תוצאות חיפוש

לגבי כשמל"א על כלי היתר אנציקלופדיה תלמודית כרך לח, [מבטל כלי מהיכנו (מהכנו)] טור רעז - רעט הנחת כלי היתר לקבל בו כלי-שמלאכתו-לאיסור*, שמותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו243, יש מן הראשונים סוברים שאינה חשובה כביטול כלי מהיכנו244. מהם שכתבו בטעם הדבר, לפי שאם יצטרך לכלי ההיתר יטול ממנו את הכלי...

אכן, ומשם דדוקא חומוס עם טחינה אבל עם מים אינו בעיה, [וכמש"כ להדיא לגבי מים עם טחינה].

שו"ת אור לציון חלק ב - הערות פרק לג - דיני טוחן ולש בשבת הערה ז ז. נראה שאיסור לש אינו אלא כשמדביק גרגירים זה לזה, וכמו בנותן קמח על מים, אבל לערב טחינה עם מים, מכיון שאינו מערב חלקים זה לזה, אלא שנותן מים כדי לדלל יותר את הטחינה, אין בזה משום לש. ומ"מ אם מערב חומוס או שום ובצל וכדומה, ודאי שיש...

מביאים דבסי' של"ח סעי' ה' מבואר דבשוחק כדי להרויח אסור אפילו שוחק בתם ובחסר דהוי המקח וממכר, והמג"א בסק"ח מביא בשם הר"א ששון שאוסר בשבת אפי' כדי שלא להרויח כיון שאין תועלת בידיעת חכמת השחוק ההוא, וכותב שלפי"ז ה"ה בכל מיני שחוק, ומה שמסיים המג"א דבמקום שנהגו להקל אין למחות בידם. ואילו בברכי יוסף...

אני יודע רק על הבית יצחק [ואחיעזר, ואחר החיפוש בבר אילן מצאתי עוד] שאסרו משום מוליד [לא ידעתי שגם הגרע"י נקט כך], אבל הרבה פוסקים כ' כל מיני טעמים לחשמל, ולא הזכירו משום מוליד. ואולי כוונתך לנורת חשמל, שם רבו הסוברים דהוי גם מוליד, אבל לא לגבי חשמל סתם.

לא כ"כ הבנתי מה כוונתך הרי לא עסקי' באדם שרוצה להדליק בשבת, אבל עכ"פ ברצוני לציין רק שהוא חידוש לומר שחשמל עניינו משום מוליד [כ"ה בבית יצחק] אבל שאר פוסקים לא נקטו כן, וגם החזו"א אסרו רק משום בונה.

לבשל ע"י שעון שבת, שבשבת יש איסור שהייה וחזרה ונתינה בתחילה.

על פניו חידוש הוא לדמותם.

מנ"ל שזה מוקצה? [וגם מה הסברא? וכי אינו ראוי לאכילה לאחר הפשרו לכה"פ].

וכפי שדקדק הפמ"ג והגרע"א. רבי עקיבא איגר אורח חיים סימן שי סעיף ז סעיף ז [שו"ע] והיה עליה בין השמשות. לשון הרש"י כל בהש"מ ע' במשבצות זהב בפתיחה לה' י"ט פ"ג ח"ב אות א':

הרב נתי, כנראה רצה להשוות לשפיכת מים על שלג ולא על קרח רגיל שהיה מים לפני כן.

לא הבנתי למה פה זה לא דומה לשומן קרוש?

כוונתי הפוך, שהרי לדעת הרמ"א נתבשלו [עכ"פ לכתחילה] חשיב כטעם ראשון וכדעת הריב"ן [לאפוקי מהחולקים עליו דחשיב טעם שני], וע"ז כתבתי דגם לדעת הריב"ן הריב"ן יתכן דזה דוקא כשנכנס לאוכלין ולא לכלי, שיתכן שאינו כטעם ראשון גמור.

חוזרני בי מחלק מהדברים, ויעוי' להלן [ובל"נ אם ירחיב אפרט] ש"ך יורה דעה סימן צה ס"ק ה ה (פמ"ג) אבל ליתן בכלי שלהם מותר לכתחלה. לכאורה משמע דאפי' ליתנן דרך עירוי מותר וכ"כ באו"ה בהדיא וכ"כ הב"ח בסוף ס"ד שדעת הרב דמותר לערותן בכלי שלהן אפי' לכתחלה אלא שקשה דהרי כ' בס"ג דאם עירה מכלי ראשון של בשר על...

לפי הנטען בכתבה הנ"ל זה נלקח משטיפת עובר או שליא שלדעת הרב הנ"ל נחשבת פרש [באמת לא הבנתי למה?]. עוד יש נידון שיש גם זה "זה וזה גורם" מה שמוריד את הבעיה בחלק המיקרים של מעמיד. אך בעיה אחרת לא נפתרה בכלל, והיא ביטול איסור לכתחילה, שאוסר את המאכל בדיעבד למי שביטלו בשבילו. נ.ב ועוד הרבה יל"ד...

הרמ"א שמחמיר בנ"ט בר נ"ט לכתחילה היינו בנתבשלו וכדעת הריב"ן וכו', אמנם יל"ד דאולי נתבשלו אינו כטעם ראשון גמור, וכשנכנס לכלי שוב הוי נ"ט בר נ"ט לכו"ע, ויל"ע בזה [ויתכן שהדברים פשוטים למונחים בסוגיא]. נ.ב מה שהי' עוד מקום לדון אם באופן רחוק אי דמי לקערות שהודחו במחבת חלבי, אמנם יש הרבה חילוקים...

עירוי מכ"ר.

בירקות מבושלים יש הסוברים דאין משום לש, אמנם יש דברים מבושלים שאסור בלישה מדרבנן. ההיתר שם מצד שני טעמים: 1. גם אחרי העירוב לא נעשית כאן ממש עיסה בעלת מירקם אחיד. 2. לא מדובר בלישה לצורך הכנת מאכל כמו בלישת בצק, אלא זהו רק כעין הטעמת התבשיל בתבלין. ועי' כאן...

האם לדעתך בנה של מומרת חייב לשמור שבת?