוף ברכות; ונהגו לענות אמן אחר יהללוך ואחר ישתבח.
שו"ת יביע אומר חלק ב - אורח חיים סימן ד
(יד) המורם מכל האמור שמצד הדין מותר ללמוד (ולהוציא בשפתיו) בין ישתבח ליוצר. אכן טוב לחוש ולהחמיר שיעיין בס' בהרהור לבד. וכן זה בין ישתבח ליוצר