תוצאות חיפוש

@לשמור ולעשות די אתה מגזים. שים לב היטב מה כתבתי ל @פלפולא דאורייתא ויאה לך הפרישה. לגופו של עניין, אם זה ודאי בשר לא חלק, אסור לספרדי שקיבל הוראות מרן השו״ע לאכול אפילו מידו של הח״ח ממש.

מה זה פורור? בפשיטות לענ״ד יש לחלק כדבריך בדבריו בין בגד רגיל ליום חול, לבין אם קונה לשבת או יו״ט שלא קונה בד״כ לחול. (חולצות השבת שלי הן אל-קמט וחפתים)

שים לב לעריכה שלי

קנה בגד חדש אפילו היה לו בגד כזה תחלה, יש לו לברך "שהחיינו" בשם ומלכות. ואף שמעיקר הדין היה צריך לברך בעת קניית הבגד, כבר נהגו שלא לברך אלא עד שעת לבישת הבגד. ועל דבר שאינו חשוב כל כך, כגון חלוק או לבנים או מנעלים וגרביים, או כיפה, אין לברך שהחיינו. [ילקו"י, ברכות עמוד תקצה] הוספה שלי: כ״ש בגד...

אחר מחשבה, אכן אתה צודק כיוון שההוראה היא חומרא בעלמא. אך שוב כפי שכבר כתבתי, ודאי שאנסה לסרב בנימוס לו היה ציור כזה במציאות.

אני שם את החולצה החדשה, מברך שהחיינו, ועושה בדיקת חמץ מספר דקות עם החולצה כדי שיהיה הנאה שפיר. (לכאורה ה״ה מלבישת הבגד ליו״ט כבר בשבת, שמותר כיוון שיש לך הנאה ממנו כבר בשבת)

הדיון הוא לא כזה, אלא בציור בו יש לך דעת תורה ברורה שלא לאכול, האם תעבור על פי רבך גדול או קטן ככל שיהיה, או לא. וכל הבנה אחרת, חוטאת למטרה שלשמה נכתבה ההודעה המקורית. ששוב, נכתבה בגוזמא.

במצב שלי בו הדירה שכורה, ויתרה מזו היא מעין יחידת דיור והחשמל הוא משותף גם לבית השני, איני יודע אם זה יהיה כ״כ ״קל״ לעבור לחברה האחרת. השאלה היא אם חוץ מהרווח הכלכלי, יש כאן רווח הלכתי (חשמל בשבת) או שאין בזה נפ״מ?

בפשיטות בחזו״ע נכתב עיקר הדין ובכת״י נכתב על דרך החומרא. (ומדויק מ״יותר נכון״)

התגובה הזו הייתה ישנה והייתה על דרך הגוזמא לשם ההמחשה בשרשור בתחילת הנושא. כמובן שלו היה הרב יצחק יוסף היה עומד על מפתן ביתי בפסח, מחזיק פפושדו או לא, הדבר הראשון שהייתי עושה זה להכניסו לביתי ושירגיש הכי נוח שאפשר. ואם היה מציע לי פפושדו שהיה בכיסו הייתי מסרב בכבוד ובנימוס הראוי. (כי, שוב...

והרב שממנו קבלתי דעת תורה הוא ג״כ גדול הדור. (ותלמידו של מרן) בוא ניתן את אותו ציור: אתה ספרדי ומגיע החפץ חיים לביתך ומביא לך בשר לא חלק, אתה תאכל או לא????? עריכה: כעת ראיתי שהקדימני הרב @ממרן עד מרן

זו בחירה שלך אם להתעקש או לא. את דבריי הסברתי ולא השארתי שום טעות. ולא התעקשתי כלל. (אם הייתי אשכנזי (אני לא) והייתי כותב כזה דבר (ואשכנזים לא אוכלים מצה עשירה) אתה לא היית מגיב כך?)

גם לדעתו צריך להתבטל טעם מצה מהם, וכמפורש בדבריו. ולכן. ודאי צריך לתת איזה תבלין או דבר מה. (אחרת אין הטעם באמת משתנה)

למעשה, כל העניין של ה״הרמת עט״ או כל מיני כאלו, הם לסמל בעלמא. כך אמר לנו ר״מ בישיבה שהוא דיין בשכונתי ( @מרדכי מיכאלי יודע מי זה).

מה זה ״הולכים לרב ומוכרים את החמץ״? עוד לפני הקורונה תמיד היו עושים רשימות בבית כנסת ובישיבות, רושמים שם וכתובת, ומביאים את זה לבתי הדין שמוכרים את החמץ.

מעניין אותי מה היו תוצאות הסקר לו היו שואלים אם אוכלים קטניות או לא. רוב ככל הקטניות המצויות בסופרים הן ב״י אלא״כ אתה מרחיק נדוד, ובכ״ז בסקר יש כ״כ מעט מאוכלי כשרות ב״י בפסח.

ובזה נסיים אשכול של 45 עמודים.

לפני שבועיים בערך הרב אלחנן פרץ העביר שיעור אצלנו בכולל, ואמר לנו שלא עושים כדבר הזה, כי ״למי בעצם יהיה החמץ שייך?״, הרי כל ב״ד מוכר לגוי אחר.

כמדומני שבחזו״ע פסח כותב שיש לעשות בדיקה במקומות אחרים (כמו מחסן) אחרי הבדיקה בביתו, בשביל שתהא הבדיקה כהמשך לברכה. כי זמן בדיקת חמץ בלילה ולא ביום? זה תלוי בהרבה בדברים. על רמת העיקרון אתה צודק, אבל עוד לפני הבדיקת חמץ הבית כבר נקי מחמץ, אחרי שטיפות ונקיונות של האשה. כיום המציאות היא שכמעט...